| נשלח ב-20/4/2006 08:40 |
 |
| |
גם לנו יש רופאים
באחד מגליונות במשפחה האחרונים התפרסמה כתבה על רופאים חרדים/דתיים והכתב ציין ברוב גאווה את קידוש השם הגדול שהם עושים (הכפות השחורות הובלטו והסרוגות הוצנעו).
וכאן הבן שואל, מה מקום לגאווה זו? הרי לו אחד מן הרופאים היה בא לכתחילה לבקש אישור ללימודיו מהוועדה הרוחנית של במשפחה היו אומרים לו חילך לאורייתא, אז כיצד ניתן להתגאות בהם בדיעבד?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 08:45 |
|
| |
על כך נאמר: 'רבים עשו ולא עלתה בידם'. יש הבדל בין הנחייה לרבים לבין הצבעה על כאלו שפעלו נגדה והצליחו שלא ליפול.
אמנם מבחינה טקטית יש לדון בתבונה שבפרסום כתבה כזו, שהרי הקורא יכול להתרשם שלא נופלים שם כל כך מהר וללכת בעצמו (ר"ל) ללמוד רפואה.
כל זה כמובן לאותה שיטה שעליה תמהת בדבריך. אנוכי הקטן לא כן עמדי, ואכ"מ.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 08:48 |
|
| |
מיכי,
וכיצד נמנע מגע ישיר בין רופא לפציינט צעיר שעלול להתרשם וללכת ללמוד רפואה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 09:11 |
|
| |
בעל,
זוהי שאלה טכנית, אבל אתה שאלת ברובד המהותי. כבר כתבתי שאני בספק עד כמה זוהי גישה נבונה לפרסם כתבה כזו, או אף לעודד את המעטים ללכת לעסוק ברפואה.
לא אמנע מלהעיר הערה לוגית משעשעת.
ישנו כאן היפוך מעניין מאד מול הגמרא. בגמרא נחלקים ר"ש ורי"ש במצב ש'רבים עשו ולא עלתה בידם', כלומר רבים עסקו רק בתורה ולא בשום דבר אחר ולא עלתה בידם. במצב כזה נחלקים התנאים: ר"ש סובר שבכ"ז יש להמליץ למיעוט ללכת בדרך הלכתחילאית, גם אם עצומים כל הרוגיה. ואילו רי"ש סובר שהמלצות לרוב יש לתת לפי מה שמתאים לרוב.
ואילו אצלנו המצב מתהפך: דרכו של רי"ש (לעסוק בדברים נוספים על התורה) היא משהו ש'רבים עשו ולא עתה בידם', ולגבי זה פוסקת היהדות החרדית כטעמו של רי"ש, שאין לתת המלצות לכתחילאיות אם עצומים ההרוגים.
אמנם ישנו הבדל שבמקרה דידן החרדים אינם סוברים שהדרך של רפואה היא לכתחילה לבני עלייה, אלא לכחילה להמון העם אילו לא היו בכך סיכונים. וזוהי הרכבה על הרכבה של הרעיון של הגמרא. המבנה הלוגי שנוצר כאן הוא משעשע למדיי. המושג 'לכתחילה' מיושם כאן על ההמלצה הציבורית ולא על המעטים. ואח"כ מתהפכות העמדות לגבי מה נקרא המלצה לכתחילאית (מה שצפוי כמובן לאור ההיפוך הקודם). וכעת מיושמת דעתו של רי"ש על מצב שמתאים לכאורה דווקא לעמדתו של ר"ש.
מיכי
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 09:23 |
|
| |
אם כבר הגענו לסתירות, הרי שבנושא פרנסה היהדות החרדית פסקה כר"ש ואילו ברפואה הם לא פסקו כרמב"ן שמה לרופאים בבית יראי ה' אלא מחמירים בפיקוח נפש ומהדרים לילך לרופא הטוב ביותר.
מעניין שלשונו של ר"י בנושא פרנסה היא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ובמכילתא דר"י על הפסוק ורפוא ירפא מתבטא ר"י בדיוק באותה לשון על ההיתר/חובה ללכת לרופא, בהרחבה לתלמוד ששם נאמר בשמו רק מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא.
