בית פורומים עצור כאן חושבים

בית המקדש בזמננו חיובי???

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/1/2004 15:21 לינק ישיר 

שחרית,

לא הכרעתי "לא משיח פרסונלי", אלא כתבתי שהתיחסותי למשיח היא למצב המובא על ידו לקראת "ומלאה הארץ דעה". אם הווה יחליט שלשם כך דרושה פרסונה, זה אמנם נושא צדדי אך איני יכול לנבא עליו וגם לו יכולתי הייתי נמנע להביע את הנבואה הפוגעת בנושאי המסורת, ברבים.

ממילא, נכונים דברי רוד"ש [ברוך השב!]



לגופו של דיון על רעיון המשיח, הלא הוא ערוך באשכול המולנק למעלה על ידי לינקזצר וכדאית ההקלקה.



תוקן על ידי - ווטו1 - 07/01/2004 15:23:57



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2004 20:04 לינק ישיר 

ווטו ,
איך לדעתך אפשר "להשליט את החכמה" בלי צורה של
משיח בשר ודם . (ויהא תפקודו המעשי של אותו משיח אשר יהא... [כלומר הנושא פתוח לפרשנות, אבל יש הכרח , שהמשיחות תלבש דמות{או דמויות?} של בשר ודם ...לענ"ד , הלא כן? ])



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/1/2004 20:11 לינק ישיר 

אש"צ,

ראה נא באשכול הנ"ל שהלינק לינקזצר ואין הכי נמי כדבריך תיאורטית יש לפרש "דמויות" בהן נכללים מילארדי בני העולם!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2004 20:17 לינק ישיר 

ווטו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2004 20:20 לינק ישיר 

רודף שלום,
האם אין הביטוי המעשי הוא העיקר, הראשית והתכלית???
נראה לי, שבמובן מסוים, זו תמצית השאלה לגבי בית המקדש...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/1/2004 18:56 לינק ישיר 

בעניין הקרבת קרבנות כמשרה רוח או כחובה חסרת משמעות כשלעצמה (או שמא משמעות של ריצוי?), יעויין בדברי הרד"ק עה"פ בבראשית מ"ו, א(בעניין זבחי יעקב לא-להי יצחק אביו בבאר שבע):

"וקודם שיצא מן הארץ רצה לדעת רצון הא-ל אם ימנענו כאשר מנע מאביו יצחק או לא, וזבח זבחים כדי שתבוא אליו רוח הנבואה".

מאידך, ראה ברמב"ן עה"ת, שם:

"כאשר בה יעקב לרדת מצרים, ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו ופחד ממנו. וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק, שלא תהא מידת הדין מתוחה כנגד".

דומני שההבחנות האלו נכונות גם למצוות אחרות, ויש שהולכים בדרך הרד"ק ואחרים בדרך הרמב"ן, ורבנו כנראה מהלכים ביניהם אנה ואנה.

שבוע טוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/6/2004 19:23 לינק ישיר 

מוציא_לאור:


שלום לכל החברים הנכבדים

אפתח בהערכה לכבוד אכסניה, למנהלים ולחברים בפורום, שעל פי מיטב התרשמותי יש בהם השכלה רחבה והבנה עמוקה והשתוקקות-דעת עצומה (גם אם אני נחלק עם כמה מהם, לא במובן האישי אלא הרעיוני).

בהזדמנות זו אתנצל מכל לב מאלו שראו את עצמם נפגעים ממני בפורומים אחרים, אעיד על לבבי שהינו שלם עם כולכם, והערכתי רבה אליכם.

וכעת, שאלתי ובקשתי באם תוכלו חברים נכבדים לסייע לי, בהגדרת תפקידו ומהותו של בית המקדש בעידן המודרני.

התבקשתי באופן אישי לסייע לפרוייקט שמטרתו לקרב את רעיון המקדש לציבור הישראלי, לאו דווקא החרדי ולאו דווקא הדתי.

אני חושב בכנות, שהשאלה הזו ראויה לדיון מעבר לענין האישי שלי.

השאלה היא אלו תכנים הם יותר רלוונטים לענין.


