בכוס שותים בקערה מבשלים.

ירוחם,

אין לי תשובה טובה לשאלה הזו - אני מודה, שבניסוח שלה, היא נשמעת לי מעט מגוחכת...
מה זה "לטובת הנשים"? האם הקלות בדרך לגירושין הן לטובת האשה או לרעתה? (האם עדיף לאשה - או לגבר - שיחיה איתה בן זוג שאינו אוהב אותה?) האם חיוב לקיים את טקס השקית המים המאררים במקרה שהבעל חושד, הוא לטובת האשה או נגדה? (ושים לב, שכפי שרמזתי לעיל, מי שטוען שניתן לגרש רק במקרה של ניאוף, הוא גם זה שמחייב בטקס הסוטה; מי שטוען שמספיק כעס קל או אי-נחת בין בני הזוג כדי לאפשר גירושין, הוא זה שאומר שאין כל סיבה לקיים את טקס הסוטה - אם יש חשד קל בניאוף, כבר עדיפים גירושין, לטעמו).

לטעמי האישי, מה שהכי טוב לאשה הוא לשאול אותה מה טוב לה, ולתת לה להכריע. בעצם, זה גם מה שטוב לגבר.

.


כך מקובלני מאבי ז"ל:



"הקדיחה תבשילו", זו עילה לגירושין?  וכי יש מישהו שמבשל ומעולם לא הקדיח תבשילו?


אלא, אחת מהשתיים:

או שתמיד יהיה אפשר לבקש גירושין, כי תמיד היה תבשיל מוקדח.

או, שאם זו הסיבה שהם רוצים להתגרש, באמת עדיף שלא יחיו יחדיו.




בונוס:
אייקון ירוק לאמא שלום.

אםשלום    מואדיב
אתם ודאי צודקים, אבל זו המציאות.ואם המציאות היו צריכים חז"ל להתמודד
אדם יכל לגרש את אשתו בלי כל סיבה לכאורה. הבעיה היחידה שהיתה לו
זה גובה הכתובה שהיה צריך לשלם לאשה. בברירת מחדל זו נחלצו חז"ל
וקבעו הלכות(המלצות) התנהגות. השאלה שלי אם כן מי מבין הממליצים היה
לטובת הנשים.?

אםשלום. לא כל מי שמצאה באשתו ערוות דבר גם השקה אותה מיים המאוררים
התהליך של אשה סוטה זה לא כל כך פשוט. זה מסובך מורכב וארוך ערוות דבר
זה לא אשה סוטה.

ירוחם,

ריב"ז כבר ביטל את המים המאררים (אגב, משום שרבו המנאפים...), ולכן נראה לי שמה שניתן לנו ללמוד מן הדיון בין ר' יהושע ור' אליעזר בעניין, זה בעיקר את עמדתם כלפי חיי הנישואין והדרך לגירושין. ר"א שמחייב את הבעל המקנא (=חש קנאה) לקנא (=להתחיל בתהליך שסופו בהשקיה), הוא מייצג נאמן של ב"ש הטוענים שהעילה היחידה לגירושין של האשה היא "מצא בה ערות דבר". כלומר - אם הבעל חושד שאשתו נאפה, הוא חייב לבדוק זאת (באמצעות טקס הסוטה), כדי שתהיה לו סיבה מבוססת לגט (ר"א הוא גם זה שדורש עד אחד ולא שנים להליך ה"קנאה", כלומר - מקל על הדרך להשקיה). ר' יהושע אינו מחייב את הבעל המקנא לקנא (שוב - הראשון כתאור רגשי, והשני כפעולה הלכתית), גם בגלל שכחכם מב"ה הוא חושב שעצם קנאת הבעל לאשתו (ומה שמאפשר אותה, מבחינה זוגית, רגשית וכו'), היא כ"הקדיחה תבשילו" ע"פ פירושו המדויק (לענ"ד) של מואדיב. כלומר - מי שהגיע לכך שהוא חושד באשתו בניאוף, סימן שהיחסים ביניהם אינם ראויים להמשך, ואין שום טעם בטקס - שיגרש אותה וזהו.

אני חוזרת על דברי לעיל - מה הכוונה ב"טוב לנשים"? האם נישואין זה תמיד טוב לנשים? האם באמת בכל מצב טב למיתב טנדו? אולי גירושין וחופש מבן זוג כעסן (ששניצל שרוף מספיק לו כדי לרצות גירושין), שעיניו נודדות אחר נשים (יפות יותר) ברחוב, דוקא עדיף?

הבעיה היחידה שלי (עם שתי השיטות), היא חוסר ההדדיות - האשה אינה יכולה לגרש את בעלה כי הקדיח את תבשילה או בגד בה עם אשה אחרת, וגם לא אם פשוט מצאה נאֵה הימנו. אז לשאלתך החוזרת, אענה שוב את תשובתי - מה שטוב לאשה הוא שישאלו אותה מה היא רוצה. וכמספר הנשים, מספר התשובות. בדיוק כמו עם גברים.


תוקן על ידי - אמשלום - 11/05/2006 16:09:44

אם שלום
הבנתי. אין צורך להתמודד עם בעיות. לדעתי הכי טוב .שיהיה שלום עם שכננו
שיהיה שלום ביננו. שימצאו נפט ויהלומים בנגב רצוי גם זהב. רצוי גם למצא תרופה נגד כל המחלות.ועם ישראל יחזור בתשובה כל אחד לפי השקפתו.
בשביל מה להתמודד עם בעיות. נחשוב רק חיובי ואם אין חיובי  זבשם.

