האם תבוטל הצפירה???

קבלתי במייל

זה היה צפוי כי לשקר אין רגליים.
המדינה עוברת בשנים האחרונות פשיטת רגל תרבותית והתפרקות מכל מיני ערכים לאומיים, יש כבר התנגדות על ההימנון, יש המבקשים לשנות את הדגל יש כבר התנגדות לעריכת ברית מילה,התנגדות לכיפה הגדולה של חיילים , התנגדות לתורה לדת לדתיים למסורת לחמץ בפסח ועוד.....
אחרי שהתקשורת הייתה מבליטה במשך שנים ארוכות איך במאה שערים לא עומדים בצפירה אולי זה מגיע להם שידעו שהתרבות הזאת שפיתחו אותה כתחליף לדת היהודית אינה שווה המשך, ואין לה סיכוי ללא בסיס יהודי.
המחנה החרדי התנגדו לצפירה מהטעם שלמסורת היהודית יש דרך זכרון יהודית לנפטרים בלימוד משניות אמירת קדיש וכו' החילונים לא רצו את הדרך הזאת והעדיפו את הטכסים היום זה כבר משעמם את הנוער.
אין צורך להלחם להשאיר את הצפירה כי היא אינה תורמת לציבור כלום, במקום זאת יתכן שכאשר החילוני יראה את עצמו ללא תרבות ללא ערכים ללא מסורת ללא יהדות אולי יתחיל להתעניין במקוריות ממנה בא.
   

הרשו לי להביע דעה שונה במעט.

באיזשהו אופן נראה כי הויכוחים סביב "כן לעמוד בצפירה"\ "לא לעמוד בצפירה" חרגו אל מעבר לסטטוס הויכוח הנורמלי והפכו למעין פרינציפ של "אני חרדי, ולכן אני לא עומד בצפירה".

קל להבין מאיפה העיקרון הזה נבע: אנשים יהודיים מאמינים חשו מאז ומתמיד מחויבות למערכת חוקים אחת בלבד, זו שניתנה ע"י בורא עולם, ולכן כל נוהג שאינו מחויב ע"י בורא עולם נפסל באופן אוטומטי, יחד איתו נפסלו עוד המון חוקים "מדיניים" אחרים, התפתחה תרבות "הקומבינות" וישנו איזשהו זלזול מובנה בחוקים מדיניים.

נוסיף לזאת את העובדה שהחוק זה נקבע, לא פחות ולא יותר, ע"י "המדינה הציונית", אותה מדינה שקמה במדינת היהודים ואינה חשה מחויבת לחוקי התורה (מלבד הסטטוס-קוו), ונגיע להבנה חלקית באשר לפסילת נוהלים שנתקנו מטעמה.

אז נכון, הטענה העיקרית שלנו היא: "אנחנו יהודים שומרי מצוות ויש לנו את הדרכים שלנו לשמר את זכר הנפטרים, ואיננו זקוקים לפולחן החילוני", אבל אני תוהה- אולי זו הבעיה שלנו, שהחלטנו להתייחס אל "העמידה בצפירה" כאל "מצווה חילונית" כאל ריטואל דתי, ולכן התעורר בנו אנטיגוניזם מוגזם נגדה?

למה אף אחד לא מוכן להתייחס אל הנוהג הזה בסך הכל כאל הפגנת סולידריות לאומית עם משפחות הנספים? אני לא אומרת להתייחס אל הצפירה כאל מצווה מדאוריתא כמו הגישה ה"ממלכתית" של חלק מן הציבור הדתי-לאומי (מרכז וכד'), אבל מה בעצם ההתנגדות הכל כך נחרצת נגדה?
מה הפרינציפ?

הטיעון היחיד ההגיוני ששמעתי היה זה שטען שמדובר על מנהג שלקוח מן אומות העולם, ולכן קיים בו עניין של "בחוקותיהם לא תלכו" והוא נאסר, אבל אפילו טיעון זה לוקה בחסר, מפני שגם אצל אומות העולם לא מדובר על מנהג "דתי", אלא בסך הכל צורה טכנית של הפגנת סולידאריות.

