|
|
| נשלח ב-28/4/2009 18:42 |
|
| |
החופש לדעת
"יש לה אולי משמעות חסידית לחסידים, "
אם לא שמת לב עיון קצר במילון גילה שיש שני מובנים למילה משמעות
כולנו רגילים לפרוש הראשון של המילה משמעות ואכן,כפי שכתבתי,לפי הפרוש הראשון אין שום משמעות דתית להולדת הבעשט.
אבל,אם תחליף את המילה משמעות במילה חשיבות אז בודאי שיש חשיבות דתית להולדתו של אדם שגרם למהפך דתי ולשינוי באופן קיום המצוות של רבבות אנשים מישראל.(אודה שלפני העיון במילון גם אני חשבתי כמוך.)
ועכשו אשמח לשמוע איפה אני טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 19:02 |
|
| |
באופן מוזר את נצמדת למינוח "משמעות דתית". באותה מידה יכולתי לומר "אלמנט-דתי", או "ערך-דתי", או "עניין דתי". והאחרון נראה הכי קולע.
בכל מקרה, לכל המובנים ולכל המונחים שיהיו, אין שום ערך/עניין דתי ביום הולדתו של הבעל שם טוב!
אם את אומרת זאת, אות הוא כי חסר לך בהבנה הבסיסית של כל הדיון כאן. אז אסכם במילים ספורות:
ערך/עניין דתי = משהו שהוא חלק מהמכלול של הדת.
לעומת:
תופעות לוויין לדת = דברים שיש לדת מה לומר עליהם, או שהשפיעו השפעה על הדת.
יום ההולדת של יהושע בן נון ושל שמואל הנביא ושל הבעל שם טוב - אין להם שום ערך או עניין דתי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 19:39 |
|
| |
החופש לדעת
אולי לשם שינו תענה גם אתה !
תן לי לדעת איזו משמעות דתית היתה למגילת אסתר? לפני שבכח הפכו אותה למשמעות דתית
אתה כותב----נדמה לי שההבדל נעוץ בשאלה להיכן המאורע הוביל- להיכן הובילה בדיוק מלחמת המכבים?
לשם שינו תתיחס לשתי שאלותי אלו. בתודה. .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 23:01 |
|
| |
לפי התפיסה ההיסטורית המסורתית מלחמת המכבים, לפחות בטווה קצר, הביאה לחידוש השלטון היהודי בבית המקדש (ומצאו שם פך אחד של שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג). בדיוק אותו דבר לגבי מגילת אסתר, שלפי התפיסה ההיסטורית המסורתית, ביטול גזירת השמד היה פיזי וגם רוחני (קיימו מה שקיבלו כבר).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 02:47 |
|
| |
שתוף כלל ישראל בחגיגות העצמאות - סימן משיח
משיח יאחד חילוניים ודתיים - (וחג העצמאות הוא הזמן לכך)
כי ד' אחד ושמו אחד
וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד,
וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.
עם ישראל עבר שתי גאולות, הגאולה הראשונה בידי משה רבנו עליו השלום, שלא קיים מצוות, שהתורה ניתנה לעם ישראל
רק לאחר גאולת מצרים כשעם ישראל היה שקוע ב-49 שערי טומאה.
תהליך הגאולה נעשה על ידי הקב"ה - משום שכך הבטיח לאבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.
אנחנו חוגגים את חג הפסח שמחולק לשני חגים בחודש ניסן: חג המצות - משום שלא הספיקו לאפות את הלחם כי מיהרו
לצאת, וחג הפסח - שבורא עולם פסח על בתים שבהם נראה דם המילה.
הגאולה השניה - בידי הרצל חוזה מדינת ישראל, כשכבר היתה תורה בחלק גדול מהעם, שהובל למשרפות בשואה,
תהליך הגאולה הזה, שבו יצאו בני ישראל מהמשרפות לארץ ישראל, הובטח לאבותינו ולנביאים.
