בית פורומים עצור כאן חושבים

אני וסימון ומואיז הקטן (לזיכרו של יוסי בנאי)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/5/2006 17:14 לינק ישיר 

יוסי בנאי מסמל בעיני את התרבות הישראלית והיחס הדו-ערכי שלי אליה.

מצד אחד, הוא היה מהקיצוניים בהתבטאויותיו כנגד הדת והציבור הדתי.

מצד שני, אני לא יודע אם יש שיר כמו 'אני וסימון' שכה טלטל אותי בילדות ונשאר חרוט בי עד היום, או בגילאים מאוחרים בהרבה כמה משירי האהבה והשאנסונים שלו ('יפה שלי' למשל, אם זה שם השיר...אין לי מושג).

היכולת לעורר בי תגובות כה שונות במקביל - היא התרבות הישראלית.

שנשתדל לזכור לו את הדברים הטובים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/5/2006 17:21 לינק ישיר 


יוסי בנאי
ידענו אש ידענו רעם
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים

וחדר זה עודו שומר
זכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.

אני מכיר את כשופיך
את השקרים את הסודות.
צריך תמיד לפקוח אין
ולהשמר ממלכודות.

ובלילות הכי קרים
היו ודאי גם אחרים
שאת גופך השביעו נחת.
הן אחרי ככלות הכל
היה לי כשרון גדול
להזדקן איתך ביחד.

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.

הזמן שיר אבל מנגן עוד
והימים כואבים
אך אין מלכודת מסוכנת
כשלוותם של אוהבים.

אם את רוצה עכשיו לבכות
ליבי נקרע עכשיו פחות
יש בזהירות עכשיו ללכת.
זה קו הגבול מכאן עד כאן
כי המשחק הוא מסוכן
המלחמה ברוך נמשכת

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/5/2006 17:22 לינק ישיר 

ממללא,

שאתה תיפול בפח הזה? הרי הוא  יחד עם הביקורת  הזו -המוצדקת- כמעט הטיף לחזרה לאמונה הרכה של אביו וסבו. של הספרדים של פעם. אז מה התלונה?

. למרות שלטעמי גם אילו לא היה עושה זאת, הרי שזה לא קשור ליצירה שלו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/5/2006 17:36 לינק ישיר 

פתחנו סניף של ישרונט פה? דיון באומנותו של בנאי ז"ל במקומה אבל ציטוט יצירתו באופן כה מסיבי? אתמהא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/5/2006 17:42 לינק ישיר 

שחרית אולי לא שמת לב אבל זה מה שעושים כאן בתגובות האחרונות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/5/2006 17:46 לינק ישיר 

שירונט..שירונט..

ישרונט יכול להיות שם נחמד לבנק וירטואלי



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/5/2006 17:55 לינק ישיר 

קעלמער, אכן , ואני התייחסתי למנה הראשונה הדשנה שהובאה פה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2006 22:16 לינק ישיר 

לבקשת לונלי דאב

איך מפי בן ובת, הגות הבל רבת, תמור שירים וחדוות.
ויהי נועם נשבת במוצאי שבת.

לא עלתה בידי לקונן על מה שריצית לקונן, אבל בפי קינה על מה שעלתה בידי באשכול זה:
מנוס מחיים פחד איומים בצאת ממתעלמי הזמן
ועוצרים שם
בריחה מחוק ודין למתק נוסטלגיית עגבים
בצאתי מעצור כאן

"מי שכך שואל - גישמאק ב'קצות' לא חווה מעולם"
בצאתי מעצור שם
"אין לך גישמאק בברעכט ווייל - לכן פרקת עולם!"
בצאתי מעצור כאן

יתדות ופשקווילים הפגנות וכנסים
בצאתי מעצור שם
רוח זנונים בלהט חרב פנחסים
בצאתי מעצור כאן