ומה רע בפרנציפ?
תראי, למייסדי תקנת הצפירה עמדו כמה אופצייות להנציח את הניספים. עמדו דרכים יהודיות כמו אמירת קדיש כללי, משנה מיוחדת שתיאמר בציבור או פרק תהילים.
זה היה מתאים, זה היה במקום. 
השישה מיליון היו יהודים. היו אמנם עוד עשרות מליונים של הרוגים במלחמה, אבל היהודים נהרגו על עצם היותם יהודים, בלי שום קשר לדעותיהם ושייכותם האזרחית. מן הראוי שמדינתם, זו שמתהדרת בהיותה יהודית, תזכור אותם בדרך יהודית.
הלא כן?

לא. לא כן.
עמדו מקבלי ההחלטות והחליטו על קו שונה לחלוטין. צפירה. בלי שום סממן יהודי, בלי שום סממן דתי, סתם כך, כפי המקובל לא יודע איפה. לצפור ולעמוד דקת דומיה.
למה? למה לא ננציח בדרך יהודית? פרנציפ?
אוקיי. גם לנו יש פרנציפ. בעצם, הרבה יותר מפרנציפ.
אם אתה מחליט על דרך שכזו להנציח נשמות, אני לא אלחם בך אמנם, אבל גם לא אזדהה איתך. בשום אופן.
אם אני יעמוד דומיה, כלומר שהסכמתי עם הרעיון הגויי.
אז לא, אני לא מזדהה. אתם שיניתם כיוון ודרך, אני לא.

"אל תתנו לעולם הזה להטעות אתכם"...
(ר' נחמן מברסלב)

שאלה לי אליך-
ואם נאמר התקנה המדינית הייתה לומר ביום השואה פרקי תהילים מסוימים שנקבעו ו\או משניות מסוימות, היית משתף פעולה? אני יכולה להתערב איתך שהיית אז מכריז בתוקף: "יש לי את הזמנים שלי לומר את פרקי התהילים ו\או המשניות, עפ"י ראות עיני, ואינני מוכן להישמע לתקנות הציוניות שקובעות עבורי אילו פרקים להגיד ומתי!", בשורה תחתונה- אנטיגוניזם מובנה. לא משנה מה תחליטו- אנחנו מחוץ לתמונה.

בכל אופן, תן לי לחדש לך: גם קדיש נאמר ברוב עם בטקס יום הזכרון המרכזי בהר הרצל ע"י החזן הצבאי.


לי מאד קל להבין את הקטע של הצפירה: חיפשו איזשהי צורה טכנית לשתף את כל העם, במקביל באופן קולקטיבי לזכור יחד את הנספים- ואימצו את הרעיון הזה שהיה נשמע להם טוב. את הצפירה שומע גם האדם שגר בחצור הגלילית, ולא רק האזרח הממלכתי שבא לטקס יום הזכרון בהר הרצל.

אלא מה, אנחנו בחרנו להתיחס אל כך כאל "מצווה חילונית", לא פלא שהתנגדנו אליה נחרצות, אז בואו נצא מזה, זה לא מצווה, סתם נוהל של הפגנת סולידאריות. אנחנו לא חייבים בו מבחינה דתית, אף אחד לא יכול להכריח אותנו, ומאידך- אני לא מבינה את הקטע הזה של "לעצבן את החילונית" עם הפרינציפ הזה ו"בדווקא" לא לעמוד, ישנם חילונים שתופסים זאת כזלזול בזכר הנספים, כאילו לא אכפת לנו. אז נכון, הם טועים, אבל מאיפה להם לדעת את מערכת השיקולים המורכבת שלנו?

תהייה.

לפני תקופה, יצא לי להתראיין לתוכנית רדיו מסוימת. במהלכה שאל המראיין למה יש התנגדות כל כך גדולה בציבור החרדי לתוכנית הליב"ה. מה רע בלהוסיף שעתיים חשבון בשבוע?
מה שעניתי אז זה מעין הקדמה לתגובה הנוכחית.
אמרתי לו שלא מפריע לנו השעתיים חשבון, כמו שמפריע לנו ההתערבות. גם אם ידרשו מאיתנו להוסיף ארבע שעות גמרא, היינו מקימים קול זעקה דומה. מה אתם מתערבים? החינוך שלכם מזמן פשט את הרגל. אז אתם תבואו לאלף אותנו בינה איך לחנך?

