|
|
| נשלח ב-11/12/2006 12:28 |
 |
| |
ווטו,
דברי הגמרא בכל מקום כי האשה מתייבמת בעל כרחה, המה לענין חלוּת היבום, שאף אם יבוא עליה בע"כ הוא קונה אותתה לאשה. לעני ןמעשה, לאור דרשת חז"ל (יבמות ד, א) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שאין חוסמין אותה? תלמוד לומר וכו', הסיקו רוב הראשונים (בראשם רש"י בדף לז, ב) שבכל טענה המשתמעת על שאין חפצה בו הרי היא חולצת ולא מפסדת כתובתה.
רודולף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2006 13:02 |
|
| |
רודולף
רוב הראשונים, עיין תו' דף לט ע"ב כמדומני שחולקים וסוברים שדווקא מוכה שחין ודומיו שכופין גם את הבעל להוציא אבל לא בטענות פחותות מכך.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/12/2006 13:03:01
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2006 15:13 |
|
| |
בעל,
לכן כתבתי רוב הראשונים (זה דף לט? כנראה שטעיתי), ומ"מ חשוב לידע שאין צד לעולם שתאנס על ידי היבם, ורק שאם טענותיה אינן מוצדקות, מפסדת כתובתה, שלא תבטל מצות יבום בכדי.
גם בדברי רש"י ביבמות ד, א שכתב: אין חוסמין אותה - אין משתיקין אותה מלטעון, ובמכות כג, א שכ' כופין אותה בדברים, עולה ברור שלא מכריחים אותה בפועל, וכל הדיון הוא על הכתובה.
רודולף
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2006 15:20 |
|
| |
אין ספרי לפני. אבל ברור שאם היבם אנס אותה, קנה מה שאין כן בקידושין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2008 21:20 |
|
| |
בעל בעמיו שאל כאן ובמקום אחר (ונדמה עוד), איך זה שלחרש ושוטה יבם, מחוייבת האשה להתייבם?
בכמה מקומות התחמקתי משאלות דומות, שכן התשובות לכך נעוצות בהבנות ראשוניות, ואין כוונתי הבנות עמוקות בהכרח ובפרט שמהות הטענה מגוחכת כאומר "הנה לך דין כה מרושע ומכאן בהכרח שהתורה ומצוותיה אינן הגיונית, או שגדרי ההלכות אינם הגיוניים". זה הרי מנוגד לדעת כל בן דעת וכן לדעת כל הראשונים (ומה שמביאים מזה מהרמב"ם אין עניינו אלא למספרים), ואף אם עיקר הטענתה היאך להוכיח שהפרטים אינם נגזרים באופן הגיוני, הרי הוא נגד ההגיון באותה מידה, שכן אין חולק בראשונים המקובלים ובדברי הגמ' שהמצוות והתורה מכוונות לצדקה ומשפט, לאהבת הריע וכו' כמבואר במכות כ"ד, ואם כן להניח שהיה עניין לחכמים לקבוע הלכות וגדרים שלא על פי שורש המצווה, אין לזה טעם, מה גם שבכמה מקומות מפורשים ובכל מקום אתה מוצא שדנו בהלכות על פי עניין המצווה. בהכרח יימצא על ידי שאלה כזו או אחרת שישנם "טעמים" כלליים נוספים שמחייבים קביעת הלכות ממוסגרות וחד משמעיות כדלקמן.
כללו של כל עניין הנוגע לחוק והלכה ולכלל הציבור, שאין דנים כל מקרה לגופו. החוק האוסר לחצות ברמזור אדום, לא יחלק את הקנס בין שעות הלילה המאוחרות לשעות היום. החוק האוסר לחנות בשטח מסוים לא יחלק בין עיר שמתו רוב תושביה לעיר חיה וכו'. דברים אלו מפורשים במורה להרמב"ם שכל ההלכות והדינים יימצא בהם בהכרח פרטים שעל פי הדיון הפרטני בהם נראים כבלתי הגונים, אך לאחר ההבנה שאופן מיסוד הדין מחייב הכללה למעט מה שמוחלט כיוצא מן הכלל (ולהבדיל במקרה חירום ברמזור) גם הפרטים מובנים על זה הדרך.
חרש, אינו חד משמעי מחוץ לגדר ראוי לייבם. האשה נשארת במשפחת בעלה ומקימה את שמו בהישארותה בה, גם כשבעלה חרש. הסבל גם הוא אינו הכרחי, ולא ימלט שיהיה חרש שירצו בו כל הנשים וגם בשוטה יש דרגות ואין הדבר ניתן לחלוקה מתקבלת על הדעת וודאי לא דעת הציבור התופס רק הגדרות חדות וחד משמעיות.
ומה נאמר ביבם שיבמתו מחייבי לאווים שמחייבים בחליצה וכשהיא אומרת "לא אבה יבמי" הוא עומד וצווח ככרוכיא: "אביתי יבמה אך הרבנים לא הניחו לי כי היא מחייבי לאווים"?
וכלל הדבר שכל ששייך בו עדיין עניין הכלל, אין אנו דנים להוציא ממנו פרט שיש בו חילוק שאינו מוחלט, וכל הלכות שבת בנויים ע"ז כידוע.
תוקן על ידי יהוסף ב- 24/07/2008 21:58:12
 |
|
|
|
|
|
