לשכנע אורח מארץ להד"ם באמיתות התורה

לב העברי

אני לא מבין את החילוק בין הרישא לסיפא ומה אתה רוצה לומר. גם אם אתה חולק על כך , לפי הבנתי, בספר מלכים רואים, שהיתה תקופה שבה מעמד הר סיני נשכח ולא היתה בעיה לחזור ול"הזכיר" אותה לעם. אם יש כאן בעיית חטים ושעורים , הרי זו בעיה שלך , שכן אתה הגבת על דברי ואל אני על דבריך.

בוקר טוב,

"בודאי לא התרחשו"?
מנין לך?
האם הם משכנעים פחות מתאור מעמד הר סיני בספר שמות? מתאור הבריאה בפרק א' של בראשית? מן התיאור בפרק ב' שם?




כחלום יעוף (לגבי הודעתך הראשונה באשכול),

הטיעונים שלך שכנעו אותי שיש עם גדול (קטן מאוד, במונחים כלל עולמיים...) שמאמין באמונה שלמה במשהו. גם לו הייתי משתכנעת שהאמונה הזו נשמרה ברציפות לאורך אלפי שנים, מראשיתה, המסקנה היחידה שניתן להעלות מכאן היא, שיש הרבה אנשים שמאמינים במשהו.
העובדה שמישהו מאמין בכל ליבו במשהו, במשך שנים ארוכות, אינה הופכת את המשהו הזה לנכון.
גם מיליון אנשים, נשים וטף יכולים לטעות.

למציץ היקר,

אסכם את המערך הלוגי של הדיון שלנו ותגיד לי זה מקובל עליך.
חלקתי עליך בשני מישורים: 1. לוגיקה, 2. הבנת הנקרא. שתי הביקורות שלי לא קשורות בהכרח זו לזו.

1.  ישנן שתי טענות רחוקות זו מזו שאפשר לדון בהן:
א. הנחת יסוד שלא סביר שעם מקבל אירוע היסטורי אא"כ התרחש - לכן אירוע כל אירוע  היסטורי משמעותי החרוט בזכרון הקולקטיבי יהיה בחזקת אמת.
ב. כפירה בהנחת יסוד הקודמת - בעיקרון השתילה אפשרית ואף סבירה, אלא שאין אפשרות טכנית להשתיל בהיסטוריה היהודית אירוע שכזה בגלל שלשלת הקבלה או משהו כזה.
 
אני טעיתי בהבנת הטיעונים שלך כי הבנתי בפשטות שהטענה המקובלת היא א' ולא היתי מודע לטענה ב'.

2. הבנת הניקרא:
ישנן 3 אפשרויות להבין את הסיפור של יאשיהו, ו 3 מסקנות:
A. כתוב בפירוש או קרוב לכך שנשכח איסור ע"ז הלכך גם מעמד ה"ס. 
B  אין הכרע מה נשתכח ומה לא.
C.  כתוב בפירוש או קרוב לכך שמה שהתחדש בספר הוא חומר העונש ולא יסודות הדת.


------------------------------------------------------------------------
אם A אז טענה א' ו -ב' נפרכות
אם B אז טענה ב' נפרכת ולא א'
אם C אז אין פירכא לשום טענה, ויש החלשה מסויימת של טענה ב'.

עמדתך האישית A וב'. ולכן לא הבחנת כ"כ בהבדלה בין שתי הטענות.
עמדתי האישית C וא'.  למרות שאני רואה הגם את שאר הקומבינציות כאפשריות אבל בשכלול הכללי לא ראיתי  איזו פירכא מוכרחת מכל העסק.


לעניין הרלוונטיות של האמונה בס' מלכים - זה רק אם הספר מהוה חלק מהוכחה (מתאים רק לטענה ב').
 אם צריך לפרוך את א' אז חייבים להתיחס לכל הטקסט באמון או לשלול את כולו, כי אנו מחפשים עדות לקבלה של עם היסטוריה חדשה. אם אחרי האמונה בסיפורי חזקיהו עדיין אנו מבינים A אז יש פירכא גם ל- ב'.    