מחד - ישנם מוטיבים שונים בעבודת בית המקדש גופו:

כמו למשל בתחום הקורבנות (שגם בהם יש שינויים בין קורבנות ציבור ויחיד, וכן בסוג הקורבן).

או בתחום הכלים האחרים - מזבח הקטורת, המנורה, שולחן לחם הפנים.

או טקסים שונים לאורך השנה (כגון ניסוך המים בסוכות).

אך מאידך - ישנם מוטיבים שאכנה אותם כלליים יותר, כגון היותו בית תפילה מרכזי לישראל ולאומות העולם לכל פגע ומקרה (כדברי שלמה המלך הארוכים והמפורטים בספר מלכים).

ואולי גם שירת הלווים יכולה להיחשב כתחום בעל אופי עצמי?


כמובן שזו לא רק שאלה טכנית בנוסח "כיצד להסביר לחילוני", אלא שאלה מהותית, בהתייחס להתייחסותו של האדם המודרני לערכי בית המקדש השונים, והנוגעת גם לאדם הדתי/חרדי/שומר מצוות המבקש לבחון את ההתייחסות הנכונה שלו לבית המקדש המצופה, לנוכח שינוי פני העולם התרבותי המהפכה הטכנולוגית ועידן ההיי-טק ועוד.

יתכן וסביר שכבר נידון הנושא בפורום זה, אך חיפשתי ולא מצאתי. (כולל באשכול המומלצים, ובאשכול המפתחות, עד כמה שידי הגיעה)

אודה לכל החברים על התייחסות.

ואחתום בברכה ובהערכה

מו"ל



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/6/2004 20:42 לינק ישיר 

ההודעה הקודמת נכתבה מבלי-דעת-את-הלינק, ובינתיים קראתי את מה שכתבו פה החברים הנכבדים וכן באשכולות רבים-רבים אחרים.

משום מה רוב הדיונים נסבו על נושא הקורבנות - אפשר להבין את זה, משום שזו אכן הנקודה הפרובלמטית של בן דורנו.
(במאמר המוסגר, בהזדמנות בל"נ אכתוב את עניות דעתי בענין הקורבנות, שכן לענ"ד הנושא טרם מוצה, ואכמ"ל)

ומכל מקום, מדוע שלא ניתן את הדעת גם לפנים הנוספים של בית המקדש.

מה דעתכם על מרכז תפילה ליהודים ולכל עמי תבל?

או אף: מרכז התכנסות ארצי-עולמי לכבוד האלוקים, שלוש פעמים בשנה?

ואולי אף: מקום שבו אלוקים גר - באופן סמלי או מעשי - בתוכנו?

ומה דעתכם על היותו מרכז מוסיקה הגדול מכולם, המביא את האדם לרגש דתי של קרבה לאלוקיו בזכות שירת הפסוקים הייחודית והמלווה במוזיקה איכותית?

ומה דעתכם על שאר העבודות - קטורת, לחם הפנים, המנורה, ניסוך המים, ניסוך היין, ועוד?

דומה שנסחפנו קצת בכוון של צער-בעלי-חיים, ושכחנו את שאר הדברים, הלא כן?

עם כל הכבוד, כאשר תבדקו במקורות, תגלו (להפתעתכם) שיש לבית המקדש עוד דברים רבים מאד עבורנו, וענין הקורבנות הוא רק פן אחד של בית המקדש.

ושמא כאשר נתעמק בנושאים האחרים, יבוא פתרון גם לנושא הקורבנות?


מו"ל



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/6/2004 09:54 לינק ישיר 

ואלי נכליל ונדון במשמעות המקיפה של המקדש מבחינה חברתית ומשפחתית?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/8/2006 10:14 לינק ישיר 

"מי צריך בית שלישי?"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3285613,00.html

בברכה.
צורף לכאן מאמר מאשכול אחר:

דמגוג_צחור:


http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/745497.html

שחר אילן - ט' באב רלוונטי?