אנחנו חוגגים את יום העצמאות בחודש אייר - על שום העצמאות לה זכה העם היהודי בארץ ישראל אחרי 2000 שנות גלות.
הגאולה השלישית - תתרחש בחודש סיוון אחרי שני מועדים וחצי כמובטח לדניאל הנביא, כאשר חג העצמאות נחשב
מועד אבל נסתר מהעם היהודי במתכוון כדי שלא ידע זמן גאולתו.
***
ועכשיו אנסה לבדוק באמצעים שכליים, אשמח אם תשלימו לי מה שחסר.
ראייתי את הגאולה השניה שרבנים חלוקים עליה, ההסבר מופיע גם בפשט וגם בסוד. אבל אתחיל בפשט (אין לי
כח למלא פה דפים).
הפשט מופיע בבירור בפרקים רבים בנבואה, אני נעזרת ביחזקאל שהוא הכי מסודר (מבחינת זמני האירועים) משאר
הנביאים, וגם הכי ברור ונבואות עליהם כתב הוסברו כבר, חלקם קרו - חלקם עומדים לקרות לדעתי אנחנו על סף המימוש
שלהם (משיח, בניית בית מקדש). פרק לז מוקדש כולו לגאולה השניה שהוזכרה כאן, ובו מגלה לנו הנביא באמצעות החזון
את הקורה מזמן הגאולה השניה ועד שכולנו מתאחדים ומסירים מעלינו את השיקוצים והתועבות וכו'.
הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב
סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.
השם מראה ליחזקאל את עצמות היהודים בשואה זרוקים בכל מקום בתוך בקע. הפירוש לבקע - מצב בו רקמה, איבר או
מבנה בגוף חודרים לאזור זר, מה קל לראות ביהודים רקמה שחדרה לאזור זר שחפץ להשמידה, תוסיפו לבקע את האות
ה (שם השם) תקבלו בקעה. יחזקאל מונח בתוך הבקע(ה) ורואה שהיא מלאה עצמות יהודים שנשרפו או מתו בתאי גזים.
וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת
הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא
בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם;
וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.
יחזקאל לא יודע מהן אותם עצמות, וד' אומר לו שהוא יחייה את אותן עצמות, שהרי אנחנו יודעים שנשמות מתגלגלות, ותיתכן
נשמה של ילד קטן ששייכת לסבא או אמא שנשרפה בשואה, הגשמי לא חשוב משום שביהדות אנחנו תופסים את תפקיד
הנשמה המתגשמת (גשם, גוף), אותם אנשים גם במוות וגם בחיים היו שווים לעצמות, שלא היתה בהם רוח, שהשואה
האיומה רצחה להם את הרוח, גם אם אמונה היתה בהם - הם היו כגוויות מהלכות .
בורא עולם מבטיח להחיות אותם, להעלות עליהם בשר, וידעתם כי אני ד'.
וידעתם - גם אז גם היום, שד' הוא זה שגאל אותנו מהשואה האיומה באמצעות בשר ודם, תאודור הרצל.
וְנִבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי; וַיְהִי-קוֹל כְּהִנָּבְאִי, וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם
גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם וְאָמַרְתָּ
אֶל-הָרוּחַ {ס} כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי;
וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד.
בשלב מסויים בשואה התחילו להתגייס קבוצות של יהודים מכל העולם (4 כנפות הרוח) בארגונים שונים להגיע ליהודים ולעזור
להם אם במילוט ואם במזון ובכל מיני צורות, בשלב מאוחר יותר התארגנו גיבורי חיל (הפרטיזנים) כדי להלחם ממש בגרמנים
(ופחי ב'הרוגים' האלה ויחיו... ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד). לא חייב חיל בכמות כי אם 'גדול מאד' - אנשי חיל, כשהשם
נותן להם כח גדול.