ובכן, אינני יוצא עד שלא יזרקו אותי, כי איני מתיחס בקינה לחלק הארי של הפורום - אלא לתחושה שיש איזה קונצנזוס שנחמד לכתוב "בגד ים דו מסלולי" ואין ביקורת על מי שלעג בתוך יצירתו לדברים שאני מוכן למות למענם.   
לעצם הדבר שהתכוונתי לקונן עליו ביום שישי: ההמנעות מכינון תרבות יהודית בארץ וההסתפקות בתחליף הזול (כגון גששים סורמלו וכיו"ב) אתיחס בהמשך בצורה פרוזאית.
בנתיים עוד קינה שכבר קצת יותר מתיחסת למה שרציתי:
אמר נאכאמלנישט: הוא לא רצה שיזמרו לו מילים בארמית בלוויתו.
מי שאצבעותיו עוד רועדות לפני ההקדלה "זמירות ארמיות" 
על יתגדל ויתקדש שמיה רבה
מי שלא יכול לראות שכונות של חידלון וקיפאון כי הוא רוצה לראות
עלמא דברא כרעותיה
מי שלא יכול להמתין לפילוסופים שיכלו את הספקות
בחייכון וביומיכון
והמעט הזך לא יתעלם ממעש ההמון: בניין, קישוט ותשבחות
בחיי כל ישראל
מי שבגרון ניחר עוד קורא לעלם ולעלמי עלמיא
יקונן עימי קינות.

אף אחד לא קם....










תוקן על ידי - לבהעיברי - 13/05/2006 22:39:18



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2006 22:29 לינק ישיר 

לצערי, לא עברתי כראוי על האשכול, ואיני יודע אם זה כבר פורסם כאן (אם כן, נא למחוק). מצאתי בוואלה. תרנגול כפרות" שנעשה במסגרת "מפגשיר" של ערוץ 24 אמור היה לצאת לרדיו בשבועות הקרובים, כשיר נוסטלגי, ונראה כעת כשיר פרידה יום חמישי, 11 במאי 2006, 16:40 מאת: חדשות 10 ישראל 10 שירו האחרון של יוסי בנאי, "תרנגול כפרות", שהוקלט לפני 10 ימים, אמור היה לצאת לתחנות הרדיו בשבועות הקרובים. השיר נכתב במסגרת פרויקט "מפגשיר" של ערוץ המוזיקה, פרויקט המפגיש שני אמנים היוצרים שיר משותף. "תרנגול כפרות" הולחן במסגרת הפרויקט על ידי מיכה שטרית למילותיו של בנאי. "תרנגול כפרות" נושא אופי נוסטלגי בהיזכרו של בנאי בבית ילדות שנעלם. בנסיבות המצערות, הוא מצטייר כמעט כשיר פרידה. בנאי כותב בו: "וכמו תמיד בסתיו אני נפרד בצער/ מקיץ שעכשיו רואים את קצה סופו/ ובין עלים צמאים אני עומד כמו נער/ ממתין בסקרנות לחורף שיבוא". מילות השיר בסתיו תמיד בסתיו בשקט ודממה יוצאים זיכרונותי על גב ענן קטן והם שטים להם מעל האדמה כדי להתבשם מכל נופי הזמן וכמו תמיד בסתיו אני נפרד בצער מקיץ שעכשיו רואים את קצה סופו ובין עלים צמאים אני עומד כמו נער ממתין בסקרנות לחורף שיבוא אני זוכר תרנגול כפרות ציפור קטנה על גג מלאכים מטיילים על קירות מפה לבנה בכל חג בסתיו תמיד בסתיו חוזרים אלי קולות שעם הזמן חלפו אבדו כבר ואינם והם נושאים איתם זמירות חג ותפילות והם נושאים איתם עולם שנעלם אבל עמוק בלב נפשי תמיד חוזרת אל דוכנים של שוק וממתקי סוכר רומנסות רחוקות שאריות מסורת וערמונים של אש בטעם חורף קר אני זוכר תרנגול כפרות ציפור קטנה על גג מלאכים מטיילים על קירות מפה לבנה בכל חג בסתיו תמיד בסתיו אבי חוזר בשקט מארץ הדממה כולו מאיר פנים והוא מביט אלי ונשמתו שותקת ושוב עושה דרכו אל קץ כל הימים ענן כחול הלב ורוח בו נושבת מכל עלה צמא קוראים אלי רוחות אני רואה אחים ומשפחה אוהבת ועיר ילדות קטנה כולה שק אנחות אני זוכר תרנגול כפרות ציפור קטנה על גג מלאכים מטיילים על קירות מפה לבנה בכל חג http://news.walla.co.il/?w=/6/904447 שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2006 22:30 לינק ישיר 

לבהעברי,

קשה להתווכח עם פשקוויל מדבר...