כתבתי את הדברים בשפה קצת לוגית, אבל אין הכוונה לאיזו הוכחה מתמטית אלא לנסות לשרטט בצורה הבהירה את הטענות שלנו כפי שאני רואה אותן ולקבל את הסכמתך.  

מה שמחזק מאד את עמדתי בהבנת הנקרא הוא מ"ש לעיל וקבלתי עליך שלא הגבת :

"מה הוכחה לזה שלא ידעו על איסור ע"ז? מההתלהבות שבה הרסו את מזבחות העכו"ם אחרי מציאת הספר?
 כל זה היה נכון אילולי היה נכתב לנו בפרשה: יַעַן רַךְ-לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְקוָה,
(מתי?...)  בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה,
וַתִּקְרַע אֶת-בְּגָדֶיךָ, וַתִּבְכֶּה לְפָנָי; >"

כמה נקודות למחשבה

א. נראה מהתנך במקומות רבים וכן מן הפרק המדובר במלכים שהאנשים לא ידעו את דיני התורה לפרטיהן - אין זה אומר שלא היתה מסורת כללית לגבי העם ומוצאו. הנביאים/כהנים ידעו הרבה יותר ואליהם פונים לשם ידע - כמו שעושים עם חולדה הנביאה בפרק במלכים

ב. במקומות רבים אנו רואים שילוב של עבודת אלילים יחד עם עבודת אלוקים - פסיחה על שני הסעיפים עד כדי עשיית פסלים לשם יקוק.

חייב לסיים........

ר' מיכי
הערתך באשר למובאה מדברי ויסטריך ואוחנה מוצדקת.
ולמעשה פיספסתי קטע קישור שענינו חידוד האבחנה בין
האירועים המתוארים בתנ"ך, ובין מיתולוגיה כהגדרתה  ע"י
הנ"ל במשפטם הפותח "המיתוס הוא סיפור אידיאלי אשר
 אינו מציג שאלות"  הגדרה שקשה מאד להחילה על סיפורי
התורה


בוקר-טוב
אכן צדקת היווני הממוצע ולא רק הממוצע, לא ערך הפרדה
בין הסטוריה למיתוס,וזאת מן הטעם הפשוט, שהאמת  ההיסטורית
לא הייתה רלוונטית לחייו ולא ענינה אותו כערך
(הראשון שהתיחס להיסטוריה כהסטוריה במובנה העכשווי
היה הרודוטוס ונדמה לי שהוא גם טבע את המושג )

