|
|
| נשלח ב-26/4/2006 14:32 |
 |
| |
ר' מיכי
את בריסקר אשאיר לענינו, ואתמקד רק בהיבט שעליו שאלתי ( = אני משתדל לתקן ועימך הסליחה...)
ביסוד טענתך אם אני מבין עומדת תפישת הרמב"ם על ההשגחה בהיסט: א. התערבות = חריגה זוקקת זכות -. ב. רק מעשה שקורה רק לציבור היהודי יכול להתפרש כתלוי חטא.
אז לאיזה מודל משלושת האחרונים שייכת 'השואה' לדעתך - האם לגודל האבידה של העם היהודי היא קשורה דווקא בנו, או לא.
א"כ
אז לפי המודל השלישי - אתה תטען לחטא (ולא משנה מהו) של עמ"י או לא, ואולי יש לטעון לחטא שנדע לאיזה כיוון לתקן, (ובוא נתעלם משאלת הנבואה שהרי גם חז"ל בבית שני חיפשו אחר טעמים - על מה אבדה הארץ)?
ועוד, כיצד אתה מפרש את ההתערבות לנוכח מעשים טובים של ציבור יהודי להצילם למקרים כגון: מצרים / אסתר - ?
והרי יש כאן בעית הביצה והתרנגולת - אם תראה הצלה תתטען שהיתה התערבות להצילנו - אך גוף השאלה האם היתה הצלה לפי מה אתה מנתח אותה (מעבר לנסים גלויים - אם יש כאלו...) אולי מלחמת ששת הימים? ובמלחמת יו"כ בגלל הבחירה הוא השאיר את הקרב ביד הקמים עלינו ובידינו וניצחנו / התערב להצילנו / תיאור אחר?
הרי כל פרשנות דתית מוליכה לתיקון יום אבל על חטא או לחילופין הודאה על נס?
סוף דבר,איני מבין את הקטגוריות והפרמטרים לפיהם מיתרגמים המודלים התיאורטיים שלך לישומים במציאות?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2006 14:50 |
|
| |
מאיר ידידי
אני מצטער אני לא מבין כך את הפסוק. אולי הבעיה אצלי ויש לי הסתר פנים
או אולי הסתר דעת. תודה בכל אופן על הסברך.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2006 19:22 |
|
| |
[זה היה נראה לי קשור]
תוקן על ידי - אמשלום - 26/04/2006 19:29:01
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2006 21:01 |
|
| |
מייציץ,
עוד תוצאה מדהימה וחריגה של השואה (=שאנחנו מסכימים). 
אמשלום,
יפהפה, ובהחלט קשור.
כמתעסק,
כבר כתבתי שאני פועל בתנאי אי וודאות (בהיעדר נבואה). אבל גם כשהיתה נבואה (או חכמה של תנאים) וייחסו את האסון לחטאים, ישנה אפשרות של המודל של בחירה אנושית שהקב"ה לא מנע.
ברקע הדברים חשוב לציין שהתאכזרות מהזן של החורבנות היתה רבות בהיסטוריה (שכן היא 'סתם' היתה כיבוש סטנדרטי של עם וארצו תוך הריגת רבים מהנכבשים, ולא השמדה שיטתית של האנשים כמו בשואה, שהיתה די חריגה גם במונחים היסטוריים).
המסקנה שלי אינה שהוא משחק עם בריותיו בקוביות, אלא שהבריות משחקות עם עצמן ברולטה רוסית, והוא, לכל היותר, אינו מתערב.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2006 21:34 |
|
| |
הוזכר אצ"ג, ומעניין לראות שדווקא הוא, שלא היה דומה לו בעוצמת התאור של החורבן, ועל כך לית מאן דפליג, לחם בכל מאודו נגד הנסיון להפוך את ה"שואה" לארוע שחורג מארועי ההיסטוריה ה'רגילים'. הביטוי המובהק לכך הוא עצם המינוח "שואה" שהוא ראה בו סילוף שנובע מחילון האומה ומן הרצון להתחמק מן הגורל היהודי. אצלו הכל הוא רצף "ממצרים ועד הנה".
