*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
קבלתי באישי בקשת הבהרה להסברי לבעיית השפן והארנבת . . שמתי גם לב שבמשך יומיים מאז כתבתי את הדברים נכנסו לאשכול קרוב ל-400 כניסות , למרות שלא היה דיון בהסבר . ולכן אבקש לפרט את הדברים.
תלמיד,
ברשותך,
לא הבנתי את ההסבר שלך לרמב"ם על "מעלי גרה" ו"מפריסי פרסה" באשכול:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=3&topic_id=1891890
לפי ההסבר שלך "מעלה גירה" זה גם סיווג זואולוגי וגם סימן מזהה שיש לבדוק אותו.
אין כאן סתירה? שהרי לפי פשט הטקסט בויקרא נראה שמדובר רק בסימן זיהוי בלבד.
העלתי את השאלה הנ"ל בפורום באתר עצכ"חי למדי:
http://www.mesoraforum.org/showthread.php?p=632#post632
ועדיין אף אחד לא הגיב.
תודה מראש,
והרי הדברים בפירוט :
תלמוד בבלי מסכת חולין דף נט עמוד א
"דתני דבי ר' ישמעאל: +ויקרא י"א+ ואת הגמל כי מעלה גרה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב הוא
דתנא דבי ר' ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב הוא
ואמר רב חסדא: היה מהלך במדבר, ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות, בודק בבשרה; אם מהלך שתי וערב - בידוע שהיא טהורה, ואם לאו - בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר ערוד. לאו אמרת איכא ערוד? איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לערוד! גמירי דליכא. והיכא בודק? אמר אביי ואיתימא רב חסדא: בכנפי העוקץ."
הגמ' הזו קשה שהרי גם השפן והארנבת מעלי גרה וטמאים ? ואכן רש"י ותס' נדחקים ומוסיפים גם שפן וארנבת .
רש"י מסכת חולין דף נט עמוד א
שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל - וחבריו האמורים בפרשה.
תוספות מסכת חולין דף נט עמוד א
אין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל - פירוש ושאר הכתובים עמו שפן וארנבת ושסועה.
אולם הרמב"ם לא כותב אלא גמל !!!
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ב
סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה והם שני סימנין מפרסת פרסה ומעלת גרה עד שיהיו שניהם, וכל בהמה וחיה שהיא מעלת גרה אין לה שינים בלחי העליון, וכל בהמה שהיא מעלת גרה הרי היא מפרסת פרסה, חוץ מן הגמל, וכל בהמה שהיא מפרסת פרסה היא מעלת גרה חוץ מן החזיר. +/השגת הראב"ד/ בלחי העליון. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ זה אינו צודק והוא שקר שהרי יש שפן וארנבת, עכ"ל. /השגת הראב"ד/ היא מפרסת פרסה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אף זה שקר מפורש בתורה, עכ"ל.+
הראב"ד שואל על הרמב"ם :
- איך כותב הרמב"ם שכל בהמה וחיה שמעלה גרה אין לה שיניים חוץ מהגמל הרי שפן וארנבת מעלי גרה ויש להם שיניים ?
- איך כותב הרמב"ם שכל בהמה וחיה שמעלה גרה יש לה פרסה חוץ מהגמל , הרי שפן וארנבת מעלי גרה ואינם מפריסי פרסה ? .
עוד קשה הגמ' אם מצא בהמה שפיה חתוך ופרסותיה חתוכות , יבדוק בבשרה לאחר שחיטה , וזוהי בדיקה שאינה כתובה בתורה . והרי יכול לבדוק את מערכת העיכול אם יש לה שתי קיבות הרי היא מעלת גרה ?
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ג
לפיכך המוצא בהמה במדבר ואינו מכירה ומצאה חתוכת הפרסות בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר גמל, מצא בהמה שפיה חתוך בודק בפרסותיה אם היא שסועה טהורה והוא שיכיר חזיר, מצא פיה חתוך ורגליה חתוכות בודק בה אחר ששחטה בכנפי העוקץ אם מצא בשרה שם מהלך שתי וערב טהורה והוא שיכיר ערוד שכן הוא בשרו שתי וערב.
כ"כ קשה הרמב"ם למה לא יבדוק את מערכת העיכול אם יש לה שתי קיבות ?
ההסבר :
התורה אינה מדברת על סימני בדיקה כיצד לדעת מי טמא ומי טהור . התורה מציינת זני בהמות טהורות וטמאות .
המונח " מעלה גרה ", בתורה , הינו ציון לזן של "אוכלי עשב" ללא קשר למערכת העיכול. אומנם אוכלי העשב בפועל מעלים גרה כדי לעכל את העשבים , ( כי אין להם שיניים ואינם טוחנים בפה את העשבים אלא לאחר חצי עיכולם ) .