ועל כן השאלה האם היווני האמין? היא מסוג השאלות
שהיווני לא שאל אפילו את עצמו

תוקן על ידי - לונלי_דאב - 08/05/2006 22:50:22

כמה הערות, בעיקר מתודולוגיות. א. השאלה הראשונית היתה האם יש דרך לשכנע באופן הגיוני - רציונלי - שכלי את מי שאינו מכיר את תולדות היהדות בכך שהתורה ניתנה על ידי הקב"ה וכו'. ב. העונים בחרו להשתמש בטיעון ההיסטורי המפורסם של ריה"ל. לאמור: הרצף ההיסטורי מוכיח שהתורה אמת כנאמר בא'. ג. הפורכים השתמשו בשני טיעונים עיקריים. ראשית, האם המסורת עצמה כפי שהיא מובאת בתנ"ך מכילה סתירות לטענה הזו. ובעיקר דיון בגילוי ספר התורה בידי יאשיהו - מה זה בא לומר. שנית - האם צורת החשיבה של בני עמים שונים היא רציונלית במובן של פותח האשכול וכפי שהניח ריה"ל בהוכחתו המפורסמת. וכמדומה ששכחנו לדון בכמה הנחות יסוד שלא נזכרו אלא במרומז בחלק ג'2. א. מה היא גישה "רציונלית"? מה יכול להחשב כ"הוכחה"? ב. מה היא בדיוק טענת המסורת של התורה? ג. עקרונית, איזה סוג של הוכחות או פרכות אפשר להביא מהמקרא? וכל אחת משאלות אלו פותחת נושאים שאינם, למרבה הצער, חד משמעיים. ואבאר. *** א. הוכחות ורציונליות המונח "הוכחה" שרווח אצלנו אינו בהיר וחד משמעי. יש לו לפחות שני משמעים: 1. הוכחה שאי אפשר לערער עליה. 2. נימוק משכנע את המתווכח. למרבה הצער, שום דבר אינו מהווה הוכחה שחסינה בפני כל עירעור, יש אפילו עירעורים על הקוגיטו של דקארט. ספקן יכול להקשות, כמו יום, על ההוכחה של הפילוסוף הצרפתי דקארט כי "אני חושב ולכן אני קיים" (ולא להיבהל מכך שיש סתירות בחשיבתו). או לשאול אם אני באמת לא חולם עכשו, או אם יש עוד תודעות אחרות בעולם, או שהכל דמיון שלי וכו'. מצד שני, אם מטרתנו לשכנע, אז זה תלוי במה שקביל בעיני השואל. וזה לא קשור בהכרח להוכחה שמשקפת אמת כלשהי. אמנם, יש פילוסופיה של המדע ויש מתודולוגיות שונות של הוכחה בתחומים שונים. אך איזה מהם יהיה מקובל בדיון זה? ההוכחות המקובלות במדע ההיסטוריה לא כולן ברמת אמינות שוה. רבות מהן עומדות על "בוודאי ש ..." וכפי שנאמר פעם באשכול בפורום (לינקי) הן אינן יותר מאשר השערה המסתברת. אם מקובל עלינו ניתוח היסטורי, אזי יש לבדוק אם טענה כשל ריה"ל, לגבי רצף היסטורי של המסורת, אכן עומדת במבחנים שונים המקובלים היום. וזה מה שניסו אמנם לעשות כאן. אך יש לזכור כי הוכחות אלו סובלות עקרונית מחולשה שאינה אמורה להיות קיימת בפיזיקה או במתמטיקה. ותמיד ניתן יהיה לטעון: אולי חסר לנו מידע מספיק. או: מי אומר שהמתודה הזו נכונה. אולי אעיר רק הערה מעניינת כי הדגם של ריה"ל נזכר בצורה סיפורית בגמרא, בדמות הסיפור על הגר שבא לשמואל לשאול מי אומר שהמסורת נכונה. (השאלה המקורית היתה על הא"ב). ושמואל משך באזנו של הגר, ושאל מי אומר שהאוזן שלו. ועל זה ענה הגר: כולם יודעים. ושמואל אמר: גם כאן, כולם יודעים. מהו "כולם יודעים"? האם זה תלוי באותו דור? ומה שידעו אצל שמואל וריה"ל, מה שהיה חלק מהתרבות, שוב אינו ידוע ובטוח אצלנו? *** מה טוענת המסורת של התורה? נראה לי שבסך הכל יש אוסף טענות מוגדר לגבי התורה, הבריאה ועוד. למרבה ההפתעה, זה לא כולל טענות ספציפיות כמו ה' ברא את העולם יש מאין )מחלוקת בין הפילוסופים בימי הבינים וזה