|
|
| נשלח ב-20/10/2003 14:36 |
 |
| |
עכנאי:
תפילה מופיעה גם בתורה שבכתב, אבל התפילה שתקן ריב"ז והחכמים שבאו אחריו לא באה להחליף את הקורבנות, אלא רק שמועדיה נקבעו על-פי הקרובנות. הרי התפילה עצמה דורשת את השבת העבודה לדביר ביתו של הקב"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 14:40 |
|
| |
ברמת העקרון אין לי בעיה אם כל אלו כאן (כגון בוגי) שמתנגדים לחידוש עבודת הקורבנות או בניין המקדש, כאשר הם אינם מתיימרים לייצג דעה אורתודוקסית.
תוקן על ידי - zachiz - 20/10/2003 15:24:27
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 15:02 |
|
| |
נו...זכיס, אז מבחינתך אתה היחיד שמייצג את האורטודוכסיה, אשריך שאתה חי בשלום ואין לך מתנגדים, כי אם מה שאתה מייצג נקרא אורטודוכסיה אז אין פה אף נורמלי שהוא אורטודוכס. אתה בדעת מיעוט במיעוט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 15:56 |
|
| |
זכיז
גם אם התורה לא השתנתה משניתנה וכל השינויים שעוגנו בכתובים על ידי התורה שבעל פה, אינם נחשבים לשינויים, אין שום הכרח לדרוש את המצוה לבנות מקדש גם על ימינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2003 19:44 |
|
| |
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 00:35 |
|
| |
ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן, אנא רחום השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים, ושם נעבדך ביראה וכשנים קדמוניות...
תוקן על ידי - asher177 - 24/10/2003 0:36:49
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 08:45 |
|
| |
הקטע הזה רק אומר שכך הבינו בתקופה העתיקה, הקרובה לעולם הקרבנות, על כל משמעויות העניין וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 11:56 |
|
| |
על דברי הגמרא שבת יג ב: "אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור האיש ההוא לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה...".
כותב הראי"ה קוק זצ"ל בספרו עין איה על שבת פרק ראשון סז: "לפעמים יראה הנביא מה שיהיה באחרית הימים, שעתיד בית הדין הגדול לדרש בתורה איזה הוראות מחודשות, שלפי הדרכים המוסכמים בידנו הם נראים כסותרים דברי תורה, אבל הדברים יתגלו מעומקה של תורה בשעתם".
דון מינה ואוקי באתרא !
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 12:54 |
|
| |
אשר, מתענין וכולם
כפי שכתב מתעניין, בקשה זו נכתבה עבור מי שמאמין שאין כפרה ללא קרבנות. הרעיון הזה לא רק משוקע עמוק בעם ובמיוחד בדור הסמוך למקדש, אלא גם יונק מהפסיכולוגיה האנושית. ראו את האשכול על "המסר של יונה" (מופיע במומלצים).
הא ראיה, שגם בפורום בימים האלו צוטטו מקורות בני זמננו שטוענים כי ללא הקרבן אין התקרבות לה'.
גם אני, למרות שאני מחוייב לעבודת הקרבנות כי כן צווינו בתורה, איני סבור שהקרבן הוא תנאי הכרחי להתקרבות לה'.
ויש לגישה זו מקור אחר מקור, וראה באשכול שציינתי אליו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 11:17 |
|
| |
בזמן הזה , לדעתי בהחלט כן ...
אבל במצב החברתי הנוכחי , אני די מסופק אם זה ראוי/רצוי ....
עד שלא יובהר לרוב העם והעולם , מה בין איטליז לקורבנות , ומה ענינו ומשמעותו של המקדש , יש לחשוש שהקמתו תזיק יותר משתועיל .
אבל כעיקרון ודאי שיש "ענין" להשיבה העבודה
לציון מהרבה הרבה סיבות . (וזה דורש דיון לעצמו)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 16:00 |
|
| |
קטעים ממאמר שכתבה חנה מנדלמן מכפר חסידים.
קטעים מתוך מאמרה של חנה מנדלמן מכפר חסידים:
הקרבנות בחזון הראי"ה
--------------------
במאמריו שנלקטו בחוברת "חזון הצמחונות", הסביר הראי"ה שאכילת בשר אינה מצב שלם, ויבוא יום וכל בני האדם יהיו צמחוניים. אף הראי"ה עצמו היה צמחוני תקופה מסוימת בחייו. על כן מעניין יחסו של הרב לקרבנות, בהם הרבה לעסוק בספרו "עולת ראיה". על שני מקורות אלו מבוססים הדברים הבאים.
אדם הראשון היה צמחוני, אסור היה לו לאכול בשר. כל היצורים בבריאה נועדו לעבודת ה', על כל יצור מוטלת החובה להתעלות, להתקדש, לברר את עצמו מן התכונות השליליות שבו, ולפתח את הטוב שבו. כשהאדם קרא בשמות לכל בעלי-החיים, הוא ברר אותם, הפריד את התכונות הלא-טובות שבהן, הוציא לפועל את הטוב שבהן, והביא להתעלותם. אותם בע"ח היו ברמה רוחנית גבוהה ביותר, ולכן אסור היה לאכלם. אולם לאחר החטא, נפל האדם ברמתו הרוחנית, ונפלו עמו בעלי-החיים ממדרגתם. מאז, לא יכול עוד האדם "לברר" את הבריאה, להפריד את הפסולת הרוחנית באותה דרך פשוטה כמו קודם.