כשתשתחרר מההבל הזה שרק מי שלא טעם טעם 'קצות'  עזב לרדוף אחרי עגבים, אולי נמשיך לדבר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2006 22:32 לינק ישיר 




,"לא עלתה בידי לקונן על מה שריצית לקונן, אבל בפי קינה על מה שעלתה בידי באשכול זה:
מנוס מחיים פחד איומים בצאת ממתעלמי הזמן
ועוצרים שם
בריחה מחוק ודין למתק נוסטלגיית עגבים
בצאתי מעצור כאן"


ה.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />*:namespace prefix = o />


מַה לָּךְ צְבִיָּה תִּמְנְעִי צִירָיִךְ


מִדּוֹד צְלָעָיו מָלְאוּ צִירָיִךְ


לֹא תֵדְעִי כִּי אֵין לְדוֹדֵךְ מִזְּמָן


בִּלְתִּי שְׁמֹעַ קוֹל שְׁלוֹמוֹתָיִךְ


אִם הַפְּרִידָה עַל שְׁנֵינוּ נִגְזְרָה


עִמְדִי מְעַט עַד אֶחֱזֶה פָנָיִךְ


לֹא אֵדְעָה אִם בֵּין צְלָעַי נֶעֱצַר


לִבִּי וְאִם יֵלֵךְ לְמַסָּעָיִךְ


חֵי אַהֲבָה זִכְרִי יְמֵי חִשְׁקֵךְ כְּמוֹ


אֶזְכּוֹר אֲנִי לֵילוֹת תְּשׁוּקוֹתָיִךְ


כַּאֲשֶׁר דְּמוּתֵךְ בַּחֲלוֹמִי יַעֲבֹר


כֵּן אֶעְבְּרָה נָא בַּחֲלוֹמוֹתָיִךְ


בֵּינִי וּבֵינֵךְ יָם דְּמָעוֹת יֶהֱמוּ


גַלָּיו וְלֹא אוּכַל עֲבֹר אֵלָיִךְ


אַךְ לוּ פְעָמַיִךְ לְעָבְרוֹ קָרְבוּ


אָז נִבְקְעוּ מֵימָיו לְכַף רַגְלָיִךְ


לוּ אַחֲרֵי מוֹתִי בְּאָזְנַי יַעֲלֶה


קוֹל פַּעֲמוֹן זָהָב עֲלֵי שׁוּלָיִךְ


אוֹ תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם יְדִידֵךְ מִשְּׁאוֹל


אֶשְׁאֵל בְּדוֹדַיִךְ וּבִשְׁלוֹמָיִךְ


אָכֵן עֲלֵי שָׁפְכֵךְ דְּמֵי לִבִּי שְׁנֵי


עֵדִים לְחָיַיִךְ וְשִׂפְתוֹתָיִךְ


אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא כֵן וְהֵם עֵדַי עֲלֵי


דָמִי וְעַל כִּי שָׁפְכוּ יָדָיִךְ


מַה תַּחְפְצִי מוֹתִי וְהֵן אֶחְפֹּץ אֲנִי


שָׁנִים לְהוֹסִיף עַל שְׁנֵי חַיָיִךְ


אִם תִּגְזְלִי נוּמִי בְּלֵיל חִשְׁקִי הֲלֹא


אֶתֵּן שְׁנָת עֵינַי לְעַפְעַפָּיִךְ


מֵימֵי דְמָעוֹת לִחֲכָה אִשֵּׁך וְגַם


אַבְנֵי לְבָבוֹת שָׁחֲקוּ מֵימָיִךְ


בָּאתִי בְּאֵשׁ חִשְׁקֵךְ וּמֵי בִכְיִי אֲהָהּ


לִבִּי בְדִמְעוֹתַי וְגֶחָלָיִךְ