וכך אמר:
"טעות איומה משתרשת והולכת בשימוש במלה שאינה הולמת, לא בכלל ולא בפרט, את משמעות האסון ותוצאותיו-לעתיד-קיומנו: אסון כיליוננו בארצות הגויים באירופה. הטעות בשימוש השגור במילה "שואה". איני יודע מי העלה את המלה הזאת. ודאי לא היתה כוונה רעה בכך. אבל היא מסמלת היטב את מצב היסח-הדעת שבא והולך וגובר עלינו עם טביעת מלה זו...
המלה הזאת, כפי שרוצים לבטא קובעי-תוכנה "יהודי האוניברסום", יהודי ההומניות הנעלה, אחרי טומאת-הפרצוף-והיד של עמי אירופה-שכולה-גוי-עכשיו, נושאת בחובה את הרצון להתחמק, להתעלות מעל ה"אמוציה" הלאומנית-כביכול, אחרי טבח המיליונים, להסיח את הדעת, לשכוח, לא לדעת עוד. הם מודים: היתה אמנם שואה בגלל הנאצים הארורים... זה נורא... אבל – העולם, עולם. והתרבות – תרבות. יש לקבל את ההוה במציאות, כמו שהוא, אחרי השואה – כאחרי שיטפון למשל; ובלי גישה אמוציונאלית יש ליישב ולדון עם עולם-מציאות זה ולהתעלס עם שליחיו; ולנגן ולשמוע כאן שוב את המוסיקה הנעלה של המערב. ואגנר האלוהי גם לנצח! וגיתה! ושוב.
הרגשות ורצונות סקולריים של חלקי עם מנוונים מעין אלו, הניעו את האנשים להתרפק ולהידבק בביטוי אומלל וכוזב זה: שואה.ביטוי ההולם את מהותם של שאננים, של עריקי המציאות היהודית הכאובה, שלא באה לגאולה; והביטוי הזה סותם את הגולל על המוקד הגדול, שהקרנתו רבה ועצומה לאין שיעור וקובעת-גורל במהלכו הגדול של עם ישראל, הניגר בדמיו ברציפות היסטורית ברחובות-הנהר שלו, העולמי, מאברהם עד כה...
יש ומלה שאינה נכונה כל עיקר נושאת בה סכנות ממש בזה ובבא, ואסונות. המלה-שאינה-נכונה לקביעת-משמעות-של-מהות, נותנת כיוון מתעה למחשבת-כלל-האומה, למערכת רגשותיו, להריסה ופרימה ברקמת הנפש, גורמת להתמוטטות הכוחות שיש צורך בליכודם, בהחזקתם במתח גבוה, והאסון בא. משל לחץ מסומן-בהיפוך בתמרורי-דרך, או לסימן בלתי נכון במסילת הרכבת. אחרי אסון טיטוס עלינו קראנו: חורבן הבית, ולא שואה. מחשבתנו לא התחמקה ממשמעות האסון בשתי המילים. לכן הגה העם דור דור: על מה חרב הבית. אלפים בשנים למדו-ושנו-ברציפות תינוקות וגדולי תורה, ופשוטי עם ביטאו את הגותם-זו בהתמדה, בביטויי יום-יום ביידיש, בקשר עם עניני יום יום השוטפים: "על כגון זה חרבה ירושלים". לא קראו לזה שואה ולא התנערו מזיכרון זה חורבנם. לא שאפו לשכוח ולהשתחרר ולעבור לסדר היום, אפילו משבעה עשר בתמוז עד לתשעה באב – כמו על נהרות בבל, ישבו על נהרות אירופה היפים. בראש כל שמחת משפחה – האבל הזכור הזה. בניגוני חתונה – ירושלים בחורבנה. ואבל ישן ממושך זה, לא הקדיר את חיינו. להיפך! הוא שנתן לנו כוח-חיות והפראה לדורות עד להתמרדות. זה מה שנתן לנו נופים לרינה ולתפילה בעד לבלובם ולגשמים בעיתם. זה מה שנתן לנו רגש עליונות. ונכונים היינו למסות, לבוא באש ובמים, עד היותנו כמעט לחצי מיליון נפש ושוב – לאומה המונה י"ז מיליון גופים חיים, עד שקם הגוי הקיבוצי באירופה לכלותנו.
