|
|
| נשלח ב-13/5/2010 10:34 |
 |
| |
וכיצד יש להתיחס למאמר הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2010 14:02 |
|
| |
בעב
מאמר זה הביא חלק קטן מהמקואות הטוענים כך. מה ראית בו?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2010 14:40 |
|
| |
השאלה איך להתיחס למחבר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2010 08:18 |
|
| |
בעב
איני מכיר אותו. אבל כמאמר - מה רע בו?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2010 08:35 |
|
| |
מבחינתי אין בו רע, השאלה היא מה הסטטוס האישי שלו לפי החרדיות המקובלת היום.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 16:40 |
|
| |
תלמיד
לגבי הריטב"א ביבמות שהבאת בעמוד הקודם וראית קשר לדרשת ר"ע על והדוה בנדתה. כעת עיינתי בריטב"א שם בהוצאה החדשה ואני לא ממש מבין מה הקשר לענייננו. האם תוכל לפרט?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 01:27 |
|
| |
פתח אשכול זה בשאלה האם אנו חרדים, וסופו נהפך בידי נדב שנרב לדיון על חרדלים ורפורמים וכו' [אגב, המאמר על החרדלי"ם - יפהפה, וגם המאמר של שויקה, למרות שהוא גם מגמתי ומנסה להפוך את חז"ל לרציונאליסטים מסוגו של הרמב"ם, והם בפירוש לא היו כאלה].
אני חושב שאפשר לסכם [או לכה"פ לחדד נקודה מתוך] הויכוח של שנרב ותלמיד כך: שנרב אומר - יש כיום חלקים רבים בתורה שאינם הגיוניים, ואפילו מחרידים, כגון הריגת גויה בת שלוש כי יהודי החליט לאנוס אותה (היכן הצלחת לגרד דוגמא מזעזעת כזאת? ועוד מהרמב"ם שיהיה בריא). ומן ההכרח שריבונו של עולם לא התכוון אליהם [כלומר, אותו אלוקים ששנרב מצייר לעצמו], וחכמינו טעו ואפשר להודות בכך, וצריך היה לתקן זאת. זהו הצד הצודק שברפורמה.
מאידך: תלמיד כותב שלמרות שטעו הרבה לאורך כל הדורות, זוהי ההלכה, ואי אפשר לשנות אותו מלבד בחוקים המקובלים. כמו שלא יעלה על הדעת היום לנגוע בחוקת ארצות הברית, גם אם כולם מודים שיש בה חלקים הטעונים תיקון. כי אם ניגע - הכל יתפורר.
ובנקודה זאת, לענ"ד גם ההיסטוריה וגם ההגיון עומדים לצידו של תלמיד. ההסטוריה, כי הרי כל הנסיונות לשנות הסתיימו בדרך כלל ביציאה מחוץ ליהדות. גם אם דור א' אהב את התורה ואת המסורה ואת ההלכה, וניסה לעשותם נורמליים יותר לפי דעתו, הרי שהדור הבא החליט - מי לעזאזל צריך את כל העובש הזה, וזרק הכל מאחורי גוו.
וגם ההגיון מסכים עם תלמיד. ההקפדה על מצוות בנויה על כך שהמקפיד מאמין כי הם דבר ה', ולא בני אנוש המציאו או עיצבו את החוקים. אם יודה בפני עצמו שה' אמר משהו מאוד כללי ונתן לאנשים לעצב אותו, הוא לא יוכל להתפעל מכך. כי אם כך מדוע באמת להזיע ולהתאמץ? בוא נעשה דת קלה, בעיקר טקסים, כמו שטוענים הרפורמים, וכמו שנראית הדת הנוצרית כיום אצל רוב רובם של מאמיניה.
זה פרדוקס שנראה לי שאיש לא הצליח לפצח אותו. כדי לחוש כבוד וקדושה לדת, אתה צריך להאמין שהיא ישיר מהאלוקים. ואז בהכרח אתה חייב לקדש את כל חוסר ההגיון שבתוכה. אך אם החלטת להיות הגיוני, אתה מבין בסוף שהכל כאן הוא 'מעשה בני אדם ומחשבותם', ואז: מה לנו ולצרה הזאת? כך שאם נדב רוצה שבניו שלו ישמרו דת, הוא בהכרח יצטרך להיות מאמין קנאי ולא הגיוני. אחרת זה לא יחזיק מעמד יותר משני דורות.
