למה לנו דגלים וסמלים?

לשם מה לנו כיפה?

ולאחר שהשבנו על כך -

לשם מה לנו כיפה סרוגה, כיפה שחורה, ירמולקע לבנה, כיפת נ נח נחמ..., כיפה בוכרית, כיפת עור אמריקאית מודרן-אורתודוכסית, סרוגה-שחורה, שחורה-קטיפה, שחורה מרובעת בסגנון ראשי ישיבה ליטאיים, כיפת גור מחודדת וכו' וכו'....

ולא שנא זהות כיתתית-דתית מזהות לאומית-מדינית.

הדבר הדומה בתנ"ך לדגל וסמל-

הוא אולי כתונת הפסים

לגבי דגלי מדבר יש להעיר כי השימוש במילה דגל אינו מקראי, דגל פירושו קבוצה, המדרש אודות מפה צבועה נדרש מהפסוק 'איש על דגלו באותות' ואכן מוזכר הטעם כדי שיהיה כל אחד מכיר דגלו.

אך סמלים כהזדהות הם מאפיין בלתי מבוטל של העם היהודי המסורתי, החל מפאות הראש וכמו שהוזכרה הכיפה ואף ברית מילה עצמה וכן ציצית מוזכרת באגדה כחותם של עבדות, תשובתך ,כמתעסק, כי חילוק יש בין סמל שהוא בעל תוכן לזה שאינו, דומה כי הוא ניתן ליציקת תוכן בדיעבד ואף לכתחילה, (מגן דוד..)

סמליות היא בעלת משמעות רבה ביצירת יחידה ובעלת משקל עצום על הפרטים ביחידה ומה בה לא ראוי ?                     מאיר

כמתעסק,
ההלכה מלאה בסמלים. גם אם יש בסמל כלשהו הוראה נורמטיבית, הרי זו אינה אלא הוראה לעשות סמל ולהתייחס אליו בצורות שונות. במובן הזה יש גם ממד נורמטיבי בדגל, שהרי על פי החוק אסור לשרוף אותו (נדמה לי). על כן ממד נורמטיבי איו סותר את היותו סמל, ורק סמל. ררש"ר הירש מתייחס למצוות כסמלים (כשם ספרו). כל הפרשנויות שאתה מציע לסמלים ההלכתיים הן הנחות שלך בדיוק כמו ההנחה ההפוכה שהיתה מפרשת אותם כסמלים גרידא.
קסירר עסק בזה בהרחבה, והוא תלה הרבה בוקי סריקי בסמלים, ואכ"מ.

ואנוכי הקטן מקבל חום מסמלים למיניהם (כמו דגל והמנון), ובעיקר מעבודה זרה לסמלים (טוטם וטאבו) שכה נפוצה במחוזותינו. לי זה נראה כמו עדר במירעו (=ההיפך ממיטבו), וכפנייה ליסוד הנמוך של האדם ושל הקולקטיב.
על כן אני נוטה לפרש שאין במצוות אף סמל שהוא רק סמל ותו לא. אך אני מודע לכך שזוהי פרשנות שלי שיוצאת מהנחות יסוד שלי, ואין לי לכך ראיה.
זהו כעין הנחת כמה ראשונים ואחרונים (ויש שיאמרו: חז"ל. ראה קה"י ריש  נדרים) שדיני התורה הם בחפצא ולא רק בגברא.
מיכי

אגב, דומני שבספר 'נפש הרב' מביא הרב שכטר בשם הגרי"ד על כך שלשיטתו יש לדגל משמעות דתית מעצם זה שהוא נכרך במסירות נפש של יהודים במלחמות (צבא ההגנה ל)ישראל, כלומר השימוש בדגל נופך בו משמעות דתית (לי זה מזכיר מה ששמעתי מכמה יהודים שלא משנה אם באמת רחל קבורה בקבר רחל - הדמעות של יהודים שנשפכו על המבנה 'קידשו' אותו וכו').

חוצמזה, דוקא בארה"ב מקפידים בבתי כנסת בסגנון מודערן אורתודוכס להציב לצידי ארון הקודש את דגל ארה"ב ודגל ישראל (מה שלא זכור לי שראיתי בארץ אפילו בבתי כנסת של כאלו שלפחות עד ההתנתקות התעטפו בדגל כל אימת שהיתה להם הזדמנות).

למשיבים השונים:

לא שאלתי כיצד אחרים יתייחסו למעשי, ודאי שיש שיראו במעשי מצוות מסויימים שלי סמל, השאלה היא לגבי התודעה העצמית של האוחז בדגל ובסמל.

אכן, אם אני מתייחס למצוות שלי רק כסמל - יצוג כמוקד הזדהות שלי - למה לי רוב זבחי אקרא על עצמי - הבראתי לי חפץ לעובדו?
על מעשי אני מסתכל בדיוק הפוך ישנם חיובים לגבי שבסופם באים לידי ביטוי גם במשהו מוחשי הואיל וקרוץ חומר הנני.
אכן בצדק שאלו על כיפה ודומה בעיני שהמנהג לגבי מהווה לבסוף התהוות של הכרתי של שכינה למעלה מראשו - צבעי כיפה וכדו' - אכן ריקים ממשמעות לגבי, אך כפי שר' מיכי אמר המון כהמון סופו מייחס עיקר לצבעי הכיפה וסמליה, ככלי לאיגודו.

אך קולקטיב המתאגד למדינה אזרחית המחזיק ומקדש לו דגל וסמל מתחילה סיומו של איזה ערך הוא לקולקטיב מלבד ההכרזה כי הוא קולקטיב?
החכימוני המחזיקים בדל וסמל - כקולקטיב איזה ערכים שני אלו באים למצות עבורכם, וספק בעיני כלל אם יסכימו הקולקטיב על אלו.
כך לדוגמה האם לא בכדי עירערו האזרחים הערביים על ההימנון כסמל של מדינה אזרחית?
ומה יאמרו אחי החילונים על הדגל הבנוי כדמות טלית ולו ביהמ"ק במרכזו וכי הוא סמל לגבם?
ואחי החרדים וכי סמל המדינה האזרחית כלל נושא משמעות עבורכם?
ואחי הד"ל לו היה בדגל ציור של תל אביב כבירה ההייתם מניפים אותו?
או שמא עדיפים דדלים דלים וסמלים ריקים ושלא יהיו נושאי כל משמעות כדי לא ליצור מריבה?