בֵּין מַר וּמָתוֹק יַעֲמֹד לִבִּי וְהֵם


רוֹשׁ הַנְּדוֹד וּדְבַשׁ נְשִׁיקוֹתָיִךְ


אַחֲרֵי דְבָרַיִךְ כְּפַחִים רִקְעוּ


אֹתוֹ פְּתִילִים קִצְצוּ יָדָיִךְ


מַרְאֵה דְמוּת אֹדֶם עֲלֵי סַפִּיר בְּעֵת


אֶרְאֶה שְׂפָתַיִךְ עֲלֵי שִׁנָּיִךְ


שֶׁמֶשׁ בְּפָנַיִךְ וְלַיִל תִּפְרְשִׂי


עַל זָהֳרוֹ עָבֵי קְּוֻצּוֹתָיִךְ


מֶשִׁי וְרִקְמָה הֵם כְּסוֹת גּוּפֵךְ אֲבָל


הַחֵן וְהַיֹפִי כְּסוּת עֵינָיִךְ


מַשְׂכִּית עֲלָמוֹת מַעֲשֵׁה יְדֵי אִישׁ וְאַתְּ


הַהוֹד וְהַחֶמְדָּה שְׂכִיּוֹתָיִךְ


חֶרֶס וְסַהַר עָשּׁ וְכִימָה קִנְּאוּ


לִהְיוֹת כְּאַחַיִךְ וְאַחְיוֹתָיִךְ


בָּנִים וּבָנוֹת חָשְׁבוּ אִם חָפְשׁוּ


לִהְיוֹת עֲבָדַיִךְ וְשִׁפְחוֹתָיִךְ


לֹא אֶשְׁאֲלָה מֵהוֹן זְמַן חֶלְקֵי לְבַד


מִחוּט שְׂפָתַיִּךְ חֲגוֹר מָתְנָיִךְ


יַעְרִי וְדִבְשִׁי בֵּין שְׂפָתַיִךְ כְּמוֹ


נִרְדִּי וּמוֹרִי בֵּין שְׁנֵי שָׁדָיִךְ


שַׂמְתִּיךְ כְּחוֹתָם עַל יְמִינִי לוּ אֲנִי


אֶהְיֶה כְּחוֹתָם עַל זְרוֹעוֹתָיִךְ


אֶשְׁכַּח יְמִינִי מִשְּׂמַאלִי יַעֲלֶה


אִם אֶשְׁכְּחָה אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ


הֵמַר נְדוֹד לִבִּי בְּזָכְרִי יַעֲרַת


נֹפֶת שְׂפָתִי מִנְּשִׁיקוֹתָיִךְ


רֵיחִי בְּרֵיחַ מָר-דְּרוֹרֵךְ אֶמְהֲלָה


אוּלַי בְּרֵיחִי אֶשֳּׁקָה אַפָּיִךְ


הִנֵּה כְּבוֹד נָשִׁים תְּהִלָּתָן וְאַתְּ


בָּךְ נִכְבְּדוּ הַיּוֹם תְּהִלּוֹתָיִךְ


בִּשְׂדֵה בְנוֹת חֵשֶׁק אֲלֻמּוֹת אַהֲבָה


תִּשְׁתַּחֲוֶינָה לַאֲלֻמּוֹתָיִךְ


מִי יִתְּנֵנִי אֶחְיֶה עַד אֶאֱרֶה


בֹּשֶׂם וּמוֹר מִבֵּין הֲלִיכוֹתָיִךְ


לֹא אֶשְׁמְעָה קֹוֵלְך אֲבָל אֶשְׁמַע עֲלֵי


סִתְרֵי לְבָבִי קוֹל צְעָדוֹתָיִךְ


פִּקְדִי בְּיוֹם פָּקְדֵךְ לְחַיּוֹת חַלְלֵי


חִשְׁקֵךְ וְיוֹם בּוֹ יִחְיוּ מֵתָיִךְ


נַפְשִׁי לְהָשִׁיב אֶל גְּוִיָּתִי בְיוֹם


נָסְעֵךְ בְּצֵאתֵךְ יָצְאָה אַחֲרָיִךְ


בִּשְׁלוֹם יְדִידֵךְ יַעֲלַת חֵן שַׁאֲלִי


אִם הַזְּמָן יִשְׁאַל שְׁאֵלוֹתָיִךְ


שׁוּבִי וְצוּרֵנוּ יְשִׁיבֵךְ אֶל מְחוֹז


חֶפְצֵךְ וְאֶל אֶרֶץ מְכֻרוֹתָיִךְ.
 

