שימוש בחשמל בשבת או מלחמת הגנרטורים

מציץ,
לחברת החשמל יש גמישות מסוימת, בעיקר ביחידות הייצור הלא-פחמיות (היחידות הפחמיות מהוות את עיקר כושר הייצור).  לגבי שעות היום, החברה מוכרת חשמל הרבה יותר בזול בשעות הלילה לצרכנים כבדים (למשל, מקורות שואבת מים מהכינרת בלילה, מאפיות, מפעלים שיש להם שליטה בעיתוי של תהליכים, חשמל לתאורת כבישים הוא זול וכו').  גם צרכנים פרטיים יכולים ליהנות מהבדלי התעריפים, אם יתקינו מונה מתאים; בשעתו עשיתי חשבון וראיתי שלא הרווחתי מכך, אך למי שיכול להפעיל מכונת כביסה בעיקר בלילה, מחמם הרבה בלילה וכו' זה עשוי להשתלם.  לגבי עונות השנה, החברה יכולה להשבית יחידות ייצור לצרכי אחזקה בחודשי האביב והסתיו בהן הצריכה נמוכה, ולהחזיר אותן לפעולה לקראת הקיץ/חורף.  בכל אופן, בשבת הצריכה נמוכה יותר מאשר בימות השבוע, כך שאם אתה מקבל את ההנחה שהחברה משתדלת לשמור על היחידות הפחמיות בפעולה יוצא שהיא ממילא משביתה את מרבית היחידות הלא-פחמיות, והורדה נוספת תגרום לכך שהיא תיאלץ להפעיל את הפחמיות "על ריק" או להיפטר מהחשמל.  כך או אחרת, השבתה/הפעלה של יחידה פחמית היא תהליך ארוך: להדליק את הפחם, להביא את לחץ הקיטור לרמה הרצויה, להביא את הטורבינות למהירות הסיבוב וטמפרטורת העבודה - כל זה דורש זמן רב, ולבצע זאת מדי שבוע יהיה לא כלכלי, וגם, כאמור, לא בריא לטורבינות עצמן.

מציץ, איני בקי בתחום זה. מצאתי שיש אפשרות לאחסן אנרגיה חשמלית. ראה http://www.electricitystorage.org/tech/technologies_technologies.htm http://en.wikipedia.org/wiki/Power_station#Pumped_storage ממה שקראתי בלינקים אלה יוצא שבשעות של ביקוש נמוך יחידות הכוח מופעלות לריק או שהחשמל שהן מייצרות מאוחסן בשיטות שמתוארות שם. איני יודע אם טכנולוגיות אלה בשימוש בארץ, ובכל מקרה האיחסון הוא חלק מרשת ייצור החשמל שגם כיום אינה לגמרי אוטומאטית ולכן נדרשת להפעלתה עבודת אנוש - אם לא להדלקה וכיבוי של יחידות הכוח אז לבקרה וטיפול בתקלות. לדעתי ברור שמי שמחובר לרשת בשבת נהנה מעבודת עובדי חברת חשמל בשבת. יתר על כן, אם יש איחסון הדעת נותנת שהוא נעשה גם בשבת שבה כידוע הצריכה נמוכה שכן עסקים רבים סגורים בשבת. יוצא שהמשתמש בגנרטור שחוזר ומתחבר לרשת של חברת החשמל במוצאי שבת נהנה בימי השבוע מעבודה שנעשתה בשבת.

למיטב ידיעתי אין בחברת החשמל "שלב ביניים של אכסון". שינויים בצריכה משפיעים ישירות על שינוי התפוקה, וזה נעשה דרך שינוי תדר הרשת (כלומר התדר כל הזמן מסתובב קרוב מאד לחמשים הרץ). כשיש שינוי בצריכה (עד כדי הדלקת נורה בביתו של כל אחד) התדר יורד טיפה ומערכת משוב גורמת להגברת שריפת הפחם עד להתייצבות.

אבהו

דומני שאין איסור על הנאה ממעשה שבת לאחר שבת . מצד שני, יתכן שאם משלמים על כך לחברת החשמל וגם חברת החשמל עושה את זה בשבילך , בכל זאת אסור , איני יודע. אבל ליהנות ממעשה שבת בשבת, בודאי אסור. הוזכר כאן שיש היתר בגלל חולים ופיקוח נפש, אבל לא תמיד מותר לבריא ליהנות ממעשה שבת שנעשה בהיתר בשביל חולה , השאלה היא אם שייך בזה ריבוי בשביל הבריא כמו בבישול או שזה בבחינת נר לאחד נר למאה כמו בשחיטה.