מאידך במכילתא דרשב"י אין שום דרשה על הפסוק הנ"ל.
האם אין בכל משום רמז שר"ש סובר שרפואה היא כמו פרנסה ולכתחילה אין ללכת לרופא?
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 20/04/2006 9:24:40
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 09:44 |
|
| |
בעל,
לא דיברתי על סתירה אלא על היפוך. לענ"ד אין כאן כל סתירה. הם פוסקים כרי"ש, ולכן ממליצים את ההמלצה שנכונה לרוב הציבור. אלא שלדעתם האידנא לרוב הציבור נכון ללכת ללמוד רפואה, רק שרבים נופלים שם, ולכן הם מאמצים שוב את דעת רי"ש שגם אם יש המלצה לכתחילה אין להמליץ אותה אם היא מסוכנת. ודוק היטב, הכל כרי"ש, והכל עקבי.
ובזה סרה גם קושייתך השנייה, שכן לגבי פרנסה הם פוסקים כרי"ש ולא כר"ש, אלא שהסכנה מונעת את יישום ההמלצה הזו ברשות הרבים. לעומת זאת, בהליכה לרופא אין כל סכנה (פרט לזו שהצבעת עליה, שייתכן שיפגשו ל"ע רופא חרדי ויושפעו ממנו, ור"ל מהך פגישה), ולכן הם מיישמים שם את רי"ש כפשוטו.
אגב, זה אינו פלפול, אני באמת חושב שזה ההסבר הנכון לגבי רוב המנהיגות החרדית (שלדעתם, כהמלצה לרבים לכתחילה, לא נכון שכולם ילמדו תורה). בלי קשר לשאלה האם רי"ש עמד בתודעתם במפורש כשהחליטו זאת או לא.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2006 10:38 |
|
| |
מיכי -
האם אכן רוב המנהיגות החרדית סוברת שלכתחילה לא נכון שכל הציבור ילמד תורה? - אני ממש לא מתרשם כך, אם כי אני מודה שאיני מכיר לעומק.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2006 21:02 |
|
| |
האם היהדות החרדית מסתכמת בהישיבות הליטאיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2006 00:54 |
|
| |
ר' שמואל,
אני אכן מתרשם כך (ולו רק בגלל מה שמכונה בהרמנויטיקה 'עקרון החסד', לפיו יש לפרש טענות וטוענים בצורה הרציונלית ביותר האפשרית). לפעמים ניתן אפילו לשמוע טענות מפורשות כאלו (אמנם זה נדיר, והסיבות לכך מובנות).
האיכלוס ההמוני של הכוללים נובע מחשש לסכנות בחוץ, ו/או מרצון לשקם את עולם התורה שנחרב באירופה (וכידוע החרדים אין דרכם להשגיח בחלוף הזמן. ובזה הם מידבקים במידותיו של בוראם, שגם הוא מעל הזמן).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2006 03:08 |
|
| |
כמדומני שכמה מהרופאים שם אם לא כולם הם בעלי תשובה או חוצניקים ככה שאין חשש שילכו בעקבותיהם כי הכל מתואר כבדיעבדי - שאחרי שהם רופאים הם מצליחים לקדש שם שמים.
(אגב אין קשר למחלוקת רי"ש ור"ש כי לקבל מהכולל נקרא מנהג ד"א של היום.החידוש של רשב"י הוא לשבת במערה ולחכות שיזדמן לו כדי פרנסתו..לא לשבת בכולל כשיודע שיקבל את המילגה.והדברים פשוטים.)
בענין פרנסה התחדש לי פשט אפשרי בדברי חז"ל 'כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות'.תמיד היה קשה לי הרי לא כל אלה שלא יודעים אומנות הם ליסטים.
אלא יסוד 'ליסטות' הוא חיים מעמל האחר.האחר עמל והוא גונב.ומי שלא למד אומנות לא יודע לעשות דבר שיקבל תמורתו כסף.הוא רגיל לקבל ולהרויח מהאחר איכשהוא - אפילו ביושר.כי הוא לא יודע לעשות משהו שאנשים משלמים תמורתו.
