כמה הלכות מהמקרא

דרום חוקר,
לשם הסקרנות, כיצד אתה נוהג בדיני טומאה וטהרה?
לפי פשט הפסוקים כמו שאסור לאכול בהמה טמאה כך אסור ליגוע בנבלתה.

בעל בעמיו

שמחתי על שאלתך

בקישור הבא ניתן למצוא דיון ענייני בפשוטו של מקרא על נושא זה
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1565729

בתחילה סברתי שיש סתירה בין חוקי ספר ויקרא לחוקי ספר דברים, בספר ויקרא מצאנו חומרות של איסור כל טומאה, בכל שעה ובכל עת

פסוקים לדוגמה
יא,ח מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם.
יא,מג אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם. יא,מד כִּי אֲנִי ה', אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. יא,מה כִּי אֲנִי ה', הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. 

וגם האיסור להיטמאות לאשה נידה הולך לפי אותו קו, והוא מזהיר את ישראל, להיות תמיד טהורים.

ואילו בספר דברים איסור זה נעלם
יב,טו רַק בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ--בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ; הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל.
יב,כב אַךְ, כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת-הַצְּבִי וְאֶת-הָאַיָּל--כֵּן, תֹּאכְלֶנּוּ: הַטָּמֵא, וְהַטָּהוֹר, יַחְדָּו, יֹאכְלֶנּוּ.

הרי שהאיסור הגורף לא להיטמאות נעלם, והתורה מכירה בעובדה, יש טמאים וטהורים יחדיו בשערים (=בערים).

גם פסוקי ספר במדבר מתקשרים לפסוקי ספר ויקרא
ה,א וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ה,ב צַו, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה, כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ. ה,ג מִזָּכָר עַד-נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם; וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת-מַחֲנֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם. ה,ד וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}

הדבר תואם את דעת החוקרים שיש בתורה 3 קבצי חוקים
1- חוקי ספר שמות
2- חוקי הספרים ויקרא במדבר
3- וחוקי ספר דברים

ולבסוף גבר עלי צחי בדבריו, כי הוא הוכיח מהפסוקים בספר דברים
כג,י כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה, עַל-אֹיְבֶיךָ: וְנִשְׁמַרְתָּ--מִכֹּל, דָּבָר רָע. כג,יא כִּי-יִהְיֶה בְךָ אִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה-לָיְלָה--וְיָצָא אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לֹא יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. כג,יב וְהָיָה לִפְנוֹת-עֶרֶב, יִרְחַץ בַּמָּיִם; וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

שגם בחוקי ספר דברים יש איסור טומאה בכל שעה

אמור מעתה, במחנה צבאי יש איסורי טומאה חמורים, בכל מקום ובכל זמן, וכל טמא ישולח מחוץ למחנה, וכך היה המצב במחנה במדבר, וכך צריך לראות את חוקי ספר ויקרא המחמירים בטומאה.

אבל בזמן ההתיישבות בארץ ישראל, ישכנו במחנה הטמאים והטהורים כאחד, ורק את המצורעים וכדו' ישלחו מחוץ למחנה, וגם חוקי ספר ויקרא האוסרים על כל טומאה כבר לא תקפים אז, וחוקי ספר דברים מאששים זאת.

כמובן שבמדבר היה משכן, ובמחנה הצבא נמצא ארון הברית, וכך רגילים חז"ל לפרש.
אבל נראה שיש כאן מעבר לכך, ורצון ה' שיהיה מחנה הצבא קדוש כי הם זקוקים לרחמי שמים, וגם מבלעדי מציאות הארון בתוכם, חייבים לשמור על קדושת המחנה, ולשלח ממנו מי שיצאה ממנו שכבת זרע.

בשולי הדיון
שים לב שבספר דברים נאמר שירחץ לפנות ערב, כלומר קודם שקיעת החמה, ואילו בספר ויקרא לא נזכר אלא שירחץ במים, ולא הוגבל זמן הרחיצה, חז"ל ראו את חוקי ספר ויקרא עיקר, ואת החוק בספר דברים הפנו לדרשה, הם צדקו בדבריהם, כי יש כאן סתירה בין קבצי החוקים.

אבל נראה שבקדושת מחנה צבא נקפיד על דברי התורה, ונרחץ קודם שקיעת החמה דוקא.

