|
|
| נשלח ב-27/4/2006 23:24 |
|
| |
ווען פאפא און תולדות אהרן האב זיך משדך געווען האט ר' יצחק לעבאוויטש געזאגט, עס האבן זיך משדך געווען צוויי חסידות'ער וועלכע זענען געבוירן געווארן נאכן השתכחות פון דרך הבעל שם...
כיוצא בזה, ווילאנג ס'איז געווען א דרך הבעל שם אויף דער וועלט האט א רבי געהאט וואס איבערצוגעבן פאר תלמידים, מה שאין ווען עס האט אנגעהויבן פארגעסן ווערן - האבן רבי'ס אנגעהויבן האבן "חסידים" נישט "תלמידים".
איינער קען מיר צייגן א "חסיד" פונעם הייליגן בעל שם? אדער א "תלמיד" פון סיי וועלכן רבי'ן פון די לעצטע 100 יאהר? איך האב נאר געהערט פון "תלמידי בעל שם" און "תלמידי רבי רבי אלימלך" נישט "חסידי בעל שם" וכדומה.
דאס איז דער תירוץ צו די שאלה ווען קינדער האבן אנגעהויבן "איבערנעמען".
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 00:41 |
|
| |
נבוד,
הייסט אזוי דער מאור עיניים האט גיהאט נאר חסידים וועגען דעם איז דאס איבער געגאנגען צו ר' מאטעלע דער אלטער רבי בעל התניא האט גיהאט נאר חסידים וועגען דעם איז דאס איבער געגאנגען צום מיטטעלען רבין דער אהבת שלום מקוסוב האט גיהאט נאר חסידים וועגען דעם איז דאס איבער געגאנגען צום תורת חיים
אטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל
עס איז נישט אינגאנצען ווי די מאכסט עס
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 01:13 |
|
| |
טיילווייז ביסטו אודאי גערעכט, אבער הער מיין נקודה.
אליבא דאמת, מה נשתנה חסידות פון רבנות? אודאי איז רב האי גאון געווען א זוהן פון רב שרירא גאון, "וסמכינהו לבנינו האי" שרייבט רב שרירא, אבער רוב מאל איז נישט אזוי געווען. ווער זענען געווען די קינדער פון אביי ורבא? פונעם רשב"א? ווען דער בן איז ראוי איז בנו קודם לכל אדם, זעהט אויס אז בדרך כל איז נישט אזוי געווען. רבנות איז נישט מלכות, מלכות איז לך ולבניך אחריך.
אנהויב ביי חסידות איז נישט געווען אז יעדעס קינד ווערט א רבי, אין קינדערס בלוט רינט ROYAL BLOOD, דער תלמיד וואס האט דאס מערסטע מקבל געווען פון רבי'ן, זענען די תלמידים אריבער צו איהם. ר' צבי בן העבש"ט האט געזאגט נאכ'ן ערשטן יאהרצייט "די שכינה האט זיך אריבערגעפעקלט קיין מעזריטש" אדער א לשון דומה צו דעם.
פראצענטועל, וויפיל תלמידים זענען געבליבן ביי ר' אברהם משה'ן, און וויפיל זענען געגאנגען צום קאצקער? וויפיל זענען נאכדעם געבליבן ביים קאצקצער, און וויפיל אריבער צום חידושי הרי"ם? און אזוי אויך אין אנדערע הויפן. מיט די יאהרן איז אלעס געבליבן ביי די קינדער.
וואס איז געווען אין רוסלאנד דארף איז טאקע חוקר זיין, ס'קען האבן גאנץ פשוט'ע הסברים, איך וויל נישט שרייבן האלבע זאכן.
אנדערש איז געווען אין ריזשין, חסידות האט געטראגן א לבוש פון מלכות, אן אייניקל פון דוד המלך, זענען קינדער אין וויגל באגלייט געווארן מיט 2 משרתים, ולכן כעס הרב מצאנז וכו' וכו'.
יא, די חסידים פונעם מאגלניצער זענען געפאהרן קיין אוסטראווצא (בין איך גערעכט?), אבער אזוי שפעט אין תולדות החסידות איז עס געווען א חידוש.