ועדיין בלבול גדול, נוצרים עוזרים ליהודים, ארגונים שונים עוזרים להם, פרטיזנים קמים על רגליהם ונאבקים על חייהם ובכל
זאת -
וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ--נִגְזַרְנוּ לָנוּ
ויחזקאל ממשיך לנבא את דבר השם אליו:
לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי;
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה:
וידעתם - גם אז גם היום, שד' הוא זה שגאל אותנו מהשואה האיומה - תאודור הרצל היה שליח השם לבצע זאת.
בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם;
וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי--נְאֻם-יְהוָה. {פ}
לא רק מחייה את העם היהודי אחרי התופת שעבר בשואה, אלא גואל אותם (גאולה שניה) - ומביא אותם אל אדמתם,
ארץ ישראל שהובטחה לאברהם, יצחק ויעקב, ושוב אנחנו רואים את ההדגשה והדרישה - וידעתם..
וידעתם - גם אז גם היום, שד' הוא זה שגאל אותנו מהשואה האיומה - תאודור הרצל היה שליח השם לבצע זאת.
הבחירה בתאודור הרצל להיות שליח השם לגאולת עם ישראל בשנית, לא ידועה, אולי קיים כאן הצורך בהסתר למנוע
מהס"א לשבש את הגאולה הזאת, וכך מתלבשת הגאולה בדמותו של יהודי (מומר או רוצה להמיר וכו') להביא את העם
לארצו בדרך ניסית מעל הטבע, בהגיון אין שום סיכוי לעם המפוזר בעמים שונים להתאחד, להגיע לארץ ישראל השוממה
שביצות לא מאפשרות לחיות בה, ולהתחיל לייבש את הביצות ולהפריח את השממה .
שלוש פעמים מצווה בורא עולם לעם ישראל וידעתם !!! - ובני ישראל לא יודעים... מתעלמים, חגי עצמאות לא חוגגים,
מספרים סיפורי סבתא על הלכות ומניעת הלל וכו', השם ציווה וידעתם את הנס !! וידעתם שאני מעלה אתכם !!!
וידעתם שאני גואל אותכם אבל אתם עם קשה עורף, כמו שהייתם במדבר ו"לא ידעתם"!!!
אלא שבני ישראל מתחילים לפקוח עיניים, רבנים מתחילים לראות היום את יד השם הגדולה שהביאה גאולה לעם ישראל
בשנית ממשרפות ומוות ל-חירות בארץ ישראל ! רבנים היום מכירים בעובדה שמי שקידש שם שמיים בהודיה לגאולה
הזאת היו החילונים, הרוב הגדול שומר מסורת ואוהב השם.
והיום פתאום העם עצמו, יהודים עם כיפות, מחבקים את אחיהם החילונים, רוקדים איתם בכיכרות, אומרים הלל לקב"ה,
מודים לו על הנס שעשה לנו, בעוד חלק מראשי ההנהגה תקועים במלים ומתעלמים מהגאולה שהיתה לנו בצאתנו
מהמשרפות - לחיים.
הנה כלל ישראל, אחדות ישראל - רואים אותה בכל מקום בארץ, יהודים מתחבקים ורוקדים ושמחים - פעמי משיח ממש.
המשך הפרק מתייחס למה שקורה ממש היום ובהמשך - אמשיך בע"ה מחר ואשמח שתסייעו לי.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 02:48 |
|
| |
סליחה, נשלח פעמיים, נא למחוק.תודה.
תוקן על ידי 3ברית ב- 29/04/2009 2:45:58
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 12:12 |
|
| |
החופש לדעת
אבל אתה כתבת- למה זה מוביל- מרד המכבים הרי הובילה בסופו של דבר למלכות המושחתת ביותר שהיתה לעם ישראל מעולם!