ממילא מי שלא למד אומנות - אפילו אם לא יגנוב - עדיין יחיה מעמל אחרים ולא יצור דבר.לא יעמול.ינסה להרויח בקלות.ואת זה כבר אפשר לראות במציאות..
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2006 03:09 |
|
| |
בעל בעמיו מקשה על עיתון משפחה משל היה תוס' או לכה"פ יתד.
"משפחה" אינו מיצג עמדה עקבית כלשהי, הוא עיתון מסחרי ודבריו אמורים לנעום לציבור קוראי הפרסומות הפוטנציאלים.
בעבר חשבתי שהוא מיצג "חרדי מודרני" אולם מנסיוני התברר לי שהוא התאזרח אצל "בני התורה". משמשים בו בערבוביא הערצה לצה"ל והתקפה על מערכת הביטחון וכו' החשבת תורה עם ד"א אבל נאר תורה, וכן על זה הדרך. יש בתופעה זו דבר חיובי ביותר: הוא מעיד שבזרם המרכזי של הציבור החרדי מורגש החשיבות של פעילות ב"עולם הזה", גם אם הם לא יכולים לתרגם תחושה זו לכלים תיאורתיים ולא לפטור את הסתירות בפרקטיקה. הביקורת החברתית שמרשה לעצמו עיתון זה מגובה בהצהרות נאמנות למימסד, בעלדיהן הוא יזרק לשולי החברה ע"י חרמות וכו' ויפורסם אך ורק בעצכח. לכן יש מקום לעודד את התפתחותה של בורגנות חרדית, שכדרכה של בורגנות היא מבולבלת (הכי חשוב ללמוד בכולל, אבל אני...), וכדרכה של בורגנות היא נדבך מרכזי בבנין חברה שמרנית נורמטיבית פחות או יותר בריאה.
הבה נהי פחות חכמים ונתגאה ברופאים שלנו...
ישרן,
ג"א מצטרף לאבחנה שלך במחלוקת ר"י ור"ש, ומוסיף דלפי"ז אפש"ל דה"ה שלדעת ר"ש אין ליטול כספים מן הכולל אלא לסמוך על הנס, ולי נראה דהרמב"ם בסוף הל' שמיטין ויובלות (הרמב"ם של המשגיחים) פוסק את דעת ר"ש למעטים (וכד' נפש החיים דהלכה כר"ש למיעוט) ולא חלילה שיתפרנס מן הצדקה, ועי' רדב"ז שם.
שבוע טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2006 15:18 |
|
| |
עיקר שכחתי,
הנקודה שעוררה אותי בדברי ישרן היא ההתיחסות לנושא הכאוב של עמל מלאכה מול הנאה מעמלם של אחרים. וברשותכם, נימא בה מילתא:
בעלי המלאכה לא זוכים תמיד להנות מיגיע כפיהם. אלה שלא למדם אביהם מלאכה - דגמרי עיסקא, הם הנהנים הגדולים. בעית התנפחות התיווך נידונה עוד אצל לוק הליברל ועל אחת כמה וכמה בתיאוריות הסוציאליסטיות - דומני שהתופעה מכונה "ניכור".
מבחינה הלכתית לא מצאתי (אינה ראיה) התחסות לנושא זה. התורה אוסרת את ההונאה - היא מסדירה את יחסי הסוחרים זה עם זה. חז"ל קבעו גם פיקוח על המחירים במוצרי יסוד, שלא יהיה רווח יתר על שתות, גם זאת לכאורה במגמה להגן על הצרכנים ולא על היצרנים.