(פונט)

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 14/05/2006 8:15:48



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2006 22:37 לינק ישיר 

אם תרשו לי רבותי
רואה אני כאן לפני
שני צדדים מתגוששים
אך לא ברור כאן מה רבים

לב זועק בקול מר
מדוע לבכות יוצר יקר
למה לא נעמיד מורשת
תרבות עברית אך לא מתחדשת

עונים לו מאוהבים בקול נמהר
מה לך מוליד כאן הר
בסך הכל נהנים מאיש
שפרה ורבה שיחק והגיש

מה שוב לא נאות
שלא עוסקים רק בתוספות
מתי תביטו ימין ושמאל
תראו שיש גם מים וחול

הלא זה טוענים השניים
תרבות, אמנות, חשובים לחיים
אמנם ברוב שיח וכעס
אבדו טובי בנינו המעש

אם כן ודאי ולנו הדיבה
כי יצירה מבית המדרש אהובה
ומה עד שיראה הנחוץ
האם לבכות או לשיר מבחוץ

נו, גם כן שירה.  מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2006 22:47 לינק ישיר 

סוף סוף מתחילים לדבר פה לעניין.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/5/2006 23:00 לינק ישיר 


"מי שכך שואל - גישמאק ב'קצות' לא חווה מעולם"
בצאתי מעצור שם
"אין לך גישמאק בברעכט ווייל - לכן פרקת עולם!"
בצאתי מעצור כאן

 *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

מִקְדַּשׁ אֵל נְעוּרַי, בֵּית-מִדְרָשִׁי הַיָּשָׁן!

סִפְּךָ אֲשֶׁר רָקַב שֵׁנִית עָלַי נִקְרָה,

אֶרְאֶה שֵׁנִית כְּתָלֶיךָ הַנִּמְלָחִים כֶּעָשָׁן,

אֶת-סְחִי קַרְקָעֲךָ, אֶת-פִּיחַ הַתִּקְרָה.

מִשְׁנֶה חָרְבָּה חָרַבְתָּ מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד,

עָלָה חָצִיר בִּמְסִלָּתְךָ וּשְׁבִילֶיךָ דָשָׁאוּ,

אֶרֶג הָעַכָּבִישׁ עַל-סִפּוּנְךָ רוֹעֵד,

עַל-גַּגְּךָ הַנִּקְרָע בְּנֵי-עֹרְבִים יִקְרָאוּ;

אֶבֶן אֶבֶן תִּשָּׁמֵט וְתֻכֶּה רְסִיסִים,

עַמּוּדֶיךָ יִתְפַּלָּצוּן, כֻּלְּךָ עֹמֵד בְּנִסִּים.

 

בַּעֲפָרְךָ יִתְפַּלֵּשׁ אָרוֹן מֵאֵין תּוֹרָה,

גְּוִילִים בָּלִים וִירֹקִים יִרְקְבוּ בֶּחָבִית;

נוּגוֹת בַּפְּרָצוֹת תָּצֵצְנָה קַרְנֵי אוֹרָה,

וְאָבְלָה כָל-פִּנָּה וּבָכְתָה כָל-זָוִית.

כָּתְלֵי בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, קִירוֹת הַקֳּדָשִׁים!

מַחֲבֵא רוּחַ אֵיתָן, מִקְלַט עַם עוֹלָמִים!

לָמָּה כֹה-תַעַמְדוּ דוּמָם וּכְנוֹאָשִׁים

תַּטּוּ צְלָלִים שְׁחֹרִים, צְלָלִים נֶאֱלָמִים?

הֲסָר לָעַד יְיָ מֵעַל מַשׂוּאוֹתֵיכֶם

וּטְבַעְתֶּם בַּאֲבַקְכֶם וְלֹא-יָשׁוּב עוֹד אֲלֵיכֶם?

 

כַּאֲבֵלִים אִלְּמִים חֶרֶשׁ תִּתְאַבָּלוּ

וּבִיגוֹנְכֶם קְפָאתֶם קוֹדְרִים, נֶעֱזָבִים.