והרי מצויינים היינו בכל הדורות בכוח זיכרון קיבוצי בוער-תמיד. לא יכולנו אמנם לשלם לאויב כגמולו ובכלים חדים דומים-לכליו. אבל הרצון בלב ובכל טיפת דם היה בכך. בעומקא-דליבא זכרנו לו הכל. היינו מתפללים למפלתו על-ידי אחרים. ואולם דווקא כאן, בארץ-משלנו, פסק כוח הזיכרון הזה לפעול. היהדות המודרנית לא פיללה שיבוא כליון איום זה והיא קוראה לכך: "שואה". והרי כיליון זה לא בא מיד הטבע, מפי הר פרצים כמו האטנה, כי אם מיד העמים יושבי-ביתם-באירופה, שבכל הדורות לא רצו לסבול קיומה של אומה יהודית אכסטריטוריאלית בתוכה: תוצאה הגיונית פשוטה-בתכלית, כסיכומו של ספרות-חשבון-מלא: כך סופם של חיי גופים יהודים-גולים במקומות שאין רוצים בהם, ששונאים אותם עד היסוד. הגויים אמרו שם תמיד שישמידונו, עד שקיימו"...*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
לעניות דעתי הקטן יש הוכחה למגמה שממנה הזהיר, והיא ביטוי שייתכן שהוא לא הכיר: "נספו בשואה". שוו בדעתכם! אחד נספה בשיטפון, אחד ברעידת אדמה, שלישי בשואה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2006 04:30 |
|
| |
ר' מיכי.
קשה לי לקבל את השקפתך שיתכן מצב בו אדם ימות ללא עוון. גם הטענה שמדובר בעסקת חבילה לדעתי לא הגיונית שהרי לגבי האדם הפרטי שיתכן ואין לו כל שליטה או אפשרות השפעה על הכלל יעשה חוסר צדק. השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
גם ההבחנה בין אי ההמנעות מעשות רע לעשות רע דחוקה כשעוסקים בקב"ה, בוחן כליות ולב.
אם הבנתי נכון, השקפתך באה בעצם במטרה להיפטר מהשאלה "מדוע הקב"ה עושה רע? " התשובה הקלה והבטוחה - כאן זה כבר לא הקב"ה, זה אתם! אך המציאות היא שאכן יש רע (שלפחות נראה רע) שגם לשיטתך, בא מהקב"ה. למשל צונאמי. וגם מציאות של רוע מקביל ובאותה איכות של השואה אפשר למצוא שנעשה בדרך הטבע לאדם מסויים. (וגם אם לא נמצא כזה באותה כמות ובאותו מקום, אין זה משנה עבור האדם שמקבל את הרוע, היחיד)
לפי דבריך הבנתי שנדיר והקב"ה מתערב ומונע את בחירתו הרעה של האדם. ביומיים האחרונים סוכלו שני פיגועים ובעצם מעשים בכל יום שנמנע רצח מסיבות "מקריות" (שנבעו מכל מיני פעולת שהן בגדר "שוגג" - של אדם עירני ששם לב לאדם חשוד כשבכלל הרים את הראש כדי לבדוק היכן נמצא האוטובוס) אותן מן הסתם תייחס להשגחה. אם כך, יוצא שהקב"ה כן מתערב ומתערב הרבה.
מה גורם לקב"ה להתערב זה לא משנה, הסכמת שקיימת מציאות בה הקב"ה לא רוצה שאדם ימות והוא מונע את הרצח. מה קורה כשהוא לא מונע את הרצח? הוא לא "לא רצה" שהוא ימות אבל הוא גם לא רצה?
אם נתבונן בהשקפתך מנקודת המבט שלנו, יתכן אולי לחלק את מצבי האדם ל 3 מצבים:
א. מגיע לו לחיות.
ב. מגיע לו לחיות גם אם ינסו להרוג אותו או לא מגיע לו להנצל אם ינסו להרוג אותו.
ג. לא מגיע לו לחיות.
בפשטות, בהנחה שאין חולק על כך שהקב"ה אכן בוחן כליות ולב, הוא גם יודע אם ינסו להרוג אותו. ולכן אדם שנמצא במצב ב' מבחינתנו, מבחינת הקב"ה נמצא אך ורק במצבים א' או ג'.
מנקודת מבט זו , המשפט של הקב"ה מתנהל כך (רק להמחשה) :
לאדם זה 200 זכויות ו 95 חובות ולכן בינתיים מגיע לו לחיות.
