|
|
| נשלח ב-26/2/2003 06:57 |
|
| |
לא הבנתי מדוע היכולת של העובר להישאר חי מחוץ למעי האם יכולה להוות מדד אובייקטיבי להפלת הוולד.
אם אנו משתמשים בשכל הישר, תלות אינה מדד לחיים. ללא קשר לכך שהתלות חלק מתהליך טיבעי.
נניח שבעוד מספר שנים תתקדם הטנולוגיה הרפואית ויתקדם הגיל בו ניתן להחזיק את הוולד חי מחוץ לבטן האם, יתכן גם שיצליחו ליצור רחם מלאכותית המגדלת את התינוק מרגע הביוץ, האם ישתנה אז גיל ההפלה?
במילים אחרות, למה להגדיר את חייו של העובר לפי יכולתנו להחזיקו, האם אין הגדרה לחיים עצמם?
הנה לינק למאמר הדן בנושא מהפן התורני.http://www.yeshiva.org.il/Shiurim/books/pniney/herayon.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2003 10:36 |
|
| |
וטו והיי
ההדגשה שלכם שהבעיה בהפלה אינה מחמת חוסר ידע על יכולות העובר, אלא מחמת חוסר ידע על מצבו (מצב המודעות) כאדם חי, היא מצויינת.
את זה צריך להדגיש שאם כי עובר נחשב (גם הלכתית) מאשר וולד, אבל מי שם אותנו לשופט על חיי עובר. מעניין שההגנה על בעלי החיים פופולרית יחסית לא פחות מההגנה על העוברים. כנראה כי את בעלי החיים לא צריכים לסחוב תשע חודשים ולגדל עשרים שנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2003 07:33 |
|
| |
התמונה הזו ודומות לה הן מדהימות ומרגשות (מפורסמת התמונה של העובר שנותח ברחם אמו והוא מושיט יד ואוחז באצבע המנתח - מדהים!).
כאשר מביאים אותן בהקשר של הפלות, זו המניפולציה הכעורה ביותר שיש להעלות על הדעת.
ברור שהפלה לא נעשית בשלב אפילו קרוב לשלב שבו צולמה התמונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2003 22:35 |
|
| |
הנה תגובה שקיבלתי בפרטי, מובאת לפניכם מעוטרת במחיקות קלות. זו לשון התגובה:
"תמונת העובר היתה בעמוד הראשון של *** [כאן הובא שם העיתון שנמחק כדי שלא יחשוף את מקום שהותה של הכותבת], כך שזכיתי וראיתי את הסידרה כולה ביום ששי, כשהצצתי לעיתון של שכני על הרכבת.
אני לא יכולה לסבול את המניפולציות האלה, כן. וגם, לא כל כך נעים להקשות, אם תינוק מחייך ברחם, הא כיצד הוא מפסיק לחייך כשהוא נולד למשך שבועות מספר? (מה שאין כן אחיזת חפצים, אותה תארת, זה אכן הם עושים מיד עם הלידה.) הדעת (האפיקורסית) שלי נותנת, אם כן, שזה אינו חיוך ממש אלא עוית חמודה כזאת. זה לא אומר שהוא פחות בנאדם או יותר בנאדם (התמונות הן משבועות 30 - 40 להריון, כמובן שאם התינוק נולד אז סיכויי השרידה שלו מצוינים), רק שצריך לקחת את הדמגוגיה הזאת עם, כמו שאומרים מעבר לים, קמצוץ מלח.
אפילו הבנות שלי ידעו, מיד כשהגיעו לגיל בינה מסויים, שאף אחד בעולם איננו בעד הפלות, רק שיש הרבה אנשים שהם נגד, ואנשים אחרים, כמונו, שמבינים את הקשיים ותומכים בזכות האישה לעשות את הבחירה הזאת, שאף פעם אינה קלה.
לעומת זאת ****, למשל, שהיא נוצריה פנדמנטליסטית מהסוג הרעשני, מציגה להן את הפן השני, שפנים אל פנים הוא דוחה עוד יותר מאשר במדיה. היא גם היתה ילדה מאומצת, אז כשהיא גומרת לצטט את אלוהים ואת ישו וכל מיני עובדות מדעיות יותר או פחות ממדרשו של הד"ר אפרתי (כך קוראים לו?), היא שולפת את "אם הפלות היו מותרות בזמנו אז אני לא הייתי קיימת", ותמיד כשהיא אומרת את זה אני רואה את המבט של *** [כאן הובא שמה של בתה המקסימה של הכותבת] משתנה לשבריר שניה, ויודעת שהיא חושבת שזה בעצם, אולי, לא היה כל כך נורא... :) "
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 18:21 |
|
| |
בשכבר הימים היה סטיקר:
"רק אלו שכבר נולדו הם בעד הפלות."