הֲתִזְכְּרוּ כָמוֹנִי אֶת-הַיָּמִים כָּלוּ?

הֲלִבְנֵיכֶם יְצָאוּכֶם הִנְּכֶם נֶעֱצָבִים?

הֲלֹא תִשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אֲסוּפֵיכֶם בַּמֶּרְחַקִּים –

שָׁב הִנְנִי עַתָּה מֵעֵמֶק הֶעָכוֹר;

נִמְלַטְתִּי לְהַגִּיד לָכֶם כִּי גָבְרוּ הַמַּכִּים,

נִלְחַמְנוּ כַגִּבּוֹרִים, אַךְ הֻכִּינוּ אָחוֹר –

וַאֲנִי יָתוֹם נִדָּח, עוֹלַל טִפּוּחֵיכֶם,

אֻמְלָל, בּוֹש וּמְנֻצָּח שָׁב שֵׁנִית עָדֵיכֶם.

 

וְשֵׁנִית, בֵּית-מִדְרָשִׁי, כְּפוּף רֹאשׁ כֶּעָנִי

וּמַשְׁמִים כָּמוֹךָ עַל סִפְּךָ אֶעֱמֹדָה;

הַאֵבְךְּ לְחֻרְבָּנְךָ, אִם-אֵבְךְּ לְחֻרְבָּנִי,

וְאִם לִשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֵבְךְּ וְאֶסְפֹּדָה?

הָהּ!  קִנְּךָ מְשֻׁלָּח, גּוֹזָלֶיךָ נָעוּ נָצוּ,

נָגֹזּוּ כַצֵּל כֻּלָּם בֵּין הָעֵצִים הַגְּבֹהִים.

רַבִּים אֶל-רָאשֵׁי הַצּוּרִים נֻפָּצוּ

וּבְשָׂדוֹת אֲחֵרִים עוֹד רַבִּים תּוֹעִים;

הֲיָמוּתוּ מוֹת יְשָׁרִים?  אוֹ יִמְצְאוּ מְנוּחָה

בְּחַיֵּי נְבָלִים וְלָעַד יִשְׁכָּחוּךָ?

 

לֹא אָרִיתִי יַעְרוֹת דְּבַשׁ עַל-דַּרְכִּי הַמְסוֹרָר,

מֵאָז הִפְרִידַתְנוּ הָרוּחַ הָרָעָה;

אָבַד נִצְחִי מֵיְיָ, כָּל עוֹלָמִי הִתְפּוֹרָר,

בָּאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ – אַךְ הִיא בָם לֹא-בָאָה...

לֹא רֵיקָם שִׁלַּחְתַּנִי מִצִּלְּךָ הַשַּׁאֲנָן –

מַלְאָכֶיךָ הַטּוֹבִים שִׁלְּחוּנִי בַדֶּרֶךְ:

מַחֳשָׁבָה פֹרִיָּה, הִגָּיוֹן רַעֲנָן,

לֵב שָׁלֵם וּבֹטֵחַ עֵת תִּכְשַׁל הַבֶּרֶךְ;

אָמְנָם יָכֹל לִי אוֹיְבִי, כְּלִי רִיק הִצִּיגָנִי –

אַךְ הִצַּלְתִּי אֱלֹהָי – וֵאלֹהִים הִצִּילָנִי!

 

וָאֹמַר:  רַב-לִי לִשְׂבֹּעַ מַשְׂטֵמָה,

קִיקָלוֹן וּבֹשֶׁת תַּחַת אַהֲבָתִי.

הֲטֶרֶם אֵרֶא יַד הַשֶּׁקֶר רוֹמֵמָה?

מִי-לִי שָׁם? מַה-לִּי שָׁם? אָשׁוּבָה לִמְנוּחָתִי.

נֵס אֱלֹהִים אֱמֶת בֶּעָפָר לֹא אֲעוֹלֵל,

לֹא-אֶמְכֹּר בְּכֹרָתִי בִּנְזִיד עֲדָשִׁים;

בִּתְרוּעַת הַשֶּׁקֶר קוֹלִי לֹא יִתְבּוֹלֵל,

מִהְיוֹת כְּפִיר בֵּין כְּפִירִים אֶסָּפֶה עִם-כְּבָשִׂים.

