"ראשית צמיחת גאולתנו" - עדיין? כבר? עד מתי?

מחנך, רק שלשום שמעתי מהרב נויגרשל על התייחסויות חיוביות למדינה מפי הרב מבריסק ומהרב דסלר ("חיוך של ה' יתברך" וכהנה). אז מאי שנא? מלבד זאת, אל תשכח שארבע כוסות של ליל הסדר נלמדות גם מהכוסות בחלום שר המשקים. ויהי לפלא.

קטע מתוך שיעור "האדם והרשות" - ישעיהו ליבוביץ' (פרעתוני לתשומת לבך, מקווה שתרד לעומק הרעיון העקרוני שעומד מאחורי שני המאמרים שהבאתי - ובגלל שאנו סוטים מהנושא אליו מכוונת שחרית  אסיים בזה את תרומתי הצנועה לאשכול זה .

..היחס הדו משמעי לשלטון מובע בחריפות במאמר במדרש רבה, בפרשת בראשית, אשר בה נאמר בסיום מלאכת בריאת העולם: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" ועל זה אומר האמורא ר' שמעון בן לקיש: "הנה טוב - זו מלכות שמיים, והנה טוב מאוד - זו מלכות אדום" והגמרא שואלת מיד: "וכי מלכות אדום טוב מאוד?" - שהרי זוהי אותה מלכות רשעה, שהחריבה את ביתנו והגלתה אותנו מאדמתינו והיתה שנואה לא על חכמי ישראל בלבד אלא על כל עם ישראל... "וכי מלכות אדום טוב מאוד? - אתמהה! אלא שהיא תובעת דקיון של בריות" "דקיון - זהו גלגול של המילה ה"דיקי" היונית, שהיא המשפט. אותה מלכות רומא הרשעה מקימה מערכת משפטית ומטילה את חוקיה על בני אדם, הנתונים לשלטונה של מלכות רומא הרשעה נתונים במערכת של חוקים ומשפטים. והשלטון מקיים אותם באמצעי הכפיה שבידו. המלכות הזאת "תובעת דקיון" של בריות, ולכן - וכאן מתערב אלמנט סארקאסטי עמוק בראיה רצינית וחמורה מאוד - יש יתרון למלכות רומא, אשר האמורא ודאי ראה אותה כ"מלכות הרשעה", על מלכות שמיים, כמובן, האמורא מודע לכך שהוא נתון בשלטונה של מלכות שמיים, ותודעה זו היא עיקר עולמו הרוחני והנפשי, וקבלת עול מלכות שמיים היא פרוגרמת חייו. אבל ממהותה של מלכות שמיים שאין היא מתגלמת תמיד במציאות האובייקטיבית של בני האדם.
"ארץ ניתנה בידי רשע" - עובדה זו איננה מערערת את אמונתו של המקבל עליו עול מלכות שמיים. המקבל עליו עול מלכות שמיים מקבל אותה ללא התנאי שמלכות זו תתערב בחיי היו יום ותתבע דקיון של בריות: קבלת עול מלכות שמיים איננה על תנאי. ולכן, למען הצרכים היום יומיים של אדם, דרושה מלכות רומא הרשעה שהיא תובעת דקיון של בריות, מה שאין מלכות שמיים עושה - על כל פנים לא תמיד. המקבל עליו עול מלכות שמיים לשמה, בחינת תורה לשמה ולא שלא לשמה, איננו תובע ממלכות שמיים שהיא תתבע את דיוקנו: הוא עובד את השם ללא תנאי. במידה שהוא מעוניין שייתבע דקיונו ביחסיו עם בני אדם, הוא זקוק למלכות, ותהא זו מלכות רומא הרשעה, אם אין לנו מלכות אחרת. כאן איפה הגישה האמונית תורתית למלכות מיוצגת בכל חריפותה משני צידיה:
"המלכות" - ז"א השלטון והמשטר המדיני, שלרשותו עומדים אמצעי כפיה - הוא צורך חיוני של הקיום האנושי, של קיומם של בני אדם בצוותא: אבל מן היסודות החמורים של הקיום האנושי הוא, שהמכשיר הזה עשוי להימצא גם בידי רשע, ועלינו להשלים עם העובדה שאפשרות קיומנו בצוותא תומצא לנו על ידי שלטון שאיננו מספק את תביעותינו המוסריות, ואין צריך לומר - את תביעותינו הדתיות. כאן לפנינו הפרדה גמורה בין האינטרס הדתי ובין האינטרס המדיני, דבר שהוא אופיני לכל המסורת של היהדות. מעולם לא זיהתה התורה את עצמה עם שלטון מדיני, ההיסוטריה של כל "מדינה" שהיתה לעם ישראל הן בתקופת בית ראשון, והן בתקופת בית שני, הן בתקופת הנביאים אשר השכינה דברה מגרונם, הן בתקופת החכמים הפרושים והתנאים והאמוראים אשר ייצגו את התורה ואת תביעותיה, היא תולדות הקונפליקטים בין הנציגות האמיתית של תורת ישראל ובין אותו שלטון מדיני אשר הנציגים האלה עצמם הכירו בסמכותו ובלגיטימיות שלו, אבל מעולם לא נמנעו מלתפוש עמדה ביקורתית כלפיו. ואין לך פיחות חמור יותר של היהדות ושל תורתה, מאשר זיהוי התורה עם מערך מדיני או ממלכתי, בעבר, בהווה, ובכל עתיד שאפשר לראותו בעין.