וזה קצת יותר מתוחכם ממה שנראה ממבט ראשון. חשבו ותראו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2004 18:30 |
|
| |
את הסטיקר המתוחכם הזה אפשר להוסיף לוורט המופלא על בטהובן (שהובא אי שם באשכול) ולתמונה סוחטת הרגשות שמובאת קצת למעלה בעמוד זה ולשאר השטיקים א - לה ארגון אפרת ושאר צדיקים.
לא הכרתי אדם בחלד שטען שהפלות הן עניין חיובי או רצוי, אבל לעתים זה עניין הכרחי או מצב שבו עושים רע קטן כדי להימנע מרע גדול ממנו. עם הקשיים האלה, עוד לא התמודד אף סטיקר ממולח או סיסמה יחצני"ת קולעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 12:29 |
|
| |
יינן: הפלה זה רצח?
בספרו הגדול (בשני המובנים) של הרב מיכי אברהם: שתי עגלות וכדור פורח, הארה 26 (כמדומני, הספר אנו תחת ידי ברגע זה), נידונה שאלת ההפלות. הדיון בא לבחון את השאלה "מיהו רציונאלי". הרב מיכי מבקש להראות מתוך הדוגמה של שאלת ההפלות, כי מצג השווא של הפוסט-מודרניזם (או: החשיבה האנליטית) מדהים עד להפליא. בימינו נראה כאילו אנשים דתיים ומאמינים נכנעים ל"שטיפת מוח" דתית, ומתאימים את מסקנותיהם בהתאם ל"קו המנחה" האפריורי שלהם. כך, למשל, הם יצדיקו את פסק ההלכה בשלל טעמים ונימוקים, בה בשעה שהמסקנה כבר קבועה מראש – בגלל סיבות שונות, ביניהן "שטיפת מוח" מגיל קטנות.
ההדגמה מההפלות מנסה להוכיח כי לאמיתו של דבר, בשאלות היסודיות והבסיסיות ביותר, דווקא ההיפך הוא הנכון. הליברל והנאור מתברר כמי שנוהה אחר שטיפת המוח ואחר מאווייו והאינטרסים שלו, ובהתאם לכך מציג את הנמקותיו אילו הן הן "המסקנה הרציונאלית". זאת בעוד דווקא האנשים הדתיים גוזרים את מסקנותיהם בצורה מאוד רציונאלית, לפחות באופן יחסי.
הדוגמא היא זו:
ה"אנשים הנאורים" בימינו, וזו טענה ההולכת ורווחת, מצדדים ב"זכות האישה על גופה" המאפשרת לה להחליט על הפלת עוברה.
הנה דוגמא של "שטיפת מוח" ו"מסקנה גזורה מראש" בדמות "קידמה ונאורות": הרי אין בשאלה זו דיון האם הפלה היא רצח העובר, "והיא רצח העובר". הדיון הועבר לשאלה אחרת, לגביה כולם בעלי דעה אחידה – האם לאישה יש זכות על גופה. מאחר שכולם מסכימים עם זכותה של האישה, הרי שהם חייבים להסכים לאפשור ההפלות. העובדה ששאלת זכותה של האישה על גופה אינה עניין לנושא ההפלות – אינה מעניינת אף אחד. "שטיפת המוח" המדברת על זכותה של האישה, והעובדה שבסך הכל זה נוח להתיר הפלות (בגלל סיבות כלכליות או אחרות) – יכולה להעביר את האנשים על דעתם הרציונאלית, שלמעשה רוצחים בכך תינוק קטן.
האם לאמא מותר לרצוח את תינוקה בן שני הימים, מכיוון שאי לה כסף לפרנס אותו, או בגלל שלא נוח לה עם הילד? מדוע לרצוח עובר מותר?
לעומת זאת, אדם דתי אומר: ההכרעה בנושא זה אינה פשוטה. עומדים כאן שני ערכים חשובים, זה מול זה. אין לי אלא לפנות לתורת-אלוקים, שהיא בעלת הסמכות בנידון. לפי השקפתו זו, שהתורה היא בעלת הסמכות – הרי הוא המחליט את ההחלטה הרציונאלית ביותר, שהכי פחות קשורה לשטיפת מוח ולמסקנה גזורה מראש.