לֹא חוֹנַנְתִּי בִּמְתַלְעוֹת וּבְצִפָּרְנַיִם –

כָּל-כֹּחִי לֵאלֹהִים, וֵאלֹהִים – חַיִּים!

 

וּכְחֹמֶט הַמִּתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ קַשְׂקְשׂוֹתָיו

אֶתְבַּצֵּר בְּמִבְצַר הָרוּחַ בִּדְמָמָה;

חָמוּשׁ בִּכְלִי נִשְׁקִי אֶשְׁמֹר דַּלְתוֹתָיו –

לַמּוֹעֵד אֶתְעוֹרְרָה וְאֵצֵא לַמִּלְחָמָה.

יְיָ עַל יְמִינִי!  הוּא יַחְצֹב רָהַב,

וּבְרוּחַ אֵל צְבָאוֹת אֲגַבֵּר חֲיָלִים.

רָאִיתִי הַכְּפִירִים בְּתַלְתַּלֵּי הַזָהָב

שֶׁנָּפְלוּ עַל-הַרְרֵי הַצְּבָאִים חֲלָלִים.

כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, יָבֵשׁ כֹּחֵהוּ,

כִּי רוּחַ יְיָ נָשְׁבָה בּוֹ – וְאֵינֵהוּ.

 

לֹא הַכּוֹת בְּאֶגְרֹף אֶת-יָדִי לִמַּדְתִּי,

וּבְתִירוֹשׁ וּזְנוּנִים לֹא-כִלִּיתִי כֹחִי;

לָשִׁיר שִׁיר יְיָ בַּתֵּבֵל נוֹלַדְתִּי,

שִׁבְיִי – שְׁבִי צֶדֶק, צֵיד מִשְׁפָּט – מַלְקוֹחִי.

זִמְרַת נְעִים זְמִירוֹתַי – בְּפִי כָל-הַנְּשָׁמָה

לְמִקְצֵּה הַשָׁמַיִם וְעַד קְצֵיהֶם;

כֹּה תָסֹל הָאֱמֶת מְסִלָּתָהּ בִּדְמָמָה,

כֵּן קוֹלוֹת אֱלֹהִים מִתְפּוֹצְצִים מֵאֲלֵיהֶם;

אֵין אֹמֶר, אֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם,

וְדִבְרֵי אֱלֹהֵינוּ יָקוּמוּ לְעוֹלָם.

 

גַּם-שְׁמִי אֲשֶׁר מָחוּ מִסִּפְרָם בְּגָאוֹן

עַל-בְּלִי גֵאַלְתִּיו בְּזִמָּה וּבְדָמִים –

הָאַחֲרוֹן עַל-עָפָר יָקוּם מִמַּשָּׁאוֹן

וִיהִי חוֹתַם שַׁדַי בְּדִבְרֵי הַיָּמִים.

אָז יֵדְעוּ מִי-הָיָה הַשָּׂב נְזִיר הַלְאֻמִּים,

שֶׁנָּדַד עִם-צְלוֹחִית שֶׁל-פְּלַיְטוֹן בֵּין זֵדִים

וַיִּזְרֹק וַיַּז גּוֹיִם רַבִּים עֲצוּמִים

וַיְטַהֵר הָרוּחוֹת וַיְבַעֵר הַשֵּׁדִים.

לֹא גֵרְשָׁם בִּקְסָמִים, לֹא הֲדָפָם בְּנָחַשׁ,

כִּי בְּמַקֵּל וּבְתַרְמִיל וּבִתְפִלַּת לָחַשׁ.

 

לֹא תָמוּט, אֹהֶל שֵׁם!  עוֹד אֶבְנְךָ וְנִבְנֵיתָ,

מֵעֲרֵמוֹת עֲפָרְךָ אֲחַיֶּה הַכְּתָלִים;

עוֹד תְּבַלֶּה הֵיכָלוֹת, כַּאֲשֶׁר בִּלִּיתָ

בְּיוֹם הֶרֶס רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים.