לכן יתכן שיש מקום לדברי מיימוני , על ההבדל בין תחילת השבת לבין השעות המאוחרות יותר. השאלה היא , כמה זמן מכניסת השבת תוכל הרשת להמשיך לספק חשמל באופן אוטומאטי, ללא התערבות אנוש. אני חושב שסביר שיש הפרש בזמן , כי לא יכול להיות שבני אנוש יכולים להגיב לכל הדלקת נורה. כמובן , לכאן נכנסת השאלה מה נחשב להתערבות אנוש שהופכת את החשמל למעשה שבת. יתכן למשל שאי אפשר לתת לרשת לפעול באופן אוטומאטי אפילו רגע אחד ללא בקרה אנושית , בגלל שיש בכך סכנה , אבל אולי סוג ההתערבות הזה שאינו קשור לעצם ייצור החשמל , אינו הופך אותה למעשה שבת.

לגבי השימוש לאחר השבת בחשמל שיוצר בשבת יש לומר שעדיף שיהודים יעבדו בשבת ולא גוים

קיי"ל שנכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור אף למוצאי שבת בכדי שיעשו, לעומת זאת המבשל בשבת מותר לאחרים מיד במוצ"ש, כתב הט"ז שבנכרי שאיסור אמירה לנכרי קל יש לחוש שאם יותר למוצ"ש מיד יבא לומר גם לשבת אחרת לכן אסרו עד זמן שיכול לעשות לאחר שבת, אך שיאמר לישראל לעשות מלאכה אין לחוש אם נתיר וגם אם יאמר לא ישמע לו.

אמנם כמובן שיש לדון לגבי יהודי שאינו שומר מצוות בסברא השניה ומצד המציאות שאנו אומרים בכל שבת לחברת החשמל שלא כדאי להם שתהיה הפסקת חשמל בכל מוצ"ש אם כן נדחית גם הסברא הראשונה.

אך אפילו ללא חילוקו של הט"ז לא יהא מי שנתבשל בשבילו חמור מהמבשל עצמו, וקיי"ל המבשל במזיד אסור לעולם בשוגג מותר למוצ"ש מיד ואם כן יש לדון אם עובדי חברת החשמל הם שוגג או מזיד, אך דעת הגר"א להקל כרבי מאיר שאף במזיד מותר במוצ"ש אף לו עצמו ואם כן אין חשש.   מאיר

לפרעתוני -
השמועה ששמעת נכונה, והנושא נידון באריכות במאמרו של הרב רוזן שהזכרתי - הוא כותב, שעצם ההנאה מן החשמל אין בה בעיה, אך לכאורה יש בעיה להכין שעון שבת, משום ששינויי הצריכה יזקיקו בסופו של דבר את העובדים לעשות מלאכה בשבת. עד כמה שזכור לי, הוא מעלה כמה טענות כנגד סברה זו, משום שההשפעה של כל בית על המערכת היא זניחה לחלוטין, ומעוד נימוקים.

לממללא -
לענ"ד, אם מדובר בעובד שתפקידו רק לתחזק את הטורבינות, יש באמת מקום להתיר לו לעבוד בשבת. אך במציאות, מסתבר שכל עובד כזה נדרש לעשות עוד פעולות שאינן הכרחיות לעצם ייצור החשמל, ולכן בפועל זה לא מציאותי. (הדבר דומה למערכת המשטרתית לעומת הצבאית - בצבא יש פקודות ברורות שפעולות לא מבצעיות לא דוחות שבת, ולכן דתיים יכולים לשרת וגם להתקדם בסולם הפיקוד, ואילו במשטרה, ככל הידוע לי, אין הבחנה חותכת בין פעולות של פיקו"נ לפעולות אחרות, ולכן יש בעיות קשות.)