עד כאן תורף חלק מהדיון של הרב מיכי, במילותיי שלי.
אך נדמה לי משום מה שההדגמה אינה טובה, ולפחות אותי באופן אישי אין היא משכנעת.
שאלת זכותה של האישה על גופה מאוד קשורה לדיון זה, וגם אם לא תמיד המילים הנכונות מבוטאות בדיון שכזה, אנסה להסביר בכל זאת מדוע אכן אין הפלה נחשבת לרצח מצד סיבות רציונאליות. אולי יהא ניתן לחלוק על הסיבות הללו, אולם הם עדיין כבדות משקל.
כפי שמיכי מסביר לפני כן בספרו, אנשים נשענים פעמים רבות ובצדק על תחושה אינטואיטיבית המשותפת לאנשים רבים. לדוגמא, כאשר אדם נוסע ברכבת בין הולנד לבלגיה. כשהרכבת מגיעה לבלגיה, הוא מבחין לפתע בהודעת ברכה גדולה הבנויה מאבנים גדולות: "Welcome". שתי אפשרויות כיצד הגיעו האבנים לכאן: 1) באופן אקראי לגמרי, התקבצו האבנים לצורת הודעה הברכה. 2) מישהו, מן הסתם מטעם הממשלה הבלגית, הניח את האבנים לשם הודעת ברכה לבאים בשערי בלגיה. למרות שלאדם אין כל יכולת להכריע איזו מן האפשרויות נכונה (אלא אם כן ראה את הנחת האבנים), התחושה האינטואיטיבית מכריעה כי מישהו הניח את האבנים הללו, ועד כדי כך שכל מי שיטען אחרת יחשב על ידינו למוזר.
מיכי (וגם אני הקטן) מצדיק תפיסות הכרעה דוגמת אלו, והוא מכליל אותן תחת הגדרת "החשיבה הסינתטית".
לאור דברים אלו, אי אפשר להתעלם מהתחושה האינטואיטיבית הבסיסית שלנו, שיש הבדל בין עובר (בוודאי אם הוא בשלבים – חודשים – הראשונים ליצירתו) לתינוק.
הסיבה לכך היא אמיתית, כך נדמה לי. עובר במעי אימו – הוא מצוי בתהליך יצירה. האמא יוצרת אותו. תינוק הוא חי ברשות עצמו, עולם בפני עצמו. האמא (וזה יכול להיות לאמיתו של דבר כל אחד אחר – בניגוד לעובר), רק מסייעת לו לגדול.
יש טענה בעלת משקל רב בכך שמותר לאמא להפסיק את יצירתו של התינוק. היא אינה מפסיקה את חייו של אדם אחר – לזה אין לה זכות. אך אי אפשר לחייב אותה להמשיך וליצור משהו מסוים. אם נאמר שהיא חייבת להשלים כל תהליך של יצירה בו החלה, נמצא שהמצב הבא ייאסר אף הוא: לו נניח שאחרי שהביצית הופרתה, ניתן יהיה לשתות שיקוי מסוים שיגרום לגדיעת ההתפתחות של הביצית המופרית. האם גם אז זה יהיה רצח?!
בניסוח אחר קצת, כפי שחז"ל אמרו, העובר במעי אמו הוא בעצם כמו אבר מגוף אמו. האם יוצרת ויוצרת, במהלך ההיריון, את האבר הזה לכלל מציאות עצמאית. סביר מאוד אפוא להכריע שכל עוד לא הגיע האבר הזה לכלל מציאות עצמאית, מותר לאם להחליט על הפסקת תהליך יצירת האבר למציאות עצמאית.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 12:38 |
|
| |
מרומם: יש מקרים בתורה שהפלה זה לא רצח? 19/7/2006
למדנו ברמב"ם, בהלכות סנהדרין (פרק י"ב הלכה ד'), ובעוד מקומות בתורה, משנגמר דינו אין משהין אותו אלא יהרג ביומו, אפילו היתה עוברה אין ממתינין לה עד שתלד, ומכין אותה כנגד בית ההריון עד שימות הולד תחלה, אך יש מקרה, שאם ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד.
ובחלק האחרון הוא כותב, שכל אשה שתהרג מותר ליהנות בשערה.
וכאן נפלה לי שאלה, על החלק הראשון, והאחרון.
א. הרי לכל אורך הזמנים לימדונו, שעל פי תורה אסור להרוג עובר ברחם אמו, הפלה זה רצח וכאלו, ועוד מה עם זה שלא יומתו בנים על אבות וכו'?
