|
|
| נשלח ב-19/4/2010 12:50 |
 |
| |
לקיים דברי השכן:
נא להתייחס למאמר של פלורסהיים באשכול שנפתח עבורו ורק שם. זו הודעת הנהלה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 11:11 |
|
| |
שנת תשע"א
ושוב אנו כאן,
ושוב אותו יום זיכרון
ושוב אותם המתים מקבלים את אותו הצבע
ושוב מצטרפים אליהם נופלים חדשים שלא חשבו על זה קודם
ושוב אנו מעניקים למותם משמעות שלא דימיינו אותה בחייהם
ושוב אנו מבקשים מענה לשאלת מותם, ולכן מציבים על קברם את מצבת האתוס
ושוב איננו לומדים היסטוריה, של עצמנו, של אחרים
ושוב אנו חושבים שכאן בארץ הזו המצאנו את זה
ושוב אין מנוס מלעשות את מה שאנו יודעים לעשות ביום זה
ושוב תנסה לחשוב מחדש על זיכרון, מיתוס ומציאות,
ושוב תמצא את עצמך במחוזות המוכרים, כי ככה אתה, כי כאלה אנחנו.
ושוב יתקוטטו היהודים אלה עם אלה מי מת נכון יותר, ומי זוכר נכון יותר
ושוב יום אחד לפני מיתתנו
זה בטוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 21:42 |
|
| |
.
נעמי שמר מספידה את גיורא
בכל שנה בסתיו גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה
בכל שנה בסתיו גיורא
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
בכל שנה
בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו
אתה אינך לבד גיורא
כי במקום שבו אתה שוכן
שוכנים החסד והחן
ושם יחיעם עוד שר לו ומריע
טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים
ושם אתה
ושם המון הצעירים
אשר אמרתי כי מהם יבוא עזרי
בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו גיורא
אני שואלת את נפשי
מתי איתכם לשכון אבוא
ונח ליבי ממכאובו
אבל בכל שנה גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה
בכל שנה בסתיו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 21:51 |
|
| |
מואדיב תודה .
אֱלֹהַי הַנּוֹשֵק לוֹחֲמִים / יצחק שלו
אֱלֹהַי הַנּוֹשֵׁק לוֹחֲמִים וְעוֹצֵם עֵינֵיהֶם הַהוֹזוֹת
הֲיָדַעְתָּ אֶת פִּי הַלּוֹחֵם שֶנָּשַׁקְתָּ בַּפַּעַם הַזֹּאת?
הֲשָׁמַעְתָּ פֶּה זֶה בְּדַבְּרוֹ? הֲרָאִיתָ, רַחוּם וְנִכְמָר,
מַה אַלְמֹג חֲלוֹמוֹת הִתְנַפֵּץ עִם הַמֵּצַח הַזֶּה הַמְקֻמָּר
אֵיזֶה ישֶׁר כָּרַע עִם הַגַּב שֶׁהֻמַּךְ בְּטַרְשֵׁי הַקְּרָבוֹת
וְאֵיזוֹ שִׁירַת נְעוּרִים נִשְׁתַּתְּקָה בִּשְׁתֹק לֵב הַנְּדָבוֹת...
תֵּן אוֹת, אֱלֹהֵי הַמֵּתִים, שֶׁיָּדַעְתָּ יָדֹעַ כָּל זֹאת,
שֶּבְּאֵיזֶה מָקוֹם בָּעוֹלָם מַמְשִׁיכוֹת שְׁתֵּי עֵינָיו לַהֲזוֹת,
שֶׁבְּצֵל שְׁכִינָתְךָ – טוֹב לַבֵּן, שֶׁמִּתַּחַת כְּנָפְךָ, כְּמוֹ טַף,
מַמְשִיכִים חֲלוֹמוֹת לְשַׂחֵק עַל קִמֹּרֶת מִצְחוֹ הַמְלֻטָּף.
שֶׁרָפָאתָ לַנַּעַר אֵי שָׁם: קָם יָשְׁרוֹ וְעָמַד עַל רַגְלָיו
וְשִירוֹ מְכַסֶּה לַגְּבָעוֹת כּכַסּוֹת הָעִירִית, הַשַּׁחְלָב...
תֵּן אוֹת לְרֵעָיו, אֱלֹהַי. עֲנֵנוּ דָבָר, שֶׁאִם לֹא
- הֲלֹא טַעַם לַשֶּׁמֶש אֵינוֹ, לְיָרֵח יָקָר בְּהִלּוֹ.
עֲנֵנוּ נוֹשֵׁק לוֹחֲמִים וְעוֹצֵם עֵינֵיהֶם הַהוֹזוֹת:
הֲיָדַעְתָּ אֶת פִּי הֲלוֹחֵם שֶנָּשַׁקְתָּ בַּפַּעַם הַזֹּאת? - -
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 22:39 |
|
| |
לר' מיכי על הקדיש של עגנון עגנון לא היה פילוסוף אלא סופר ומשורר ולא ענין אותו התער של אוקאם אלא דבר ליבו של האדם וענותו ועומדו למול הפלא והנוראות של העולם וככזה מה נשאר לאדם אם לא לשבח ולהתריס לקבל הדין ולצעוק איכה כי כזה הוא הלב אינו חד כתער אלא הכל קים בו .ובכלל יחס עגנון לדת איני חושב שהיה של תמימות וציניות כמו שכתב עמוס עוז [שלא היה בו שום תמימות] אלא שידע שהוא דור אחרון דור מאסף ולא רצה בעד יסוד נחריבה כי אהב את המשא וניסה לשמרו והרגיש שיש בו טעם לדורות שיבואו [כמו שמשוררים ישראלים חזרו לקבל טעם ביהודה הלוי ] והפצע הגדול שממנו נבעה יצירתו הוא זה שידע שכל שהיה בעם אין המשך לו, וכמו שכתב קורצוייל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 08:43 |
|
| |
.
