|
|
| נשלח ב-7/5/2006 23:35 |
 |
| |
לנייר זכוכית הזה קראתם פאפיר? היה לכם חושמור לא רע...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 01:25 |
|
| |
ירוחם,
אמנם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אבל כל זה הרי ידוע ונדוש עד לזרא אף לצעירי הצאן אשר כמוני. ודווקא מכאן הרי לך הרדיפות. אתה רק אומר שזה משתפר בשנים האחרונות. נכון. מי אמר שלא? זה משתפר בגלל העובדה שיש הפרדה הולכת וגדלה בין הדת למדינה. האיום פוחת, והפחד קטן, ולכן פחות רודפים.
מייציץ,
כבר חזרתי ואמרתי שיהודים שרודפים את ההלכה זה שונה מחרדים שרודפים דמוקרטיה (והם אכן רודפים אותה). הסיבה לכך היא שיהודים אמורים להישפט אחרת מהצאר ניקולאי ביחס להלכה. מאשר החרדים ביחס לדמוקרטיה. ולכן באמת בריחה והברחה מיהדות נקראת אצלי רדיפה, לפחות ביחס ליהודים ויהדות, גם אם אצל ניקולאי הייתי מודה לו על יחס כזה.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 01:38 |
|
| |
ברשותכם היתי מבקש לעבור לשלב הבא. דובר על אתחלתא דגאולה.
לא באתי לדון שוב ביחס למדינה ולציונות, אלא לשלב שבא אחר ההשלמה עם המצב כמות שהוא. אבל אצטרך להקדים כמה מילים על גישותיהם של יהודים שתו"מ לשיבת ציון והמדינה:
1. קידוש המדינה - מול מציאות מתנפצת, רבים עוזבים גישה זו.
2. אדישות ושמירה על הקיים - מנציחה ניכור בין החיים המדיניים חברתיים כלכליים לבין ה"דת" שנדחקת חוץ לחיי המעש
3. התנגדות לכל העניין - אינה שייכת לענין שאני רוצה לדבר עליו.
4. מדינת יהודה - מדינת יהודה היא אידיאה, אך נתפסת כסוג של תמהונות (והתגרות באחינו החילונים).
איך שלא יהיה, כל הגישות (מלבד 3) שותפות לדעה שלכתחילה היה עדיף אילו הגאולה המדינית טבעית שאנו עדים לה תתבצע באופן יהודי.
כל גישה בדבקותה בעשיה ע"פ דרכה זנחה את המצע המשותף לכל הגישות ובזה נתקעה היהדות האורתודכסית במבוי סתום.
ההצעה שלי היא לבנות חיים חברתיים-מדיניים בארץ ישראל גם כשזה לא מתבטא בגוף כמדינת ישראל או יהודה. במקום להשתמש במדינה כאמצעי לשתלטנות בחלומות על מדינת הלכה שאין לנו את הכלים להקים אותה גם אילו היינו רוב או להתיאש ולנסות להיות אזרחים ישראלים בני דת משה. יש להתמקד בפיתוח היחידות התת מדיניות קרי הקהילות הערים וכו' ליחידות מאורגנות יותר שמקיימות מנגנוני "עולם הזה" כראוי לגוי קדוש: כלכלה, משפט, תרבות, אומנות וכו'
אולי צריך לעיין מחדש באוטופיות הפרה-ציוניות של הרב קלישר והרב שלזינגר וכו' של גאולה כדרך הטבע, רעיונות שלמעשה נתח גדול של גדולי תורה היה שותף להן בתחילת הציונות, גם כשהתגדו פוליטית לתנועה.
יש לאל ידינו להתחיל במלחמת העצמאות השקטה. כיום אף אחד לא רודף אותנו במובן הקלאסי של המילה.
האם לא הגיע הזמן פשוט לבנות?
אם כן, אבקש מכם ללמדני שיעור בפרק "כיצד נגאלין?"
תוקן על ידי - לבהעיברי - 08/05/2006 1:51:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 08:05 |
|
| |
מיכי,
עדיין לא מובן לי למה אתה מאשים את המדינה. הורים חילונים בישראל אינם מעונינים לחשוף את ילדיהם ליהדות הלכתית - בין משום שלא אכפת להם, בין משום שרואים אותה כדבר שאבד עליו הכלח ובין משום שחוששים שהילדים יחזרו בתשובה. אז מה אתה רוצה? שהמדינה תכפה עליהם להביא את הילדים להרצאות של רבנים, ואם אין היא עושה כן היא נחשבת לרודפת? באמת. עובדה היא שכאשר צץ מספר גדול של הורים שהיו מעונינים בתוספת לימודי יהדות הוקמה מסגרת בשם תל"י אשר הלומדים בה מקבלים תגבור בתחומים אלה, כלומר - לא במדינה תליא מילתא אלא בהורים. אז מילא אם היית תוקף לא את "ישראל" אלא את "הישראליות" (כאילו בחו"ל הורים לא שומרי מצוות חושפים את הילדים לשמירת מצוות), אבל אתה תוקף את המדינה - על שאינה עושה מה שאזרחיה לא חפצים בו? למה אתה מצפה? שגם תעמיד סנהדרין (ומקום מושבו בפתח תקוה), ואם אינה עושה זאת נחשבת לרודפת?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 08:50 |
|
| |
מיכי,
המצאה של הרמב"ם פ"ה מהלכות מלכים הל"א
<אין המלך נלחם תחילה, אלא על מלחמת מצוה. ואיזו היא מלחמת מצוה--זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם. ואחר כך נלחם במלחמת הרשות--והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.>
ובפ"ו הלי"א
<צרין על עיירות הגויים בשבת, ועושין עימהם מלחמה בשבת--שנאמר "עד רדתה" (דברים כ,כ), ואפילו בשבת: בין מלחמת מצוה, בין מלחמת הרשות.>
והנה לך נפק"מ (ועל זה בנה הרב גורן את בנינו ודלא כאדמו"ר מליובוויטש וד"ל).