למציץ ונפגע -
בפשטות, זה ממש כמו שחיטה - העובד עושה את אותן פעולות כדי שהחשמל יסופק לכל המדינה, ואינו מרבה בפעולות מחמת ריבוי המשתמשים.
השאלה שלך שייכת במקרה של הפסקת חשמל שתוקנה. בניגוד לתחזוקת החשמל, שהמכשירים פועלים ברצף והעובדים ורק עושים מלאכה מקומית בתחנה, כאן הרי כל המכשירים בבתים כבו, ובתיקון מדליקים את כולם יחד. ונמצא, שעובד חברת החשמל לא רק מתקן את נקודת התקלה, אלא גם מדליק אלפי מנורות ותנורים וכו'. ואז לכאורה כבר לא יועיל ההיתר של פיקו"נ - גם אם מדובר באזור גדול, שסביר ואפילו ודאי שיש בו צורך של פיקו"נ, הרי כאן יש לכאורה ממש ריבוי במלאכות.
למעשה, כמה פוסקים מתירים גם בכגון זה. יש בזה אריכות בשולחן שלמה של הגרש"ז זצ"ל, סימן רע"ו, ומסקנתו נוטה להתיר.

לימי -
אני לא מסוגל לקבל אמירה כזו. נניח שאכן מבחינת הצרכן נרוויח את "בכדי שייעשה" - האם זה אומר שעדיף שיעבדו יהודים ולא גויים? האם אנו דואגים רק ל"נוחות ההלכתית" שלנו ולא אכפת לנו שיהודים יחללו שבת?!

ש377
במחשבך האייקונים אינם מופיעים ? מאיר

ש377

לא הבנתי את החילוק. בשני המקרים מדובר בפעולה אחת שמועילה הן לחולים והן לבריאים , וזה שיש גם בריאים הנהנים מכך , אינו גורם לתוספת פעולות. אם למרות זאת , זה נחשב כתוספת בחילול שבת (כמו הדעה ששימת קדירה אחת של בשר שיש בה גם בשביל בריא , היא ריבוי חילול שבת) , בשני המקרים צריך להיות אסור. ההבדל בין בישול לשחיטה הוא לכאורה, שאין שום דרך לשחוט רק חלק מבהמה , מה שאין כן בישול , גם אם מדובר באותה פעולה , בין אם מבשלים מעט בין אם הרבה , אסור להרבות , מכיון שאפשר למעט. לכאורה גם בייצור חשמל , למרות שמדובר באותם פעולות , אפשר למעט. אולי הטענה היא בגלל שאין זה בידו של העובד בחברת החשמל? עכ"פ לא מובנת החילוק בין תיקון תקלה , לבין העבודה הסדירה בתחנת הכוח.

לימי - האייקונים מופיעים אצלי, אבל איני מכיר את משמעויותיהם. עמך הסליחה. (יש קורס ללמוד זאת?)

למציץ -
בין בתפעול השוטף ובין בתיקון תקלה, אי אפשר למעט בפעולה של העובד - הוא חייב לעשות פעולה או פעולות מסויימות, ואין הבדל מבחינתו אם כעת דולקות אלף נורות או מיליון. ההבדל בין תפעול לתיקון הוא, שמשמעות שתי הפעולות היא שונה. כאשר העובד מטפל במערכת ומאפשר את הפעולה הרציפה. הוא לא מדליק את הנורה אצלך בבית, אלא גורם לכך שהיא לא תכבה. לעומת זאת, לאחר שאירעה תקלה, הפעולה של העובד מדליקה בפועל את כל המכשירים. העבודה שלו לא נעשית יותר קשה, אבל בפועל הוא עכשיו מדליק את הנורה אצלך בבית. ואז יש הבדל אם כעת דולקות אלף או מיליון, וזה ריבוי בשיעורים.
אעפ"כ, הגרש"ז מעלה שם סברות (מעניינות מאד) להתיר, ולמעשה נראה שאפשר להקל.

נשאלה לעיל השאלה האם יש מקום לחלק בין שימוש בחשמל בשבת לשימוש במים, שהרי מערכת המים מופעלת גם היא תוך חילול שבת- לפחות תוך שימוש בחשמל.
אמר לי ידיד היום רעיון, הביאור הלכה מביא מהחיי אדם שאם לא השביח עצם החפץ ממלאכת שבת כגון במלאכת הוצאה כי אז קל יותר האיסור להנות, לא בדקתי עדיין את החילוק לעומקו ואת מקורותיו אך אם נכון הדבר הרי שבניגוד לחשמל שהשימוש הוא השבחה, במים הרי כל ההנאה היא בהבאת המים לביתי ולא בהשבחתם.
יש לדון לגבי פעולת קירור מאכל למניעת קלקול אם נחשב כהנאה.   מאיר