לאדם אחר 320 זכויות ו 7 חובות אך פלוני ינסה להרוג אותו ולכן מגיע לו למות. - וזה כי אין לו את הזכות הנדירה להתערבות כלשהי (שלא חייבת להיות "נס גלוי") - גם לאדם הקודם לא היתה אותה הזכות, אבל הוא, "במקרה" (או שכאן כבר נכנסת ההשגחה) לא הכיר את פלוני הרוצח.
אסכם את טענתי:
הנסיון ליישב את קושיות הרוע בעולם לא הצליח כי רוע בעולם ובאותה מידה קיים גם באופן "מקרי" (מושגח ומכוון מלמעלה גם לשיטתך.)
בנוסף, ההשקפה שהצעת, נראה לי שלוקה בחוסר הגיון (שלא זכה להסבר וגם לא לסיבה מוצדקת בהגעה אליו) האומר שהקב"ה, כשחורץ את גזר דינו של ראובן, מתחשב ברצונו של שמעון לרצוח אותו הרבה יותר מאשר ביראת שמים של ראובן. (שכן פעולה של "מניעת רצח" מצד הקב"ה היא נדירה בעוד שלרוב העולם יש זכות לחיות)
וסתם עוד הערה קטנה:
אם ההשקפה הזו היתה מקובלת בעולם, היה ראוי לפתוח כל הספד על אדם שנרצח במשפט כמו: "הוא בטוח היה מאלה שהקב"ה לא רצה שימותו אך לצערנו (ואולי גם לצערו) בכל זאת רצחו אותו ". ומה לגבי "ברוך דיין האמת"?
תוקן על ידי - פעיל_מדא - 27/04/2006 4:50:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2006 08:04 |
|
| |
ר' מיכי
צר לי אך אתה מתחמק מהתמודדות.
א. גם לתנאים לא היתה נבואה ואעפ"כ הם טענו לפרשנות.
ב. בהיעדר נבואה די לך לשתוק ואז לא נועדו המודלים שלך אלא להצדיק את שתיקתך, או אז פשוט די לומר איני יודע ואני לא מבין למה לך בהם.
הרי רובא דעלמא (רוב תפישות ההשגחה היהודיות) מסכימים שכשאדם מתנפל עליך, או גוזל /רוצח הוא צריך להיענש - די בהלכות גוזל ורוצח וכדו' שלא עירערו עליהם - כך לשלם כך לא צריך מודלים משוכללים - מקומם של המודלים הוא בחיפוש משמעות אקזיסטנציליסטית דתית מעבר למימד של דיני המשפט.
ג. מדבר זה אתה בורח שוב ושוב - המודלים הם כלי לתרגם אותם לדרך חיים -
שמירה על דייטה מתרגמת לאיך אוכלים ארוחת בוקר.
שאלתי פשוטה - אם אין לך יכולת לתרגם אותם להכרעות יישומיות ע"י קטגוריות ופרמטרים של ניתוח מציאות הרי אין הם אלא תיאוריות מופשטות בעלמא (עיין לעיל ב) או מגדלים פורחים באויר.
במחשבה שניה אולי נכונים דברי רוזנצוויג בתחילת כוכב הגאולה והם לא נועדן אלא לעזור לך לברוח מאימת המוות.
ג. לחילופין: מה דעתך הקמת המדינה הרי גם נעשתה ע"י אנשים כחלק מקונסטלציה פוליטית - האם אתה מייחס לכך איזו משמעות דתית של השגחת ה' ועזרתו - מעין "יד ה' בהיסטוריה" של הרב קוק? הרי כל טענה לגבי הקוטב השלילי - הכאוס שאנשים גורמים ניתנת לתרגום לקוטב החיוב - ההצלות וההצלחות שאנשים יוצרים ואני מדגיש שאני שואל על יישומים קונקרטים ולא על תיאוריות - ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2006 08:20 |
|
| |
פעיל מד"א,
העלית שאלות נכבדות מאד, מילה בסלע, ואני לא בטוח שיש לי תשובות. אך מכיון שאני לא לייבוביץ (שמתחמק באמירה שבכל משנה אנושית ישנן סתירות), אנסה בכל זאת להתייחס ולהבין את השקפתי אני (ותודה שעזרת לי בכך).