עצוב מאוד, כי לדת יש משהו שמאוד מחמם את הנפש, אבל ככה זה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 07:23 |
|
| |
שנרב יש כמה מקומות שבהם נראה כי חכמים עקרו ד"ת. דוגמאות – ר"ע (שבת ס"ד) לגבי הדווה בנידתה שעקר דרשת זקנים ראשונים שלא תתקשט וכדו' כי א"כ נמצאת מתגנית על בעלה הראש בסוף נידה הביא קיצור הלכות לבת ישראל בזה"ז ושם כתב כי יחוד נידה עם בעלה היה צ"ל אסור ככל עריות אלא שראו שהדבר קשה והתירו בגלל רמז (סוגה בשושנים) הנושא עלה בינינו אגבית, והרב מיכי ש"התפרץ" (ציטוט שלו) כתב כל אכן אם חכמים חושבים שזו הפרשנות הנכונה הם חולקים על דברי קודמיהם ומפרשים התורה אחרת ואין זו "רפורמה". הופניתי ע"י נער הגבעות לעניין ע"א נאמן בעדות אישה לריטב"א ביבמות הכותב (ראה דפים פ"ז פ"ח) בדף פ"ז כי הא דע"א נאמן הוא מדרבנן משום תקנת נשים, שרבנן סמכו על הא דע"א נאמן באיסורים (אף שכאן הוא דשב"ע וצריך שני עדים מדאו'). עוד כותב הריטב"א בדף פ"ח כי בגלל אנן סהדי דדייקא שפרסום כזה נחשב בכל מקום כעדות גמורה והכתוב מסרו לחכמים לקבוע איזה בירור שקול כשני עדים, אף שבתורה נצרכו שני עדים. החזו"א (נשים כב/ג או כג/ב) כותב כי ניתנה תורה על דעת חכמים לקבוע מה נקרא ידיעה ברורה ויש להם לקבוע זאת או בכל בי"ד שבכל עיר. כל שלא קבעו בעינן 2 עדים ומשקבעו – קביעתם קובעת. יצויין גם כי החזו"א הפנה לתוס' בנזיר (כמדומני מ"ג ד"ה והאי) ובע"ז ששם כתוב כי יש כח לחכמים בגלל ורך קצת לעקור דבר מהתורה (אני כותב בע"פ אז הציטוטים אינם מדוייקים. נא עיין בפנים). חושבני שיש לזה קשר ישיר עם ר"ע שעקר דבר מהתורה לפרשנות קודמיו. חושבני שהדברים מטים מאוד לדבריך, וכנו שכתב הרב מיכי. 2 הערות. 1. חושבני שדעת הרמב"ם אחרת (שאין דור בשרשרת הקבלה רשאי לחלוק על קודמו. אינ י יודע איך יפרנס חלק מהסוגיות. 2. מסופקני אם אחרי חתימת התלמוד יש אפשרות לעשות כן (אין כוונתי לעניינים התלויים בעובדות, ככינה, בזה יתכן שניתן ויתכן שלא כי נפסקה הלכה, גם אם בטעות)., ולא כמשתמע מדבריו של הרב מיכי. יודעני שזה אינו קשור לנושא אבל הדברים מטרידים אותי. ירוק שמת בפי דברים. דעתי שא"א לשנות לא בגלל חשש התפוררות ולא בגלל ההסטוריה. זה מהותי, מובנה במערכת. יתכן בהחלט שה' אמר משהו ונתן למערכת מובנית לעצב חלקים ממנו (ראה הדוגמאות קודם), אבל לפי מסגרת וכללים שמהם אין לחרוג. וכמובן שלדעתי לא ההתפעלות מעניינת. איני מבין מה הפרדוכס. יש דת שאינה מלהיבה (יש שניסו לעשותה מלהיבה, ראה ברסלב כדוגמה קיצונית).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2010 18:01 |
|
| |
ירוק,
לאחר התודה על המחמאה, גם אני צריך להסתייג קצת. כפי שתוכל לראות בהודעתו של יצחק יונתן לעיל ובתגובתי, אין לי שום בעיה עם התפיסה האומרת לא לשנות כדי לא לגלוש במדרון חלקלק כלשהו. זה גם לא הויכוח שלי עם תלמיד טועה, שמבחינתו כפי שכתבתי לעיל מי שחושש מגלישה ולכן לא משנה הוא פשוט ריפורמי זהיר מאד.
תלמיד:
מה שאני למדתי מן הסיפור של ר"ע לא קשור כלל ליכולת לעקור דבר מן התורה, אלא לנקודה אחרת לגמרי. השאלה היא מאיפה לקח ר"ע את העקרון של "אם כן אתה מגנה אותה על בעלה".
ברור שזה לא עקרון גורף, שאם לא כן היה ר"ע צריך להתיר גם כוחלת ופוקסת בשבת ורחצה ביוה"כ מהאי טעמא, אבל בנקודה מסוימת זו הוא חשב שהעקרון הזה מחייב לשנות את הדרשה. זה אומר שהיתה לר"ע מערכת ערכים חוץ הלכתית (כי אם הכל בתוך ההלכה אז צריך להשלים עם שלא תכחול ושלא תפקוס בדיוק כמו שצריך להשלים עם מחית עמלק או איסור לעולם של יבמה כשהיבם לא רוצה לחלוץ) ושהוא היה מוכן לעשות משהו עם התובנות האלו בתוך התחום שבו הוא חשב שמותר לו לשנות.