גֶשֶׁם בִּשְׂדֵה קְרָב / יהודה עמיחי
|
|
גֶשֶׁם יוֹרֵד עַל פְּנֵי רֵעַי;
עַל פְּנֵי רֵעַי הַחַיִּים, אֲשֶׁר
מְכַסִּים רָאשֶׁיהֶם בִּשְׂמִיכָה -
וְעַל פְּנֵי רֵעַי הַמֶּתִים, אֲשֶׁר
אֵינָם מְכַסִּים עוֹד. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 13:07 |
|
| |
יהודה עמיחי
אל מלא רחמים,
אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם ולא רק בו.
אני, שקטפתי פרחים בהר
והסתכלתי אל כל העמקים,
אני, שהבאתי גוויות מן הגבעות,
יודע לספר שהעולם ריק מרחמים.
אני שהייתי מלך המלח ליד הים,
שעמדתי בלי החלטה מול חלוני,
שספרתי צעדי מלאכים,
שלבי הרים משקלות כאב
בתחרויות הנוראות.
אני שמשתמש רק בחלק קטן
מן המילים במלון.
אני, שמוכרח לפתור חידות בעל כורחי,
יודע כי אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 13:17 |
|
| |
שיר שלי,
ליום הזיכרון
החיים לפעמים הם
כאב,
כאב בלי מידה,
כאב שחודר ומפלח ומותיר
פצעים חותכים ורשימו בלתי נשכח.
ולפעמים, החיים הם
געגוע,
געגוע אין סופי
שלא משאיר מקום
שאוכל, כמו חומצה, כל תא בנשמה.
ולפעמים הם תהייה מתמשכת,
זעם, יללה, חוסר אונים:
איך יכולים אנשים להרוג
ככה?
מדוע יש אנשים נהרגים
ככה?
ויותר מכל,
החיים
הם הרבה פעמים סימן-שאלה
סימן-שאלה מציק, בלתי מרפה,
סימן שאלה מהותי וקיומי.
וזיכרון אחד גדול.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 13:31 |
|
| |
יינן
כבר כתבתי לך יינותך טובים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 14:05 |
|
| |
לא מסוגל להבין את כל השמאלץ הזה.
אני הייתי בצבא.
לי נהרגו חברים.
הספקתי בחיי לראות הרבה אנשים שבאו והלכו, בנסיבות כאלה ואחרות.
יש שאלה כללית מנין באת ולאן אתה הולך, אבל מה כל ההתייפיפות הזאת של יום הזכרון ?
ועוד בפורום ציני ואכזר של עצור כאן חושבים ?!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 14:21 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: |  | לא מסוגל להבין את כל השמאלץ הזה.
אני הייתי בצבא.
לי נהרגו חברים.
הספקתי בחיי לראות הרבה אנשים שבאו והלכו, בנסיבות כאלה ואחרות.
יש שאלה כללית מנין באת ולאן אתה הולך, אבל מה כל ההתייפיפות הזאת של יום הזכרון ?
ועוד בפורום ציני ואכזר של עצור כאן חושבים ?! |
|
יש בכך רז,
אלא שאין מגלין אותו אלא לצנועים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 14:25 |
|
| |
| מואדיב כתב: | |
יש בכך רז,
אלא שאין מגלין אותו אלא לצנועים.
|
|
אני שמח לשמוע.
יש לי עוד למה לשאוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 14:44 |
|
| |
שמאלץ הוא דבר טעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 18:36 |
|
| |
שותף סוד
גם אני לא מבין משהו.
שני דברים.
האחד, מדוע כינית את הפורום עצור חושבים "ציני" ו"אכזר". יש כותבים שמרשים לעצמם ציניות, אבל האם מצאת כאן אכזריות לשמה? ואולי צריך להבין מהי אכזריות לדעתך?
שנית, לאחר שהעדת על עצמך שהיית בצבא והיו לך חברים, גם ששילמו בחייהם, אני תמה: האם אינך חש צער על נפילתם? על האבדן? על הצער של המשפחות? געגועים למה שהיה יכול להיות?
אולי זה המקום לצטט סיפור שהובא בח"ח וכמדומה גם כאן, אלא שאיני יודע למצאו. סיפרו זאת על אחד מגדולי הרבנים בישראל לאחר קום המדינה. הוא הלך לנחם אב (כמדומה משורות המזרחי) שבנו נהרג בצבא. הוא סיפר שגם הוא איבד את בנו (יחידו?), אולי בשואה. והוסיף: בנך מת למען מטרה. בנך מת למען יהודים אחרים. אני איני יכול לומר זאת על בני.
היחס ליום הזכרון נובע מן הסתם מכמה גורמים. היחס למדינת ישראל. היחס לציונות. היחס לצה"ל. ואפילו היחס לשאלת העולם הבא והגמול.
ממילא ניתן לשאול: במה שונה היחס שלנו משלנו לשירים שהובאו כאן, וממה נובע ההבדל? (אני מרשה לעצמי לשאול שאלה אישית: האם ההסתכלות שבאה לידי ביטוי בדבריך משקפת יתרון או להפך? באר, נמק, הסבר).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
