סיפור לשבת שובה.

לצערי הסיפור טוב מאד ואפי' מדי טוב שכן יש תקוה באחריתו.

ידוע שר' מאיר שמחה בספרו האור שמח חזה את השואה כך יודע כל ישיביש'ר,.
אמנם המעיין בדבריו שם (בפרשת בחוקתי על הפסוק "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם") יראה שר' מאיר שמחה חזה הרבה יותר מהשואה, הוא חזה את שואת דורינו, וגם את הסיפור המאלף הנ"ל.
וז"ל שם והנה מעת היות ישראל בגוים, וכו'וכו',
הנה דרך ההשגחה, כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים, ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה, יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בדודים, ירוצו יברחו למקום רחוק, ושם יתאחדו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחנית בזמן המיועד.

שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש, יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת, ככה יחליף המצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים.

וזה לשני סיבות , לקיום הדת האמיתי ולטהרתו וקיום האומה.
כי כאשר ינוח ישראל בעמים יפריח ויגדל תורתו ופלפולו, ובניו יעשו חיל, יתגדרו נגד אבותיהם, כי ככה חפץ האדם, אשר האחרון יחדש יוסיף אומץ מה שהיה נעלם מדור הישן. וכו' וכו' וכו'

כך היא דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נכריה, יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות, והגירוש, ואח"כ יתעורר בהם רוח אלהי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם, ילמדו ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו, הלא אין ביד הדור החדש להוסיף מה, להתגדר נגד אבותם, מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש, יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה.

עוד מעט ישוב לאמר שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף ממקלקלתא ולא יליף מתקנתא,
יחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם וכמתוקנים לא עשיתם.
ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים. אז יבוא רוח סוער וסער יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק וכו' וכו'

ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה. ושם ינוח מעט יתעורר ברגש ובניו ובחוריו יוסיפו אומץ ובחוריו יעשו חיל בתורת ה' יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול, אשר כבר נשכחה ובזה יתקיים ויחזק אומץ.
כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד. וכו', עכ"ל עי"ש בעומק.


הגאון ר' מאיר שמחה הבין מה שאנו רואים כיום, עם ישראל נחלש בתורתו מחמת הרדיפות וכו' ואז קם דור חדש אשר מתגדר לו בתורה ומתחזק, אמנם ההמשך דור הבנים שכבר ראו הכל לא נשאר להם אלא לבקר...
ואז באה סערה וחוזר חלילה,
והיכן אנו בעין הסערה ?

תוקן על ידי - הרשבא - 07/09/2005 23:10:54