ב. מדוע מותר להינות בשער ראשה לאחר מותה, איזה מין דבר מכוער, מה אם כבוד המת?
האם לא גידלו אותנו באמונה, שהתורה היהודית היא התורה הכי הומנית וכדו'?
אבקש תגובה לא רק תורנית אלה גם הגיונית וע"פ תורה, ואם אפשר גם קצרה, ועמכם הסליחה.
*****
בוקר_טוב:
"לכל אורך הזמנים לימדונו, שעל פי תורה אסור להרוג עובר ברחם אמו, הפלה זה רצח" - מי בדיוק לימדונו ? הרב אמנון יצחק ? גראפיטי בכל מיני מקומות ? השאלה האם הפלה אסורה מדאורייתא באיסור "לא תרצח" או שאסורה מדאורייתא אבל באיסור קל יותר, או שאסורה רק מדרבנן היא במחלוקת הפוסקים האחרונים.
*****
riv:
לא יומתו בנים על אבות וכו'?
ומה עם בנו של דוד מאותו חטא שמותו נגזר עליו עוד ברחם אימו, ואחר כך עוד שלושה בנים - סך הכל "את הכבשה שילם ארבעתיים" כנבואת נתן הנביא?
*****
אחתמימה:
בס"ד
ההומניות בתורה מתבטאת בכך שהאמא נמצאת במקום הראשון ולכן פוסקים רבים התירו הפלה משום "דין רודף".
יש מחלוקות רבות בנוגע ל"דין הרודף" ויש שטוענים (אם אינני טועה בתוכם הרב ולדנברג) שדין זה חל גם על רודף נפשי- משמע שהתינוק לא ממש מאיי'ם על חיי' האם אלא על בריאותה הנפשית (מעמסה כלכלית, זכרון של מקרה בגינו הוא הגיע לעולם וכו').
ובנוגע להגדרת הפלה כרצח- כפי שאמר "בוקר טוב" מי קבע זאת כרצח?
הפלה היא כמו- רצח אך היא לא שקולה כרצח ורואים זאת לפי עונש העבירה שהוא לא כעונש הניתן על רצח, ולא נענשים על כך בבי"ד.
ברגע שרואים את ראש העובר או כל איבר אחר כבר בחוץ- הוא נחשב כחי- ואז אם הורגים אותו זה רצח, כל עוד התינוק בתוך בטן אימו- הוא חי בזכותה ולא כאנוש נפרד (רש"י) ולכן כל עוד לא יצא לאוויר העולם ומבצעים הפלה- זה אינו נחשב רצח אלא כ-רצח ואני חושבת שדווקא פה צריך לשים דגש על ניואנסים.
בנוסף גם אם התינוק הוא לא חי הוא בתוך אימו ונחשב בכל זאת לסוג של איבר, אז יש הטוענים ש"כריתת"איבר זה למען שלומה של האשה הוא ככריתת כל איבר המותר להוציאו.
עד פה אני מקווה שלא חידשתי כלום.
א.לכן גם בנוגע לאשה ההריונית המוזכרת בהלכות סנהדרין ,העובר אינו "חי" ולכן אין עיניי'ן של "יומתו בנים על אבות" ואולי כמו ההשוואה לכריתת איבר שמזיק לאם ביסורים, מפילים את התינוק בתחילה על מנת למנוע מהאם יסורים גדולים יותר כשיענישו אותה.
ואם כבר הזכרת את עוון האבות, אז גם בתינוק שאם יוולד יחשב ממזר יש מחלוקת גדולה באחרונים האם להפילו- וגם פה יש עיניי'ן שהוא יסבול מחטא הוריו, וקראתי לפני כמה זמן שאם ממזר ובן כהן נופלים בשבי אז מוצאים את הממזר תחילה - בא להראות על הפלוס שבהשארתו בחיי'ם?
ב.גם דוד המלך נאמר(סנהדרין י"ט, ע"ב) שקידש את מיכל ב100 ערלות פלישתים, אז אולי כשם שעשה זאת - מותרת ההנאה מהמת? מצד שני מדובר בגויי'ם ובנ"י כמובן לא כאותו דין, אבל שמא עשה זאת לפני שהרגם ועודם היו בחיי'ם? אז אולי כנ"ל לגבי האשה- יכול להיות שגזזו את שיערה עוד לפני ביצוע הדין- ואז שערה מותר בהנאה (?)
*****
דין_ודיין:
לגבי הפלה: באמת נראה להסיק מהלכה זו שהפלה מותרת לכתחילה, וכן כתבו כמה פוסקים (כמדומני שכן כתב היעב"ץ).
