"ישנם בינינו השואלים, בתום לב או בהיתממות מעושה, בעצם: מה ההבדל? מה הם סממני הביטוי של הוויית "החרדים החדשים", ומה ההבדלים בינם ובין היהדות החרדית השורשית והאוטנטית.
כמה מבין אלה המבקשים לדחות את הביקורת הציבורית על תופעת "החרדים החדשים" מוסיפים ושואלים בדמגוגיה ארסית: וכי כל מי שנאלץ לצאת לעבוד לפרנסתו הופך ל"חרדי חדש". התשובה היא כמובן שלילית. פשוט וברור, כי עצם העיסוק בפרנסה אינו מפקיע את התואר חרדי.
לנוכח הנסיונות ליצור בלבול וערפול בנושא, יש להגדיר את הדברים. מי שמבקש לקבל כמה אבחנות וסימני היכר המבדילים בין הציבור החרדי השורשי לבין "החרדים החדשים" למיניהם, ימצא אותם בהגדרות הבאות:
יהודי חרדי יודע כי הוא נושא בעול ערכי ובמהות שורשית, המחייבים אותו על כל צעד ושעל.
"חרדי חדש" סבור, כי המושג "חרדי" הינו מותג סמלי גרידא, גמיש ומשתנה לפי הצורך.
יהודי חרדי יודע, כי עיקר ייעודו להתעלות בתורה וביראה, להרבות כבוד שמים ולהרחיב גבולות הקדושה, ואילו כל עיסוק אחר נדחה לשולי הויית החיים, כהכרח בל-יגונה, טפל ובטל. משחר טל נעוריו מוחדרת בו השאיפה להקדשת החיים לתורה ולכך יחתור בכל מאודו, וגם אם ייאלץ לצאת מעט מביהמ"ד ולעסוק זמן מה לפרנסתו, יעשה זאת בלית-ברירה, כפוף ובוכה, בלא להכריז בראש חוצות "אני חרדי עובד". שכן, יודע הוא שלא על כך גאוותו, וכי עליו להמשיך ולחנך את ילדיו לשאוף לשלימות המיוחלת של ד´ אמות של הלכה בלבד, להנחיל לעצמו ולביתו כי לומדי התורה מצויים במדרגה עליונה ונשגבת ממנו, ללא כל משוואה.
"חרדי חדש" יוצר סולם ערכים הפוך, שמטפח אידיאליזם של יציאה לעבודה, כשהוא מתבונן בהערצה על הקרייריזם החומרני המערבי, ומבקש ליצור קבוצה מוגדרת של "חרדים עובדים", שתקבל הכרה אידיאלית של "זרם מרכזי", כאיזו שאיפה ברוכה וראויה לשמה. הוא משדר לבני ביתו כי המצליחנות המתמקדת ב"עשיית כסף" היא מטרה ראויה ומועדפת, בעודו מתייחס בביטול לאברכים ה"לא-יוצלחים" המקדישים חייהם לתורה, ומנסה להרגיע מצפונו ע"י חיפוש פגמים נסתרים באורח חייהם, וקובע בשחץ כי את הכוללים "ממלאים כאלה שלומדים רק בגלל ´לחץ חברתי´ ובעצם מבזבזים את הזמן".
יהודי חרדי מקבל על עצמו את דעת התורה וההלכה בכל תחום מאורח חייו, מתוך ציות ללא סייג לגדולי התורה ומורי ההוראה. מכשירי טכנולוגיה פסולים לא ייראו בביתו ולא יימצאו בכיסו. את אשתו ובנותיו יחנך כי יש לנהוג בצניעות (כפי הוראות בי"ד "משמר התורה"), בלא להתחכם ובלא להקל.
"חרדי חדש" מלגלג על הגדרים שנקבעו בפסקי ההלכה וטוען כי הוא פטור מלהישמע ל"רבנים קיצוניים שטומנים ראש בחול מול ההתפתחות המודרנית". הוא מיקל ראש בכל פסק שלדעתו "אינו מפורש במשנה ברורה". מכשירי טכנולוגיה הרסנית נושרים מחיקו, ובני ביתו מתעלמים מגדרי הצניעות. הוא קורא למעט בגזירות ובסייגים "מחמירים מדי" לטעמו, והפזמון של "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה" שגור על לשונו.
