מיהו חרדי?/העוד חרדים אנו - חלופ"ד עם מיימוני

הרב שלמה אבינר
גם אני חרדי
גם אני חרדי. ודאי אני חרדי. כי מהו חרדי? אדם החרד לדבר ד', מתאמץ לקיים מצוות, ללמוד תורה, לתקן מידותיו, לסור מרע ולעשות טוב. הרי כולנו מצווים על זה, וכולנו נקראים לזה. זה מה שיש בראש של החרדי: להיות ירא ד'. אכן הוא הוא האידיאל של כולנו: "החפצים ליראה את שמך" (נחמיה א יא). לא אמרתי שאני כבר ירא ד', אבל אני מן "החפצים ליראה את שמך".
כמובן, יש הרבה סוגים של יהודים יראי ד', או חפצים ליראה את ד', או מתאמצים בכנות ליראת ד', אך מה שמשותף לכולם הוא: יראת ד'. והמשותף הזה הוא גדול יותר לאין ערוך מכל הגוונים המפרידים. אכן זה חיוני מאוד שכל יראי ד' למיניהם יכירו וירגישו אותו משותף, ומתוך כך יפעלו בשיתוף פעולה, כמו שכתוב בפרקי אבות, בפרק קניין תורה: "נושא בעול עם חברו". אולי אין הוא מסכים לחברו, אולי יש לו אפילו ביקורת על חברו, אך יחד עם זאת הוא פועל יחד אתו, למטרה המשותפת הגדולה של קבלת עול מלכות שמים .
מעשה בתלמיד חדש שהגיע לישיבת מרכז הרב. רבנו, הרב צבי יהודה פנה אליו בחביבות ואמר לו בערך בלשון הזה: "מעתה אתה חרדי, מעתה אינך עסוק בבילויים ובטיולים, בעיסוקים ובתחביבים, אלא אתה עוסק בתורה ובמצוות. מעתה אתה חרדי".
איזה עולם נפלא! זהו עולם נפלא שהחזיק את עם ישראל אלפי שנים וימשיך להחזיקו. זה העולם אשר בנו אנשי כנסת הגדולה, גדודים גדודים של יהודים "הנבדלים מטומאת עמי הארצות" (עזרא ו. נחמיה י. ספר אורות עמ' קי). והנך רואה את ההמשך המופלא עד עצם היום הזה של אותו יהודי ירא שמים וחרדי – כמה תורה, כמה מצוות, כמה מידות טובות, כמה אושר משפחתי וכל כך מעט גירושים, בחסדי ד' עלינו.
אל תחפש אצל אותם אנשים נפלאים דברים אחרים. אין זה המקצוע שלהם, אין זו השליחות שלהם. אל תחפש יותר מדי אצלם את תחיית האומה בארצה, במדינה ובצבא, אין זו עבודתם. איש איש ושליחותו, איש איש ותפקידו. כמו שלא תחפש לחמניות בחנות חומרי בניין. שם תחפש אהבת התורה והמצוות, ותמצא.
מרן הרב קוק מזהיר באגרת שעח המפורסמת, הנדפסת לפני ספר אורות התשובה: היזהר שכל האידיאלים של עוז וגבורה, שמחה וקוממיות, העומדים על הפרק עתה, לא יחלישו במאומה את יראת ד' כמלוא הנימה. אדרבה, צריך עוד יותר יראת שמים. כי חיי הכלל הם מסובכים לאין ערוך יותר מאשר חיי הפרט. לכן צריך להיות ירא שמים עוד יותר, וחלילה לא למחוק כלום מיראת השמים של החרדים.
אדרבה, יש להיות חרדי יותר מחרדי. לבנות קומה נוספת על החרדיות הנפלאה. חרדיות של בניין הארץ ושיבת ציון, הקמת המדינה ומלחמות ישראל. כמובן, אין זו חרדיות חדשה אלא חרדיות ישנה שנשתכחה עקב הגלות ועתה היא צריכה להיות חוזרת וניעורה, כעין מה שכתבו חז"ל ריש מגילה: שכחום וחזרו וייסדום.
אך כל זה על יסוד אותה חרדיות הקיימת אלפיים שנה לטובה ולברכה. כי מהי חרדיות? היא הקומות הראשונות של ספר מסילת ישרים: זהירות מכל חטא, זריזות לכל מצוות, נקיות מכל נדנוד עוון, שכל אלה הם מידת כל אדם, וגם הלאה טהרה – לשם שמים, פרישות וחסידות, ומעלה מעלה בקודש.
אשרי האיש החרד לדבר ד', אשרי האיש ירא ד' ההולך בדרכיו.

[מקור:"באהבה ובאמונה"-אמור]

שנרב
הצגת דילמה
יש לך כיוון לפתרון או שנגזר לחיות בסתירה ובכאבי בטן?