לאחר מלחמת ששת הימים הציעו כמה רבנים דתיים לאומיים חשובים לתקן את תפילת נחם, הנאמרת בתשעה באב. שהרי אחרי שהקמנו מדינה ריבונית וחזרנו לשלוט בירושלים, אין זה כל כך רלוונטי להמשיך ולדווח בתפילה על "העיר החרבה והבזויה והשוממה". אלא שרוב הרבנים האורתודוקסים העדיפו להמשיך להתאבל על החורבן, גם כשירושלים כל כך בנויה, ובלבד שלא ייתנו ידם לרפורמה, אפילו קטנה והגיונית כל כך. ספק אם רעיון הפיכתו של תשעה באב מיום אבל ליום חג עלה בדעתו של מישהו.

הערב ימצאו עצמם חילונים רבים שואלים בתימהון למה בתי הקפה סגורים. כן, כן, מחר יחול תשעה באב, יום האבל על חורבן בית ראשון ושני ועל היציאה לגלות (ועל עוד שורה של אירועים). מעניין כמה קוראים ידעו שזה מחר, כמה ירגישו אבלים, לכמה זה חשוב בכלל. וספק אם מישהו צריך להרגיש ממש רע בגלל זה. חוץ אולי מהרבנים, שלא השכילו לעדכן את היום ולהפוך אותו לרלוונטי.

לא במקרה חילונים רבים כל כך לא מתחברים לתשעה באב. יש המסבירים שהוא נשכח מכיוון שהוא חל בחופש ולכן לא לומדים עליו. אבל נראה שההתנגדות עמוקה יותר. מבחינות רבות תשעה באב הוא הנגטיב של יום העצמאות. שהרי כל מה שהציוני החילוני היה יכול לייחל לו - מדינה יהודית דמוקרטית, עצמאית וריבונית, שיבת ציון וחוק השבות, צבא חזק, ממסד אקדמי ומדעי מפואר ומדינה ככל העמים - כבר קיים. לכן חוגגים את יום העצמאות.

תשעה באב הוא המועד שבו אומרים חלקים גדולים בציבור החרדי והדתי: בכל זה אין די. מבחינתנו, עד שייבנה בית המקדש, עד שתבוא הגאולה, עד שיגיע משיח, עד שיחיו פה לפי חוקי התורה - זה לא זה. איזה מין יחס למדינה מבטאים אנשים שיושבים ביום הזה על הרצפה ומורידים את נעליהם, כאילו החורבן והגלות עדיין בעיצומם?

תשעה באב הוא גם היום שבו מסתכל החילוני בחוסר אמון בחבריו הדתיים, ושואל את עצמו: מקדש? באמת? זה מה שאתם רוצים? חידוש עבודת הכוהנים? פולחן קורבנות? נו, באמת. תהיו רציניים. חזון הקמת בית המקדש איננו נבואת נחמה אלא חלום בלהות. שהרי קשה לדמיין מצב שבו בית המקדש אינו עומד במרכזה של מדינה יהודית חומייניסטית, ובמדינה כזאת גם רבים מבני הציבור הדתי אינם רוצים לחיות.

בשנים האחרונות נעשו ניסיונות של חילונים להעמיד במרכזו של תשעה באב את החשש ממלחמת אחים. אלא שהדתיים ממשיכים להתרכז באבל על החורבן, ולדבר על שנאת אחים עם עצמך זה לא ממש מועיל וספק אם זה תורם לקירוב לבבות. ונשאלת איפוא השאלה, האם באמת יש אפשרות להציב אלטרנטיווה חילונית לתשעה באב?

יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג הציע להפוך את תשעה באב ליום שחציו אבל וחציו סעודת הודיה, שילוב שמזכיר את יום הזיכרון ויום העצמאות. אלא שזו הצעה שאי אפשר ליישם אותה בלי שיתוף פעולה אורתודוקסי. אינך יכול לחגוג כשרבים מבני עמך מתאבלים, גם אם הם מתאבלים על גלות שהסתיימה, ולא ברור אם הם מתאבלים על ירושלים שחרבה או על החורבן שאיננו והם כל כך מתקשים להיפרד ממנו. ובכלל, הציבור הדתי לא צריך חגיגה על שחרור ירושלים בתשעה באב. הוא מפגין יכולת מרשימה לחגוג את יום שחרור ירושלים כאילו לא היה תשעה באב ומציין את תשעה באב כאילו לא שוחררה ירושלים.

