| נשלח ב-24/4/2006 17:22 |
 |
| |
שאלות רווקות מובהקת לי אליכם
הציבור שלנו ידוע כממהר להתחתן.
אכן כי כך הוא הדבר- ברוב המקרים עד גיל 22 רוב בנות השכבה החלו לבנות את בתיהן..
אבל מה?
רצתה יד ההשגחה (או רצון מועט מדי...) שאחוז מסויים מאיתנו תשארנה רווקות.
כאן התעוררה ומתעוררת שאלת החברות.
האם יש לתמוך בחברויות של רווקה לרווקה שמא לאו?
תשאלו למה...
(אני פשוט אניח לעצמי שהשאלה הובנה....)
הסיבה פשוטה!
ככל שיש לי תמיכה למצבי הבודד כך אני מרגישה יותר בנוח איתו ופחות לחוצה לפתור את המצב ולהתרכז בו.
מה שנותר זה חברויות של נשואות- רווקות ואז, אם הם לא בנויות לעומקם של דברים הפן הנסיבתי חסר ויש כאלה שזה מפריע להן.
קיצר, דילמה דילמתית.
בנות- הבו לי דעתכן/ עצתכן...
ההצלחה היא רק בונוס לדרך...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2006 17:47 |
|
| |
לתמוך, ללא ספק.
תמיכה מלאה, תמיכה מוחלטת.
שבתות רווקות מדי פעם, יציאה למסעדות\בית קפה לפעמים, טיולים משותפים בחופשים.
חיי חברה עשירים לא רק שפסולים, אלא אף רצויים בשלב זה של החיים.
ולא, זה ממש לא מה שיגרום לבחורה להיות "אדישה" מצב. להיפגש כולן תמשכנה, וכשיגיע המיועד אף אחת לא תעשה את השיקול של "בעצם כיף לי עם החברות שלי, לא בא להתחתן", כולן תעדפנה לבנות בית, אין לך מה לחשוש.
וחוץ מזה- כך אפשר להבטיח שתהיינה לך מספיק רוקדות בחתונה -:)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2006 18:08 |
|
| |
מותר לי בתור גבר גבר להגיב באשכול זה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2006 18:18 |
|
| |
שקית,
על פניו הצדק איתך. זו גם נקודת המוצא שלי...
אבל:
לי עצמי היו כמה רגעים של דחיית הקץ בגלל שהרווקות נחמדה לי. ועל זה אני מדברת בין השאר
השאלה היא לא על חברות קיימות(שגם ככה בגיל הזה כבר לא עושות ממש חשק להשאר רווקות) אלא על יצירת קשרים חדשים.
יצירת קשר חדש, מנסיון, דוחה את הצורך ליצירת קשר עם בני המין השני (ככה זה אצלי בכולופן)
לגבי הרוקדות- אחת אפס לטובתך (אם כי ברירת העיקר מן הטפל משאירה אותנו בתיקו....!)
ההצלחה היא רק בונוס לדרך...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2006 18:19 |
|
| |
אם יש לך תגובה לעניין, למה לא?
שיוויון זכויות!
ההצלחה היא רק בונוס לדרך...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2006 09:34 |
|
| |
בס"ד
אני חושבת שאת צריכה לפתח קשרים חברתיים עם רווקות כמה שיותר..
וכי מאיזו סיבה את צריכה להיות בודדה כי לא מצאת את האחד שלך כי הרבה בנות לא עושות את זה כי
הן חושבות הנה אוטו טו אני מתחתנת בשביל מה צריך עכשיו לעבוד קשה ולטפח קשרים וזה לא נכון...
כי מאיפה את יודעת מתי זה יקרה??? אלא מה יש לך איזו תחושה וזה לא טוב כי מציאותי אנו לא
יודעים מתי זה יקרה..
אחותי הנשואה אמרה לי תמיד תחיי את החיים כאילו אין לך פגישות תלכי לטייל תהני מהחיים כאילו
את רווקה בת 16 אל תבטלי טיולים בגלל אולי פגישה יש טיול תלכי יש פגישה תגידי אין לי זמן ...
אל תקברי את החיים בגלל הפגישות..
בקשר לזה שאת מאבדת את המוטיבציה להתחתן כי עובר זמן וזה לא קורה...
וכל הריגוש הראשוני עובר אז ככה זה קורה גם אצלי אבל אני חושבת שזה רק מכין אותנו לנישואין
הרבה יורת בוגרים נישואין של מתוך רגש אלא מתוך מחשבה שכל למרות שיש לנו הצלחנו לפתח יחסי
חברה מצוניים אנו מתחתנות ולמה? כי זו דרך העולם ההמשכיות וזה מצב הרבה יותר בוגר מאשר להתחתן
מעמדה של מסכנה.
בהצלחה...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 11:07 |
|
| |
אני לא חושבת שיש פה דילמה בכלל, או דבר סותר דבר
מה בגלל שבחורה רווקה מעל גיל 22 לא מוצאת עדיין את זיווגה, היא צריכה לשבת כל יום בחיבוק ידיים ולחכות לו שיבוא ויציל אותה...