וּבְרַפְּאִי אֶת-מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס –

אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי,

וְהָדַף הָאוֹר חֶשְׁכַת צִלּוֹ הַפָּרוּשׂ,

וּבֵעָלוֹת הֶעָנָן יֵרֵד כְּבוֹד אֲדֹנָי;

וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם,

כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ – וַייָ לְעוֹלָם!

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/5/2006 23:52 לינק ישיר 

לונלי דאב,

על הודעה 1
באמת.

על הודעה 2 שלך. אחרי שאלישע בן אבויה נכנס לפרקי אבות, אולי כדאי להוסיף את ביאליק לקינות לט"ב, הרי קרה לנו משהו די קשה במאתיים שנים האחרונות.
שים לב לקינה שהוספתי בתיקון להודעתי הקודמת.

מאיר
מעגל יוצר  שלום עלכם,  
עקבתי קצת אחרי הגותך בפורום וראיתי עונייך ומרודיך על בקשתך לאוטונומיה חברתית כלכלית של יראי ה'. חזק ואמץ! 

נאךאמלנישט, ! אני מציע שנפסיק להתדיין, עד שתתבונן מחדש או שיבוא מישהו ויראה לך שלא הבנת לא את דברי, לא את אורחות חיי, ובמיוחד טעית בהבנת הקינה שלי. חבל להמשיך בשרשרת האיבה ואי ההבנות. 

ועכשיו אחזור לעצם העניין.
ביום שישי נשאלה השאלה האם הבעיה נובעת מהעדר כישרון או מדיכוי. מיד עניתי: "דיכוי!". זו תשובה חלקית. היא מתאימה בעיקר למחוזות ליטא.
במחשבה שניה יתכן שמה שחסר לנו הם לא יוצרים אלא מודעות ואירגון של הציבור.
אפתח את הדיון בנושא שאני קצת קרוב אליו, מוסיקה "קלאסית מודרנית" (ביטוי מטופש, אבל זה מה שיש). בתחום זה ישנם שני יוצרים, בעלי תשובה ותיקים, המוכרים לכל מי שקצת מתעניין בנושא זה: אנדרה היידו (משיירי מורשת ברטוק- קודאי) ודניאל שליט. דומני שקרבתם ליהדות אינה עניין חיצוני ליצירתם, יהדותם של רובנשטיין חפץ ובירנבוים אינה חשובה כ"כ כי ראשם ורובם בפרשנות בטהובן ושופן, משא"כ הכא. 
ובכן, אנדרה היידו למשל עסק רבות (שוב נ"ל בהשפעת ברטוק) בנסיון לעמוד על המוסיקה האותנטית היהודית, הוא הלחין משניות ועוד. לצערו, הוא לא רואה בעולם הישיבות איזו הענות לצמיחה מוסיקלית, אדרבה קיימת שיכחה של התרבות המקורית ונהייה אחר רדידות פופיסטית חסידיש (פופ כשלעצמו הוא דבר מבורך, אבל פוק חזי מה בין תקיפי לונדון לחסידי גל פז). הנורא בדבר הזה שהמקום ממנו צריכה לצמוח התרבות שהוא מייחל לה, הוא דווקא ממקום שבו מחוברים לתכנים הללו בצורה החזקה ביותר. אני לא מצפה מכל ליטאי להתעניין בנושא, אבל להערכתי ישנם לפחות 10% מבני התורה שבאופן טיבעי היו יכולים לגלות התעניינות.
לסיכום: מה המבנה החברתי בישראל לפי המתואר כאן?
- ציבור מחובר לה' לעמו ותורתו ומנותק מהיצירה.
- ציבור שאין תשומת ליבו מרוכזת בתורה ומצות והוא שוחר תרבות כללית. בשבילו היצירה היהודית היא פסיק מעניין פולקלוריסטי.
- ציבור אדוק אינטלקטואלי ונחיתי שתמיד יעדיף רופא בלי כיפה ויתרברב בנאורותו התרבותית במהללו נואפים קשישים, שכבר לא מעניינים אף אחד.
- ומושלכים בתווך היוצרים : 
    תוקן על ידי - לבהעיברי - 14/05/2006 0:01:58



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אני וסימון ומואיז הקטן (לזיכרו של יוסי בנאי)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.