ירוחם,
טוב אתה מזכירנו נשכחות. שכחת לציין גם שהתבישו ללכת עם כפה ואת החידוש העצום של הרב נריה, כפה סרוגה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 12:48 |
|
| |
חליל הקסם
המונח אשר יוצר פאפיר היא לשון סגינהור זה הפאפיר שמשתמשים בו
לפני שאומרים את הברכה אשר יצר את האדם בצלמו בהברה אשכנזית זה נשמע .אשר יוצר
הרב מיכי איך אמר גלילאו. ובכל זאת צרכים להפריד את הדת מהמדינה.
בעל בעמיו
"שכחתי " עוד הרבה דברים הרבה הרבה מאד. הם עלו לפני בלילה. אבל הזכרת את הכיפה הסרוגה.ברצוני לספר על דברים שאמרתי בסעודת שבע
ברכות שנערכה בבני ברק. היות וכל המוזמנים היו לבושים שחור עם ספודקים
שטרימלך. ומגבעות. (כך לבושים רוב חברי) ואני היחיד עם כיפה סרוגה גדולה.
כשבקש ממני חברי הטוב בעל השמחה לומר דברי תורה. בקול לפני האורחים
אמר "למרות שיש לו כיפה סרוגה הוא ת"ח" וכו וכו.
אמרתי היות ומדברים על כיפות ברצוני לשאול את הקק בנושא של הכיפה
איך אומרים ביידיש כיפה? ירמיקל ענו כולם במקהלה ומאיזה מקור בא השם
ירמיקל. הסברתי להם שזה מקיצור המילים ירא מיקאל. נהנו, סברו וקיבלו
המשכתי שהמקור של הכיסוי ראש מהגמרא במס שבת קנו.על אמו של רב נחמן
בר יצחק שבקשה עצה מחכמים איך למנוע מבנה שיוולד להיות גנב. התשובה שהיא קבלה כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא. מכאן אנו לומדים
כי תפקיד האם האשה ולא הגבר לדאוג ליראת שמיים של בנה.
תראו מה ביננו ובינכם . אצלנו האמ היא הסורגת את הכיפה לבנה. כל עין וכל קיפול חוט היא חושבת ליראת שמיים של בני ליראת שמיים של בני וכו וכו
וכן האשה שסורגת לבעלה וכן החברה שסורגת לחבר חושבים כך כל הזמן
ואילו אצלכם החרדים אתם נכנסים לחנות וקונים כיפה מי מהודר יותר?
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 12:52 |
|
| |
גו"ג,
כמה פעמים אצטרך לומר שאני לא מצפה ולא מאשים. אני מתאר עובדה שמדינת היהודים מנסה לברוח ולהבריח מהיהדות. ביחס ליהודים זוהי רדיפה, משא"כ אם ניקולאי היה עושה זאת.
אגב, לא נכון להבחין כאן בין הפרטים ונושאי התפקדי לבין החוק שלך המדינה כעומד לעצמו. אני מתייחס למכלול כולל הפרטים שבתוכו. אני לא חושב שהחוק מפלה יהודים, אבל בפועל יש גם יש רדיפות. בעיתונות, בשיח הציבורי, בחינוך, בתרבות, ועוד ועוד. אין לי ספק שההתנתקות גם היא חלק מזה, ואולי זה חלק מגורמי המשבר הלא מובן של הצד"ליות סביב העניין.
בעל, אני לא רואה שום הבדל בין זה לבין פיקוח נפש. אמורלי בטובך, מה לא נוכל לעשות כשחיינו יהיו בסכנה באוסטריה עילית וכן נוכל לעשות כאן?
אגב, בכלל ביחס למחמת מצווה לא ברור לי שהקטגוריה שכולם מניחים אותה כקטגוריה מובחנת היא נכונה. לדעתי אין כאן אלא פיקו"נ ציבורי, וסיטואציות שונות שבהן ניתן להתייחס אליו ככזה. אין כאן שום חידוש פרט להיתרי פיקו"נ שבציבור הם בד"כ גורפים יותר. המיתוס הזה של 'מלחמת מצווה' טעון בעיניי ליבון עמוק.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 19:21 |
|
| |
נדב,
כפי שהערתי באשכול סמוך, עדיף לרכז את הדיונים במאמרך באשכול הזה ולמחוק אותו משם.