לעומת זאת בדברי האגדה מדובר הרבה על מעלת היחס הבלתי אמצעי של האדם לעמלו. מלבד הפירוש המעניין של ישרן (שהוא מן הסתם כיוון אותו גם לכולליניקים ולעובדי מדינה וכו' ואני רוצה להתמקד במתווכים) אפשר למצוא מימרות כמו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, שפירושה ע"ד הפשט שבכל עניין בין תורה בין מלאכה, תמיד תאהב את העיסוק היצירתי ותשנא את הכח שאתה נאלץ להפעיל על אחרים במסגרת עבודתך. וה"ה לעניין יצור ותיווך לאהוב את היצור ולשנוא את הניצול. כמו"כ הלוקח פת מן הפלטר חשוב כמת - היא הסתכלות על אותו נושא מצד הצרכן - אל תחפש ready made, תאכל את יגיע כפיך.
ועי' בחת"ס על שה"ש הוא מתאר תיאור נפלא של ההבדל בין המנגנון הכלכלי חברתי, דברים מתוקים מדבש לכל סוציאליסט מתחיל. ומבית מדרשו יצא גם בעל לב העיברי שחלק גדול מעיסוקו היה רצון להשיב את היודים למגע הבלתי אמצעי עם המלאכה (החקלאית דוקא). תנועה שכזו הופיעה בלבוש חילוני אצל א.ד. גורדון והיתה אחד המוטיבים המרכזיים של הציונות. בעידן הפוסט כל זה נראה לא רלוונטי.
נראה שהתירוצים לקושיא הזדלזלו בעיני הציבור - אבל הקושיא בעינה עומדת והיא קיומית וכואבת.
היתי רוצה לשמוע מה דעתכם בנושא ובפרט להאיר עינים ביחס התורה לעניין.
עניין זה אקטואלי כי אני מבקש לעצור ולחשוב לנוכח המגמה להשתלבות חרדית במעגלי העבודה, שאני שותף נלהב לה. באור עגום זה נראה שביום המחרת יהפכו אברכינו האומללים מעבדי ראשי כוללים ארגוני חסד ומשרד הדתות לעבדי קונצרנים מתווכים דמתווכים בשרשרות ניצול ומנוצל. לא לילד הזה פיללנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 11:23 |
|
| |
ישרן
דבריך תקפים גם במצב הכלכלי של היום?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 11:35 |
|
| |
מנחות דף צט :
"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות +יהושע א'+ לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך. אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ.
ושם בהמשך על הפסוק ולא חמוש
דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 03:07 |
|
| |
להודעה הפותחת:
הסיבה היא "תשובה גנובה למינין".
זכורני שפעם הגיעה לביקור לישיבה בה למדתי (שהיתה שייכת לתנועה שהיתה ידועה לבציבור שהם משרתים בצבא, אף שהדבר היה שקר גמור) "אישיות" ממלכתית" מן הדרג הראשון, מלווה בצלמים ועיתונאים, ויח"צני התנועה החליטו לנצל את המעמד כדי לשכנע את הציבור שהדבר הוא אכן כן.
מה עשו?
היה בינינו בחור ששמו ב.ו. (בע"ת, או שהיה במקורו מזרוחניק) שאחיו היה בין הצונחים במעבר המיתלה במלחמת סיני, ששכנעוהו ללבוש ל"הופעה" את מדי הצנחנים של אחיו, שלהם כנפי צניחה עם רקע לבן, וכשהאישיות הגיעה לביקור העבירוהו מלווה בצלמים ועיתונאים "כאילו במקרה" ליד ה"צנחן הגיבור".
וקחהו משם.
אין לי ספק שהרופאים שבכתבה הם או "חוזרים בתשובה" או חרדים בני חו"ל, שמוחם לא נפגע מהוראות הוועדים הרוחניים בארץ, הלומדים מקצוע כדי להתפרנס ממנו, ביניהם רפואה, עריכת דין, ושאר מקצועות.
וכדברי הבדרן ג'קי מייסון: כל אמא יהודית שואפת שבנה יהיה רופא, ורק אם הוא "מפגר" היא שואפת שהוא יהיה עו"ד.
ועם עורכי הדין שביניכם הסליחה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 15/01/2009 3:41:39
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 08:55 |
|
| |
סליחה!
כנפי צניחה על רקע אדום.
|
|
|
|
|