הפרעתוני,
אפשר לומר שהסיבה להתפלל לשלומה של המלכות היא שאתם, עד כמה שידוע לי, אינכם נמנעים מליטול ממנה כספים ואף נהנים מהגנתם של חייליה, אבל פשוט יותר להגיד כך: המלכות הקיימת אינה המוצלחת בין האפשרויות התאורטיות, אבל לו היא היתה נעלמת לפתע המצב שנוצר היה הרבה יותר גרוע - ואם זו אינה סיבה להתפלל לשלומה, איני יודע מה כן.

על קיבוץ גלויות אתה מתפלל שלוש פעמים בכל יום, ואם כן מה צורך וטעם להוסיף עוד תפילה על כך?  ועדיין לא הבנתי - גם אם קיבוץ גלויות הוא חלק מתהליך הגאולה, ישיבה תחת מלכות הרשעה בשעה שיש מלכות של חסד באמעריקע אינה כזו.  למה להוציא יהודים ממלכות של חסד כדי להביאם לידי עוקרי הדת ושונאיה?  אם כדבריך, השיטה של סאטמאר - להביא את היהודים מתימן לארה"ב ולחנך אותם שלא לעלות לארץ עד בוא גואל צדק במהרה בימינו - נראית הרבה יותר הגיונית.

אחרי שכתבתי לפני יום העצמאות שיש כמה מונחים שעליהם לחשוב (עקבתא דמשיחא ועוד, ע"ש), ראיתי במהלך היום מאמר של הרב ווינברג זצ"ל ובו עוד מונח שיכול להיות רלוונטי:
  "האם זו כבר אתחלתא דגאולה? אם אתם רוצים בכך, ואם אתם מפחדים שתקטין את ערכן של תקוותינו הגדולות ומשימותינו הנרחבות, יכולים אתם לקרוא את זה בשם אחר. לדידי, קראו לכך מפתח של גאולה (מונח הנמצא במדרש). קבלנו את המפתח הנכון בידינו."

גם וגם, לא כל מי שאני נוטל ממנו כסף, אני גם מזדהה אתו ועם האידיאולוגיה שלו. התפילה לשלום המדינה מראה שאני מזדהה אתה, ועל כן יש בעיה עם ההצהרה הזו. ודאי שלא הייתי רוצה שהמדינה תושמד. ועוד יותר לא הייתי רוצה שארה"ב תושמד. האם עליי להתפלל כל יום לשלומה של מלכות החסד מעבר לים? לא. מכיון שאיני מעדיף שלא תהיה, אבל גם איני מזדהה עם מטרותיה ועניינה בעולם (כמובן, אם היא תכריח אותי ייתכן שלא אתנגד בתוקף, דומיא דקרבן שהיו מקריבים לכבוד המלכות). המלכות באמעריקע אינה מלכות חסד יותר מאשר זו בארץ. ויתירה מזו - שלא כסאטמאר, יש לי עניין לקדם את הגאולה בצורה אקטיבית (המכונה "לפעול עם אל"); חלק אינטגרלי מזה הוא קיבוץ יהודי גדול בארץ, ועל אחת כמה וכמה קיבוץ תורני כזה.

הפרעתוני,
יש הבדל גדול בין לא להזדהות עם מישהו לבין לראות בו אויב.  מובן, אדם יכול לקחת כסף ממישהו ואף להנות מהגנתו גם אם הוא רואה בו אויב; יש כמה חברי כנסת שמדגימים את העיקרון הזה בצורה יפה.  אין זאת אומרת שהתנהגות כזו מעוררת הערכה.

ארה"ב, בניגוד לישראל, אינה נתונה בסכנה קיומית, וממילא יש הרבה פחות צורך להתפלל לשלומה.  מארה"ב גם אינך מקבל דבר באופן ישיר.  בישראל מתקיימים שני אלה.

המלכות באמריקה אינה מלכות חסד יותר מאשר בארץ?  מוזר.  את ישראל כינית "אויבת היהדות".  מימי לא שמעתי שמישהו ראה את ארה"ב כאויבת ליהדות.  אם שתיהן מלכויות של חסד במידה שווה, הרי או שתיהן אויבות ליהדות, או שתיהן לא אויבות לה.

גו"ג,
1. מארה"ב אנחנו מקבלים הרבה מאד, ובאופן ישיר למדיי.
2. ארה"ב אינה רודפת יהדות, ומדינת ישראל בהחלט כן, ובגדול (ואין כוונתי להתנתקות).
3. מארה"ב אין לנו ציפיות, כי לא שולטים בה יהודים, משא"כ בישראל. על כן הפער בין הציפיות למצב בפועל הוא גדול יותר ביחס לישראל.
מיכי