שנרב

1. גישה לא חדשה, פעם קראו לבעליה – רפורמים
2. אתה מציג את העמדה החרדית בצורה כזו שהברירה המוצגת בפני הקורא היא או טיפשות או עמדתך. אם אתה קורא כאן לפעמים אזי ידוע לך שיש גישות חרדיות הגיוניות יותר. לצרכי העניין לא משנה תפוצתן אלא תוקפן, ומזה התעלמת
   
   
   

שנרב

טוב, אינך מאשים הטיפשות אלא ב"רמאות עצמית". שתי האפשרויות עדיין מובילות למה שכתבתי כי אתה מציג את הטיעון החרדי כנלעג  כי שהקורא יקבל את עמדתך, כי החרדיות כרוכה ברמאות עצמי, כנקודת מוצא. ומשנקודת המוצא קבועה אזי המסקנה קלה – החרד"לים "עוקפים מימין" ובזים לערכי מוסר ונאמנים למסורת הדורות, אך היות ואינם נאמנים לה (למסורת ליטא ורוסיה הלבנה) הגישה תקרוס.

כפי שכתבתי לך קודם הרמאות העצמית/טיפשות שאתה מזהה אינה מרכיב חיוני בגישה. אני בדמיוני (ולמעשה לא רק בדמיוני, אני מכיר חרדים רבים החושבים אחרת מהסטריאוטיפ שציירת. יודעני כי ברקע הציבורי החרדי שולטת הגישה שהזכרת, אך מי שמצוי בתוך הציבור יודע כי דעות אופוזיציוניות רווחות מאוד, אלא שרבים חוששים לבטאן, ואין לך ראיה טובה לכך מהאזהרות הנוראות בהוראות השימוש בפורום  אודות חשיפה) רואה חרדיות (= חרדה מה', לקיום מצוותיו) שפויה שאיתה קשה יותר להתעמת ע"י שימתה ללעג (כפי שעשית).

בקשת דוגמה אחת – אתייחס לדוגמתך הראשונה – היחס ה"תורתי" לנשים.

אקדים כי אין פסול במחשבה שמצוות ניתנו בהתחשב באורח החיים ששלט אז, וקרבנות ומשכן לדעת הרמב"ם יוכיחו, שניתנו לפי מצב העם/העולם אז אך מחייבים לעולם, גם חאלר שההשקפה הכללית והשקפת העם השתנו. הוא הדין ביחס לנשים. אין לנו הוראה תורתית  לתפוס נשים כסוג ב' כשם שאין לנו הוראה תורתית לחשוב שה' (או אנשים) זקוק(ים) לקרבן. מה שנותר אלו ההלכות שנקבעו בתורה (לדוגמה פסול עדות) ושנקבעו בחז"ל (לדוגמה אי הצטרפות לזימון). יתכן כי כשתקום סנהדרין ויהיה אפשר לעקור תקנות של בי"ד קודם (אם יהיה אפשר, לא בדקתי לעומקו אך נראה לי סביר והגיוני) אזי ישונו חלק או כל דיני דרבנן השייכים למשפחה זו של הלכות. כל זמן שלא שונו – מה אעשה ונגזר עלי לא לצרף את אשתי לזימון. אין זה אמור להשפיע במשהו על חשיבות האישה. ומכאן הקש גם לדוגמאותיך האחרות (שחלקן אינו נכון עובדתית, בעיקר בעניין התנהלות תקינה).

אין סיבה שהזרם החרד"לי לא יאמץ גישה כזו. וגם לא שהחרדים. לכן טענותיך אינן טענות מהותיות. לכל היותר טענות שבמציאות אין זה כך. אבל להסיק מכך כי אין גישה אחרת מלבד הגישה הרפורמית, וזה מה שעשית בפועל במאמר – הדרך ארוכה.

ואגב – ש"ע מבוצאץ רצה מאוד לאכול לבדו את כל פרס נובל, אך הסתפק בחציו ולא רק בשיירים

תלמיד
כל כך קל לך לחיות בפער בין ההלכות שעליך לקיים לבין עולם הערכים שעומד מאחריהן?

בעב

1. זה קל יותר (לפחות לי) מאשר לא לטייל בשבת ועוד.
2. ממתי נושא הקלות "משחק" באשר לנכונות הדברים? נכון שזה גורם לחשש אצל המנהיגות כי אנשים יתרשלו אם יחשבו כך.
3. בעיה מהותית יותר היא עשייתן של המצוות לטכניות וממילא איון של כל המיסטיקה הכרוכה בהן. חושבני שזו אחת הסיבות בעיקריות לאי אימוץ הגישה בצבורים החרדי והחרד"לי.