עד שתימצא דרך ציונית, הגיונית, מעודכנית ורלוונטית לציין את תשעה באב, יכול להיות שהדרך הנכונה לנהוג בה ביום הזה היא בדיוק כפי שרוב החילונים נוהגים: מתעלמים, כאילו המועד אינו קיים. אלא שגם מי שמדחיק את יום האבל מתקשה להדחיק את העובדה שאחינו הדתיים מתעקשים לנהוג כאילו כל כך הרבה דברים שחשובים ויקרים לנו לא נחשבים כלל בעיניהם
. תוקן על ידי - עצכח - 07/08/2006 16:32:25



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/8/2006 15:53 לינק ישיר 



מוציא לאור

יפה כתבת !




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/8/2006 20:17 לינק ישיר 

תוקן על ידי - גוונא - 08/08/2006 20:18:34



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2007 16:38 לינק ישיר 

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=539882&whichpage=#R_7

_________________


בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/7/2007 00:37 לינק ישיר 

הרב ברויאר זצ"ל כתב מכתב אישי לשחר אילן בעקבות הכתבה. אני מעתיק את המכתב לכאן:

"על בעיית היהודים"

מעט על הרלבנטיות של ט' באב · הרב מרדכי ברויאר זצ"ל*

לכ' ה' שחר אילן, שלום רב!

הרשני להציג את עצמי בפניך. כתבתי ספרים לא מעטים בעניינים שונים של מדע היהדות, כגון נוסח המקרא ופרשנות המקרא. על הספרים האלה קיבלתי את פרס ביאליק לחכמת ישראל ואת פרס ישראל ליצירה תורנית (תשנ"ט), והאוניברסיטה העברית נתנה לי תואר דוקטור לשם כבוד כהכרה לתרומתי למדע היהדות. היום אני בן שמונים וחמש.

ועכשיו לגופו של העניין. קראתי בערב תשעה באב את מאמרך ב"הארץ" - "כאילו אין מדינה". מאמר זה פתר לי בעיה שאני מתלבט בה כל שנה בתשעה באב. ההלכה אומרת שאסור להסיח את הדעת מן האבל בתשעה באב עד חצות היום. בהתאם לכך הייתי לומד כל הבוקר ספרים שונים המספרים את כל הצרות שעברו על עמינו בגלות מיום שחרב בית המקדש. ורק כאשר הגיעה שעת חצות הייתי קם מהרצפה והייתי מתפנה לקרוא עיתונים. אולם השנה מצאתי פיתרון אחר. מיד אחרי שחזרתי מתפילת שחרית, לקחתי את העיתונים וקראתי בהם, והקריאה האת המחישה לי את כל הטרגדיה של העם היהודי יותר מכל הספרים המספרים את מה שאירע בעבר. הרצל היה סבור שצרות ישראל נובעות מעצם ישיבתם בגלות, היא המשניאה אותנו על הגויים, היא הגורמת להם לערוך בנו פרעות ושחיטות, גירושים ועלילות שקר. ולדעתו, "בעיית היהודים" תיפתר רק כאשר היהודים ישובו אל ארצם ויקימו בה את מדינת היהודים. והנה שמענו בקולו, ולמעלה מחמישה מיליון יהודים הרימו בארץ ישראל את מדינת היהודים - אך בעיית היהודים קיימת כבתחילה, והיא נשתנתה רק בגילוייה החיצוניים. בגולה, שכנינו היו שונאים אותו מפני שאנחנו יושבים בארץ לא לנו ומדינה שלא אנחנו הקמנו אותה. ואילו היום שכנינו שונאים אותנו מפני שאנחנו יושבים בארצנו והקמנו בה את מדינתנו. כאשר הייתי בגרמניה היו הפרחחים, ילדי הגויים צועקים אלי: "יהודי לך לפלשתינה", היום רשעי כל העמים צועקים אלינו: "יהודים, צאו מפלשתינה".