בהקרבת קרבן, מעלה האדם את "הכוח החיוני" - תכונתם המיוחדת של בעלי החיים - אל הדרגה הגבוהה שלו. "בעלי החיים, הקרבים למזבח, חל בהם עצמם התיקון ע"י התעלותם להיות זבח לה', כיון שאין בהם דעת אינם מגיעים להתעלות זו כי אם במעשה הנעשה בהם בהעלות לה' דמם וחלבם..." (עולת ראיה עמ' רצב). האדם, שיש בו דעת, מגיע להתעלות בעזרת דעתו, ויכול להעלות גם את הבהמות, שאין להם דעת, ע"י הקרבתם לה'.
בעולם החי יש כוחות שונים של עצמה והרס, וכאשר מקריבים אותם יש בכך כפרה רבת עצמה לאדם ולחי: "כוח המפעל של עוז החיים... כח השור, מלא הגבורה והעוז... וכוח ההרס המשעיר [של השעיר]... כח הסותר והמחריב... בהיותם מתעלים לרום הגובה של מטרתם, כל חטא ועוון... מתכפרים הם..." (שם עמ' קסז). הקרבת כוחות אלו על המזבח, מביאה כפרה גדולה לאדם ולכח החייתי שבעולם. "שעל ידי החטאים נתקלקל כח החיים... וצריך ביעור. אבל הפנימיות שבהם... יש בה עניין לעלות... להתהפך לכח פועל, שואב אור קודש וחיים עליונים המתהפכים מרעה לטובה" (שם עמ' קסט).
אמנם גם התפילה מתקנת את העולם, והעיסוק בתורת הקרבנות מכפר כאילו הקרבנו קרבן, "ונשלמה פרים שפתינו", אבל הכפרה שבעבודת המקדש והקרבנות היא רצופה ומתמשכת, שלא כקדושה החלה רק ברגע שאנו עוסקים בלימוד. "רק הקדושה המתמדת, לא המקרית הבאה מזמן לזמן, היא יכולה לעצור את כל פרץ". "על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תיקונה בשרשה - יחזור כבוד ה' על מכונו... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" (שם עמ' קכז-קכח).
ישנה ערבות רוחנית הדדית בין האדם לבהמה. האדם מתעלה, ומעלה את עולם החי עימו, והחי המוקרב לקרבן מכפר על חטאי האדם. בעבודה זו, לא יכול האדם לכפר על עצמו ללא קרבן מן החי, מכח אחריותו לחיות ומתוך כך שלא ניתן להעלות רק חלק אחד של הבריאה - האדם - ללא השתתפות הנבראים האחרים. העולם התקלקל בגלל מעשי האדם. העולם יתוקן בזכות מעשי האדם, בעבודה ממושכת ועקבית, שלב אחר שלב. את הדרגה הרוחנית שתושג לעתיד, בכח העמל הרוחני, בכח עבודת המקדש, לא ניתן יהיה שוב לקלקל. ולבסוף, בעתיד הרחוק, לא יקריבו עוד קרבנות מן החי, והאדם לא יאכל בשר: "לעתיד לבוא, שפע הדעת יתפשט ויחדור אפילו בבעלי החיים... וההקרבה שתהיה אז של מנחה, מהצומח, תערב לה' כשנים קדמוניות" (שם עמ' רצב).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2004 20:41 |
|
| |
באשכול על הניסים... המולנק כאן למעלה [תודה ללינקזצר, תהא משכורתך שלימה להגדיל תורה ולהאדירה...], התפתח דיון בנושא השייך לכאן.
בהודעה האחרונה כתב
יצחק_יונתן:
למיטב הבנתי ניתן לשלול התפתחות כזו, היינו לקבוע שאינה בתוך גבולות היהדות האורתודוקסית הנורמטיבית. זו מקבלת את הכלל כי זו התורה לא תהא מוחלפת, ואין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בכה"ג, שלא לדבר על פרשיות שלמות מן התורה.
אין בכחי לחוות דעה על התפתחות כזו או אחרת בקרב זרמים אחרים או דתות אחרות, וגם אין לי ענין רב בשיח בין דתי כזה, שאין בו הסכמה על עקרונות היסוד, ומימלא אינו אלא התנצחות פולמוסית בעלמא.
אכן הדוגמא של בוגי ממצבה ממחישה יפה את הענין (מלבד מה שטעה לומר שיש במצבה משום ע"ז. ולא היא, המקריב לד' במצבה עבר בלאו, אבל אין בו שום סרך ע"ז או אביזריה, ופשוט). הקב"ה שאהב את המצבה בימי האבות, הוא בתורתו הכתיב עלינו "לא תקים לך מצבה", והפה שהתיר הוא הפה שאסר. לעומת זאת, בוגי רוצה שנקבל את חוות דעתו המלומדת כסיבה לעקור את צווי הקב"ה המפורש, ולחדש ברוחב דעתו תורה חדשה. כבר קדמו ילוד אבוס אחד.
ע"כ
*****
מודה אני לך ש"בתוך גבולות היהדות האורתודוקסית הנורמטיבית" מהוה שינוי פירוש קיצוני כזה עקירת התורה וכהשוואתך במשפטך האחרון [אם כי חריפה, אך במטבע של בוגי].
אבל בנושא המקדש שכיום אינו קיים ושלבניינו מחדש אנו מצפים לביאת משיח צדקנו ב"ב, דהיינו מצב מחודש לגמרי, אין עניות דעתי רואה בהנחה שהמקדש שיבנה המשיח יהיה כזה שתיאר בוגי, עקירת התורה מתוקף סמכותו של מלך המשיח. [על דעת עצמי אני אומר ללא שאלת חכם!]
|
|
|
|
|
|
