במקום בו שרפו פאות ישרפו ספרים...

אני לא יודע לשלוח תמונות אזה אקשר לאשכול בבח"ח.

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1897604

היינריך
בתקווה שלא ישרפו את משתתפי הפורום, כאמרתך במקורית.

בעל"ב, מה ההתלהמות? ולגבי אמרת היינה, מסתבר להפך שבמקום ששורפים אנשים לא טורחים לשרוף ספרים [עיין סטלין ולהבדיל רבינו יונה ולהבדיאא"ה האדמו"ר מצאנז] תוקן על ידי - mapatzon - 27/04/2006 16:45:53

בעל בעמיו, כמו שכבר אמר יהודי חכם,


זאלן זיך די רבנים שלאגן און הארגענען, נאר אהן א יידן   נישט שאדן.



(שהרבנים ילכו מכות אלה באלה,
רק בלי נזק ליהודי...)

נפטזון, סטלין היה מגדולי שורפי הספרים, רק זה היה יותר זול לשרוף את המחבר או המדפיס ובכך למנוע את הוצאת הספר.

הייתי רוצה להניח שהסיפור על הצאנזער איננו נכון עד שלא תבוא עדות על המעשה הוולגרי. חסידות צאנז נחשבת חסידות מאוד אינטליגנטית ומשכילה, ומקרה זה אינננו משתלב לי עם הגדרה זו. בתמונות כמובן שלא רואים בבירור כלום.

בלינק לחטא-חטא לתמונת חגיגת השריפה של החרדיבן, כתוב שזה מנהג לערב פסח. ומפסח עד לערב פסח הבא מותר להשהות ספרי כפירה?

בוגי,

זה כנראה משהה ע"מ לבער שזה בס"דר...

קלמי

האדמור האמור בטח קורא ומבין את מה שכתוב בספרים כי אחרת איך מחליט שהדברים שלהם הם כפירה שצריך לבער, ואם כן עד שהוא מחליט הוא משהה אותם. א"כ אני חרדי ממנו כי ברגע שמתברר לי שדין ספר לשריפה אינני משהה אותו אפילו רגע והשהיה כל שלא ברור שהספר זקוק לשריפה הרי היא הכרחית גם לאדמור!

בוגי,

"בביוגרפיה הרב עובדיה" של ניצן חן ואנשיל, מסופר, שבתחילת שנות השמונים נאמני ה"בן איש חי"  שרפו  את ספרו הראשון של הרב עובדיה "חזון עובדיה" על מדורות ביעור חמץ של ערב ליל הסדר. יש לציין שעל ספרו זה קיבל הרב עובדיה הסכמות מגדולי הרבנים האשכנזים - עובדה שלא עזרה לו כשהגיעה שעת המבחן בה גילו המקובלים העירקים בראשם הרב המקובל ניסים כדורי, את מעשה 'הנבלה' בו חולק הרב עובדיה על ה'בן איש חי' בשלושה מקומות בספר -
 
בעקבות שאלתך,האם מותר להשהות ספרי כפירה מערב פסח עד לערב פסח הבא, תהיתי, שמא זמן השהייה שניתן למותקף הוא על מנת לתת לחכמים גדולי הדור הזדמנות\זכות למנוע את מעשי השריפה? הרי חכמים נוכחים בתסיסה, ויודעים את מה שעתיד להתרחש.  מסופר שהרב עובדיה היה בטוח שיחושו לעזרתו, אך כמאמר השיר אפילו צילצול טלפון הוא לא קיבל - 'שרפו לי את הספר' אמר לאשתו, נכנס למיטה, ולא יצא ממנה לפרק זמן של שלושה שבועות, בהם,היה חולה מאוד, עד שבני משפחתו חששו שהוא עומד למות! 

ריב,

הצרות שנגרמו לגרע"י בגלל פסיקותיו המנוגדות לפסקי הבא"ח (מהטעם ש'מרן הבא"ח חיסדאין מיליה') ימיהן כימי הספר 'חזון עובדיה' שיצא בשנות ה - 20 של מחברו (דומני שאף כבחור הוא הורה פעם נגדו במסגרת שיעור שהעביר לבעלי בתים, עורר נגדו את חמת רבני ירושלים הספרדיים, אך זכה להגנה מפני הרב עטייה, ר"י פורת יוסף, כראוי - כבחור! - לחלוק על הבא"ח).

ממללא,

צדקת, האירוע היה בתחילת שנות החמישים (תשי"ב) - ואמנם הוא זכה לתמיכתו של הרב עטייה, והוא זה אשר עודד את רוחו, והוציאו לבסוף ממיטת חוליו, -אך כדבריו ב'הסכמתו' לספר הוא כותב שבעצם אינו יכול לתת לו הסכמה "כי מכיר אני את מקומי", ורק גדולי הדור יכולים לתת לו הסכמה..

( מה שגרם לבילבול בהודעתי הראשונה , זה שבשנות השמונים יצאה לאור מהדורה חדשה ומורחבת של הספר) תוקן על ידי - riv - 30/04/2006 11:37:27

קח שירים, ואל תקרא
עשה אלימות בספר הזה:
ירק עליו, מעך אותו
בעט אותו, צבוט אותו.

זרוק את הספר הזה לים
לראות אם הוא יודע לשחות.
שים אותו על אש הגז
לראות אם הוא עמיד באש.
מסמר אותו, נסר אותו
לראות אם יש לו התנגדות.

הספר הזה הוא סמרטוט של נייר
ואותיות כמו זבובים, ואילו אתה
סמרטוט בשר, אוכל עפר וזב דמים,
בוהה עליו נים ולא נים.

(מאיר וויזלטיר)