1. לגבי הטענה על ההבדל בין אדם פרטי (שאין לו שליטה) לבין כלל הציבור, הרי ציבור מורכב מפרטים. אז איך מכים ציבור בלי להכות את הפרטים הכלולים בו? מסיבה זו בדיוק הוספתי את הטענה שחשוב לראות את האנושות כולה כאורגן שעומד לפני ה'. וכמו שאדם לוקה ברגלו גם אם ידו חטאה ולא יכלה למנוע זאת, הוא הדין לאנושות כולה. כמו שזה קורה לפרט שלא חטא בגלות של עם ישראל, הוא הדין לאנושות כולה (וסליחה על הדוגמא הבנאלית והחבוטה מאברי האדם).
2. ההבדל בין עשיית רע לאי מניעת רע אינו קשור להבחנה בכליות ולב. זהו הבדל אמיתי. ישנם מצבים שאני לא אכה את בני גם אם הוא עשה משהו שמחייב זאת, אך בכל זאת אתן לאחיו להכות אותו בלי להתערב. זה אינו נוגע לשאלה האם אני מכיר את הנעשה בלבו או לא. לאחר מגניפיקציה מטורפת של הדוגמא הקטנה הזו, אתה מקבל את השואה.
3. לגבי הצונאמי, בעיניי הוא אינו שונה מהותית מתאונת דרכים, פרט לכך שהוא מתרחש למשפחות רבות בבת אחת. זהו הבדל כמותי בלבד, ולכן אני לא רואה בו מקבילה לשואה שהיא רוע מכוון ושיטתי. כבר העירו על האשכול הזה מדוע לא שואלים על כל מוות של ילד קטן וכדו'. ההבדל הוא במידת הרוע שמצויה כאן, ובכך שהוא אנושי בעליל. כבר שאלתי לעיל: האם אתה מתנגד למשפטי נירנברג? האם אתה חושב שלנאצים לא היתה בחירה? אז מה רוצים מהם?
עוד לגבי הצונאמי, הזכרתי את הסוגיא הנכבדה של חוקי הטבע ויחסם להשגחה. כלל לא ברור לי מקומו של הקב"ה בעניין זה (בגלל שאין לחוקי הטבע בחירה, זה הרבה יותר מסובך מאשר היחס בין בחירה להשגחה). לאחר שהוא קבע את חוקי הטבע הם פועלים כפי שטבוע בהם (פרט למקרים שהקב"ה מתערב). לכן גם שם יש לדון האם הוא התערב והפעיל את הכוחות הללו, או רק לא מנע את פעולתם העיוורת.
4. אכן לפעמים הקב"ה מתערב ולפעמים לא. אני לא מכיר את שיקוליו, וחז"ל מספרים לנו מעט עליהם (הזכרתי את הדוגמא שלא ישקעו בשער הטומאה החמישים במצרים). בכל אופן, זה לא בהכרח לפי הזכויות ומידת הקטסטרופליות של המתרחש. לפעמים (ואולי תמיד) זה נוגע למימוש המגמות של הקב"ה בהיסטוריה. ולכן ייתכן שאם הדבר אינו נוגע למימוש מגמותיו (ובשואה אולי זה אפילו התאים למימוש המגמות הללו, בהנחה שמדינת ישראל היתה בתכנית), הוא לא התערב על אף הקטסטרופה. כל עוד ה לא נוגע לתכניותיו הוא נותן לנו אוטונומיה מלאה, וזה נראה לי סביר בעיקרון (אם כי הייתי שמח להתערבות למניעת קטסטרופות).
5. החלוקה שלך לשלושה מצבים לא מובנת לי (המצב השני). אני מבין שהתכוונת לחלוקה הבאה: א. מגיע לו לחיות אפילו אם מנסים להרוג אותו (=מכסימום זכויות). ב. מגיע לו לחיות אבל לא להינצל מניסיון המתה מכוון. ג. לא מגיע לו לחיות ולכן יש יזום המתה.
כבר ביארתי שההבדלים הללו אינם תלויים בזכויות דווקא, אלא בתכניות האלוקיות (למשל כניסת משה רבנו לארץ, או מיתתו, לפחות לפי כמה מדרשים, אינן תוצאה של זכויות שלו אלא של תכניות אלוקיות).
הקב"ה בוחן כליות ולב, אך הוא אינו יודע אם ינסו להרוג אותו, כל עוד לא ניסו. רק בניסיון שוגג הקב"ה אחראי ולכן הוא יודע. בחירות של אדם אינן ידועות לקב"ה מראש (וכ"כ האוה"ח הק בפ"ו מבראשית, והשל"ה בהקדמתו בחלק 'בית הבחירה'). הסיבה לכך אינה פחיתות ביכולתו אלא שהידיעה של מידע שעדיין אינו קיים היא סתירה לוגית, כמו משולש עגול. את הנמנעות אין לייחס גם לקב"ה (כפי שכתב הרשב"א בתשובה ועוד כמה וכמה ראשונים).