אותו דבר לאפשרות של ההנצחה ע"י תהילים וכד'. בהחלט, אם הדרך הזו הייתה נוסדת ע"י גדולי ישראל, היא הייתה מתאזרחת בקרב הציבור.
אבל כש'הם' נכנסים לתוכנו ומכתיבים לנו את צורת ההנצחה, לא נראה לי שתהילים יועילו פה משהו. פשוט כפי שניסחת: "אנחנו מחוץ לתמונה". אז אנחנו לא מעוניינים להפגין סולידאריות - אנחנו מחוץ לתמונה.

לא נרחש בוז.
לא נראה בזה את חוקות הגויים.
אבל גם לא נראה בזה משהו שמחייב. בכלל לא.

חילונים תופסים זאת כזלזול? ביג דיל. הם גם רואים בלימוד התורה צורה של בטלנות והתעלקות. אז מה? כל החיים ניצמד ל'מה יאמרו' ונרקוד 'מה יפית'?

"אל תתנו לעולם הזה להטעות אתכם"...
(רבי נחמן מברסלב)

בנתיים התקדמנו יפה.

אם בהתחלה סברת:

עד עכשיו רחשנו בוז לצפירה.
עד עכשיו רחשנו בוז לאלה שרואים בצפירה את זכר הקדושים.
עד עכשיו ראינו בצפירה התרסה על ההנצחה היהודית המסורתית.
עד עכשיו ידענו שהצפירה היא צורה של הנצחה גויית.

הרי שנהיית מתון יותר:

לא נרחש בוז.
לא נראה בזה את חוקות הגויים.
אבל גם לא נראה בזה משהו שמחייב. בכלל לא.

ודי התקרבת לדעותי בעניין.

תראה, המדינה שלנו מורכבת מדי ומפולגת מדי.
אנחנו כל הזמן מצפים, ובצדק, מן הציבור החילוני לכבד את הערכים שלנו, אך מסרבים לכבד את הערכים שלהם.
לא, שלא תטעה, לא דיברתי על "להאמין" בערכים שלהם,  כי ב"ה יש לנו האמונה שלנו, דיברתי נטו על "לכבד", לא להפגין זלזול. חרדי שהולך באמצע רחוב סואן, שומע צפירה וממשיך ללכת כאילו כלום, שלא יצפה מהציבור החילוני לרחוש כבוד אל הערכים הדתיים והרוחניים שלו. אני אל חרדי כזה- בזה, אדם כזה גס רוח בעיני.

לא אצפה מאדם חרדי לעמוד בצפירה בחדרי חדרים כאשר הוא יודע בתכל'ס שהעמידה שלו אינה תורמת מאומה לנפטרים, כמו שלא אצפה מאדם חילוני לשמור שבת בחדרי חדרים, אך שנינו נסכים שכמו שאדם חילוני שמכבד את עצמו ואת סביבתו ימנע מלנסוע ברכב בשבת בתוך שכונה חרדית, כך על אדם חרדי יוטל לעמוד בצפירה בהמצאותו ברשות הרבים החילונית.

על איזה התקדמות את מדברת?
אני מדבר כלפי הנצחה יהודית, משנה או קדיש, כלפיה לא נרחש בוז אך מאידך גם לא נרגיש מחוייבים.
אבל ביחס לצפירה, הבוז הוא שורשי. הוא לא נמחק במחי תגובה אחת. 

ובנוגע להסכמה הדדית על ערכים מקודשים. תראי, אנחנו בתור חרדים לא יכולים לזוז מהמסגרות שלנו, קשה איפוא לצפות מאיתנו שנתקרב ונגבש עמדות משותפות.
ההם שמעבר לצד, ההם שחיים כפי ש'בא להם', שהחיים שלהם כפי שרוצים ואיש הישר בעיניו יעשה - הם יכולים להתקרב או להתרחק כאוות נפשם.
אני, לבינתיים, מרותק למחוייבויותי.