היינט איז כמעט נישטא דער מושג אז א תלמיד זאל איבערנעמען א רבי'ן. מיין טייטש איז, ווייל ס'איז נישטא קיין דרך איבערצוגעבן, ס'איז נישטא קיין פנימיות, חיצוניות - אסאך, און דאס קענען קינדער דאס בעסטע.
גענוג פאר יעצט.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 01:27 |
|
| |
מלך בבל, א, אויב ביסטו באקאנט און דעם פירוש פון אור חוזר ואור יורד, זעהסטו דאך קלאר אז דאס שרייבט ער, אז דורך די קינדער אדער תלמידים, איז מען ממשיך ווייטער דעם צדיק'ס כח אויף דער וועלט.
ב, נאך א שטיקל פונם ווילעדניקער מגיד מיין איך וועט נישט שאטין, חאטש דא ווערט נישט דערמאנט קינדער אדער תלמידים, אבער ווען מ'שטעלט עס צוזאם מיט דעם פריערדיג'ן שטיקל באקימט עס א אנדער משמעות.
וכן אין די ליקוטים לשער ההתקשרות אויף די משנה "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שרייבט ער אזוי בא"ד (אהן קיין ר"ת):
"כשלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל, שהצדיק נקרא בשם כלי מחזיק ברכה לישראל, שעל ידו הולכת ההשפעה לישראל ובפרט להמקושרים אליו ברוחניות וגשמיות, אבל אם אין הצדיק בחיים - וזהו - לא מצא וכו', אזי אין עצה לזה אלא השלום, שהאנשים אשר היו מקושרים להצדיק בחיים חיותו אז יהיו באחדות אף לאחר כן, ויהיו מקושרים אליו באמת שלא לנתק את עצמו מהשורש אפילו בעת התקשרותם לצדיק אחר כי כל המגרש אשתו ראשונה - פירוש - אם בתחלה היה מקושר להצדיק ואחר כך מגרש - פירוש - מפריד את עצמו ממנו, אזי אפילו מזבח כו', אלא צריכים להיות מקושרים כמקדם ואזי כשיהיו מקושרים לו אז יהיו באחדות כמקדם, וזהו אלא השלום, ואז ה' יברך את עמו בשלום, פירוש בשביל השלום והאחדות שיש להם ומחזיקים עצמם בהצדיק אף לאחר כן ומאמינים באמונה שלימה שהצדיק יכול להשפיע להם כל טוב, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם בזכות זה ה' יברך את עמו בשלום וישפיע להם כל טוב סלה, אמן ואמן."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 01:39 |
|
| |
שעפסל
או"י איז אור ישר נישט אור יורד, איז עס דער מקביל צו אור ישר. אור ישר מיינט עס גייט בלויז איין וועג, אור חוזר איז פשט אז עס קומט צוריק אויך.
יעצט לערנען מיר איבער דעם שטיקל:
ועל כן הצדיקים המניחים בנים או תלמידים בעולם הזה הוא <די געבליבענע קינדער אדער תלמידים> הכח של המיין נוקבין שלהם <בבחינת מקבל> להיות להם <פאר דעם נפטר> הכח להעלות מיין דכורין <בחינת משפיע> תדיר בבחינת אור חוזר <אז זיי האבן אן עליה אין די עולמות עליונים א דאנק זייער קשר צו די וועלט וואו מען קען מקיים זיין מצוות ומעשים טובים, די אורות גייען ווייטער און ווערן נתחדש פארן נפטר> כי גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם לאין קץ וחקר כלל, מה שאין כן הצדיקים שלא נשאר להם הכח למטה אין להם למעלה כי אם להמשיך מתורתם ועבודתם בחינת אור ישר <עס האט נישט קיין הוספה, עס בלייבט שטיין ווי עס איז געווען> ולא העלאה תדיר מתתא לעילא <דורך די מעשים טובים פון די קינדער>, ומה שאין כן מי שנשאר להם הכח למטה הוא <דאס איבערבלייבעניש, קינדער אדער תלמידים> מעורר תמיד הבחינת אור חוזר <די אורות פון אונטן זענען משפיע פארן עליה פונעם צדיק אויבן> בבחינת גבוה מעל גבוה לאין קץ וחקר (וממילא נתעורר תמיד המשכות חדשות בבחינת אור ישר ביותר <פארשטיי איך נישט דערווייל>).