עכשיו ברצינות מה כל כך קשה לענות תשובה קצרה על שאלה קצרה? מודה ועוזב

ירוחם,

לא הבנתי את תגובתך.
[עניתי לך כמיטב יכולתי. אני מצטערת אם זה לא מספק אותך.]

אם שלום
אני מאד מכבד אותך ולכן איני חושב שאת מנסה להתחמק מהתמודדות.
אולי אני לא הסברתי את עצמי. אנסה שנית. לא מדובר פה מה טוב לאשה
או מה לא טוב בשבילה. השאלה היא: אמרות החכמים -מי מהם לקח בחשבון
יותר את טובת האשה הלל או שמאי או רבי עקיבא . מודה ועוזב

ירוחם,

הבנתי.
למה אתה מניח שמישהו מהם קבע את קביעותיו על סמך דיון בשאלה "מה טוב לאשה"?

מבחינת הנפ"מ של כל גישה, כבר עניתי לעיל - זה תלוי באשה וברצונותיה, המשתרעים על הסקאלה שבין "טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו" לבין "עדיפים גירושין על חיים עם בן זוג קנאי/כעסן/שעיניו בנשים אחרות".

ואני סברתי כי מבקשים לרדת לסוף דעתו של ר' עקיבא, שהרי לא אפשרי לקבל את דבריו כפשוטם. חיבת להיות להם משמעות עמוקה שאינה מובחנת במבט שטחי

אורח חיים,

אם כבר מבקשים לרדת לסוף דעתו של רבי עקיבה, אזי שלשאלה: "איזהו עשיר ?
רבי עקיבא עונה: כל שיש לו אשה נאה במעשים" עיין שבת כה . ואם לא נקבל את דבריו כפשוטם, אזי הרף שהוא מציב ל"נאה" הוא כמעט בלתי אפשרי - כמה נשים נאות במעשיהן כרחל ישנן?

ארח חיים.
אכן נכונים דברך.וזו אכן היה כונתי.באותה דרך גם צריכים לבדוק גם את דברי הלל ושמאי בנושא גירושי האשה.
באחד השעורים שהעברתי בנושא    "מחשבות נסתרות באמרות חז"ל" עסקתי בנושא שאלתי על כונתם של הלל ושמאי ורבי עקיבא. ושאלתי את השאלה ששאלתי  פה.(היות ובשעור היו רק גברים היה לי חשוב לדעת איך אשה תפרש את זה ולכן כה התעקשתי להבין את דעתך אםשלום) כל המשיבים כאחד אמרו כי שמאי הוא המטיב עם הנשים ושומר על כבודם. שלא יהיה
כה פשוט לגרש אשה. על פניו זה נראה נכון. אבל אם נעמיק קצת לחשוב ונבחון את הדבר מכיוון אחר נראה שלא כך הדבר.
שמאי כפי שאנו מכירים אותו מהמסופר עליו בגמרא. היה אדם ישר וקפדן אשר התחכמויות היו לו לזרא . אמר את אמרתו  מבלי לחשוב על תוצאות דבריו. הלל לאומתו היה כידוע פסיכולוג לא קטן. והכיר את נפש האדם ובעיקר היהודי. הוא הבין כפי שציינו
פה שאשה שבעלה ירצה לגרשה לא יהיו הרבה סיכוים להשאר נשואה. אז מה היה קורה לפי שמאי כל גרושה היתה לה סטיגמה
של ערוות דבר וסיכויה להתחתן עם אחר היו שואפים לאפס. קבע מספיק שהקדיחה תבשילו שהיא לא בשלנית כה טובה. אומרים
האנשים. בשביל בעלה הראשון היא לא בישלה טוב לי יש טעם אחר. ועל ידי כך סיכוייה להנשא שנית גדולים. בא רבי עקיבא
והוסיף על תקנת הלל ואמר אפילו מצאה נאה הימנה. אומרים האנשים יופי זה עניין של טעם. בעיננו היא דווקא מוצאת חן. מודה ועוזב

לגבי דברי ר' עקיבא על גירושין -
אני מתרשם שהכותבים כאן תופשים את דבריו כהמלצה - אם אדם מצא אשה נאה מאשתו, כדאי וראוי שיתגרש. לענ"ד ברור שזו לא המלצה ולא עידוד לגירושין על רקע כזה, אלא היתר - מותר לאדם לגרש את אשתו, אפילו אם הסיבה היא שמצא נאה הימנה.
דהיינו - הדעות האחרות, בפשטות אוסרות על אדם לגרש את אשתו מסיבה כזו. אם אדם מצא אשה נאה מאשתו, והוא מאד מעוניין לגרש את אשתו, זה אסור. בית הדין לא יאפשר לו להתגרש (וכמדומני שיש אפילו דעה שגט לא יחול במקרה כזה), ולעולם הוא יישאר כבול לנישואין הללו, עד שימצא סיבה מוצדקת לגירושין. ואילו ר' עקיבא אומר, שזה מותר. זה לא יפה, זה לא טוב, אבל זה מותר. אם זה מה שהוא רוצה, בית הדין לא יכריח אותו להישאר עם אשתו.
אני לפחות חושב, שהאפשרות השניה - להכריח אותו להישאר עם אשתו בניגוד לרצונו - היא הרבה פחות טובה.