| נשלח ב-1/5/2006 21:18 |
|
| |
"ראשית צמיחת גאולתנו" - עדיין? כבר? עד מתי?
התפילה לשלום המדינה יודעת בשנים האחרונות דיונים מחודשים, ספקות ושאלות.
נוסחים חדשים רבים מוצעים לתפילה ובמקומות אחדים חדלו מלומר אותה.
מה יש לנו לומר בנושא?
מאמר חדש בתחום:
Tabory Joseph, ''The Piety of Politics: Jewish Prayers for the State of Israel'', Liturgy in
the Life of the Synagogue: Studies in the History of Jewish Prayer, eds. Langer Ruth &
Fine Steven, Eisenbrauns 2005, pp. 225 – 246
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 21:22 |
|
| |
הנוסח המסורתי (עד כמה שניתן לומר זאת...) של התפילה:
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגואֲלו, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלומֶךָ
וּשְׁלַח אורְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיועֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טובָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחון תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלום בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עולָם לְיושְׁבֶיהָ.
וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצות פְּזוּרֵיהֶם, וְתולִיכֵם מְהֵרָה קומְמִיּוּת לְצִיּון עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתורַת משֶׁה עַבְדֶּךְ: 'אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבתֶיךָ' (דברים ל)
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּורָתֶךָ, וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּות מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ. הופַע בַּהֲדַר גְּאון עֻזֶּךָ עַל כָּל יושְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיאמַר כּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּו: ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתו בַּכּל מָשָׁלָה, אָמֵן סֶלָה.
תוקן על ידי - שחרית - 01/05/2006 21:34:15
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 21:33 |
|
| |
אף פעם לא אהבתי את הניסוח הזה של "ראשית צמיחת גאולתנו", ואני לא בטוח שאני מזדהה עם תוכנו (אני גם לא בטוח בשלילתו; פשוט לא מתיימר לדעת). אלא מה? אני לא גורס שמנסחי התפילות (אפילו בני זמננו!) צריכים לקלוע לטעם האישי ולהשקפות של כל מתפלל פוטנציאלי, ובכגון אלה צריך המתפלל לשלם מחיר מסויים (לא כבד מדי, לטעמי) לטובת הערכים של קבלת הסמכות הרבנית (גם את סמכותה המקוטעת של הרבנות הראשית, וגם אם מחבר התפילה היה עגנון, כנטען), ושל אחידות הנוסח.
אידך גיסא
(הוקטן הפונט ק')
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 01/05/2006 21:59:58
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 21:44 |
|
| |
שחרית,
כמה שאלות - א. מתי חוברה התפילה הזו, וע"י מי? (גם אני שמעתי שמועות בעניין, אבל אשמח לדעת). ב. האם יש בידינו עדויות לנוסחים אחרים שהוצעו ולא התקבלו? האם מלכתחילה היתה התפילה הזו מקובלת על כולם (כלומר - על כל מי שאומר תפילה לשלום מדינת ישראל)?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 22:32 |
|
| |
אידך, אני מסכים לרישא (1. הניסוח 'ראשית צמיחת גאולתנו' אינו מיי קפ אוף טי. 2. מי יכול לדעת? 3. זה לא אסון גדול לומר אותה גם כך). אך לגבי הסיפא, אני לא חושב שעליי לשאת במחיר כלשהו לגבי קבלת סמכותה הבלתי קיימת של הרבנות הראשית (=מטעם), שכבר מזמן הפסיקה אפילו לקרטע. אף פעם היא לא קבמת היתה סמכות, וכיום היא אינה מקובלת אפילו על חתול בית כלשהו המוכר לי, ובצדק.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 22:50 |
|
| |
אני מניח שלרב אין התנגדות לסבל אישי לתועלת הציבור באופן כללי אלא רק בהקשר של הרבנות הראשית. מזל שבתחילה עוד היתה לה השפעה כל שהיא, או לפחות לנציגיה
עוד אני מניח שגם אתם רואים את השינוי המהותי ביותר בהקמת מדינה לעם היהודי, קיבוץ גלויות די רציני עם רוב מתקרב והולך של העם היהודי. זה בהחלט עניין בסדר גודל תנכי.
