ברוריה: למה אתה מדבר כ"כ הרבה

"רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? - אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד". (עירובין דף נג עמוד ב).

לבן אדם היה חוסר מזל. מכל האנשים שבעולם הוא בחר לשאול לכיוון דווקא אותה.

הוא שאל אותה איך הולכים ללוד והיא קראה לו "גלילי שוטה", היא ראתה ת"ח שלמד בשקט, ובעטה בו:

"ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב (שמואל ב' כ"ג), ערוכה בכל ושמרה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת".

ומפרש רש"י : "בטשה ביה - בעטה בו".

למה?

ברוריה, לא היתה בטבעה אשה "מתחננת", כשהיא חשבה שהתלמיד אינו לומד "כמו שצריך", היא לא התחננה לפניו, אלא כ"סיפתח", היא בעטה בו, ו כ"תוספת" היא סיפרה לו מה עליו לעשות, וללא הסבר או התנצלות למדוע בעטה בו.

התלמיד לא הגיב בתמיהה: מה את עושה?! השתגעת?!

כי כולם הכירו אותה. כולם ידעו שכשבא לברוריה לעשות "משהו" היא עושה את זה, כשבא לה היא מתווכחת, כשבא לה היא בועטת, ולכן גם כשהיה מי ששאל אותה לכיוון הליכה, והיא הגיבה בקריאת "גלילי טיפש" ודברי מוסר הוא לא ענה לה, מפני שהוא ידע שאם היה עונה לה אין ספק שהיא לא היתה נשארת "חייבת".

היה לה לענות לשאלתו,: ימינה, שמאלה או קדימה, אך היא ענתה לו:

"גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד".

לאותו הגבר היה אסור לשאול אפילו מלה אחת מיותרת, אבל לה היה מותר לענות במשפט שלם שלא מענין השאלה כי חז"ל אמרו"אל תרבה שיחה עם האשה", ולא אמרו : "אל תרבי שיחה עם האיש".

להעיר מספר חסידים (מרגליות) סימן תריד:

"צריך להזהר שלא ישמע קול אשה והוא הדין לאשה שלא תשמע קול איש שמכל שהאיש מוזהר אשה מוזהרת".

אך כשהדבר נגע לה אפילו כשחכמים אסרו, היה זה לא יותר מאמרו!

"ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא". (רש"י עבודה זרה דף יח עמוד ב).
__________

"לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד".

היכן אמרו כן חכמים?

"יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום". (משנה אבות פרק א משנה ה).

ולמה אסור?

מסיבות שונות.

השיחה המרובה מביאה לידי ניאוף:

"ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף". (תלמוד בבלי נדרים דף כ עמוד א).

"אל תרבה שיחה עם האשה שכל שיחתה של אשה אינה אלא דברי ניאופים". (דרך ארץ פרק עריות הלכה יג).

הבעיה אינם בדיבורים עם האשה אלא הסיפורים שמספרים לה:

"דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כיצד בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו. מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו. ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו, בוזה את אשתו,  בוזה את חברו". (אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז ד"ה דבר אחר).

שיחת הגברים תסכסך בין הנשים:

"דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כאיזה צד הוא מבזה את אשתו. היה דבר בינו ובין חבירו אמרו לתוך ביתו. שמעה אשתו ממנו יצאה לשוק ופגעה באשת חבירו אמרה לה כך וכך היה בעליך עושה כך וכך מצהיבו כך וכך מביישו התחילו נושאות ונותנות (עמה) בדברים ומצהיבות זו את זו התחילו מכחישות זו את זו. העוברים והשבים היו נושאים ונותנים עמהם בדברים. מי גרם לו לבזות את אשתו [הוא] על שהרבה שיחה עמה". (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק טו ד"ה דבר אחר).
וסיבה לא מובנת:
"דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כאיזה צד הוא מבזה את עצמו. בשבת הראשונה נכנסה אצלו שמעה קולו נכנס לחצר. נכנסה לחדר מן החדר לטרקלין. נכנס אחריה ופרעה ראשה בפניו והרבה שיחה עמה. מי גרם לו לבזות את עצמו על שהרבה שיחה עמה". (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק טו ד"ה דבר אחר).