וגם הצרה הקשה ביותר של הגלות מתקיימת במדינת ישראל. בגולה, היו שכנינו עורכים בנו פרעות אחת לכל כמה עשרות שנים, והזיכרון הלאומי שומר את זכר כל הקדושים האלה בכל תשעה באב וגם ביום הכיפורים. גרוע הרבה יותר המצב במדינת ישראל. בחוקיות מזעזעת של אחת לעשר שנים מנהלים איתנו מלחמה. כמדומה אני שמספר הנופלים במלחמות האלה הוא גדול פי כמה ממספר החללים שנפלו בגולה. והיינו יכולים לסבול את הצרות האלה אילו היינו יכולים להשלות את עצמנו שיבוא זמן ושכנינו ישלימו עם קיומנו ונוכל לשבת לבטח בארצנו בלא לשמוע בכי אלמנות ושבר הורים שכולים. אולם אני יודע בוודאות, שזמן זה לא יגיע לעולם. האסלאם לעולם לא ישלים עם קיומה של מדינה יהודית בלב ארצות האסלאם. הנה, כבר עשינו את כל המאמצים לרכוש את לב שכנינו ולא עלתה בידינו. כאשר אנחנו מוותרים ונסוגים, מפרשים את נסיגתנו כחולשה - ומכינים את המלחמה הבאה. וכאשר אנחנו עומדים על שלנו ונלחמים על זכויותינו, מאשימים אותנו בתוקפנות וברצון לכבוש את כל העולם - ומכינים את המלחמה הבאה. ואני שואל: מה תרמה מדינת ישראל לפיתרון "בעיית היהודים"? כן, כן, אני יודע, בגולה היינו כצאן לטבחה, ואילו במדינתנו אנחנו מתגוננים, ואנחנו הורגים את אויבינו. אכן, זוהי שמחת עניים, שאיננה אומרת לי כלום. עם ישראל התפלל תמיד בעת מלחמה, שלא ייהרג ושלא יהרוג - ואילו היום אנחנו גם נהרגים וגם הורגים. מי יכול למצוא בזה סיפוק?

אלו הן המחשבות שעברו בראשי, כאשר קראתי את "הארץ" בתשעה באב. קריאה זו המחישה לי את כל הייסורים שעברו על עמנו מיום שחרב בית המקדש, וגם היום כאשר כבר יש לנו מדינה עדיין אנחנו כאילו "אין לנו מדינה". ואני גם יודע שלא יהיה קץ לסבלנו עד שלא יתגשם חזונו הגדול של ישעיהו:

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה'... וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶ-ל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיה ב, ב'-ד').

זהו בית המקדש שעם ישראל אבל על חורבנו ועיניו נשואות לבניינו: מרכז של שלום ותקווה לעם ישראל ולכלל האנושות, ולא כהבנתך השטחית הגובלת באנטישמיות - מרכז חומייניסטי שיכולים אנחנו רק להתבייש בו.

אני יהודי דתי ומאמין בחזון הזה ומייחל בכל לב להגשמתו במהרה בימינו. אתה, כיהודי חילוני, כנראה אינך מאמין בהגשמת החזון הזה, וגם זו היא זכותך. אך אינני מצליח להבין למה אתה מחכה. כמה משפחות חטואל צריכות ליפול על ארבעת ילדיהן הרכים יחד עם אמם ההרה. כמה נאווה אפלבויים צריכות ליפול ביום חתונתן ושמלת כלולותיהן תהיה תלויה בקבר רחל, ושם תספר לנו על האושר האין סופי שהן ציפו לו ולעולם לא יתגשם. כמה הורים שכולים צריכים להסתובב בינינו שבורי לב, כדי שתבין שכך אי אפשר להמשיך, כדי שתבין על מה אנחנו אבלים בתשעה באב!

ועכשיו, לסיום, אספר לך מה שאירע בגרמניה בראשית ימי האמנציפציה ליהודים. הסבא רבא שלי, הרב שמשון רפאל הירש, כתב מאמר ובו הוא תיאר את מה שאירע שם באחת הקהילות. כאשר באו בני הקהילה לבית הכנסת בליל תשעה באב, הם גילו לתדהמתם, שבית הכנסת מואר באור יקרות, ומפות פרוסות על השולחנות, כאילו היה זה יום ושל חג. אז עלה הרב על הבמה ואמר לאנשי הקהילה: "הקץ לאבל על חורבן ירושלים ועל הגלות מפלשתינה. מעתה גרמניה היא לנו ארץ מולדת, ובעריה הבנויות על תילן נמצא גם את ירושלים הבנויה".