לא נובע לכאורה באופן חד משמעי מן הכתובים), וגם לא "יש עולם הבא או תחיית המתים" (היה על זה אשכול, והנושא פשוט לא נזכר במפורש בתנ"ך) אבל כמדומה שהתנ"ך מביע עמדה כי יש אלקים, שברא את העולם ומנהל אותו, ובחר בצאצאי אברהם יצחק ויעקב לתת להם את התורה. והתורה כוללת שבת, תפילין ועוד. והנה, למרות שאפשר לערער על כך שהתנ"ך בכל חלקיו מכיר בסיפור יציאת מצרים, במתן תורה, בשמירת המצוות כפי שהיא מפורשת בידי חז"ל, הרי גוף הדברים כן מעיד על כך. לא אאריך בדברים אלו, אך כמדומה שהם מבוארים בדוגמאות שהובאו לעיל. כמובן, על כל אחת אפשר לערער, וזה הנושא הבא. *** אפילו בדורנו יש מערערים על אמינות התנ"ך. הגדילו לעשות שני חוקרים (חוקרים?) בני זמננו, פינקלשטיין ושכחתי את שם חברו, שטענו כי התנ"ך, כלומר סיפורי החומש, חוברו בימי יאשיהו בערך. ומעולם לא היה דוד המלך, וכל שכן בני הדורות שקדמו לו כמובא בתנ"ך, והכל שקר. לטענותיהם היו פרכות שונות, מהן ארכיאולוגיות. אך האם זה "לא רציונלי" להעלות את הספק הזה. וכפי שציין אחד הכותבים לעיל, מה יעשה מי שאין לו רקע תרבותי מספיק לקבל את הנחות היסוד שלנו, האם ניתן לשכנעו באופן חד משמעי ואמיתי בהכרח? אותו ריה"ל הביא הוכחה פגומה מתודולוגית. הנציג המוסלמי בסיפור של "הכוזרי" מבקש להוכיח את נכונות האיסלם מהקוראן. הקוראן הוא ספר ש"אדם אינו מסוגל לחבר" ולכן סימן שהוא חובר בידי אלקים, טוען המוסלמי. והמלך הפיקח עונה: איני קורא ערבית, אז איך אוכל להתייחס לטענתך. כלומר, ללא שיתוף תרבותי מינימלי, איך אפשר להביא הוכחות ממה שהוא רצף תרבותי? *** לפיכך, נראה שהתשובה לשאלה היא שאדם שיבוא מארץ זרה, ללא שיתוף מינימלי עמנו, לא נוכל לחלוק עימו את הודאויות שלנו. אבל - האם זה כל כך רע? כאן המקום לציין את חכמתו הגדולה של מיכי שלנו. בספרו הראשון, "שתי עגלות וכדור פורח", הוא עומד על כך שיש לנו אשליה שמקורה בימי הבינים (אני מוסיף קצת כנראה על דבריו והניסוח ודאי שלי, אך ביסוד הדברים שלו הם וכך הבנתים) - כי התורה צריכה להיות ניתנת להוכחה פילוסופית שאי אפשר לערער עליה. אך אמונה זו היתה טובה ויפה לפי המתודולוגיה של ימי הבינים. ומי אומר שהתורה ועצם מציאות הבורא יתעלה צריכות להיות ניתנות להוכחה כזו. או שאפילו הפילוסופיה היקרה יכולה לתת כל כך הרבה? דבר יכול להיות אמיתי גם אם איני יכול להוכיחו באופן חד משמעי. כפי שכתב פעם סיינפלד, אי אפשר אפילו לדעת בוודאות מיהו "מיימוני" שכותב את ההודעה הזו. אולי זו תוכנה? אבל מסתבר שיש אדם שכותב את המילים האלו עכשו (אני אישית יודע שכך הוא, אבל איך תוכלו להאמין לזה?). **** העולה מכל זאת: א. אין לנו דגם ברור וחד משמעי של הוכחה שאי אפשר לערער עליה. ממילא הבקשה להוכחה "לוגית" היא תובעת יותר מדי. ב. תמיד ניתן להקשות ולערער, בין בטיעונים ראויים בין בדמיונות מופלגים. ג. האם זה כל כך גרוע? לא בגלל שתפקיד האדם להתמודד עם נסיונות כגון נסיון האמונה, אלא בגלל שהעולם הזה כנראה לא נברא על מנת שיכריעו סופית בשיקולים פילוסופיים על האמת. ד. ה' נתן לנו את הרצף ההיסטורי שמעיד על נכונות התורה. אם לא ידענו לשמור עליו, את מי נאשים? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