6. לא נכון לומר שהקב"ה מתחשב ברצון לרצוח יותר מהזכויות, שכן הוא אינו מתחשב במאומה, אלא מבצע את תכניותיו. מעבר לזה הוא אינו מתערב בבחירות שלנו. זה לא בגלל איכפתיות או חוסר איכפתיות, אלא בגלל שהמגש נתון בידינו ועלינו לנהל אותו.
7. לגבי ההספדים, אולי באמת צריך לפתוח אותם כך. מדוע הקב"ה גוזר על כולנו מיתה בגלל חטא אדם הראשון? זה נשמע לך סביר? האם זה בגלל חטאים שלנו? כידוע, לפחות שלושה מתו רק בעטיו של נחש.
לגבי 'ברוך דיין האמת', הכוונה היא רק לשכר בעוה"ב שיקבל המת, או שיבוא בגלגול, או כפי מה שאתה מאמין. לחילופין, אם הוא מת בידי גורם לא בחירי, אז עלינו לומר כך (במגבלה של חוקי הטבע, וכנ"ל).
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2006 08:57 |
|
| |
מיכי
א. למה להוציא את חוקי הטבע ממעשי האדם -
ואולי הצונאמי קשור להתחממות כדור הארץ ובעיות של חימומו שאנו =מעשי האדם גרמנו - אל תתפוס אותי דווקא על הצונאמי - זו סתם דוגמה לאפשרות לטעון שגם רבים ממעשי הטבע יכולים להיות תלויים במעשה האדם.
לחילופין פרשת 'והיה אם שמוע' - אם נשמע לה' ונעשה מצוותיו = נבין שעלניו לדאוג לחברה ונבין שיש להטפיל מים להיות חכמים בחיסכון ארצי במים או השד יודע מה כל תיכנון חכם אחר - ונתתי גשמיכם = הגשמים הקצובים של ארץ ישראל יספיקו לכם, אך אם סרתם ועבדתם וכו' = אתם כל כך טיפשים שאינם דואגים כמו שצריך לבעיה זו שהיא כה קיומית ורצים לעסוק בשטויות, 'ועצרתי את השמים' - תגלו שגשמי השמים אינם מספיקים לכם, ו"תענשו" בעוני ורעב.
ב. אולי כדי לחזור ולדון בנבואה - אתה מפרש נבואות כשדרים עצמאיים של מה הקב"ה מתכן בהיסטוריה, וכהצעת היצטרפות לאדם.
אך א. רוב הנבואות קשורות לפרנות דתית של חטא ועונש, ולא תיכנוני היסטוריה ספציפיים.
ב. מדוע שלא תפרש לפחות חלק מהנבואות כסוג של תודעה דתית של אדם בדרגה מעט יותר גבוהה שמקבלת גושפנקה דתית _לשון אחר: הן אינן נס), אך היא מתחילה מאופן של תודעה לגבי אירועים ומצב חברתי - מה שאתה, לפי השקפתך, אינך חותר אליו כלל. - לשון אחר בין דברי הנביאים לתנאים בניתוח אירועים ההבדל האיכותי קשור לאוטוריטה שהוענקה לבסוף, אך לא לתודעה הדתית הפרשנית שהקדימה אותו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2006 11:01 |
|
| |
ר' מיכי.
אנסה לסכם עיקר ההשקפה שהצגת כרגע ומקווה שאדייק.
לקב"ה יש תוכנית אלוקית כלשהי, לא מובנת לנו. אם ראית אדם נרצח, הוא נרצח למרות שהקב"ה לא רצה שימות אך המוות שלו גם לא הפריע לתוכנית האלוקית. כשתראה אדם שמנסה לרצוח ונכשל בנסיונו, תבין שהצלחת הרצח היתה פוגעת בתוכנית האלוקית. - התוכנית האלוקית לא קשורה לגזר דינו של האדם על פי מעשיו (שזה אני משער מדבריך שיפסק לו אך ורק בעולם הבא)
עכשיו אנסה לעשות סדר לפי הבנתי:
עד כה דברנו על אדם שנרצח (נראה לי שפחות שכיח מאדם שמת מסיבה אחרת) שעליו אמרת "יש מיתה בלא עוון". משמע, ששאר האנשים שמתים, מתים מחמת עוון, מתים מחמת שהגיע להם ממעשיהם בעולם הזה. גם שאר האנשים שלא מתים, לא מתו בעצם בגלל שהגיע להם לחיות מחמת מעשיהם בעולם הזה שאם לא כן היו כבר מתים.