מה רע בראשית צמיחת גאולתינו, הרי גאולת התנ"ך העקרונית היא: שיבת עם ישראל לארצו, הקמת מלכות ושליטון, מלך צדיק המשליט את רצון ה' עם שמקיים רצון ה', בית מקדש ו"שפה אחת". אם בינתיים התקיימו התנאים הראשוניים של השיבה. אם יש שליטה ובוודאי סוג של מלכות. אם עולם התורה בארץ בסדר גודל אדיר בעצם מרכז התורה שב לארץ אחרי גלות ענקית. אז מה אכפת לכם לומר ראשית צמיחת גאולתינו
חוּמי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 22:57 |
|
| |
המשפט "ראשית צמיחת גאולתנו" היה שנוי בוויכוח עוד מראשית ימי המדינה, דהיינו ממש מזמן כתיבת התפילה. בין אם הרבנים הראשיים כתבו ועגנון סגנן ובין אם עגנון כתב והם נתנו הסכמתם (סוגייה מרתקת שאפשר להידרש אליה בהקשר אחר), המשפט הזה היה קיים עוד מן הניסוחים הראשונים של התפילה.
תבורי טוען שאת מטבע הלשון "ראשית צמיחת גאולתנו" טבע בזמנו הראי"ה קוק בעקבות הצהרת בלפור!! הרצוג נקט לשון מתונה יותר "אתחלתא דגאולה" או אפילו "אתחלתא דאתחלתא דגאולה". במניפסט שעליו חתמו סמוך לבחירות הראשונות שני הרבנים הראשיים ויותר ממאתיים רבנים אחרים נאמר, שהמדינה החדשה היא: "הניצנים הראשונים של אתחלתא דגאולה".
כך או כך, ככל שהלשון תהיה מסתייגת, יש כאן ראיה ברורה שהמדינה הטרייה הנה תחלתו המופלאה של תהליך (סטיכי?) של גאולה. ועם זאת, היא תחילתו - לא מיצויו!
בין המתנגדים ללשון המשיחית הזו היה הרב שניאורסון, האדמו"ר של חב"ד. לעומתו, הרב אברהם שפירא חייב את לשון "ראשית צמיחת גאולתנו" וטען שמי שמשמיט אותה, אסור לו להתפלל אותה בציבור.
מעניין לציין, שכשלושה שבועות אחרי שפורסם הנוסח הראשון של התפילה בעיתון 'הצופה', הובא נוסח מתוקן מעט של התפילה ושם הוזכר משיח בן דוד ("ושלח לנו מהרה משיח בן דוד..."). יש הטוענים שהתוספת באה כדי למתן את האווירה המשיחית והגאולית שבתפילה ולהראות שאין מדובר אלא בראשית התהליך. (הוסבר בעיתון שבקשת המשיח הושמטה בטעות מן הנוסח הראשון ולכן פורסמה התפילה שוב, אלא שלשון התפילה, כפי שהיא כתובה בכתב ידו של עגנון, מה שמביא את החוקרים להניח שהוא בעל הנוסח, לא מכילה את הבקשה הזו).
כיום, הקריאה "ראשית צמיחת גאולתנו" שרויה במוקד של רוב הוויכוחים על נוסח התפילה ומניה וביה על אופיה של המדינה ועל מעמדה הדתי. אשמח אם תוכלו להביא נוסחים אלטרנטיביים שנאמרים היום בבתי כנסת של הציונות הדתית ואשתדל לתרום את חלקי לעניין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:20 |
|
| |
אף לי יש בעיה עם "ראשית צמיחת" וגו', וכבר הטפתי רבות בעבר על ייחוס משמעות דתית משיחית להקמת המדינה, שיש בה אבק עבודת אלילים.
בבית הכנסת שלנו (שאינו בית כנסת של הציונות הדתית, כמובן), המצוי בגולה, אומרים:
אלוקינו ואלוקי אבותינו, שלח נא ברכתך על מדינת ישראל ועל כל יושביה. שלח נא אורך ואמיתתך למנהיגי העם, והדריכם בחכמה ובתבונה כדי שישרור שלם בגבולותיה ושלוה בבתיה. רוח אחוה והבנה הדדית תרפא כל פצע וחבורה. תקות עמה ועבודת בניה תגשמנה את חזון הנביאים: כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. אמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:23 |
|
| |
חבצלת,
האם תוכלי להאיר עינינו לגבי מחבר/ת הנוסח שהבאת והאם משתמשים בו בעוד מקומות ככל הידוע לך?