יהודי חרדי יודע, כי חומת ההתבדלות מן העולם שבחוץ, מהווה את יסוד קיומנו. הוא מחנך את ילדיו לבוז למושגים זרים, לדעת כי רק האידישקייט השורשית היא תשתית הוייתנו, וכי עלינו להתנער מפני כל סגידה למודרנה ולהתרחק מכל מושג רחובי. המלבוש והמראה החיצוני של בן תורה או של יהודי חסידי לא יסורו ממנו לעולם, וגם אם נאלץ לצאת לפרנסתו ימשיך להתגאות בחזותו "השחורה", מתוך שאיפה להמשיך ולהיות חלק בלתי-נפרד מבית המדרש.
"חרדי חדש" מעניק מקום וחשיבות לערכי העולם החיצון, דוגמת קרייריזם ואקדמיזציה, בילוי ובידור. הוא חולם להצטרף ל"גלי הקידמה והמודרנה", לוקה ברגשי נחיתות עזים מול העולם שבחוץ, מתאמץ לקבל הכרה מן העולם החילוני ומצהיר על רצונו העקרוני "לחיות בהרמוניה" עם החברה הכללית (כי "כולנו יהודים"), כשהוא פוזל לאופנות חולפות וסלנג רחובי שגור על פיו. ביום בו ייצא לפרנסתו, ימהר להכריז כי "פנים חדשות באו לכאן", ישליך בגדיו ויחליף חזותו החיצונית, כדי ליצור בידול מופגן בינו ובין עולמו הקודם, להצהיר בפני עצמו, משפחתו וילדיו, כי הוא הפך ל"משהו אחר", וכדי להיפטר מהחובה הכפויה להיצמד גם לשאר הנורמות של עולם התורה והחסידות (כשהוא שומר לעצמו את הזכות לטעון בהיתממות, במקרה הצורך, ביום בו יבקש לקבל "הכרה חרדית", שבעצם מעולם לא עבר כל שינוי שהוא, ומדובר רק בהעדפה אקראית וסתמית של טקסטיל וצבע מסוג שונה...).
יהודי חרדי יודע שהחובה לנהל את חיי הציבור ע"פ דעת תורה, אינה מסוייגת ואינה מותנית בדעותיו האישיות ובתחושותיו הסובייקטיביות. הוא יתייצב לימין תנועה המייצגת את גדולי התורה, בכל מצב וללא כל ערעור.
"חרדי חדש" מכריז, כי "ענייני פוליטיקה" אינם בסמכות גדולי התורה. את התנהלותו הפרטית והציבורית יקבע על פיהם, רק באם יצליח להבין בהגיונו הרדוד את החלטותיהם של גדולי ישראל. מידת ציותו לדעת תורה מותנית, תלויה ועומדת, בהיענות מוחלטת לכל גחמותיו, במתן לגיטימציה ומקום של כבוד לזרם החדש שהוא מבקש לייסד. יש לו "רשימת תנאים" מסודרת, שרק אם תיענה במלואה, ייאות לנהוג ביום פקודה ככל יהודי חרדי. באם לא, הוא חופשי לפרוש מן הציבור, תוך שהוא שומר לעצמו את הזכות להכריז שוב לאחר הבחירות, כי בעצם גם הוא מוכן לציית לגדולי התורה, אבל רק בתנאי שייענו קודם לכן לתביעותיו...
אלו הם, על קצה המזלג, כמה מן המאפיינים הבולטים של "החרדים החדשים". כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו ולא למהר לחרוץ דין, אך ניתן לומר ללא כל ספק, כי מי שלוקה בחלק ניכר מן הסממנים הללו, מטיל על עצמו, במו ידיו, את התוית הבלתי-מכובדת של "חרדי מסוג חדש".
( יתד נאמן )