לגבי השיער: כמדומני שרוב הפוסקים הבינו שלא מדובר בגמרא בשיער האשה ממש, אלא בפיאה נוכרית שלה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 13:53 |
|
| |
לא ברור מהדיון הנ"ל אם הוא עוסק במוסר הדתי או במוסר וההגינות האנושית, מנקודת מבטנו אנו.
מנקודת מבט דתית - נראה לי שהנושא אמור להיות מוכרע אך ורק ע"י הרבנים כפי הבנתם הם את התורה וחז"ל, ואין כאן מקום לשיקול אישי - גם אם ההוראה הרבנית נראית שגויה לאי מי מבאי הפורום.
מנקודת מבט של מוסריות והגינות אישית - מטרת המוסר, באופן כללי, היא למזער עד למינימום סבל ופגיעה בבני אנוש. כיוון שבפעולות מסויימות קשה לדעת למי יגרם סבל רב יותר, נדרש להפעיל שיקול דעת, והמבט יכול להשתנות מאחד לשני. (לדוגמא, לחרדים נגרם סבל בעקבות קיום מצעד הגאווה, לקהילה ההומולסבית נגרם סבל עקב חוסר האפשרות לצעוד - לכל אחד תהיה נקודת מבט שונה על העניין, וההכרעה אינה פשוטה).
יש מקרים בהם שיקול הדעת הנצרך אינו כה מורכב - בעניין ההפלות, ברור שסבל ההריון והלידה וגידול הילד הוא גדול לאין שיעור מסבלו של העובר שבדרך כלל אפסי עד אינו קיים, ואפילו את חרדת המוות שקיימת אצל כל יצור חי (כולל בעלי חיים) אין לו.
אם כן מדוע לא להרוג תינוק בן יומו?
בדרך כלל כאשר התינוק נולד, באופן מיידי נקשרים אליו רגשית כל הסובבים אותו, המטפלים בו, אולי אביו של התינוק או אחיו - ונגרם להם צער גדול ע"י הריגתו. כמו כן , לאחר שתינוק נולד אפשר למסרו לאימוץ - וזה לא כפיית סבל מיותר על האם, בניגוד לאישה הרה שבעצם מצפים ממנה לסבול את מחושי ההריון ויסורי הלידה בניגוד לרצונה.
אישה בודדה שתלד לבד ביער ותהרוג את עוברה מתוך חוסר אפשרות לגדל אותו לחיים סבירים וכדו' - אני לא חושבת שיש להתייחס אליה בשונה מאישה המפילה את עוברה. למרות שניתן לומר שככל שההריון מתקדם יש כאן יותר אלמנט של 'חיים' - תודעה ממשית יש בעיקר לילד גדול, שמבין חרדת מוות מהי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 13:56 |
|
| |
רמב"ם: 'אפילו היתה עוברה אין ממתינין לה עד שתלד, ומכין אותה כנגד בית ההריון עד שימות הולד תחלה'
'שכל אשה שתהרג מותר ליהנות בשערה'.
למרות שמשפטים אלו הובאו לצורך ענייני, אני רואה לנכון לציין: מחליא.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 20:20 |
|
| |
[לנושא האשכול -
כדאי מאוד לעיין במאמר (המעולה, לענ"ד) של רונית עיר-שי בספר עיונים חדשים בפילוסופיה של ההלכה: "תפיסות מגדריות בפסקי הלכה: סוגיית ההפלות כמקרה מבחן".]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2008 23:13 |
|
| |
אמבר
מחליא?? צודקת לא רק זה מחליא,
אבל בואי נחשוב יחד , הדברים נכתבו לפני שמונה מאות שנה, מבוססים על דברים שנלמדו לפני אלפיים שנה, היום היו כותבים אחרת,
המחשבה להרוג קודם את הולד ברחם אמו, נובעת ביסודה- עד כמה שזה נראה מוזר- מתוך מחשבה טובה ורחמנית-
הדברים מבוססים על הגמרא בסנהדרין, כי יש להרוג את הנידון למוות בצורה כמה שפחות כואבת
האשה נידונה למוות- וצריכים להרוג אותה, היא הרה,- מה עושים?
להרוג אותה ולהשאיר את הולד חי ברחמה? הוא ימות הרי בסוף, ביסורים גדולים, מקפידים להרוג אותו קודם שלא יסבול,
מה האלטרנטיבה, ניתוח קיסרי? לא היה מוכר!, ואולי הולד טרם מוכן ללידה? מה את הית מציע??,
|
|
|
|
|