דער שטיקל רעדט פונעם נפטר וואס האט אן עליה דורך דעם שארית אויפן עולם התחתון.
אדרבה, לערן אן אנדער פשט.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 02:06 |
|
| |
כדאי צו לערנין אן אנדער פשט מיז איך מאכן א הקדמה א שטיקעלע תורה אור (לבעל התניא זי"ע) און פ' ויקהל ד"ה והנה כשנמשך בא"ד: "כך עד"מ התפלה נמשלה לסולם שע"י התפלה עולה הנפש מלמטה למעלה במעלות ומדריגות עליונות דרגא בתר דרגא עד רום המעלות, והיינו על ידי צעקת הלב ברעותא דלבא לכלות נפשו אליו יתברך, שזהו בחינת העלאת מיין נוקבין מלמטה למעלה לעלות בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות ליכלל באור אין סוף ברוך הוא, וכן נמצא בה בחינת הירידה מלמעלה למטה דהיינו כאשר כבר נתעלה בתכלית העילוי ברום המעלות בהגיעו אל בחי' רצון העליון ברוך הוא אזי יעוררו וימשיכו שירד בהשתלשלות המדריגות מלמעלה למטה להתלבש ברצון התחתון כי התורה נמשכה מבחינת רצון העליון וכו', רק שהמשכה זו על ידי התורה אי אפשר להמשיך כי אם על ידי הקדמת התפלה שהוא בחינת הסולם לעלות מלמטה למעלה וכו'".
וועלין מיר מסכם זיין, אז צו יעדער מיין נוקבין קומט נאך א מיין דוכרין, און יעצט וועלין מיר גיין לערנין דעם אנדערן פשט.
יעצט לערנען מיר איבער דעם שטיקל:
ועל כן הצדיקים המניחים בנים או תלמידים בעולם הזה הוא <די געבליבענע קינדער אדער תלמידים> הכח של המיין נוקבין שלהם <פון די קינדער/תלמידים> להיות להם <פאר זיי די קינדער> הכח להעלות מיין דכורין <בחינת משפיע> תדיר בבחינת אור חוזר <דעם כח ארויף צו הייבן דעם מיין דוכרין (וואס ער דער נפטר איז יעצט בבחינת משפיע) שטענדיג צו קענען משפיע זיין אויף אראפ פאר די מיין נוקבין (די קינדער/תלמידים וואס זענען בבחינת מקבלים> כי גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם לאין קץ וחקר כלל, מה שאין כן הצדיקים שלא נשאר להם הכח למטה <אבער די צדיקים וואס ס'איז זיי נישט געבליבן קיין מיין נוקבין (בחינת מקבלים) אויף די וועלט> אין להם למעלה כי אם להמשיך מתורתם ועבודתם בחינת אור ישר <האט ער (דער נפטר) נישט קיין הוספה, עס בלייבט שטיין ווי עס איז געווען> ולא העלאה תדיר מתתא לעילא <דורך די מעשים טובים פון די קינדער>, ומה שאין כן מי שנשאר להם הכח למטה הוא <דאס איבערבלייבעניש, קינדער אדער תלמידים> מעורר תמיד הבחינת אור חוזר <די אורות פון אונטן זענען משפיע פארן עליה פונעם צדיק אויבן ער זאל קענען משפיע זיין צוריק פון א העכרין דרגא> בבחינת גבוה מעל גבוה לאין קץ וחקר (וממילא נתעורר תמיד המשכות חדשות בבחינת אור יורד (און טאקע נישט ישר) <דער אור וואס קומט צוריק אראפ> ביותר <מער און מער - און יעצט פארשטייסטו שוין אויך.>).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 02:15 |
|
| |
הארך אויס. כ'וועל בלי נדר זיך מתעמק זיין איבער שבת אינעם ספר אליין, נישט עלעקטראנישע אותיות דא אויף א טויטן סקרין, אותיות פורחות, און איך וועל דאן זעהן צי איך בין גערעכט אדער דו ביזט גערעכט. דער לעצטער "אור יורד" דארך מען מברר זיין, כ'האב מורא אז די גערינגעלטע קומט פונעם מוציא לאור פרומקין. כ'ווייס פאר א פאקט אז דורך די דריי מהדורות וואס ער האט ארויסגעגעבן האט ער משנה געווען ממהדורה למהדורה (נישט קיין ערנסטע זאכן טאקע אבער משנה געווען האט ער) ממילא דארף מען קוקן אין אבערלענדערס מהדורה צוזאמען מיט די אלטע דרוקן - און מברר זיין ביי וועמען עס ליגט דאס אמת.