תוקן על ידי - דרום_חוקר - 23/04/2006 23:09:00

דרום חוקר
שאלה בשולי הדיון, מה לדעתך היה הרמב"ם מגיב למקרא דבריך ? מאיר

ירוחם תבין. גם אתה , חובב הפשט, מפרש את המילה "שבת" בשני אופנים שונים. שהרי כיצד אתה מסביר את המילה "שבתות", בפסוק " שבע שבתות תמימות תהיינה" ? האם גם כאן שבת = שבת בראשית ? וכי יש שבת התמימה יותר מחברתה ? ודאי שלא , אלא על כרחך בפסוק זה שבת = שבוע. והוראת הפסוק היא - שבע שבועות תמימות תהיינה. נמצא לפי זה שאף אתה, פעמים מפרש את המילה "שבת" כשבת בראשית , ופעמים כשבוע. אם כן מדוע אתה טוען כנגד מידת ההגיון שלי ? אתמהה....

אסופי
גם אני חשבתי לפרש כמוך, אך היכן מצינו במקרא שבת במובן שבוע ? כלום לא לשון משנה הוא ?
ושבתות יתבאר כפשוטו אם אכן הם משבת לשבת. מאיר

אסופי
כתוב "עד ממחרת השבת השביעית" השווה את מדותיך לביאור המילה "ממחרת השבת"!!!

מאיר
כמו יהודי טוב אני אשאל אותך, מה היה אומר משה רבינו על פסקי המשנ"ב?

***

וכבר רמזו זאת חז"ל בנועם דרשותיהם
על משה שישב לפני ר"ע ולא הבין מה הם אומרים, עד ששמע "הלכה למשה מסיני" ונחה דעתו.

ועוד רמזו חז"ל בדרשותיהם המושכות את הלב
על אותם הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, והחזירם עתניאל בן קנז מפילפולו.

אמור מעתה, ההלכות השתנו, ויש נתק במסורת.

דרום חוקר מזה זמן רב שאני תמה על המכחישים המפרשים את המקרא "ממחרת השבת"-ממחרת שבת שאחר הפסח. והרי יותר מסתבר לפי פשט הפסוק ,לפרש כפי שפרשת אתה שכוונת הפסוק היא לשבת שאחר תחילת קציר שעורים. ועל זה ציווה הכתוב שממחרת אותה השבת יביאו את מנחת העומר ויחלו לספור שבעה שבועות. ואם ישנו "פשט" לפסוק של ממחרת השבת ,אז זהו הפשט היחיד שיכול לעלות על הדעת. וכפי שמשתמע לכאורה בפסוקים : כג,ט וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כג,י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן . כג,יא וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי ה', לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. ומשמע מפסוקים אלו שהעומר קרב לאחר שהגיע עת קציר השעורים והחלו הקוצרים לקצור. וציוותה עוד התורה שמיד לאחר שהחלו הקוצרים לקצור יחלו לספור את העומר. אמנם כל זה ישא הרוח ואי אפשר לפרש כך בשום פנים. שהרי הפסוק אומר במפורש "והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן " ,ומשמע מזה שהשעורים הראשונים שהיו נקצרים היו מובאים לקרבן תנופה לפני ה. ונמצא אם כן שמנחת העומר לא היתה תלויה בתחילת קציר השעורים של החקלאים , אלא הפוך. תחילת קציר השעורים של החקלאים בשדות היו תלויים בהבאת עמר הראשית אל הכהן על מנת שיקריב את מנחת העומר. וזהו ציווי התורה. וראיה לכך הוא איסור חדש. שכתוב בפסוקים שאחר כך שישנו איסור לאכול מהתבואה החדשה עד להנפת העומר בביהמ"ק. ואם אסור לאכול מהחדש עד להקרבת העומר , לשם מה לקצור? ופשט הכתוב הוא, שאת העומר הראשון שהיו קוצרים יש להביא לתנפה בביהמ"ק ורק אחר כך ניתן להמשיך ולקצור מהתבואה החדשה. ועתה נשאלת השאלה : אימתי היו קוצרים את ראשית העומר על מנת להביאה לקרבן לפני ה ? ועל זה באה התשובה בפסוקים שלאחר מכן : וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי ה', לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן . דהיינו קצירת והנפת העומר היו תלויים באותה שבת עליה מדבר הכתוב. נמצא שלא ניתן לומר שממחרת השבת פירושו, ממחרת השבת שאחר תחילת עונת קציר השעורים שהחלו כבר החקלאים לקצור. שהרי קציר השעורים הראשון נעשה רק ביום הנפת העומר שהוא ממחרת השבת. וקודם לכן לא קצרו החקלאים בשדות. דאם קצרו נמצא שהעומר שהובא ממחרת השבת ,לא היה הראשון שנקצר. וא"ת מנא לי שהעומר הראשון נקצר ממחרת השבת? אולי הוא נקצר קודם השבת ורק הובא לתנופה ממחרת השבת? ולפי זה שפיר אפשר לפרש ממחרת השבת - ממחרת השבת שאחר תחילת הקציר. לא היא. שהרי הפסוק בספר דברים אומר מפורש : שִׁבְעָה שָׁבֻעת תִּסְפָּר-לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: (דברים טז ט) כלומר הפסוק אומר שיש להתחיל את ספירת העומר מהחל חרמש בקמה. כלומר מאותו יום שקוצרים את העומר הראשון. ואילו בפסוק בויקרא כתוב שיש לספור מיום הביאכם את עומר התנופה, ולא מיום הקצירה. כיצד יתישבו שתי המקראות ? אלא נמצאת אומר יום הנפה זהו יום קצירה. ולפי האמור לא ניתן לפרש את המילים "ממחרת השבת" כפי הפירוש של דרום חוקר שהובא בתחילת הדברים דהיינו ממחרת השבת שאחר תחילת הקציר. שהרי הוכחנו עתה שתחילת הקציר לא היתה אלא לאחר השבת. ודו"ק.

