| נשלח ב-16/5/2006 19:16 |
 |
| |
מאיר
כתבת טענתו של רבי יוחנן מתייחסת לבעלי הדין ולא לדיינים, או לדיינים על שלא עודדו את בעלי הדין לנהוג לפנים משורת הדין שגם זה חלק מתפקיד הדיין.
ויותר נראה שר"י התיחס לדיינים ולא לבעלי דינים, כמו שכתבת בסיפא על כך שלא עודדו לנהוג לפנים משורת הדין. וס"ל כרבי יהושע בן קרחה בפ"ק דסנהדרין:
רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע (לעשות פשרה) שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר "ויהי דוד עושה משפט וצדקה" והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע.
וכ"פ הרמב"ם, והש"ע חו"מ סי' י"ב.
זה לא משנה אם מדובר בדיינים או בבעלי דינים, הרעיון לישם את עקרון "לפנים משורת הדין" מחוץ לדיני ממונות הוא מופרך מסיבה פשוטה:
גם בממונות אין אפשרות לא לדון דין תורה מהרגע שהדיין נתבקש לעשות כן. הפריבילגיה הזו, להמנע מהכרעה דינית, קיים רק במקום שאנשים יכולים להחליט ביניהם על הסכם עצמאי - כלומר, רק בבעיות בין שני אנשים. בבעיות שאינן תלויות בחילוקי דעות אין שלב ש"לא נתבקשתי לדון", ישנה מציאות ועלי להכריע את עמדתי כלפיה. לכן לא קיים שלב מקדים עם אפשרות תימרון של לפנים משורת הדין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2006 16:22 |
|
| |
את האפשרות שרבי יוחנן מאשים גם את הדיינים בכך שלא חתרו להניע לפשרה לפני הדין הלא העליתי כבר,
אך בפרשת המגדף קשה לי למצוא טענה כלפי משה על שלא נהג בהבנה, וכי אילו נהג בהבנה מה היה לו לעשות שלא עשה?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2006 16:36 |
|
| |
מאיר,
אין לי תשובה לזה, ואולי גם לחז"ל לא היתה (לפחות במדרש הזה לא מופיעה כזו). למרות זאת, בעצם הצגת הדברים - בנה של שלומית מגדף את ה' אחרי שהוא יוצא מבית דינו של משה - אני רואה סוג של האשמה כלפי המנהיג/וּת (ונראה לי די ברור שלא משה הוא העניין כאן, אלא המנהיגות בזמן חז"ל - קרי, הם עצמם), או לפחות קריאה לבדק בית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2006 16:43 |
|
| |
אמשלום
צר לי, אך דומה שמהרהורי ליבך את רואה, אין לדעתי כל בסיס לפרשנות כזו במדרש, ואין כל בסיס לטענה מעין זו בסיפור המקראי, ניתן באותה מידה ואף ביתר הגיון לראות האשמה כלפי המגדף שהפנה את זעמו לאלוקים עד ששבר את כל הכלים.
אם תרצי זו יכולה להיות אזהרה למי שההלכה מקפחת אותו שלא יבעט באלוקיו.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2006 16:50 |
|
| |
מאיר,
"אין בסיס בסיפור המקראי" אינה ראיה לכלום. גם אין שם בסיס לכך שהמגדף רצה להתקבל בשבט דן ונדחה. אז מה? למדרש חוקים משלו.
ייתכן שאתה צודק בפרשנותך למדרש והפניה היא אל המגדף עצמו. לטעמי, הקריאה הזו הופכת את המדרש לפחות מעניין (בלשון המעטה), פחות אמיץ ומאתגר ופחות רלוונטי. זו עוד סיבה לכך שאני מעדיפה כאן את קריאתי.
אבל זה כנראה עניין של טעם אישי.
תוקן על ידי - אמשלום - 17/05/2006 16:51:54
|
|
|
|
|
