ברוריה: למה אתה מדבר כ"כ הרבה

נדמה לי  שאתם מפספסים את הבנת המשנה באבות המשנה אומרת כך   

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו...

ירוחם,
אז כעת ברוריה טעתה בדבר משנה. והלקח הוא כנראה שהיא היתה שוטה שלא ידעה לקרוא משנה. נו נו... מיכי

הרב מיכי.
 הדברים נאמרו בהומור.   ויש נוהגים לפרש את המשנה כל אחד לפי האינטרפרטציה שלו. ולכן לא היא טעתה וגם אתה לא טעית ואפילו אני לא טעיתי. מודה ועוזב

ירוחם,

ההקשר של המשנה הופך אותה קשה עוד יותר (בעיני) -
החלק הראשון מדבר על פתיחות לעולם, על קשר בלתי אמצעי עם כל בני האדם (עם עניים שאין להם אפשרות להחזיר לך טובה, ק"ו עם עשירים...), על הקשבה ואינקלוסיביות. החלק השני אומר בדיוק את ההפך, ככל הנוגע לנשים.
כלומר - יש כאן ניגוד בין ההנחיה להיות קשוב לכל בני האדם, לפתוח ביתך אליהם ולהיפתח בפניהם, לבין הסגירה של האוזניים (והלב!) בפני האישה. התוספת הפרשנית של "באשתו" צורמת שבעתיים - אנשים זרים אמור האדם להזמין אל תוך ביתו, אבל בפני ביתו=אשתו הוא צריך להיאטם.

ירוחם,
 (אייקון נזוף). אבל כעת אייקון מתעודד מחברתה של אמשלום ().  מיכי

מיכי,

זה לא מקובל עלי ההסכמות האלה -
יש לי מוניטין שאני צריכה לשמור עליו...

אםשלם.
אוסיף מידת מה של סימפטיה  לטענה הנשית שלך? הגמרא אומרת אישה עייניה צרה באורחים. אמרה שוביניסטית  שנאמרה על ידי גברים. הגבר אין לו כל בעיה להזמין אורחים הביתה, להפך הוא נהנה מאד לארח, ולפתוח שולחן.
הוא מתישב על הכיסא עם האורחים סביב השולחן וצועק(במקרה הטוב הוא אומר) אשה!! יש לנו אורחים אולי תגישי משהו לשתות ולאכול. תבשלי לנו משהו
טעים טעים כמו שאת יודעת, אולי איזו עוגה וכו וכו .. את ההמשך את יודעת
להוריד מהשולחן לשטוף כלים לנקות ולשטוף את הבית. לא פלא שאשה עייניה צרה באורחים. אבל זו המציאות ואת המציאות אנו הגברים קבענו. עד לפני שנים
מספר. עד שהתחלפו היוצרות והפכנו מהמין החזק למין היפה ואתן המין החזק.
(את מעלה בדעתך מצב שגבר היה צריך ללדת. האנושות היתה מסתימת ראי איך גבר מגיב כשיש לו שפעת. ואשה ממשיכה לתפקד כרגיל) תני לנו את הנוסטלגיה  את עוצמתנו בעבר להתרפק עליה. כך נכתב במשנה אל תקלקלי אפילו את הזכרונות הללו. מודה ועוזב

אמשלום:

"מה ברוריה דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא". (פסחים דף סב עמוד ב).

איך זה מסתדר עם דברי ר"א שהיה אומר: כל המלמד בתו תורה - (כאילו) לומדה תפלות"?. (סוטה דף כ עמוד א).

"וק"ק ... ובפסחים אמרו דברוריא רנרא תלת מאה שמעתא... מתלת מאה רבוותא, ואם הלכה כרבי אליעזר איך רבי חנינא בן תרדיון אביה ותלת מאה רבוותא מלמדיה עברו יחדיו, והיו מלמדין אותה תורה שבע"פ?

והיה מקום לומר דחדא מתרצא חבירתא דבתחילה סברי דאין הלכה כרבי אליעזר והיו מלמדין תורה שעל פה לבנות, אתיא מכללא ברוריא. אמנם ממה שאירע לברוריא פ"ק דע"ז הסכימו כד' אליעזר". (החיד"א "טוב עין", סימן ד, וראי גם חיד"א שם הגדולים, מערכת גדולים ערך "רבנית").

הרב ברוך הלוי (בעל ה"תורה תמימה"), מספר בספר זכרונותיו "מקור ברוך" )עמוד תקע"ז).

"ואזכור, כי בזכרה /אשתו הראשונה של הנצי"ב/ את שם ברוריא אשתו של רבי מאיר אמרתי לה, כי אמנם נמצא בה דבר עוול, שלגלגה על דברי חכמים, על שאמרו נשים דעתן קלות", ולבסוף נכשלה בעצמה בקלות דעת, ומובא ברש"י לע"ז דף י"ח ע"ב.

ותען לי ותאמר:

''אמנם יודעת אני מאגדה זו, אבל האם חייבו חכמים את כל הגברים בשביל "אחר" שיצא לתרבות רעה"? וביותר כי היא לא לגלגה חלילה בבוז ולעג, כי אם חשבה, שלא באו חכמים לסוף דעת הנשים".
___________

"תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא".