יש לי בעיקר הערה אחת. התיאור שלך את הרקע ההיסטורי הוא אקדמי-רדוקציוניסטי מדי, והקורלציות שאתה מצביע עליהן (בין המחשבה המרכזניקית לתחיית הלאומיות, וגם בין ההצעה שלך למחשבה הליברלית) אינן בהכרח מורות על כיוון הקורלציה.
לדוגמא, יבוא המרכזניק, ובמידה רבה של צדק (זה יכול לקרות), יאמר לך שהלאומיות החדשה תפסה את מה שמצוי בתורה מאז ומעולם. העובדה שזה התעורר אצלנו עכשיו (בעיקר אצל החילוניים. כי הדתיים הרי תמיד ידעו זאת  ) היא השפעה של הלאומיות החדשה, אבל הרעיונות הם מקוריים ועתיקים משלנו. דומני שתפיסת המלך כבעלים אינה כה פשוטה במקורות התורניים (אגב, המלך היה רוח העם, או 'אחד העם' בשפת התנ"ך, גם אצל לואי ה-14. קרא את המוסקיטרים למיניהם של דימא האב והבן ורוח הקודש, ותראה את האידיאליזם שראו שם בשירות המלך עד מוות. זה אינו כוחניות וסמכות בלבד, אלא ביטוי לרוח העם והמדינה), וגם הצעתך הליברלית אינה בהכרח צריכה להיות מעוגנת במקורות המחשבה הליברלית הגויית. אין לי התנגדות עקרונית, אבל התלייה זו אינה נחוצה, ולדעתי גם תעורר התנגדות. זה מיותר. אתה צריך להצביע על שתי תפיסות, ואולי להזכיר את הרקע ההיסטורי הרחב, אבל לא לעשות רדוקציה של תפיסות דתיות לפילוסופיות מדיניות.
שים לב, הערה זו היא גם מהותית וגם טקטית (=איך לכתוב וכיצד לפנות לציבור).
באשר להצעתך היא שונה מזו שלי בנקודה אחת, ואני מוכן דווקא לקבל את הנוסח המרוכך שלך: אני טענתי שאין לי כל ידע לגבי אתחלתא דגאולה. ואתה טוען שיש לך ידע כזה, אבל הוא אינו תלוי במוסדות המדינה אלא בכינוס נדחי ישראל. כלומר ניתן לוותר על היחס המקדש למדינה גם בלי לוותר על הספקולציה המטפיסית של השלב בגאולה בו אנו מצויים.
בהערותיך על ערי ישראל בעבר הבנתי שאתה גם לא בטוח שזהו שלב בגאולה בלי קשר למדינה, והפריחה אינה בהכרח סימן חד משמעי (כתבת שפסוק בתנ"ך ומדרש אינם מקור מספיק לקביעת השקפת עולם כוללת) ל'אתחלתא דגאולה' יהא יהא אשר משמעו של זה.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2006 20:50 |
|
| |
לונג טורקי
תודה על ההפניה.
תנא דמסייע, הצעה כמעט זהה לזו של אסא כשר כבר שמעתי במו אזני מפיו של ת"ח חשוב מצויד בשטריימל זקן לבן וכו'. הוא התבטא משהו כמו "המהפכה תבוא מלמטה".
המהפכה בדרך.
מטעמים בירוקרטיים הכנסתי את מתוה המהפכה באשכול שאיני בטוח במאת האחוזים שהוא מתאים, אני רק מקוה שלמרות זאת אזכה ללמוד מכם משנה או שתיים בפרק הנזכר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2006 11:38 |
|
| |
נדב
הלינק שהבאת לא פעיל , לפחות אצלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2006 18:05 |
|
| |
ב"ה.
ירוחםשם, שלום!
א. לפני שאומרים את הברכה אשר יצר את האדם בצלמו, זה הפאפיראסן שמשתמשים בו;
הפאפיר שמשתמשים בו הוא לפני שאומרים את הברכה אשר יצר את האדם בחכמה - לזה מן הסתם נתכוונת.
ב. מצא חן בעיניי עניין ה"לשם ייחוד" דסריגת הכיפה. אך ללא ספק הקטע הכי מוצלח הוא דאגת נערה ליראת השמים של החבר שלה..
תוקן על ידי - yirmiahu - 09/05/2006 18:10:29
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2006 19:41 |
|
| |
ירמיהו.
ברוך שכיונת. שמעתי על רב שהוא טעה הפוך מתחת החופה בסידור קידושין. גם אותו תקנו אבל מצבי יותר טוב.
בעיניין י"ש של החברה אכן נכון הדבר. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת. יש יראת שמיים אמיתית בחוגים הדלים
הרבה יותר מחוגים חרדים .אחוז בזה וגם מזה על תנח ידך. אני מכיר את שניהם כהמשך הפסוק.
להם יש יראת שמיים לחרדים יראת בשר ודם.
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