לב העברי

חן חן על הצגת הלוגיקה של הטיעון. רק תיקון אחד. במונחים שלך עמדתי היא א' (אם הבנתי נכון מה כוונתך בזה) וA . ההתיחסות שלי לנושא ההסתמכות על ספר מלכים , היתה רק בהנחה ומקבלים את A , שאז אין רלוונטיות לדברים נוספים שמספר בעל ספר מלכים על חזקיהו ואין טענה על הפלגינן הזה כל עוד A מוכרח מתוך הסיפור על יאשיהו. אבל אתה צודק שאת A צריך להכריח מתוך מה שכתוב בפרשה הנ"ל ואם אין פירוש זה מוכרח , הרי שפירכא זו , שמתיימרת להראות שטענה א' בהכרח לא נכונה, אינה פירכא, ולכן כן רלווטי לדון מה המשמעות האמיתית של סיפור יאשיהו .

מצד שני כדי לדחות את א' די בפירכא מכוח אפשרות סבירה אחרת , אבל אז אין זה קשור לפרשה הנ"ל של מציאת ספר התורה.

בעניין זה של הבנת הנקרא(=A) , אני רוצה להוסיף עוד ארגומנט (שרמזתי עליו קצת למעלה). הרי אין המדובר במסורת בעל פה שקיימת בזיכרון הקולקטיבי, שכן לפחות בימינו, אף אחד אינו זוכר את מעמד הר סיני וגם אינו מכיר מישהו ששמע ממישהו שזוכר. האימון בסיפור הזה אינו קיים מכוח מקור בלתי תלוי , אלא מכוח אמונה והסתמכות על הטקסט הזה. אף אחד בימינו לא שמע על סיפור מעמד הר סיני מסבא שלו ששמע מסבא שלו. הסיבה שאדם בימינו מאמין בטקסט הזה , נובע מחינוך או מהרגשות אישיות וכו' , הידיעה של סבא שלי וגם של סבא של סבא שלו אינה חזקה יותר מהידיעה שלי ושניהם שואבים מאותו מקור , הטקסט והחינוך לאימון בו . לו יצוייר שיפסיקו לחנך לאור הטקסט ולא זאת אלא שהוא ישכח לחלוטין , הרי בשניים עד שלושה דורות אף אחד לא ידע על הסיפור הנ"ל .

אנו יודעים שההיסטוריה היחידה הידועה היא זו שנכתבה  , והיכן שלא נהוג לכתוב , לא ידוע כמעט כלום אפילו על דברים שהתרחשו לפני כמה עשרות . כל מה שאנו יודעים על ההיסטוריה של עם ישראל הוא ממה שכתוב בתנ"ך בתלמידים ובספרי יוספוס ולמשל על רוב תקופת בית שני לא ידוע לנו מאומה בגלל שכמעט ולא נכתב אז מאומה. הייתי שמח לשמוע דוגמא אחת על מסורת בעל פה שנמשכת מאות שנים.

עכשיו, אם הטקסט של ספר התורה באמת נשכח לחלוטין זה יהיה לא סביר לטעון שמאות שנים אחרי המעמד התקיים ממנו איזה זיכרון בעל פה של מסורת איש מפי איש באופן בלתי תלוי בספר התורה. הדבר היחיד שניתן לטעון הוא שספר התורה נשכח רק לתקופה קצרה ולכן עדיין היה בזיכרון שפעם היה ידוע ספר שבו היה כתוב סיפור על מעמד הר סיני. אבל מכיוון שהטקסט כבר לא היה זכור ומוכר כמות שהוא - ועל זה כבר לא ניתן לחלוק מכוח הבנת הנקרא , שהרי על כל פנים לכל הדעות לא היו זכורים התכנים של פרשיות שלמות כמו פרשיות התוכחה - הרי ניתן היה לטעון שנמצא הספר האבוד ולהשחיל שם כל מיני דברים. כלומר העובדה שאנו יודעים שספר התורה נשכח מעלה כשלעצמה צל גדול של ספק על האימון שאפשר לתת במסורת.