האב א לעכטיגן שבת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 02:19 |
|
| |
אגב. איך ווייס נישט נאך וואס דו ביזט מעתיק פונעם אלטן רבי'ן, אבער מיין דוכרין איז שטענדיג דער מקביל צו מיין נוקבין, פונקט ווי אור ישר צו אור חוזר, אבא צו אמא, דער שטיקל פון אלטן רבי'ן זעה איך נישט וואס עס איז מוסיף צום שמועס. כ'בין מודה אז כ'האב געקוקט אין געיעג איך דארף שוין אהיימגיין. עמער ממשיך זיין נאך שבת בל"נ, קדושת שבת וועט אריינשיינען בע"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 02:27 |
|
| |
אמן, דיר אויך.
אבער נעם דיר מיט צדה לדרך, און אבערלענדער'ס מהדורא שטייט טאקע אור ישר און נישט אור יורד, אבער די משמעות איז די זעלבע, הייב אהן צו לערנין פון דף ה' עמוד א' ד"ה ומכל הנ"ל..... דארט רעדט ער פון תפלה און איז מסביר וואס הייסט מיין דוכרין - אור ישר, און מיין נוקבין אור חוזר, און פון דעם קומט ער אהן צו דעם שטיקל וואס איך האב אראפ גיברענגט.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 05:40 |
|
| |
נאך א שטיקל עטרת ישועה אין פרשת קדושים*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
או יאמר קדושים תהיו איש אמו ואביו תיראו ופרש"י ז"ל פרשה זו נאמרה בהקהל וכו'. אל תפנו אל האלילים לפרש סמיכות הפסוקים נראה עפ"י מה שהארכתי בזה במקום אחר דיש ב' מיני צדיקים יש צדיק אשר הוא מעצמו קדוש ויש אשר כל קדושה הוא על ידי מה שמתאספין אליו חסידים ואנשי מעשה ומביאין בקרבו קדושה ומזה נעשה קדוש אך לפי זה קשה אם כן יאספו לכל מי שהוא ואחר כך יהי' נעשה קדוש אמנם באמת אם ימנו לראש לאיזה מי שהוא אזי יהי נעשה בעל גאה ויהי בגדלות והוא המדה הגרוע לזאת נכון להתאסף דייקא רק למי שהוא מיוחס והי' לו אבות קדושים וזה יש לו ענוה הכשרה בזכרו מעשה אבותיו שהוא בערך מעשיהם הטובים כאין ואפס וזהו קדושים תהיו ופרש"י ז"ל פ' זו נאמרה בהקהל היינו בהתאסף ראשי עם ועל ידי זה יהיו קדושים אך איש אמו ואביו תיראו פ' שיאספו לאיש כזה שהוא בא מגזע מיוחס אל תפנו אל האלילים היינו לאנשים פשוטים כי אלילים לשון אַל כלא הוא חשוב וסופך לעשותן אלקות כפירש"י ז"ל והיינו שיתגאו אל ידי זה וכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה על כן נכון לדבק עצמו אך להצדיקים מיוחסים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 10:11 |
|
| |
לעניית דעתי איז פשט אין די ווערטער: (וממילא נתעורר תמיד המשכות חדשות בבחינת אור ישר [!] ביותר) נישט לגבי דער צדיק נאר פאר די קינדער אדער תלמיד. ד.ה. אז די מקבל ווערט אויך אין די בחינה פון אור ישר ווייל בעצם וויל די מקבל זיך משווה זיין צום משפיע און נישט זיין קיין מקבל נאר אזוי ווי די משפיע אליינס איז דא א פראבלעם די משפיע קען נישט משפיע זיין ווייל די מקבל וויל נישט אננעמען די אור (ישר, וואס דאס איז די שטארקע אור) נאר טאמער ער קען ווייטער משפיע זיין די אור (ישר). במילא גיבט מען אים די גלעגנהייט פון זיך באנוצען מיט דיר אור אויף אן אויפן פון אור חוזר ד.ה. אז ער איז עס ווייטער משפיע (ער שיקט עס צוריק פאר די משפיע), (וממילא נתעורר תמיד המשכות חדשות בבחינת אור ישר [!] ביותר) אז די מקבל קען האבען די אור ישר ווייל פון זיין זייט איז שוין נישטא קיין עיכוב ווייל ער איז שוין גלייך ווי זיין משפיע (אז ער איז אויך משפיע).