השפן והארנבת הינם אוכלי עשב ( בעלי שיניים ) ולכן נכללים בסיווג של " מעלי גרה = אוכלי עשב " .
ויקרא פרק יא
(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:
(ד) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה = אוכלי העשב . וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה= בעלי פרסות . אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא= שייך לסווג אוכלי עשב . וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס = אין לו פרסות . טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ה) וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא = שייך לסווג אוכלי עשב . וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס= אין לו פרסות . טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא= שייכת לסווג אוכלי עשב . וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה= אין לה פרסות . טְמֵאָה הִוא לָכֶם:
(ז) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא= שייך לסווג בעלי פרסות. וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה= ויש חתך בפרסותיו. וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר= בפועל אינו מעלה גרה . טָמֵא הוּא לָכֶם:
כאשר התורה מתייחסת לחיה בסווגה הזואולוגי היא משתמשת בשמות תואר : " מעלה גרה ", " מפריס פרסה " . "מעלה גרה-הוא" . "מעלת גרה –היא", אילו היה משמעות הביטוי תואר הפועל , היה צריך לכתוב: " מעלה גרה (ל' בפתח )", ולא "מעלת גרה " . "מפריס פרסה – הוא" .
ואילו כאשר התורה מתייחסת לחיה בפעולתה היחודית היא משתמשת בפועל . " פרסה אינו מפריס" . "פרסה לא יפריס " . " גרה לא יגר " .
דברים פרק יד
(ו) וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה= זן בעלי פרסה . וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה= זן אוכלי עשב בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:
(ז) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה= זן אוכלי העשב . וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה= זן מפריסי פרסה. הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה= הם אוכלי עשב. הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ= ואינם מזן מפריסי פרסה. טְמֵאִים הֵם לָכֶם:
(ח) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא=הוא מזן מפריסי הפרסה וְלֹא גֵרָה=אינו מעלה גרה. טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ: ס
הגמ' לעומת זאת מדברת על הדרך שאנו נוכל לזהות את הבהמות הטהורות . הסימן הראשון העלאת גרה – זוהי פעולה שניתן לראות אותה . ( הבדיקה של מערכת העיכול אינה רלווניטית שהרי אין הסיווג לפי מערכת העיכול אלא לפי המזון שהבהמה ניזונה ). הגמ' אינה מדברת על הסיווג הזואולוגי , אלא על סימנים כיצד מזהים בהמה טהורה , וע"כ מדברת על ה"פעולה " של העלאת הגרה . ולכן כותבת
" שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל," שהרי רק הגמל ניתן לראותו מעלה גרה , למרות שאינו מפריס פרסה .
גם הרמב"ם מדבר על הבדיקה ולא על הסיווג הזואולוגי .
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה א
מצות עשה לידע הסימנין שמבדילין בהן בין בהמה וחיה ועוף ודגים וחגבים שמותר לאכלן ובין שאין מותר לאכלן שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור, ונאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל.
וממשיך הרמב"ם וכותב :
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ב
סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה והם שני סימנין מפרסת פרסה ומעלת גרה עד שיהיו שניהם, וכל בהמה וחיה שהיא מעלת גרה =מעלה גרה בפועל אין לה שינים בלחי העליון, וכל בהמה שהיא מעלת גרה= מעלה גרה בפועל הרי היא מפרסת פרסה, חוץ מן הגמל, וכל בהמה שהיא מפרסת פרסה היא מעלת גרה חוץ מן החזיר
השפן והארנבת אינם מעלות גרה בפועל ולכן לא ניתן לראות בהם סימן זה !! . לעומת זאת כאשר הרמב"ם מדבר על הסיווג הזואולוגי של החיות המותרות והאסורות הרי הוא מתייחס לשפן וארנבת כאל " מעלי גרה " = אוכלי עשב , שיש להם סימן טהרה אחד .
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ב
הלכה א
מכלל שנאמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה שומע אני שכל שאינה מעלת גרה ומפרסת פרסה אסורה, ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא, ובגמל ובחזיר ובארנבת ובשפן נאמר את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה וגו' הרי למדת שהן בלא תעשה ואע"פ שיש בהן סימן אחד, וכל שכן שאר בהמה טמאה וחיה טמאה שאין בה סימן כלל שאיסור אכילתם בלא תעשה יתר על עשה הבא מכלל אותה תאכלו.
וירדו בכך כל הקושיות על הגמ' והרמב"ם , וכל התמיהות על שפן וארנבת .