מה היה שם?
אולם יש המסבירים שאין המאמר בא אלא לשלול שיחה מרובה עם אשתו בעת נדתה:

"אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו. ובאבות דר' נתן פי' באשתו נדה ... כל הדברים האסורים משום הרחקה". (שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן נח ד"ה תשובה).
_______

מי צדק? רבי יוסי הגלילי ששאל: באיזו דרך נלך ללוד או ברוריא שאמרה לו, דיברת יותר מדי?

הרב מנשה קליין (שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן ריח ד"ה אלא דלפ"ז) למד מדברי ברוריא הלכה:

"... עוד נראה ראי' מברוריה דשאלה ר"י הגלילי באיזה דרך ללוד אמרה ליה גלילאי שוטה אל תרבה שיחה עם האשה ואמרו ז"ל שהי"ל לומר באיזה ללוד ולכאורה אי בסתם דבור ליכא איסור א"כ מאי כולי האי לא יהא אלא סתם דבור ולהנ"ל אתי שפיר דכל דבור שאינו הכרח הרי הוא בכלל רבוי ואסור משום קול באשה ודו"ק".

כנראה שהוא הבין שז"ל פירושו "זכרונה לברכה".

קעלעמר
חן חן.

אמשלום,
אכן טעיתי. מיכי

סתם הערת אגב בסוגיא זו: "ואפילו הכי לא יצתה ידי חובתה"?

פשוט שהביטוי מושאל לעניין של לא הספיקה הכל, ועדיין..

מיכי

האם אני חושב שברוריא טעתה?

לא, איני חושב שהיא טעתה, אך גם איני חושב שהיא חשבה שדבריה הן להלכה, וייתכן, שהיה זה תגובתה לחכמים ה"גברים" שלפי דעתה "הגזימו" בפחדם מהנשים, והיא כאמרה לו:

אם אתם הגברים כה פוחדים מדיבורים מיותרים אל הנשים, מדוע אתה גם לא סופר את את המלים בדברך אל אשה"?

ואולי לכן הוא לא הגיב לדבריה, כי לא היה טעם להתווכח אתה.

בטוחני, שהיא היתה "מספיק ת"ח" כדי להבין, שכאשר יוסי בן יוחנן אמר "אל תרבה שיחה עם האשה", לא היתה כוונתו לומר, שעל גבר לספור את המלים שאותם הוא ידבר אל אשה, ואפילו אם היא אשתו?

הנראה לך שיוסי בן יוחנן היה האידאולוג של "וועד משמרת הצניעות"?
תוקן על ידי - נישטאיך - 15/05/2006 4:11:05

שובקש -

רציתי להעיר על כך, ונשכח ממני.
למה כ"כ ברור לך שזה ביטוי מושאל? הרי אפשר היה להסיק שגם היא מחויבת בלימוד תורה...
ובכ"ז, בקונסטלציה התרבותית המוכרת (במיוחד מן הבבלי, כי יש שאומרים שבירושלמי ובתוספתא, למשל, המצב שונה, ולי אין כלים להכריע בזה), נראה שיש בזה סוג של קריצה, או ליתר דיוק - שמץ של ציניות. ושוב - הצבת מראה מול בית המדרש ויושביו.

נישט,
זה כבר נראה לי הרבה יותר טוב (הפרשנות הצינית).
אני לא בטוח שהביקורת היא כלפי יוסי בן יוחנן, ושהוא היה נציג משמרת הצניעות. ייתכן שהיתה לה ביקורת כלפי כאלה שיישמו את משנתו של ר' יוסי דנן באופן מחמיר ומטופש מדי.
ובאמת פער הזמנים מורה שהביקורת לא היתה כלפי יוסי בן יוחנן (שהיה מן הזוגות יחד עם יוסי בן יועזר בריש אבות, והם נחלקו על סמיכה ביו"ט עוד בזמן פולמוס של יוונים כדאיתא בחגיגה), אלא כלפי יישומים של משנתו שהיא הכירה בזמנה.
מיכי