און דאס וואס מלך בבל שרייבט: אין להם למעלה כי אם להמשיך מתורתם ועבודתם בחינת אור ישר <האט ער (דער נפטר) נישט קיין הוספה, עס בלייבט שטיין ווי עס איז געווען> לדעתי איז נישט פשט לגבי הוספה, נאר בעצם בלייבט עס אור ישר אן קיין מקבל, און ער קען נישט משפיע זיין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 10:36 |
|
| |
הוספה (בעצם אן הקדמה): די מהות אור ישר איז השפעה, מ'קען עס פארשטיין, אז למשל ביינאכט וואן די שמש שיינט ארום די וועלט, כל זמן ער האט נישט קיין מקבל איינער זאל אננעמען די אור, האט נישט די אור קיין משמעות, אבער אויב עס איז דא א מקבל, די לבנה למשל, גייט אריין די אור לשימוש (דאס זעלבע איז מיט די וועלט, ווען די וועלט איז מקבל די אור, ווערט מנוצל די השפעת האור).
ווען מ'גיבט אוועק פאר איינעם השפעה, ליגט ביי אים א מהות פון משפיע זיין. קיינער האלט נישט קיין זאכען וואס ער האט נישט קיין נוצען דערפון, אזוי אויך ווען איינער באקומט א מהות פון משפיע זיין, אויב האט ער נישט פאר וועם עס איבער צו געבען האט ער נישט קיין נוצען דערפון דעריבער וויל ער עס נישט מקבל זיין.
קומט אויס אז דער שורש ההשפעה מוז צוקומען צו איינעם וואס זאל עס מקבל זיין (און דאס איז בעצם די מטרה פון די וועלט פון דרך הטוב להטיב ואכמ"ל). אבער קיינער וויל עס נישט מקבל זיין נאר אויב ער וועט עס קענען אויסנוצען וואס דאס הייסט ווייטער שיקען.
במילא איז צוטיילט געווארען די אור אויף צוויי חלקים, קודם שיקט מען עס אויף אן אופן פון אור חוזר, וואס גלייך ער באקומט דאס איז ער משפיע פאר דער וואס האט אים עס געשיקט, און וואס איז ער משפיע? אז יענער קען אויסנוצען זיין השפעה. איינמאל ער איז שוין א משפיע איז ער שוין מוכן ופתוח צו נעמען אור ישר ווייל ער איז שוין מנצל זיין השפעה.