אגב רצוי שתלמד את הרמח"ל- ששואל: כי אין להגיד הלל על פך השמן.- ועונה: ההלל הוא על הנצחון במלחמה-
כפי שאנו אומרים באמת בתפילה, מבלי להזכיר אפילו ברמז, את נס פך השמן, ועל זה הרי אין חולק שהיה נצחון במלחמה
ועל זה אין חולק שקיום המדינה הציל פיסית ורוחנית את עם ישראל, לא כולם מסכימים שזה בעל משמעוות דתית
יש לי חדשות בשבילך עד שהכניסו את מגילת אסתר לכתבי הקודש לקח יותר משלש מאות שנה, במחאות גדולות (בצדק) של חכמי הדורות,
ליום העצמאות יש סיכוי יותר טוב ומהיר לתפוס מקום של כבוד בהיכל המזרח של חגי ישראל. כי הרי עיוורון רוחני, הוא זמני.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 13:28 |
|
| |
ירוחם, אתה כותב קצת מבולגן, אבל לגופם של דברים ייתכן שאתה צודק.
ייתכן שאחד הקריטריונים להיקבעותו של יום כבעל משמעות דתית, הוא מרחק הזמן. ובהחלט ייתכן שבעוד מאתיים שנים יום העצמאות יקבע כחג. למעשה, אני מתפלל שכך אכן יקרה. עזה תפילתי כי המדינה אכן תתקיים בעוד מאתיים שנה לשם ולתהילה ולתפארת, ותבורך אדמתה, ומבורכים יהיו בניה - וירבו שומרי תורה[כמובן, ברוחו של פורום זה: לא שומרי אמונות תפלות] ומסורת בבתיה. ויום הקמתה יהיה חג בכל תפוצות ישראל.
יחד עם זאת, יש לי בעיה עם העירבוב של ההיסטוריה מהחוג להיסטוריה של עם ישראל [וידועים דברים שר' ראובן מרגליות כתב על נטייתם], לבין ספרות חז"ל. כי לא תמיד מה שמעניין, לפחות מבחינה דתית, היא המציאות שהתרחשה בפועל [כמעט תמיד לא באמת ניתן לשחזרה]. העניין המרזכי מבחינת דתית הוא המובן שחז"ל נתנו לאירועים, (הם הלוא היו אלו שקבעו את הימים הללו שציינת כחג). אני מסופק אם תפיסת חז"ל את האירועים הללו ותפיסתך תואמות. לא שאני מערער על זכותך לחשוב אחרת, אבל צריך לבדוק למה הם קבעו את הימים כחג.
אכן, זה [חנוכה ופורים] היה יום הצלה גשמית. אבל לא פחות ואולי אף יותר, רוחנית. נוסח תפילת "ועל הניסים" לדעתי מבהיר זאת היטב (להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך).
ובנדון דנן:
מצד אחד, הקמת המדינה אכן הביאה לשיפור מסוים של הרוחניות, אבל בה בעת הביאה להתבוללות העמוקה ביותר [ואגב, כשהרב סולוביציק כתב בקול דודי דופק כאחת הדפיקות את מרכיב מניעת התבוללות, הוא בטח לא שיער כי המדינה עצמה תשמש קטליזטור להתבוללות ולטמיעה באומות ובתרבותם]. יתירה מזו, בוודאי בשנותיה הראשונות אבל גם לאורך כל ימיה, זרועות המדינה שימשו מנוע לפעילות של השכחת התורה מהאנשים והעברתם על חוקי רצונו.
מסיבה זו, אני אישית לפחות, איני מסוגל לראות שבנקודת הזמן הזו תתיכן משמעות דתית להקמת המדינה.
שוב, אין באמור לעיל משום זלזול בחשיבותו של יום זה לעם ישראל ולקיומו. מצד שני, אני מקווה שעובדת הקמתה [והעובדה שפיזית היא שומרת על העם היהודי], לא תמחה את הפלג הלא דתי של העם היהודי... [בגלל ההתבוללות - הפיזית והנפשית].