צאי , עם החברות ותהני כמה שיותר..
אחרי שתתחתני בעז"ה , ויהיה לך ילד
ועוד ילד
ועוד ילד
ועוד ילד
ואולי עוד כמה (לשיקולך)
אה וכמובן הילד הכי גדול שיש לגדל, יהיה לך את ב-ע-ל-ך...
כמעט ולא יהיה לך זמן לעצמך..
אז זה הזמן לעשות חיים כמו שאומרת גוזלה... 
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 21:21 |
|
| |
שלום לכולם,
אני חדשה כאן אז נעים להכיר!
ו...סוף סוף מישהו מתיחס אלי
כלומר אחת_חכמה- תודה על היחס,
אני בכל אופן חדשה וקצת מתביישת...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2007 01:12 |
|
| |
אני גם חושבת שצריך לעשות חיים עכשיו כשהמסגרת פחות או יותר גמישה,
אבל מסתייגת מהמובן מדברי המגיבות שלפני שחיי הנישואין הם אפרוריים להחריד וכל הענין שבהם הוא גידול הילדים והבעל נטו, ללא יכולת הנאה ועשיית חיים, כפשוטו (כאילו...לא רק שעת יצירה עם הילד;))
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2007 01:39 |
|
| |
ברור שהחיים הם לא : עד גיל 20 אפשר חיי חברה והכול. מגיל 20 עד שמתחתנים בדידות עד שמוצאים עד ה1. אחרי שמתחתנים אין חיי חברה רק חיי נשואין.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2010 01:46 |
|
| |
איזה קטע! גם היום אחרי כמה שנים אני חושבת שחברה רווקה צמודה מהווה תחליף זול לבנזוג אבל אין ברירה. חייבים חברים בשביל לשרוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2010 02:39 |
|
| |
תלוי מאוד מה טיבן של החברות הרווקות: מצד שני, צריך להיזהר לא להיכנס לדיכאון מסוים. יש כאלה שלא מדברות על עניין השידוכים ועל עצם היותן רווקות, והן, בגלל השגרה, נכנסו למצב של אדישות והשלמת המצב. מצד שני, יש את החברות הרווקות שלא מפסיקות לדבר על עצם היותן רווקות עדיין, זה הנושא היחיד שמדובר בשנים האחרונות, משיחה לשיחה עוצמת הטרגדיה תופחת למימדי ענק שמכניסה את החברה שעד עתה לא הייתה מדוכאת, למצב סטטוס: מדוכאת מאוד. לסכומו של עניין, בין החברות הרווקות, צריך לבחור את אותן עם האנרגיות החיוביות, בעלות גישה אופטימית ושיודעות להנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2010 08:42 |
|
| |
[quote]
לפעמים לפעמים
בסוד...
אני רוצה קצת לחזור להיות רווקה...
אני יודעת שזו תשובה מרגיזה
שברוך ה' זכיתי להנשא
ואני מודה על כך לאלוקים כל יום
אבל בכל זאת,
כשהבית מבולגן וזה באחריותי (ועם יד על הלב - גם באשמתי...)
כשהילדה רעבה - והיא מתכוונת שאני אאכיל אותה
כשהאבק מחייך אלי מכל פינה
כשהכביסה נערמת (עזבו לקפל... אני מתכוונת למיין ולכבס ולייבש...)
וכו' וכו'
לרוב אני ממלאה את חובותי הרבים בשמחה עצומה ובכיף.
אבל לפעמים
ממש לפעמים
כשהעייפות גואה
וגם העצבנות (אשה... אשה...)
בא לי לברוח מאחריות, לצאת עם חברות, ולא לראות שום דבר שיזכיר לי
שלא עשיתי כלום היום!
[/quote]
זה ציטוט מאשכול אחר, אבל אני חושבת שזה רלוונטי לפה, צאו, תהנו מהחיים, תבלו, תכייפו, תרקמו קשרים חדשים, אפ'חד לא אמר שצריך לסבול ולחיות בבדידות מזהרת עד שהאביר יגיע...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2010 10:23 |
|
| |
וחזרנו לאשכול איזה כיף להיות רווק.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2010 14:47 |
|
| |
בס"ד
לתמוך בחברות שכבר קיימת-ללא ספק שכדאי וצריך.
אבל ללכת לבנות חברות חדשה עם אחת שכלל לא היה לך קשר אליה
אני לא חושבת שזה חיובי.
ומה יהיה אם היא תתארס לפנייך ?
אז שוב תיכנסי למין דיכי כזה?כי החברה הכי טובה התארסה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2010 13:18 |
|
| |
דיכי? אני מקווה שנסחפת וזה לא מה שקורה לך כשחברה טובה מתארסת....
ואולי דווקא להפך, כשחברה קרובה בגילך מתארסת זה מעודד, כך אצלי, בכל אופן.
|
|
|
|
|