בשבילנו הסיפור הזה מזעזע, אבל תגיד אתה את האמת - האם הרב הזה לא צדק? הלא אז איש לא היה יכול לדעת, ששנאה תהומית ליהודים בוערת בלב כל גרמני, ולאמתו של דבר בלב כל הגויים, ועתידה השנאה הזאת להביא לידי רצח כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים. והואיל ודבר זה לא היה ידוע ולא היה יכול להיות ידוע אז, אי אפשר להבין על מה היהודים אבלים! הלא הרוב המכריע של יהודי גרמניה היו לא דתיים, קל וחומר שלא הייתה להם תודעה לאומית יהודית - ועל מה הם צריכים להתאבל. ואילו היית חי אז, היית כותב מאמר ארסי נגד היהודים הדתיים והיית לועג להם בכל כוח העט שלך. היית כותב בלעג, שהיהודים האלה יושבים על הארץ ומתאבלים על חורבן בית המקדש - כאילו אין בגרמניה שוויון זכויות ליהודים, כאילו עדיין הגויים שונאים אותנו (!), כאילו יהודי גרמניה אינם יכולים ללמוד במוסדות המדע בגרמניה ולקנות שם שם עולם בזכות מחקריהם (ע"ע איינשטיין, פרויד ועוד ועוד).

כך היית כותב אז, והיה לבך סמוך ובטוח שאתה צודק - אף על פי שהיום אתה כבר יודע שאלה הם דברי הבל. ומכאן אתה יכול להבין מה ערך יש לדבריך היום, שכל עצמם אינם אלא העתק מדויק של מה שהיית כותב אז. והצד השוה שבכל המאמרים האלה שכתבת או שהיית כותב, שאתה מתעלם ממעמדו המיוחד של עם ישראל, ששכניהם שונאים אותם ומבקשים להשמיד אותם - בין שיש להם מדינה ובין שאין להם מדינה. אכן הדין עמך בכותרת של מאמרך: אנחנו היום כאילו אין לנו מדינה - ואינני רואה מוצא מן הטרגדיה הזאת, הרודפת את העם היהודי מאז חורבן הבית.

חשבתי תחילה לכתוב את תוכן הדברים האלה בצורת מאמר לעיתון. אך ידעתי בוודאות, שמערכת "הארץ" לא תקבל את המאמר, והיה חבל לי הזמן שאני משקיע לריק. משום כך פניתי אליך אישית. אולם מניסיוני אני יודע, שאין כל תועלת בפנייה אל עיתונאי. בדרך כלל הם פשוט מתעלמים מדבריי, ואין הם עונים כלל. וגם אם הם עונים, נראה מדבריהם שלא הבינו את דבריי. מעולם לא קרה לי, שעיתונאי יודה בפה מלא: דברים שכתבתי טעות הם, ולא הייתי צריך לכתוב אותם. עיתונאי שיכתוב כך עוד לא ברא השטן! אף על פי כן פניתי אליך עכשיו, כי אמרתי, אולי הפעם אצליח, ותהיינה אוזניך קשובות ודעתך נתונה לדברים שלי.

בכבוד רב,

מרדכי ברויאר



* לרגל ט' באב בחרנו לפרסם דברים שכתב הרב ברויאר זצ"ל, אודות משמעותו של יום. הדברים נכתבו בשלהי שנת תשס"ו, והם לקוחים מתוך מכתב ששלח הרב לעיתונאי שחר אילן מ"הארץ", בעקבות המאמר "כאילו אין מדינה" שפירסם הלה.

(מכאן: http://www.etzion.org.il/dk/5767/1103letter.html)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/7/2007 08:13 לינק ישיר 

אבל גם הרב ברויאר השתתף באשלית השלום.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בית המקדש בזמננו חיובי???
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 7 לדף הבא סך הכל 7 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.