האסופי

דבריך קילורין לעיניים, נהנתי מאוד לקרוא אותם, כי כל דבריך מכוונים כנגד דברי במהדורה הראשונה.
אבל הבנתי את רמיזתך בשאלתך, וגם דברי ספר יהושע קמו ונצבו, וכבר כתבתי כדבריך, בטרם תערוך את הודעתך האחרונה.

ונמצא שלפי כולם החקלאים רואים את תחילת התאריך של קצירת התבואה, באמרינו תבואה הכוונה קציר השעורים שזמנם מוקדם מקציר החיטים, ואז את העומר הראשון יניף הכהן לפני ה'. וכבר ביארנו שבזמנם היו מתחילים לקצור ביום ראשון מממחרת השבת, בכדי לקבל שבוע עבודה מלא.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.


תוקן על ידי - דרום_חוקר - 24/04/2006 8:54:26

סוכות נחמיה (נישטאיך)
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1622250

באשכול שם כתב נישטאיך סקירה, על ההבנה של הפסוקים בספר ויקרא, העוסקים במצוות הקשורות לחג הסוכות, כפי איך שסברו בתקופת עזרא ונחמיה.

כדאי לציין שהבנת בני אותו דור, על פניו נראית כסותרת את פשוטו של מקרא בספר ויקרא, וחז"ל בהלכה החזירו את פשוטו של מקרא למקומו, ופסקו הלכות אך ורק על פי פשט המקרא בספר ויקרא.

לעומת זאת הקראים נמשכו אחרי ההבנה שנזכרה בספר נחמיה, ונמצא שבעצם הם עקרו את פשוטו של מקרא בספר ויקרא, מבלי משים.

החקלאים יודעים מראש מתי הם עומדים להתחיל את עונת הקציר. הדבר תלוי במידת היובש של השעורים (כדי להתחיל לקצור, השעורים צריכות להיות מספיק יבשות). והתורה ציוותה, שכאשר החקלאים מתכוונים להתחיל לקצור, יביאו את העומר הראשון שלהם אל הכהן. עונת הקציר מתחילה תמיד ביום ראשון - גם בימינו. השנה עונת הקציר מתחילה מחר - יום ראשון, ב באייר ה'תשס"ו - 30.4.06. צחי צויג, ארכיאולוג מחוקרי הר הבית, מארגן טקס תפילה, לימוד והודיה - זכר להנפת העומר - מחר בשעה 8:30 בירושלים: http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1888354

אראל דבריך אינם מתישבים עם פשוטו של מקרא. בפסקים בויקרא לא כתוב שהזמן הקובע הוא תחילת עונת הקציר , אלא תחילת הקצירה בפועל ,דוק ותשכח. והיות והוכחתי מסתירת המקראות בין דברים לויקרא , שיום הקצירה זהו יום הניפה , נמצא שיום הקצירה חל ממחרת השבת. ולפי זה לא ניתן לפרש ממחרת השבת שאחר תחילת הקציר , היות והקצירה הראשונה נעשית רק לאחר השבת. אלא על כרחך אתה חייב לפרש ממחרת השבת באופן אחר שאינו קשור לזמן הקציר. וזוהי ההלכה שעברה במסורת והסבירה שממחרת השבת -ממחרת יו"ט.

נכון, הזמן הקובע הוא תחילת הקצירה בפועל, אבל החקלאים יודעים מראש מתי תתחיל הקצירה בפועל. זה לא עניין אקראי אלא מתוכנן ומחושב. והוא אכן חל "ממחרת השבת" כלומר ביום ראשון בשבוע - כך נוהגים החקלאים מאז ועד היום.

