| נשלח ב-13/9/2002 09:19 |
 |
| |
עיקרי בחינת ההלכה [של מבחן]
מבחן סיווג קריטריונים מעניינים לבחינת ההלכה. משום מה החברים לא התייחסו מספיק. הדיון בעניין נראה חשוב, לכן הבאתי את התמצית.
בחינת ההלכה
ישנם שלושה קריטריונים, שחושבני שראוי -לפחות מבחינה תיאורטית- להתנגד להם.
א' מה שסותר את רוח ההלכה
למשל לגבי יבום, ההלכה שמשתמע בה כאילו על היבם לכוון להתירה בחליצה, סותר לרוח ההלכה, בה האשה תובעת אותו לייבם ומשלא מצליחה מבזה אותו ובכך היא ניתרת ולא בכוונת יבם.
כן המנהג ששואלים את היבם ראשון מה הוא רוצה והוא עונה שבא להתיר בחליצה, סותר את רוח ההלכה האומר שהאשה היא זו שבאה להתלונן עליו.
ב' הלכות שהוצאו מהפרופורציה
כגון עיכוב ימין לגבי מזוזה, עיכוב ימין ברגל היבם. ברור הדבר שהרעיון של חליצת הנעל אינה קשורה לרגל מסויימת. ימין יכול להיות עדיפות אך לא עיכוב. כן לגבי השוכח בעשרת ימי תשובה לומר המלך שאמרו שעליו לחזור, וכדומה הרבה.
ג' דברים המבוססים על השקפות שהשתנו, או שהיו מעוותות
כמו הדינים המקשים על האשה לדרוש גירושין. זכויות המלך המפורטות ברמב"ם הלכות מלכים ועוד.
תוקן על ידי - יהוסף on 9/13/2002 11:56:00 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2002 12:13 |
|
| |
ראוי לערוך רשימה לכל אחד מהסיווגים. [יהוסף, ההוא קריינא....]
יש להדגיש שכל הלכה [אם אינה מפורשת בתורה] תחילתה מנהג דהיינו שלא מקובלת אבסולוטית עם כל איומי הגיהנום המתלווים, ולאט לאט הופכת להלכה. לכן יש קודם להעיר על המנהגים טרם יתאבנו להלכות. מאידך, ללחום רק במנהגים שאינם הגונים, זו רק חצי מלאכה בטיפול בסימפטומים ללא עקירת השורש שימשיך להפרות מנהגים והלכות עד בלי די, שהרי עשות ספרים אין קץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2002 14:32 |
|
| |
ווטו
חושבני שהחשש להתפתחויות שליליות בהלכה נובע מהכלל הבא "אם אינך מבין קצת מה זה כבר משנה אם אינך מבין הרבה", כלומר, אילו ההלכה הייתה מתמזגת בדעת האדם עם היושר הטבעי, והגמישות הייתה נשמרת והפרופורציות היו מדויקות הרי שזה עצמו היה דוגמא וביטוי ליושר לא רגיל, כך היה נמנע חשש מעיוות ולא היתה מתממשת נסיגה מתחומי ההגיון הרציונלי.
לכן חושבני שהטיפול בפרופורציות וגמישות ההלכה היא היא הטיפול בשורש הישרות הכללית [אני מתייחס לדבריך, בה משמע שלא די ביישור ההלכה]..
גמ"ח טובה ותודה על הפורום הנושאים, על הכל.
תוקן על ידי - יהוסף - 9/28/2002 11:04:09 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2002 06:34 |
|
| |
יהוסף
בהתנהגות כעצתך יכולה לבוא ישועה אישית, אבל לא הלכתית. באשכול ראשונים כמלאכים הדגישו אצת ובוגי היטב שהלכה היינו הסכמה כללית בעלת סמכות. ברגע שייסחט מההלכה מיץ ההיגיון שבה (גם אם ייעשו ההכנות הנכונות במישור האישי.- תישרנו באורח סלולה. תטענו ביושר מסילה. - ), הרי קליפת ההלכה, שהיא עיקר מושג ההלכה תלך בדרך כל הקליפות - לפח והלך לך העם הנבחר. ברמה של 'עצור כאן חושבים' אינני חושב שניתן להקים עם, על כל פנים לא במאה שנים הקרובות, קהילה אולי כן.
רק קדושית תמלא את החוליה החסרה ותרפא את אנוסי התבונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2002 08:35 |
|
| |
קוני, כל שהתיקונים יהוו תיקונים בתוך המסגרת אין חשש של "הלך לך העם הנבחר", כלשונך.
הפתרון יוכל להיות אונברסלי אם הוא יעשה בצורה אורגנית עם תוספת מלאכותית מועטת.
קדושית היא חלום, ובחינת ההלכה נראת לי פתרון לפחות ליחיד החש בחוסר זרימה ומיזוג עם מערכת ההלכה.
אגב, לפי עיקרון א' [ובשימוש בעיקרון ב']בבחינת ההלכה, של מבחן, יש לראות את היקף איסור בשר בחלב מעבר לגדי בחלב אמו בלבד, כמי שיצא מפרופורציה ביחס לרוח ההלכה. [הרחבתי יותר באשכול ביאורי מצוות].