_________________
תוקן על ידי החופש_לדעת ב- 29/04/2009 13:27:09
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 17:18 |
|
| |
החופש לדעת
את ההבט ההיסטורי, נדמה לי שאתה הבאת, אני המשכתי את הקו שלך,
כפי שכתבתי, זה שקומץ יהודים לא מאמינים בגאולה, עדיין לא אומר שאין גאולה, מבחינה היסטורית( אתה התחלת)
חלק מבני ישראל לא האמינו למשה רבנו כשבא לגואלם, ואותו חלק עקשן, לא האמינו בגאולה, אפילו לאחר הניסים.
, מי שלא מאמין, לא מאמין, הוא לא יתן למציאות לבלבל אותו. ואפילו אם הם מגדולי הדור כמו המרגלים, דתן ואבירם הרבי מסאטמר רב זה או רבי זה ואחר, כך כנראה אלוקים ברא את העם שלנו, עם קשה עורף.
מי אתה ואחרים החושבים כמוך, שפתאום ישנו את הגנים של עם ישראל?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 17:30 |
|
| |
_________________
תוקן על ידי החופש_לדעת ב- 29/04/2009 17:28:02
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 15:15 |
|
| |
בלית בררה אקח את תפקיד ההנהלה שבמקום למחוק על ימין ועל שמאל היתה אמורה להעביר לאשכול מתאים:
"כן גם הנאצים עלו בהכרעה דמוקרטית אם לא שמעת "-תגובת צענערענע לרוצה להבין שתגובתו נמחקה.
בהודעה הבאה אעתיק את תגובתו של ירוחם .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 15:18 |
|
| |
העברה מאשכול אחר (אני עושה את מה שהיה על ההנהלה לעשות במקום למחוק)
תגובתו של ירוחם:
רוצה להבין אני רוצה להבין- כשהעם בזמן שמואל רצה מלך. שמואל א פרק ח (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: אלוקים בעצמו מודה כי מלכות, זה לא בדיוק כבוד שמיים-
כפי שאתה מנסה להבין. לא ענית או לא הבנת, או לא רצית להבין.
לפי הרמב"ם וכך הפוסקים, אמירת הלל בחנוכה הוא בגלל החזרת מלכות ישראל. המלכות שחזרה ועליה אתה אומר הלל באדיקות- היתה מלכות מושחת ורצחנית- לעומתה מלכות היום הם צדיקים יסוד עולם, , ולמרות שמלכותו של ינאי והורדוס ואחרים, היו כאמור מלכות רשע- אתה ואחרים אומרים הלל על מלכות זו? אולי תוכל לתת לי להבין איך אתה מתמודד עם זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 15:57 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | אגב רצוי שתלמד את הרמח"ל- שכותב שהרי אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל וברבוי כבודם שזה תלוי בזה באמת
|
|
(שמתי קצת מילים אחרות בפיו של ירוחם)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 16:11 |
|
| |
כמה שהמילים האלו מתאימות לי. אכן כבוד עליון התרבה, כי עם ישראל נגאל באמת בעשורים האחרונים. איפה היה כבוד ה' ועמו לפני 65 שנה. ואיפה הוא היום? איך כבוד ה' התרבה וגדל. בקיבוץ הגלויות הגדול. איך כבוד ה' גדל יחד עם עמו. שחי חיי רוחה ושפע, שמעולם לא חיו עם ישראל כך. איך תתפלל בר"ה ותודה לה על שקיים את התפילה
ובכן תן כבוד י"י לעמך. תהלה ליריאיך ותקוה לדורשיך. ופתחון פה למיחלים לך שמחה לארצך וששון לעירך
.
וזה בתנאי שאתה לא נוסע לאמן או לניו יורק.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 16:21 |
|
| |
יפה, שמח שהגענו יחד להבנה שאין שום תכלית בעצמאות מדינית גרידא, וכל השמחה שיש בעצמאות היא רק אם היא מרבה כבוד שמים בעולם.
|
|
|
|
|