ובגוף הדברים שהבאת (בלי שום קשר למש"כ עד כה) באמת לא הבנתי אף פעם איזה מין עקירת דבר מן התורה יש בהיתר עגונה. הרי בעלה של זו או חי או מת. אם הוא מת אזי היא מותרת לכל אדם, וכל הקונספט של "התרת עגונה" בנוי על זה שבעצם הערכת המציאות שלך הפוסק היא שהבעל באמת מת (הרי לא יעלה על הדעת שמישהו יתיר אותה להינשא כאשר הוא מעריך לגבי המציאות שהבעל חי). כעת נזכרתי שהארכתי בזה כאן
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1704017&forum_id=1364
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2010 09:07 |
|
| |
שנרב ראשית תודה על המשפט כי "מי שחושש מגלישה ולכן לא משנה הוא פשוט ריפורמי זהיר מאד". אני עצמי לא יכלתי לנסח זאת טוב יותר. לעצם עניין ר"ע - אכן יש כמה מקורות לעניין עקירת דבר (התוספות שמביא החזו"א) או מתן פרשנות מרחיבה מאוד (ע"א להתיר אישה, היתר יחוד נידה) ואף איני בטוח ש"עין תחת עין" אינו קשור לזה. הצד השווה שבהם הוא שהמניע אינו מניע הבא "מבחוץ" מתוך רצון להשפיע על הדין מתוך ערכים הנתפסים כזרים אלא אחד מהשנים – 1. ההכרה כי דרכיה דרכי נועם והתורה אינה מבקשת, מחוץ למצבי קיצון, לאמלל את החיים כנורמה 2. הגנה על הדת (תוספות בע"ז לעניין עיקור בהמת ע"ז, אפקעינהו לקידושין), המניע אינו "חיצוני". יתכן אולי גם מניע שלישי - מוסר אנושי בסיסי (שלדעתי אינו נובע מהתורה). אולי זה המניע לעניין התרת אישה בע"א והתרת קישוט בשבת. לפעמים יש עירוב מניעים (כי בעניין ע"א האישה מן הסתם התערה גם שיקול כי יש סכוי גדול שהאישה תיכשל אם לא נתירנה). לעניין המובר אל תקשה לי שלפעמים ראינו שדין תורה מתעמת עם המוסר (האנוסה הקטנה שלך...) – כאשר יש התנגשות חזיתית דין תורה גובר. נכון שבכל אדם יש בסיס ערכים גלוי/חבוי הטבוע בו ומשפיע על שיקול דעתו, חושבני שכנגד זה התורה אינה נלחמת וזהו שורש השינויים (שזקנים אסרו קישוט ור"ע התיר, שיחוד נידה נאסר לפני שמצאו רמז ועוד). אינה נלחמת בזה כי כל עניינה הוא שיהיה האדם כפוף למערכת חוקיה וברגע שחושב וטבוע בו כי כפןף אלא שנראה לו באמת והתמים כי זו כוונתה – מה רע? לעניין תמיהתך איזו עקירת דבר מהת' יש העגונה- עברתי ברפרוף על האשכול שציינת (אשכול טוב הדורש עיון, אין לי אלא לעשות את שאין לעשות ולומר לכשאפנה אשנה), אך נראה לי שעצם הבעיה ליתא. הבעל באמת "בינארי" או חי או מת. האישה אינה כזו אצלה יש ספק והשאלה היא איך מתנהגת במצבה. יש צורך הלכתי בקביעת צורת הבירור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2010 21:25 |
|
| |
וואו, איזה חרדי ישראל סגל. אז באמת מדוע הוא נשאר שם?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2010 22:25 |
|
| |
פשוט מאד.
בזמנו טרם היה עצכ"ח בו הוא יפרוק את זעמו ותסכולו הרב.
וכשזה הצטבר אצלו, הוא לא יכל להמשיך לחיות במסגרת הפוכה ממצוקותיו, בלי שמישהו יאזין לו וישתתף איתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2010 14:25 |
|
| |
נדב,
כתבת
"הצד השני הוא הגדול מאד: משטר תיאוקרטי, ירושת משרות הנהגה, כפיה והוצאות להורג וכו'. כאן לא מדובר על פרשנות המחצית השקל בדברי המג"א אלא בדרך כלל על גופי תורה, ומצד שני על דברים שכולם לא נוהגים בפועל בימינו מסיבות שונות. בנושא הזה אני אכן סבור שאין מנוס משאול את עצמך מהו רצון השם"
מה לגבי מצוות הנוהגות היום? ולדוגמא אם אני חושב שמצוות ברית מילה הינה מעשה ברברי ולכן אין זהרצון השם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2010 15:43 |
|
| |
| לאמבין כתב: |  | מה לגבי מצוות הנוהגות היום? ולדוגמא אם אני חושב שמצוות ברית מילה הינה מעשה ברברי ולכן אין זה רצון השם.
|
|
וכן עגיל לתינוקת,
|
|
|
|
|
