| נשלח ב-1/5/2006 00:28 |
 |
| |
יהושע ובני עלי-בין המצרים וספירת העומר
עירובין סג ב דאמר ר' אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה שנאמר (יהושוע ה) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' וכתיב ויאמר <לו> [לא] כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו' אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד (יהושוע ח) וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן אסורין בתשמיש המטה
שבת נה ב אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א א) ושם שני בני עלי <עם ארון ברית האלהים> חפני ופנחס כהנים לה' סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא חטא מקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא אלא מה אני מקיים (שמואל א ב) אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום
תענית יג א א"ר חנינא סגן הכהנים כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה
הרושם העולה מכל המובאות הוא כי לא דבר קל הוא למנוע את ישראל מפו"ר, (אמנם נכון כי הלכות היום יום בטהרה קשות הן ומכבידות אך יסודו של ענין זה הוא ביראת חטא)
לעומת זאת מנהגי ישראל אסרו במשך תקופות נכבדות בשנה עריכת נישואין; ימי בין המצרים (מדינא דגמרא נאסר רק מראש חודש, האשכנזים אוסרים מי'ז בתמוז) וימי ספירת העומר לפחות 33 יום מתוכם.
אמנם יש לחלק בין ביטול דרך ארץ לבין דחיית נישואין שהרי כל נישואי בתולה נקבעו ליום רביעי בשבוע (משום ברכה או משום טענת בתולים) אך בכל שנה עולה בי אי נוחות גדולה לנוכח הקלות בה ביטלו -ולא מדינא- לשבועות ארוכים את האפשרות להנשא.
מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 01:22 |
|
| |
יש אימרה של אחד מגדולי החסידות: " ביום כיפור - מי צריך לאכול ? ובתשעה באב - מי יכול לאכול ?"
מן הסתם אנחנו אמורים להרגיש בתוכינו בימי האבילות ו/או החורבן ש"מי יכול להתחתן".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 07:56 |
|
| |
כחלום,
תראה לי מי שמרגיש אבלות ואוביל את כליו לבי מסותא.
אבלות ימי הספירה הפכה לאבסורד אחרי השואה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 13:28 |
|
| |
בעל בעמיו,
בספירה אבלים על המצב הרוחני שלנו כיום, ולא על 24,000 יהודים שמתו. בשואה היו מאות מקומות של 24,000 יהודים שהושמדו, אבל בימי רבי עקיבא - אלה היו 24,000 תנאים. בסופו של דבר רק 5 תנאים הפיצו את התורה אחרי רבי עקיבא, ואנו אבלים כי היו יכולים להיות 24,000 כמותם, וממילא מצבו של עם ישראל היה אמור להיות בדרגה גבוהה לאין ערוך.
תוקן על ידי - כחלוםיעוף - 01/05/2006 13:29:54
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 14:22 |
|
| |
כחלום,
לפי הטיעון שלך ניתן לומר שבשואה נהרגו אלפי גדולי ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 14:30 |
|
| |
.
כחלום, אתה לא יכול לבטל בהבל פה את שאלתו של בעל בעמיו.
לענ"ד, לאחר השואה, דברים רבים מתגמדים, ובולט האלם שלנו לאחר השואה, לעומת "אב הרחמים" - למשל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 17:21 |
|
| |
כחלום יעוף
א) מי זה אומר שמתו 24,000 תנאים ?
הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה מנה 128 תנאים שנזכרו בשמותם במשנה, היו עוד תלמידים וחכמים רבים שלא נזכרו בשמותם אך יש לעיין מהי הגדרת 'תנא' ומהו החסרון במסירת התורה באבדן תלמידי תנא שלא הגיעו להוראה.
ב) הכפלת התורה שהעמידו 5 התלמידים בתורה שהיו מעמידים 24,000 היא מופרכת גם ללא טענה זו שכן אין התורה ומסירתה וכמותה מחולקת לפי כמות X לנפש, הרבה מחבריו של רבי עקיבא עצמו שכן הוזכרו כרבי יוחנן בן נורי רבי טרפון ועוד רבים לא עמדו בראש מסירת התורה לעם משום שבדורות ההם היתה קביעת ומסירת ההלכה מרוכזת בבית הועד שבראשו עמד הנשיא ועמו גדולי החכמים, בריבוי החכמים ירבו אמנם הדעות ויפרה הדיון אך לא בכפולות לפי יחידות.
ג) לאור זאת ודאי שדבריו של בעל בעמיו אודות שואת דורינו הם יותר מאשר נכונים שכן אין חולק על כך שנתמעטה תורה בחורבן מרכזיה באירופה, אלא שזה אינו נוגע למנהג ישראל לנהוג אבלות בספירה שקדם לשואה ולא הועמד בהשוואה אליה, טענתך, בל"ב, מופנית היא כלפי דורינו הלמאי לא השכיל להתאבל על אסונו כמו שנהגו דורות קודמים, ועיין להלן.
ד) יש לשים לב כי אבלות ימי הספירה מאוחרת היא במאות רבות של שנים למאורע עצמו ומופיעה לראשונה בתשובות הגאונים, כך שיש לעיין מדוע לא חשו אבלות זו בסמוך למאורע, ושמא אדרבה אבלות זו היתה כה ספונטנית עד שלא היה צורך להזכירה ??? 
ה) מתוך כך יש לי לנחמך, בל"ב, כי אפשר שעוד יבא יום בו יוסיפו אבלות על חורבן יהדות מזרח אירופה, רק יש לקוות שישארו כמה ימים לנישואין שלא ימצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו.
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 18:15 |
|
| |
מאיר,
שמעתי מת"ח חשוב שגם אם אומרים בטל הטעם לא בטל הגזרה, היכא שהגזרה הפכה לחוכא לכו"ע אמרינן, וראיתו מתוס' בסוף פרק איזהו נשך שכיום בטלה הגזרה לא להלוות לגוי בריבית כי כל משאנו ומתננו הוא עם הגוים.
ומכאן שגם כיום האבל על מסעי הצלב וכו' מיחזי מוזר על רקע השואה וא"כ יש לבטלו.
ולחששך, אני סובר שבנושא הזה גדשו את הסאה (ואני מנח שרבים יחלקו עלי) ודיינו להעמיד אותו על מינמום שבמינימום לזכר בעלמא.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 01/05/2006 18:17:00
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 18:25 |
|
| |
בעל
אך מה הדין אם הפך לחוכא ולא בטל הטעם ?
ועוד, לא הקיום הפך לחוכא כי אם חוסר העקביות, האפשרות נתונה להיות עקביים.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2006 08:22 |
|
| |
כי אין גוזרים גזירה על הצבור א"כ יכול לעמוד בה.
לדעתי, הצבור לא עמד בכל האבלויות האלו ולמעשה הפכו למרוקנות מתוכנם, אפילו בת"ב זרקו בובקעס וטילו ברחובות.
|
|
|
|
|