מכאן שמעשי האדם בעולם הזה קובעים בד"כ את גזר דינו בעולם.
ולכן, עדיין קשה לומר שכששמעון החליט לרצוח את ראובן, מעשיו הטובים של ראובן נדחקו הצידה והוא אכן מת בגיל 16 ולמרות שלוי, שפחות צדיק מראובן, חי עד 120 כי שמעון לא רצה לרצוח אותו ולפי מעשיו הוא אכן ראוי לחיות עד 120 (וכ"ש שראובן היה ראוי) - כל זה כמובן בהעדר תוכנית אלוקית להצלה מיוחדת במקרה זה.
ושוב אציין שמלבד זה שקשה לומר שכך מתנהל הדין למעלה, קשה לי גם מדוע צריכים להגיע להסבר שכזה.
נכון שישנן ראיות לכך שלקב"ה תוכנית אלוקית שהיא מעל הכל וכמו שהבאת ראיה ממשה שלא נכנס לארץ מחמת תוכנית אלוקית. אך דוקא התערבות מחמת התוכנית האלוקית (שאולי נעשית במילא ולא דורשת התערבות בד"כ) נשמעת נדירה.
עכשיו לגבי מספר פרטים :
א. הענשה קולקטיבית אכן קשה במידה מסויימת. אפשר לנסות ליישב את הקושי תוך אמונה\חשיבה שלקב"ה היכולת להבחין בסיבה דקה כלשהי שבגללה ה"צדיק" בין הרשעים ראוי למיתה.
אפשר גם לראות את טענתו של אברהם אבינו כלפי הקב"ה לחוסר הגיון בהענשה שכזאת "...להמית צדיק עם רשע...והיה כצדיק כרשע? " ומתשובת הקב"ה ללמוד שהיה מוחל לעיר שלמה בעבור עשרה צדיקים בלבד.
ועדיין, אינו דומה מותו של צדיק בשל היותו חלק מעיר של רשעים למותו של צדיק בשל רצונו של רשע לרצוח אותו. (כשבד"כ הקב"ה דואג שלא יומתו צדיקים שלא מגיע להם למות)
ב. אתה מרגיש הבדל בין להכות את בנך לבין אי מנעית הכאתו כי אתה מרגיש. פסיכולוגית, יתכן והכאת הבן תכאיב לך, יתכן והכאת הבן תגרום לך להרגיש רע או בכלל הכאה מעוררת את מדת האכזריות וגם כשהיא חבויה עמוק בפנים. לא נראה לי שגם אצל הקב"ה נאמר "אחר המעשים נמשכים הלבבות".
החילוק ההלכתי בין רוצח לנמנע מהצלה מרצח יכול אף הוא לנבוע מהרגשה פסיכולוגית (שיש לה חשיבות במעשי האדם), בפועל, שניהם הביאו לרצח. ויתכן ונובע מאי היכלות להכריז בוודאות מוחלטת על אדם כ"אי מונע רצח" (וגם כשיש עדים)
ג. אם הבנתי נכון הזכרת שוב את דינם של הנאצים ובעצם הזכרת את זה כבר קודם. נכון שאם תשאל אותי, רגשית, ארצה שיגיע להם עונש ולכן גם ארצה שהם יחשבו רוצחים אך זה רחוק מלשכנע אותי לקבל את השקפתך. אפשר למצוא השקפה אחרת (וגם זה לא מעשה ישר כ"כ אם כל מה שמניע אותי הוא חיפוש סיבה לעשיית היטלר רוצח) - אם אמרת את זה בצחוק, סליחה.
מה הבעיה לומר שהקב"ה לא מתערב בבחירות שלנו אך כן מתערב בהצלחתנו להביאם לידי התוצאה הרצויה לנו כשהדברים נוגעים בפגיעה באדם אחר ?
|
|
|
|
|
|