וכתשובת המשקל... נוסח אחר של התפילה שחולק בבתי כנסת. אין לי מושג האם משתמשים בו כתפילה ממש
ובאיזה הקף. אשמח אם תאירו את עיניי:
אבינו שבשמיים, צוּר ישראל וגואלו, בטל את ממשלת ישראל, סוף חשכת גלותנו.
שלח לנו את מלך המשיח, שהוא ורק הוא יתחיל את אתחלתא דגאולה וגם ישלימנה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:27 |
|
| |
לדעתי יש כאן רוב מהומה על לא מאומה.
קשה לי להאמין כי מי שכתב את המלים "ראשית צמיחת גאולתנו" התכוין ליותר מאשר קומפלימנט למדינה. באוירה שהיתה אז, בימי התקומה ולאחר השואה, היה בהקמת המדינה מאורע אדיר ולאנשים היה קשה לדמיין שהוא ישקע, כמו כל מאורע, לתוך "יום קטנות" שכולל גם סחר סוסים קואליציוני.
בהקשר הזה, לדעתי, צריך לראות את הביטוי כביטוי להתפעלות מגודל המאורע, ואת "גאולתנו" יותר במובן של פדות נפשנו מיד צר ועמידתנו ברשות עצמנו. קשה לי להאמין שהיהודי המפוכח שכתב את "ספר המדינה" סבר שיש לו אינפורמציה חשאית מתחת כסא הכבוד לגבי תאריך בוא המשיח, וידיעות משמים לגבי הקשר בין הופעת אליהו הנביא לכינון משרד התמ"ת.
בדור ההוא, למיטב ידיעתי, רווח גם שימוש "חילוני" במושגי ה"גאולה" והמשיח ביחס לתהליך הקונקרטי של תחית ישראל בארצו.
זה דומה מאד למה שקרה עם המדרש על "ואתם הרי ישראל ... אין לך קץ מגולה מזה". לקחו דרוש חביב והפכו אותו למקור היסטורי, כך שאם איזה קולוניסט בזכרון נטע שני עצי תות אז חמורו של משיח כבר נוער באזנינו. זה חלק מהכשל המרכזניקי הידוע של התפסות למלים והחלפת מהויות בסמלים, והדברים יגעים.
נאמר כך: כדתי לאומי וכמתנחל, אילו הייתי סבור שכוונת המלים "ראשית צמיחת גאולתנו" היא באמת לטעון שיש קשר מוכח בין ביאת גואל צדק לכינון המנגנון הביורוקרטי הקרוי מדינת ישראל הייתי מפסיק כבר מזמן לאמרו, בלי כל קשר למדיניותה של ממשלה זו או אחרת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:40 |
|
| |
הרב מיכי וכל אלו שכתבו וחושבים כך. מענין ביותר שאתה מצטרף לעדה החרדית שמקימים את החצי האחרון של המשנה באבות. את המלאכה הם לא אוהבים אבל את הרבנות הם שונאים. הבעיה של זילזול בנושאי משרה רבנית (וגם לא נושאי משרה) מוכרת עוד מהתורה כשכתוב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. שואלת הגמרא האם אפשר לבא אל כהן אשר אינו מימים ההם. עונה הגמרא שלא תאמר אם היה היום כהן אחר שמת מזמן היתי בא אליו אבל לכהן הזה אני לא הולך. לכן נאמר בימים ההן. יפתח בדורו כשמואל בדורו היתי יכול להביא עוד ציטוטים רבים אבל חושש אני לעיפות יתר. אידך גיסא ראשית צמיחת גאולתנו לא נראה לך . גם בעיני לא אבל מאידך גיסא בא במתותא ונעבור יחד על הגאולות השלמות שהיו לאבותנו בכל אופן שאבותנו ואנו מצינים כגאולה שלימה הגאולה הראשונה גאולת מצרים(אין מחלוקת) מה דעתך האוביקטיבית על דור המדבר ומה דעתך בהמשך על הגאולה הדתית ובעיקר המדינית של ימי השופטים ומה דעתך על הגאולה הדתית והמדינית של תקופת המלכים.ממש איש תחת גפנו שלום ושקט לא היו מלחמות כל המלכים היו עצמאים בלי תלות באימפריה התורנית. לא ראשית צמיחה -- גאולה שלמה !!! על הגאולה של בית שני בכלל אין מה לדבר העצמאות שהיו מנת חלקנו מעורר קינא לכל עם שוחר חרות. תפסיקו לחטט בפצעים ולגרום להם להיות מוגלתיים זה לא לבריאות עמנו ולא לבריאות ילדנו ועתידנו תשמחו במה שיש כי יש ב"ה הרבה מאד. הספורנו בבפרשת בראשית על הפסוק האשה אשר נתת עימדי ...האדם נולד כפוי טובה אכן צודק.