און לסיכום, ווי מער תלמידים מ'האט וואס זענען מקבל אלטץ מער אור קען מען מקבל זיין פון די שורש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2006 13:19 |
|
| |
איבער קוקנדיג די שטיקל שארית ישראל זעט מיר אויס אז ער מיינט יא אז דער צדיק קומט צו צי די אור ישר, אבער מיט דעם זעלבען ביאור אז די מטרה איז צו קענען דערגרייכען דעם אור ישר, און ווי מער די צדיק איז משפיע באקומט ער מער פון די אור ישר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 04:43 |
|
| |
נאך א שטיקל וועגן קבלת הרב והתלמיד לאחר פטירת הרב:
ספר דרך עדותיך (פון בני יששכר) ספר יה'ושע ד"ה משרת משה לאמר.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
"להבין למה תיארו משר"ת משה וגם להבין הלאמ"ר שאינו לזולת, נראה לי על פי הקדמה, דהנה אלישע ביקש מאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויש לתמוה מה עלה על דעת אלישע לבקש מאליהו דבר שאין לו בעצמו, והנראה דלהיות אליהו הוא פנחס שהי' לו נשמת נדב ואביהו וביקש ממנו פי שנים היינו אותן הב' פיות החלקים שהן ברוחו שיהיו אליו, וזה שמרומז בתיבת נ"א ר"ת נדב אביהוא, אם כן ביקש ממנו דבר שיש לו, ומה שהשיב אליהו הקשית לשאול כי מן הנמנע הוא למקבל שיהי' לגמרי כמדריגת המשפיע כי מן ההכרח הוא לעלול שיהי' קטן מהעילה.
והנה יש לתמוה כין שמקודם החליט אליהו שזה מן הנמנע, והאיך אמר אחר כך אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן אם כן הוא בתוך האפשרי וגם יש להתבונן למה דוקא כשיראה אותו בעת הלקחו יהי' לו כן, אך הוא כאשר תבין ותתבונן סוד מטי ולא מטי שהמקבל כאשר מקבל מהאור שלמעלה ממנו אז הופך פניו לקבל ע"כ אינו יכול להשפיע לאור שלמטה ממנו בבחי' פנים בפנים כי הוא אז בבחי' פנים בפנים עם עילתו שלמעלה ממנו, ובעת הסתלקות האור המשפיע שאז הופך האור העליון פניו לעלות למעלה אז המקבל הופך פניו להשפיע לעלולים שלמטה ממנו כיון שאז האור העליון שקיבל ממנו הוא בהסתר פנים ממנו אך בעת שכבר גמר האור העליון סילוקו ונכלל במקורו הנה אז שגבה מעלתו מאד ומשם מאיר לעלול שתחתיו הנה אז יכול להיות העלול במדריגת עילתו בעת שהי' בכאן כיון שהוא כעת מושפע ג"כ מעילתו שהוא במדריגה ורבו יתירה. [למוד דעת איך יתנהג התלמיד לקבל השפעה מרבו גם אחרי פטירתו].
וכאשר תבין כל זה תבין שהתלמיד אשר שימש להרב בחיים חיותו והגיע זמן הרב להחזיר הפקדון להיכלל באור העליון הנה הגם שהתלמיד יכול להיות כעת במדריגת משפיע לאחרים, אך בודאי מעלתו קטנה ממעלת הרב, אך אם הוא עדיין מצייר לפניו בכל עת צורת הרב והנה הרב הוא אז במדריגה יותר משהי' בחייו כי גדולים צדיקים וכו', אם כן כשהוא מקבל ממנו אז (היינו כשמצייר צורתו לפניו כי כלל גדול הוא בכל מקום שהאדם מחשב שם הוא וזה הוא כלל כל הכוונות אם כן כשהתלמיד מצייר לפניו צורת רבו וזוכר שמועותיו מקבל ממנו מבחינתו כפי המדריגה). שהוא אז במדריגה גדולה יותר מחייו ויכול בשעה הזו להשיג יותר מאשר השיג ממנו בחייו ויכול לבוא לשעה זו למדריגת רבו ממש מה שלא הי' באפשרי בחייו כי על כרחך העלול קטן מהעילה תבין כל זה מסוד מטי ולא מטי.
וזה שאמר אליהו הקשת לשאול (כעת שזה מן הנמנעות שיהי' העלול שוה ממש להעילה רק אחר כך) אם תראה אותי (וצורתי בעת אשר) לוקח מאתך (שכבר לא אהי' אצלך ואסתלק לדרגא עילאה אז יהי' באפשרי ליתן לך שפע רב יותר ממה שאפשר ליתן לך כעת כי כשתגדל מעלת המשפיע יוגדל מעלת המקבל בערך וזה שתמצא בעת הלקחו שצעק אלישע אבי אבי קיבל עליו אדנותו ומוראו ושהוא עילתו כדמיון האב לבנו צא ולמד מה קרה לבני הנביאים שבירחו שלא קיבלו עליהם אדנות אליהו באמרם היום ה' לוקח את אדוניך ולא אדונינו שתיכף לאחר הסתלקו נשארו יבישים מבלי נבואה כנודע מהכתובים שם.