מימוני

האם ידע הנובע מן" ההוכחה המוחלטת" יכול להכלל ולו קטגורית

באחת מן ההגדרות של  " אמונה " (שלא לדבר על משמעות אטימולוגית)

מוקדש למציץ הנערץ

ירושלמי תענית פרק ד הלכה ב דף כ:
"שלושה ספרים מצאו בעזרה, ספר מעוני, ספר זעטוטי, וספר היא.
באחד כתוב מעון אלהי קדם, ובשנים כתוב מענה אלהי קדם, וקיימו שנים וביטלו אחד.
באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד.
באחד מצאו כתוב תשע היא, ובשנים כתיב אחד עשר היא, וקיימו שנים ובטלו אחד" (ע"כ מהירושלמי).

שים לב קורא יקר, כאשר עזרא הסופר רצה לחתום את נוסח התורה הוא מצא 3 ספרים בעזרה, הספרים היו נמצאים בעזרה כאשר הכהנים שומרים עליהם מכל משמר, הכהנים ידעו שיש בין הספרים שינויים בגירסה, אבל הם לא העזו לגעת ולשנות את הגירסה מדעתם.

כלומר, מסורת התורה מסתכמת בזה שיש 3 ספרי התורה בעזרה, שהכהנים יודעים שהם עתיקים ומדויקים ביותר.

כעת נחשוב, מדוע לא ידעו הכהנים להכריע בין הספרים? כי עם השנים לא הצליחו לעקוב אחרי אחידות נוסח התורה, ונוצרו 3 נוסחי תורה.
מדוע לא הצליחו לעקוב על אחידות הנוסח? כי המסורת החיה של ספר התורה נפסקה, מה שנשאר זה מסורת של ספרים כתובים, ובאותם ספרים כתובים נפלה מחלוקת של 3 נוסחי תורה.

אם היתה לכהנים מסורת חיה על התורה, גם את הנוסח המקורי הם היו יודעים, הם הרי הוגים בתורה יומם ולילה והם מבינים את כל מצוות ה', ובודאי שהם גם יודעים מהו הנוסח הנכון.
מכיוון שהמסורת החיה של התורה פסקה, כי אז יכול להיות שגם לכהנים יהיה ספק לגבי הנוסח המקורי של התורה.

נמצא שהוכחנו בהוכחה מוחלטת, שהמסורת החיה של ספר התורה פסקה לגמרי, מה שיש לנו זה מסורת על ספרים כתובים.

לונלי דאב לא הבנתי את השאלה. ראשית, טענתי שאין כזה דבר, הוכחה "מוחלטת". אך אם היה, או אם היה לנו משהו קרוב לזה (ויש, כי לדעתי הספקן צריך לגזור על עצמו, אם הוא קונסיסטנטי, שתיקה או הכרה ביכולת הלשונית ומה שנובע ממנה...) - מדוע שזה לא ייקרא אמונה? השאלה היא איך אנו מגדירים או מאפיינים "אמונה". יש כאן כמה תשובות שניתנו בהיסטוריה. א. אמונה - ידיעה שאין לה ביסוס מספיק. זה מתחיל באפלטון, שחילק בין תחומי ידיעה ויכולות ידיעה, ומגיע עד זמננו, לפילוסופיה האנליטית, עם תנאי הידיעה, כמו להחזיק באמונה נכונה ולהחזיק גם בסיבות מוצדקות לאמונה. לפי זה, ודאי שמה שיש לו הוכחה או הוכחה מוחלטת הוא נכלל באמונה. רק שהוא אפילו יותר מסתם אמונה. ב. אמונה במובן של מה שהידיעה אינה חלה עליו. עד כמה שידוע לי, זו היתה המצאה נוצרית, נוסח טרטוליאן של "אני מאמין כי זה אבסורד". לפי זה, כל מה שיש עליו הוכחה כבר אינו אמונה. אבל יש משותף בין האמונה לידיעה בכך ששתיהן מכילות ידע על נושא כלשהו, אך האופן בו אנו מחזיקים בהן והסיבות לכך הן שונות. אני מקווה שעניתי על שאלתך... שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