תוקן על ידי - יהוסף - 10/1/2002 8:36:49 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2002 10:17 |
|
| |
תוקן על ידי - יהוסף - 11/24/2002 8:22:52 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2002 11:08 |
|
| |
הנני מצטט דו שיח, מעין ענין בחינת ההלכה, בין מתענין למיימוני:
שתי נקודות למבחן ההלכה.
צילום אירוע בחול המועד, אמור לכא' להיכלל בדבר האבד, האם החומרה שלא לצלם אינה נוגדת את רוח ועיקרון ההלכה????
נקודה ב'
האם רוח ההלכה של פרו ורבו מחייבת להפרות ולהרבות ברגע שזה שייך?
אם כן למה לא מתחתנים בגיל 14
אלא ע"כ מחכים לתנאים ראויים!
מעתה, האם היות האם חזקה מספיק, והיות שני ההורים מוכנים מבחינת מצב רוחם, אינו מצדיק להשהות את הפריה ורביה גם מאחר שנשאו או אחר ילד אחד, לפני שהביאו בן ובת?
בב' המקרים נוטה ונראה כי התשובה היא אכן!
מה דעתכם?
[לאלהלה, לפני שאתה מגיב עי' במה שכתבתי לך בפורום אחר, תצליח].
______
תשובת מיימוני
מתעניין
אני מציג את עמדתי:
א. איני רואה שום איסור בצילום בחול המועד. ומימי לא הבנתי את דעת האוסרים.
אפילו לגבי צילום בשבת, למרות שהדבר ודאי אסור, לא ברור לתוך איזו מלאכה נשייך אותו. מסתבר שהמקום הנכון הוא במלאכת הכתיבה. כלומר, יצירת התמונה בנגטיב על ידי פתיחת החריר של המצלמה באמצעות לחיצה על המקש המתאים נחשבת כתיבה או ציור.
אמנם, לכאורה אין זו אלא גרמא בעלמא. (=גרימת פעולה ולא עשייה בידים, ואז זה צריך להיות מותר). אך פתיחת החלון של המצלמה דומה כנראה לפתיחת סכר בפני מים, ובמקרה זה מה ששטף המים הראשון גורם לו נחשב בכל זאת מעשה האדם, אפילו לחייב אותו משום רציחה בנסיבות המתאימות (זו סוגיא במסכת סנהדרין). לכן צילום יהיה אסור בשבת.
אבל אין לנו יותר מהמקום שיצאנו ממנו. ולכן אם כתיבה שהיא מלאכת הדיוט מותרת במועד וכל שכן צורך המועד, צילום של אירועים שהינם במועד בלבד ודאי צריך להיות מותר.
ב. אם כוונתך היא לשאול האם מותר לאשה להימנע מפריה ורביה על ידי מעשה מצידה מסיבות שונות - הרי שאפשר לחסוך מאמץ, ולציין מייד כי אשה שאינה מצווה על פריה ורביה אינה אסורה גם למנוע את עיבורה על ידי תרופות. בפועל, הפוסקים החמירו בדבר, אך מן התורה ומדרבנן כנראה אין כאן איסור ברור. ובוודאי אם יש סיבה טובה להתיר לא יהיה רב שיאסור.
אולם אותו חלק של שאלתך שבו אתה מדמה דבר לדבר, את השיקולים שגורמים לדחית מועד החתונה לשיקולים שגורמים לדחית מועד העיבור הבא, - כאן אני סבור שיש כאן דמיון רחוק מדי. לימוד התורה כולו בנוי על דימוי דבר לדבר, וכל שני דברים יש בהם מן המשותף, אבל היסוד שלך, של התחשבות בתנאי המציאות והפסיכולוגיה ביניהם, שהוא נכון מאד לכשעצמו, הוא כה רחב עד שאין מקום שבו הוא אינו חל. לכן, עד כמה שהבנתי אותך, הדמיון הוא טריביאלי מדי וקלוש מדי מכדי להסיק מסקנות.
זאת, למרות שעצם הדיוק, כפי שביקשתי להסביר לעיל, הוא נכון. כלומר, מותר לדחות, אבל לא מהטעם העקרוני שציינת בלבד, אלא שיש להוסיף ולפתח אותו הלאה. (יסוד הדברים הוא ודאי נכון).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2003 09:16 |
|
| |
כאמור באשכול בחינת ההלכה של מבחן הרי שיש להוסיף עוד קריטריון, ולהאמור בעניין אובייקטיביות נראה כי -
היסוד הראשון: כל דבר שמבוסס על הבנה סובייקטיבית לא בדרך "מוכח מתוכו" ומראה פני עצמו, זה עצמו שיבוש גדול לדעת הסוטה מהחשיבה הנכונה והיחס הבריא והאי דלקתי למציאות. על כך ראה אשכולות מהו אובייקטיבי, ואשכול המפתח לכל דיון [-אובייקטיביות]
יושר בריא, לעומת חישוב יושר שאינו מזוהה לאחר גילויו בצורה אינטואוטיבית. על כך ראה אשכול מידת הישרות לעומת העמקות.
|
|
|
|
|