על המספר "שלוש מאות" כמספר "גוזמא" בדברי חז"ל , ראי "מבוא התלמוד" (מהר"ץ חיות), פרק ל, (כל כתבי מראש עמוד שמ).
________

ברוריא פסקה הלכות לא רק נגד אחיה אלא אף נגד אביה ונראים דבריה מדבריהם:

"אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא אני שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של ר' חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשט את חלוקן כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מבנו". (תוספתא כלים בבא קמא פרק ד הלכה יז)

ואם ולפי גירסא זו החליט רבי יהודה בן בבא לטובת ברוריא במחלוקת שבינה ובין אחיה, הרי לגירסת הגר"א, היא צדקה לא נגד אחיה אלא נגד אביה, ולכן הוא הוא גורס:

"ששאל את ר' חנניא בן תרדיון ... כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו ממנו".

וכך גם במחלוקתה עם חכמים:

"קלוסטרא ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריא אומרת שומטה מן הפסח זה ותולה בחברו בשבת כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה אמר יפה אמרה ברוריא". (תוספתא כלים בבא מציעא פרק א הלכה ו).

רבי שמשון מקינון מספר בספרו "ספר הכריתות", (מהדורת "דברי סופרים", ירושלים תשכה, עמוד רפה, על אשה זו וכותב:

"מצינו אשה נזכרת בברייתא חולקת עם התנאים כדין תנא ... יצאתי מדרך הכוונה אך לחידוש בעלמא, להמציא אשה בגבול התנאים".
תוקן על ידי - נישטאיך - 16/05/2006 8:49:17

נישט,

לא הכרתי את הסיפור מן ה"מקור ברוך". חידשת לי ושימחת אותי. תודה!

לגבי התוספתא בכלים ב"מ -
צוקרמנדל מעיר שם, שבכת"י מופיע ר' יהושע ולא ר' יהודה. המשנה המקבילה (כלים פי"א, מ"ד) אומרת כך -

והקלוסטרא ר' יהושע אומר שומטה מפתח זה ותולה בחברו בשבת 

האם "שאל" ר' יהושע את דברי ברוריא וייחסם לעצמו?

נישט כתב:

"ברוריא פסקה הלכות לא רק נגד אחיה אלא אף נגד אביה ונראים דבריה מדבריהם...

ואם ולפי גירסא זו החליט רבי יהודה בן בבא לטובת ברוריא במחלוקת שבינה ובין אחיה, הרי לגירסת הגר"א, היא צדקה לא נגד אחיה אלא נגד אביה, ולכן הוא הוא גורס...


לברוריא היה אח בכלל?  ...המ לא יכול להיות, אם היה לה אח לא היה לה סיכוי להגיע לאן שהגיעה - אלא אם כן לא מדובר על אותה ברוריא הידועה כבתו של רבי חנינא בן תדריון

 הדעת נותנת כי את מה שהיה רבי חנינא מלמד את בניו, אילו היו לו, ראה לנכון ללמד את בתו. 

ובכלל, נשים למדניות הן מן האפשר בכל מקום, שהרי לא רק במידות ובכישורים מדובר אלא גם בנכונות ללמד אותן, היטב ובראוי.


המחשבות שהיו לי לגבי פיתרון תעלומה זו הוא בתירוץ פשוט שרבי יהודה בן בבא שהיה שייך פחות או יותר לאותו הדור - ראה בניצחון ברוריא על אביה כפגיעה בכבוד אביה שהיה במקרה גם רבה המובהק - וה'שקר' במקרה הזה הוא למען ה'שלום'.

[הערת שולים, שנדמה לי, שכבר הערתי כאן בעבר, אבל הצורך מביא אותי לעשות זאת שוב.

מקור תנאי אחד בלבד יש בידינו ובו נזכר השם "ברוריא". זה המקור שצוטט לעיל מתוספתא כלים ב"מ. סופה של ההלכה היא בדברי ר' יהודה (או - ר' יהושע, ע"פ כת"י) - "יפה אמרה ברוריא".

במקור נוסף בתוספתא מופיעה "בתו של ר' חנינא בן תרדיון" -
תנור מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור' שמעון מטמא מיד רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי שילא הטיחו בטהרה ונטמא מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא אני שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של ר' חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשט את חלוקן כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מבנו

הסיום הדומה של שתי ההלכות מן התוספתא ("יפה אמרה"), הביא לקישור בין שתי דמויות הנשים המופיעות בהן, למרות שאין שום הכרח שמדובר באותה אישה (במיוחד, אם אכן בהלכה הראשונה מדובר בר' יהושע - הזמנים אינם מתאימים). לבבלי חוקים משלו וסיבות משלו, ומבחינתו (למשל בע"ז יח ע"א) ברור שמדובר באותה אישה, וכבר יש לה סיפור חיים מלא ומסובך (גם בלי הפרק הביוגרפי שמוסיף רש"י ואין בידינו מקור קדום לו).]