מה היא אופטימיות?

אופטימיות יכולה להיות גם עיוורון .. מעין אדישות או חוסר שימת לב לדברים שחוזרים ושבים ומפריעים לנו ..

מתישהו נמות ? לא נורא שטויות כולם מתים .. יש גלגול הבא ..

מה אני בעצם עושה עם החיים שלי ? לא נורא יש זמן .. אפשר לנח

אולי נתמקד ונעשה סדר בבאלאגן ? לאלא ... זה מעיק מדיי , מותח ודורש מאמץ ... עדיף להרגיש טוב

וכן הלאה וכן האלה וכן הלאה ..

אבל שטויות למי זה אכפת .. יהיה אחלה

אופטימיות גם יכולה להיות מבוססת על חוויה, ולא רק על דמיון או אמונה.

אנשים שחוו כל כך הרבה פעמים חרדות או פחדים או כעסים או שהרגישו רע באופן אחר

מצאו את עצמם [ בדיוק באותו מספר פעמים] נרגעים וחוזרים לשפיות ולהרגשה טובה.

הדברים שנראים לנו כרעים הם באמת לא טובים

אבל יש איזון!!!

אחרי שזה קורה עובר קצת זמן ויוצאים מזה.

רק מה כשקורה משהו רע אז הבן אדם יכול לשכוח שיוצאים מזה ולהיכנס לזה בלי לחשוב על היציאה, אלא בבאופן של חוסר אונים כאילו אי אפשר לצאת...


אבל זה לא נכול כי הניסיון שלו עצמו הוכיח שבאמת כל פעם יוצאים מזה מחדש.


הדברים והחששות הם חלק טבעי מהחיים ובדיוק באותו אופן טבעי יש גם את הצד השני והחיובי שמאזן באופן טבעי את הדברים.

אופטימיות היא הידיעה שהדברים מתאזנים חזרה באופן טבעי ואין סיכוי שזה לא יקרה כי זה תמיד קורה.


אז מה שבטוח הוא שבעתי יהיה בסדר, וזה מוביל לכך שאפשר לומר שאם זה ככה אז גם מה שקורה עכשיו זה בסדר וזה חלק מהחיים.

אופטימיות בשבילי, זה לעשות מה שבראש שלך,
ולהרגיש מצויין עם זה, כמובן בלי לפגוע באחר.

אופטימיות זה בריאות, פרנסה, משפחה וחברים.

האזרחית אמרה לי אתמול דברים נפלאים, היא אמרה שכל אדם צריך לקבל

את עצמו  באהבה ובהשלמה גם עם הדברים הלא נעימים שעוברים  עליו

כי עצם העובדה  שלא הכל בסדר אצלו הופכת אותו לאדם אנושי וחי.

ההשלמה של האדם עם מי שהוא ועם מה שעובר עליו מובילה אותו לחיות

בשלום עם עצמו.

לאה אברהם, ברוכה הבאה לישיבת הגולשים!!!

לכאורה את מדברת על פתיחות מתוך הרחבה, ולא בדיוק על אופטימיות

כי אופטימיות היא ההרגשה או הצפי לעתיד טוב, לא?

כמובן, אתה צודק.
אבל צריכים להיות הכלים לכך, בדרך כלל......
בכלל להיות אופטימיים יותר בריא בהרבה מובנים.

וכאן שואל הבן, על מה מתבססת האופטימיות?

יש סוגים שונים של אופטימיות:
 
יש את האופטימי שחי בעולם ורוד, וש"הכל לטובה".

יש את האופטימי שמחפש את הדבר הטוב בהכל (חצי הכוס המלאה).

אני למשל אופטימי שאומר שיש הרבה חרה ויש הרבה טוב אבל נחמד יותר לשים יותר דגש על הטוב (בלי לשכוח את הרע).

יש את הכאילו אופטימי שאופטימי על דברים ספציפיים (יהיה שלג בירושלים) ואז כשהדבר לא עובד\קורה\מסתדר הוא בדיכאון.
אני למשל אופטימי על דברים ספציפיים אבל כשזה לא קורה אני ממשיך בחיים ואומר "אה".

היה משהוא שאמר שפסימי רואה בכל הזדמנות בעיה ואופטימי הוא אדם שרואה בכל בעיה הזדמנות.

שם מקורי, ברוך הבא לישיבת הגולשים!@!!

כשנראה לך שמשהו טוב עומד לקרות אבל הוא לא קרה, ואז אתה אומר "אה", למה אתה מתכוון כשאתה אומר "אה"?

לא הצתרפתי לפורום רק לדיון.
כשאני אומר "אה" אני מתכוון "אוף" בנימה צינית

מדוע היית אופטימי בדברים המסויימים האלו?

תקשיבו שניה

מי קרא או ראה את הסרט/ ספר הישן והטוב

חלף עם הרוח ?

אחרי מליון תלאות בזמן מלחמת האזרחים של אמריקה לפני כ150 שנה

המשפט האחרון בספר הינו משהו כמו :

"מחר יהיה יום חדש" נאנחת סקארלט (גיבורת הספר)


המשפט הזה חקוק לי עד היום ואני מרבה להשתמש בו זהאלזה ופזמן

לא צריך לפתור את כל הבעיות היום כי מחר יהיה יום חדש ונקום עם כחות חדשים ומי יודע אולי ימצא הפיתרון

במהרה וללא מאמץ מצידנו ? וזה קורה...

ויש עוד משפט : " נגיע אל הגשר נעבור אותו"

המשפטים האלה עזרו לי המון בחיים בכל קושי והתגלו כחכמים מאד.

בהצלחה חברים חדש טוב !

בתגובה לשאלה אלי אני אופטימי במצבים האלה פשוט מקטע של שמחת חיים ואם זה לא יקרה, לא נורא.

סמיילי את אופטימית כי אופטימיות זה טוב, ומאמצת סיסמאות מנצחות ורואה בפועל שהסיסמה נותנת כח.

ושםמקורי הוא עם שמחת חיים שמובילה אותו לעשות כל דבר טוב, כך שגם המחשבות על העתיד הם טובות וגם קבלת הרע באה לו טוב.

אבל אופטימיות אמיתית היא לדעתי משהו פנימי שהאדם יכול לדעת היטב שיהיה טוב ולהיות משולל כל אופציית חשיבה בכיוון של יכול להיות גם אחרת.

וכאן אנו מנסים לברר מהיכן נובעת אופטימיות אמיתית.

בדר"כ אופטימיות מבוססת על חוויות שעברנו.
אם חווינו הצלחות יש לנו סיבה להאמין שנמשיך להצליח.
אנו מתגלגלים במעגל חיובי:
הצלחה >>> אני מאמין בעצמי ומצפה להצלחה >>> ציפיה שמגשימה את עצמה >>> הצלחה....

אבל מה קורה שאנו נפלנו לתוך מעגל שלילי ?
כשקשה לנו להאמין בעצמנו?
מהיכן שואבים אופטימיות?

נראה לי שכאן אמונה בה' היא פתרון או חלק מהפתרון
והחלק המעשי יותר זה האנשים שאוהבים אותנו.
עידוד אמיתי וממוקד ולא רק לזרוק משפטים כמו "מה אתה דואג יהי בסדר"

כמי שמחליקה לא מעט לתוך פסימיות אני כבר יודעת שאני "מנפחת" את המציאות השלילית. ולדבר על המציאות הקשה עם חבר אוזרת לי להכנס לפרופורציה. הדברים השלילים לא נעלמים אבל מוקטנים.