"אל תתנו לעולם הזה להטעות אתכם"...
(רבי נחמן מברסלב)

ועוד פנינה אחת:
"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
את הבריות צריך לקרב לתורה, לא את התורה לבריות! התורה נשארת בשלמותה, ואנחנו מנסים להתקרב אליה. לא להיפך.

"אל תתנו לעולם הזה להטעות אתכם"...
(רבי נחמן מברסלב)

צודק, טעות שלי.

לגבי ה"מחויבויות" שלנו-
זה בדיוק העניין.

אני מבינה שערכים שנוגדים את השקפת עולמנו- אנו מסרבים לכבד.
העניין הוא שגם כשמדובר על ערכים שאינם נוגדים השקפת עולמנו (למשל: זכר חללי צה"ל), אנו בפרינציפ מסרבים לכבד.

אז למה שנצפה שהם יכבדו את שלנו?

אני מאמינה שלו היית נולד חילוני, סביר להניח שהיית פעיל תנועת שינוי מאד אקטיבי, כי יש שאלות שהתשובה אליהן היא לא עניין של "אמונה" או "הלכה", אלא עניין של "גישה", והגישה שלך, כמו של הרבה מהחרדים, היא גישה א-סולידארית להחריד, ממש כמו שהגישה של תנועת שינוי הינה א-סולידארית מהצד הנגדי. הגיע הזמן שנפסיק לתלות באמונה\הלכה את הכל.

אני מאמינה שעם קצת יותר הבנה, סובלנות ורצון טוב, משני הצדדים, החיים שלנו יחד על האדמה הזו היו עשויים להראות קצת יותר טוב.

על איזה ערכים בדיוק את מדברת?

לגוף העניין, יש הבדל מהותי בין אי הסכמה פאסיבית לאי הסכמה אקטיבית.
אני לא מצליח למצוא הקשר בין פעילי אנטי שלוחמים בקיצבאות לחרדים, לוחמים בסמכויות בתי הדין ועוד שורה של פעילות אקטיבית.
אם אני לא רוחש ערך מיוחד לצפירה הזו ולדידי היא כמו סתם שריקה חסרת משמעות, המחאה שלי היא כמעט ולא מורגשת (כמובן אם לא יארבו צלמי תקשורת במוקדים מרכזיים)
ותסכימי איתי, שלקום ולעשות מעשה הזדהות בפועל אני לא חייב.

"אל תתנו לעולם הזה להטעות אתכם"...
(רבי נחמן מברסלב)

בביתך שלך? לא, אינך חייב.
גם אני לא עומדת בצפירה כשאני בתוך הבית.

ברשות הרבים החילונית-
מן הראוי שתעמוד, בהחלט.

מצידי, תאשים אותי ביפות נפש, כבר התרגלתי.
אני פשוט מאמינה בסולידאריות.

אתה כמובן תוכל לטעון:
"למה שאכבד את ערכיהם שעוד הם אינם מכבדים את ערכי?"
ואז אפנה אותך אל ציטוט שהיה כאן חתימה של איזה ניק זניח:
"אל תשנה את העולם, תשנה את עצמך".

אין לנו אחריות על מעשים וגישות של אחרים,
אבל יש לנו אחריות על מעשים והגישות שלנו.

ברור שנוכחות באזור חילוני מכריחה אותך להתנהג בצורה נעימה ולא להשניא אותך עליהם.
ללכת באמצע רחוב קפלן בתל אביב באמצע הצפירה, הוא מעשה אקטיבי בעליל שגם אני חולק עליו.

לגבי מה שאת מצפה ממני שארצה לשנות אותם, ברכה לבטלה.
אני לא מאמין בשינוי של ציבור. שינוי אנתרופולוגי וסוציולוגי מגיע בהדרגה עם שינויים מאוד חיצוניים. (מקווה שהבחנת שהחתימה שונתה...)

"אל תתנו לעולם הזה להטעות אתכם"...
(רבי נחמן מברסלב)

הבחנתי,

אך זה לא מוריד כהוא זה מנכונותו של הציטוט.