דרום חוקר, ממש לא הבנתי את הפירכה הגדולה על "המסורת החיה". חילופי גרסאות קלים די בהם כדי להוכיח שלא התקיימה מסורת חיה ?
מה שהם מראים זה שההוכחה האהובה על הרב נויגרשל על אחידות גרסאות ספרי התורה השונים כהוכחה לאמיתות התורה היא שטויות, אבל אין הדבר סותר קיומה של מסורת חיה (אגב, באותן נורמות של "לא יכול להיות" ו"מסתבר" שדנו בהן קודם, אפשר להוכיח שלא סביר שהרב נויגרשל השתמש אי פעם בראיה הזו לאור העובדה שהירושלמי פורך אותה בבוטות כזו. דא עקא, הוא משתמש בה בכל הרצאה ואף בספריו).
 

בוקר טוב

קצת המחשה תבאר את הענין, ואין צורך להסתבך יותר מידי.

בודאי שמעת על טעמי המקרא, בודאי שמעת על דקדוק בטעמי המקרא.

והנה אני בימי חיי היכרתי אנשים, שהם בקיאים בטעמי המקרא עד קצה גבול יכולתו של האדם. אם תשים לב, בחלק מהאותיות שבתורה יש קוו, הוא נקרא אצל המדקדקים מתג, ויש שמכנים אותו ג'עיא.
אותם בקיאים שהכרתי, יאמרו לך בעיניים עצומות בכל פסוק היכן הוא המתג, היכן צריך להדגיש את המילה, הם יאמרו לך היכן הוא שוא נח ושוא נע, והכל בע"פ, ואם יש מחלוקת בין המדקדקים בין "בן אשר" ו"בן נפתלי" לגבי קריאתה של מילה, גם בזאת הם בקיאים, והכל בע"פ.

כגון המילה "המדברים" (שמות ו,כז) נחלקו בן אשר ובן נפתלי האם היא עם מתג ושוא נע, או בלי מתג ושוא נח, וי"א עם מתג ושוא נח.

לאותם בקיאים, אין ספק בשום פסוק בפסוקי התורה מהם המילים הכתובות בו, מדוע? כי הם יודעים את כל התורה בע"פ.

ע"כ קצת על קצה המזלג, כיצד למדו פעם תורה (גם בימינו אפשר בקלות להגיע לרמה זו, עם קצת רצון טוב)

***

אני מצפה מהכהנים, אשר בידיהם הופקד ספר התורה למשמרת, אשר הם המורים לעם את החוקים והמשפטים, אשר הם יודעים לבאר כל מילה מהמילים שבתורה, אשר הם גדולי הדור של אותם זמנים, שלכל הפחות ידעו את ספר התורה בע"פ, שלכל הפחות יהיו בקיאים בתורה כראוי. ותאמין לי זה ממש לא בשמים.

והנה הירושלמי מספר על שוד ושבר, יש ספק מהו הנוסח המקורי של התורה, וגם גדולי הדור אינם יודעים מה לומר.

תאר לך היית בא למורך ורבך והוא לא היה יודע מהו הנוסח המדויק של התורה במקומות מסויימים, מי שמבין את המשמעות, מבין גם כיצד דבר זה יכול להתרחש, יש מסורת על ספרים כתובים, אבל לא מעבר לכך.

מציץ,

תודה על הסכמתך והערותיך המחכימות.

לגבי הטיעון האחרון, אם הבנתי אותך נכון הוא מעלה ספיקות יותר ברמה הפרטנית.