האסופי

רק עתה ירדתי לסוף דעתך, להלן שאלתך בצורה ברורה

הפסוק בויקרא אומר
כג,י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן . כג,יא וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי ה',
לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן.

לעומת זאת הפסוק בדברים אומר
שִׁבְעָה שָׁבֻעת תִּסְפָּר-לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: (דברים טז ט)

מספר ויקרא משתמע שעומר התנופה הוא לאחר ש"וקצרתם את קצירה" כלומר הוא איננו הראשון לקצירה, אלא הוא ממחרת השבת שלאחר זמן תחילת הקציר, ואילו מספר דברים משתמע, שהעומר הוא תחילת הקצירה, וכך נאמר שם בלשון הפסוק "מהחל חרמש בקמה"???

ותשובתך

בהתחלה כתבת
< ולפי האמור לא ניתן לפרש את המילים "ממחרת השבת" כפי הפירוש של דרום חוקר שהובא בתחילת הדברים דהיינו ממחרת השבת שאחר תחילת הקציר.
שהרי הוכחנו עתה שתחילת הקציר לא היתה אלא לאחר השבת. >

וכעת כתבת
< ולפי זה לא ניתן לפרש ממחרת השבת שאחר תחילת הקציר , היות והקצירה הראשונה נעשית רק לאחר השבת. אלא על כרחך אתה חייב לפרש ממחרת השבת באופן אחר שאינו קשור לזמן הקציר.
וזוהי ההלכה שעברה במסורת והסבירה שממחרת השבת -ממחרת יו"ט.>

סיכום דבריך: מכיוון שמפשט המקרא משתמע שממחרת השבת הוא לאחר תחילת הקציר, כלומר שבת הראשונה לאחר תחילת הקציר, ובמקום אחר משתמע שהוא תחילת הקציר, כלומר שהעומר הוא תחילת הקציר, ולא שבת שאחר תחילת הקציר, על כורחנו ממחרת השבת איננו כפשוטו, והוא ממחרת יום טוב.

ע"כ דבריך

לפני שנתייחס להסברך נתייחס לסתירה, אתה העמדת את המילים "מהחל חרמש בקמה" שבספר דברים, מול המילים "וקצרתם את קצירה" שבספר ויקרא, ועל זה בנית את סתירתך.
אבל פשוט לא הבחנת בעוד מילים שנכתבו בספר ויקרא, "ראשית קצירכם", הרי שגם ספר ויקרא כמו ספר דברים, העומר הוא ראשית הקצירה.

ולעצם הענין, כבר כתבתי כמה פעמים, וכבר ביאר זאת אראל בטוב טעם, תוך כדי בחינה במעשה החקלאים, שבכל שנה יש תאריך ידוע שבו מתחילים לקצור, כיצד קובעים תאריך? ע"פ יובש התבואה, וגם בימינו תאריך זה תמיד יהיה ביום ראשון ממחרת השבת.

נמצא שכוונת התורה היתה לאותו ממחרת השבת (יום ראשון), ובאותו יום לפני שיתחילו לקצור את כל השדות, יניפו את העומר הראשון לה', העומר הונף לפני תחילת קצירת שאר השדות, ורק לאחר הנפתו קצרו את שאר השדות.

נמצא שהעומר הונף ממחרת השבת, והוא ראשית קצירכם, והוא מהחל חרמש בקמה.

דוק בדברי
העומר קרב ממחרת השבת בזמן תחילת קציר השעורים
ולא כפי שכתבת בשמי
ממחרת השבת שאחר תחילת הקציר

לפי דברי, העומר הוא ראשית קצירכם, לפי דבריך בשמי, העומר איננו ראשית קצירכם.

תוקן על ידי - דרום_חוקר - 30/04/2006 0:44:27

דרום החוקר תשובתי אליך היא בדיוק כפי שכתבתי לאראל בהודעתי הקודמת. אתה סבור שממחרת השבת הכוונה לממחרת השבתשלאחר תחילת עונת הקציר (ולא הקצירה הראשונה כפי שהדגשת), אלא שאין הדבר מתישב עם פשוטו של מקרא. שהרי הפסוק אומר : "וקצרתם את קצירה " - דהיינו קצירה ממש ולא תחילת עונת הקציר. נמצא שממחרת השבת אין פירושו בשבת הראשונה שלאחר תחילת עונת הקציר , אלא אחר הקצירה הראשונה. והיות והוכחתי מסתירת הפסוקים שהקצירה הראשונה נעשית ממחרת השבת. על כרחך לא מדובר בשבת שלאחר עונת הקציר ולא בשבת שלאחר תחילת הקצירה בפועל. והדברים פשוטים ומבוארים .