ובזה תבין מה שאמר ר' אבא בזוה"ק שרואה פרצוף ר"ש כד ננהירא ליה שמעתתא, עיי"ש ותבין ומעתה ממוצא דבר תשכיל ותדע שיעור הכתוב ויה"י (ו"י הי') אחר"י מו"ת משה (שהיה בתא"ר) עב"ד ה' (בתאר יודע כל התורה ועפ"י הפירושים שכתבתי לעיל) אין בעולם חסרון גדול מזה כאשר נחסר העולם מאור כזה, והן לפי דברי רז"ל ו"י הי' על שכחת הלכות ואין מי יורה דעה להשיב האבדה) ויאמ"ר ה' א"ל יהוש"ע בן נו"ן (שהי' תלמידו מקבל ממנו כמשארז"ל שהי' לנגדו דמיון הלבנה מקבלת מן החמה אמר לו השי"ת עצה טובה שישיג מדריגה יותר גדולה ממה שהשיג ממשה בחייו והוא) משר"ת משה לאמ"ר (שיאמר ויכנה לעצמו שהוא משרת משה ואז יקבל ממנו מדריגה יותר גדולה להיות שגבה כעת מעלת משה בהסתתרו במאור העליון).
ידעתי ידידי הנעים שדברי אלה לא יושגו לפום ריהטא ויהיו כדברי הספר החתום למי שלא שימש ת"ח ולא טעם מעץ החיים אבל עיקר דברינו להשוקדים על דלתי החכמים וקרבת אלוקי' יחפצון עלימו תטיף מלתי ותהי' בפיהם כדבש למתוק."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 16:54 |
|
| |
טייערע אידן. כ'האב נישט קיין צייט יעצט, אבער איך בין - כעצת מוה"ר שעפסל ני"ו - אריבער דעם גאנצן שטיקל פון דעם ענין, און איך געבליבן ביים באשלוס אז דער ווילעדניקער צדיק רעדט בלויז פונעם נפטר, און אז דורך די בנים או תלמידים האט ער אן עליה, דאס איז דער שמועס פון וואס ער רעדט די גאנצע צייט, וכמו שכתבתי.
כ'האב זיך דערמאנט אין א רמ"א אין הלכות צדקה (כ'האב נישט צייט צו זוכן יעצט) אז די צדקה וואס די קינדער זענען פוסק ביי הזכרת נשמות איז א גוטע זאך, און דער טורי זהב (אדער ש"ך) ברענגט צו אז דער רבוש"ע רעכנט ווי גלייך דער נפטר וואלט עס געגעבן און עס ווערט צוגערעכנט לזכותו, משא"כ ביי רשע וואס וואלט נישט געגעבן בחייו העלפט טאקע נישט עיין שם, והם הם הדברים, והוא ענין משניות לע"נ הנפטר וכו' ואכמ"ל.
בלויז די ווערטער אור ישר ביותר איז מיר געבליבן שווער, אין די הקדמה שטייט אז די גערינגעלטע זענען פון מעתיקים, נו בין איך דאך נישט משועבד זיך צו פלאגן אויף א מעתיק, טראצדעם וואס ער איז זיכער 1000 מאל מער ווערט געווען פון מיר ובני גילי.
אגב. דער ענין אז אור ישר איז מיין דוכרין - משפיע, און אור חוזר איז נוקבין - מקבל, וואס כ'האב אויבן געשריבן ואתה הבאת ממרחק לחמך פונעם אלטן רבי'ן שטייט בפירוש עטליכע שטיקלעלך פריער והוא פשוט.
אין פאל ווען איהר זאגט אן אנדערן פשט - באדארף עס צו קלעבן מיט דעם גאנצן ענין פון וועלכן ער רעדט ארום.
 |
|
|
|
|
|