הרב מיכי מצפה לתגובתך ושל אידך גיסא
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:49 |
|
| |
"ראשית צמיחת" הוא ביטוי מוגזם? צמיחה היא תהליך איטי ובלתי נראה, אם אתה לא רואה סרט בהילוך מהיר, ועל כך אמרו: את צמח דוד עבדך מ ה ר ה תצמיח. וגם על זה אמרו "ראשית". אז או שהמדינה היא המשך הגלות או לפחות זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:53 |
|
| |
שחרית, הנוסח הוא של התנועה הרפורמית בבריטניה, והוא זה המופיע בסידור התפילה שלה (Forms of Prayer for Jewish Worship, 7th edition סדר התפילות תשל"ז).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:57 |
|
| |
ב'חיי עגנון' של דן לאור עד כמה שאני זוכר מתואר דיון בינו לרבנים על הניסוח. מכל מקום ברור כי הוא היה יותר ממעורב.
הנוסח לא אחיד לטעמי ושני סגנונות לפחות מעורבים בו. עד הקטע של 'ויחד לבבנו' ומשם ואילך. הרושם שלי כי הקטע האחרון נכתב ע"י הרבנים ונדחסו אליו כל המשאלות הדתיות. הוא קצת מאולץ וקצת דחוס ולא קשור במיוחד לתפילה . שהרי עסקינן בתפילה לשלום המדינה ולא בבקשות של ראש השנה. אולי מישהו לא היה מספיק בטוח בעצמו ביומרה לייסד תפילה חדשה, ועטף אותה בתפילות המוכרות והמקובלות.
< בעיר ילדותי, מתוך שטרודים היו בגימל של מוריד הגשם , לא שמו לב שקמה מדינה >
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 23:57 |
|
| |
שחרית
הראי"ה באחת מאיגרותיו מדגיש שאפילו "אתחלתא" זה לא אלא רק "אתחלתא דאתחלתא".
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2006 00:08 |
|
| |
שנרב בכך הנוגע למשיח יש לעמנו אכן אינפורמציה מתחת כסא הכבוד כי הוא עתיד לגאול את ישראל באחרית הימים, הקמתה של מדינת ישראל היא ארוע הסטורי בכל קנה מידה שלא מוגזם יהיה לכנותה במונחי גאולה, כעת לפניך שתי אפשרויות; האחת, להניח כי הקמת המדינה היא תחילתו של תהליך המתקדם לקראת הגאולה השלמה, השניה, כי אין כל קשר המשכי ביניהן וכי אמורים בסופו של דבר להתבצע שני תהליכי גאולה נפרדים שאין כל זיקת המשכיות ביניהם, על האפשרות השניה ניתן לתמוה, איך נעלם התהליך הראשון לחלוטין מיעודי הנביאים בעוד התהליך השני נסקר בהרחבה,
דומני כי מי שמניח שיש כן זיקה בין הקמת מדינת ישראל לבין גאולת המשיח יש לו בסיס איתן להניח כן.
חבצלת כן עבודת אלילים או לא זה המשך למה שמניחים ביחס למדינה, הרי על המשיח לא תאמרי,כנראה, כי המאמין במשיחיותו יש בזה אבק עבודת אלילים, אלא שהיות שבעינייך אין למדינה כל קשר למשיחיות הרי זו עבודת אלילים, כמובן שאין בכך כל טענה כל עוד לא ביססת את עמדתך לגופה ללא תוספת המשקל של עבודת אלילים, כך שטיעון זה אינו ממין הענין.
מאיר
|
|
|
|
|