הרהורי ל"ג בעומר.

אנסה למקד קצת.

אנחנו לא מתווכחים כאן על עיסוק במלאכה וכדומה, וגם  לא על השאלה אם יש מצוה ללמוד תורה.

השאלה כאן היא עקרונית. האם יש חיוב על היהודי להקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד תורה. 

אני טוען שיש מצוה ללמוד תורה אבל אין חיוב שכזה. "ביטול תורה" הוא  התעצלות בקיום המצוה הזו. כמו שבצדקה יש חיוב מינימלי ויש עין יפה וכו', ושייך לומר על פרט או על ציבור שהם אינם עוסקים בצדקה כראוי להם, אבל אין שום חיוב על האדם לתת את כל "ממונו הפנוי" לצדקה.  
 
מקורות שמהם מוכח שצריך לדעת את כל התורה אינם רלוונטיים. בזמן חז"ל היתה אפשרות כזו כפי שמצינו בבן דמא מפני שהתורה היתה קטנה יותר. בזמננו אין אפשרות כזו ממילא אם תופסים את "כל" התורה באופן  המקובל.

מסורת הדורות הבלתי מעורערת היא שיהודים חיו חיים נורמליים ולא הסתובבו עם רגשי אשם על כך שאולי עישנו נרגילה או פטפטו עם מישהו כמה דקות במקום ללמוד תורה בזמן הזה. אין זכר  לסוג כזה של לחץ בפוסקים (דברי ר"י לבן דמא כבר ראיתי באיזה שהוא מקום שהם לדחותו מחכמה יוונית ואחפש זאת, מ"מ לכלל הלכה לא הגיעו) עד שהגיעו כמה משגיחים (או אנשים בעלי אופי של משגיחים) בשני הדורות האחרונים והצליחו להכניס חלק מן הציבור להיסטריה.  

_________________

נדב

בעניין הזה יש מקום לדון, אבל הייחוס של הפאניקה הזו לשני הדורות האחרונים אינה מדויקת.
ראשית, נדמה לי שהאוירה הזו מקורה אצל הגר"א. סיפורים לרוב יש עליו, על לחץ שהוא חי בו בנושא הזה.
יש גם ציטוט די מפורסם מהמגיד של הב"י, שאמר לו פירוש חדש בפסוק פלס מעגל דרכיך, שאם נכשלת בחצי פסיעה ולא הרהרת בדברי תורה, עליך לשוב מיד ללימודך עוד לפני שתשלים את הפסיעה.
ואם הזכרתי את זה, אז כמובן כבר בגמרא יש מושג של 'לא הלך ד' אמות בלא תורה'. ואי אפשר לו לתמיד חכם בלא הרהור תורה.
אז נכון שמדובר על מעלה ליחידי סגולה. מה שקורה בישיבות הוא בסך הכל, שמחנכים את כולם למצוינות מוחלטת.

נדב,
זה כבר מתקרב מאד. אבל המונח 'ביטול תורה' אומר שיש חיוב ללמוד כל אימת שיכולים. השאלה מה נקרא 'לא יכולים', כלומר שאלת ההיסטריה, היא אכן שאלה אחרת, ולגביה אני מסכים לגישתך (שכל עיסוק נורמלי אין כל בעיה לעסוק בו). אבל אפילו לגבי השאלה הזו לא נכון לומר שאין את זה במסורת שלנו, וגם לא נכון שבשכבך ובקומך מדובר על פעם אחת, שהרי גם אם זה נכון יש ושיננתם, ויש והגית וכדו'. להציג כאילו שפרק בבוקר ופרק בערב זוהי המסורת שלנו זה אבסורד. זו דעה אחת, ולדעתי דעה שולית. גם בשיטת רי"ש או ר"ש (שלכאורה מסתפקים בפעמיים ביום), לאחר הסתירה בין ברכות למנחות, האחרונים לא מסבירים כך, וכנ"ל.

אור שמח פ"א מתלמוד תורה (הועתק מפרויקט השו"ת, לא במילואו)

<אעתיק מה שכתבתי בחידושי זה כביר.
ביומא דף י"ט ע"ב, השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר (דברים ו, ז) ודברת בם, והנה נראה דרבא אזיל אם קריאת שמע דרבנן, ומוקי ודברת בם לדברי תורה (ברכות יג, ב), אבל למאי דקי"ל דעל ק"ש קאי אין שייך זה לדרוש בם ולא בדברים בטלים, ונראה לי לבאר, דבאמת כל המצוות המה שווים לפחות שבפחותים ולמשה רבינו ע"ה, דתורה אחת יהיה לכם כתיב (במדבר טו, כט), וחיוב המצוה גבול יש לה, כמו נטילת אתרוג בנינוע בעלמא יצא, רק המדקדקים נושאין אותו כל היום וכיו"ב, ולכך לא כתבה התורה מדות רק ברמז, דלמשל מדת הנקמה (יומא כג, א) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר (כתובות יז, א) ומלך שמחל כו', ולכך אין זה חוק בפרט שווה לכלל הישראלי, רק כל אחד לפי ערכו, רק נקימה דממון זה שווה לכולם, וכן בגאוה וכי"ב, וכן לפנים משורת הדין, ובקור חולים וקבורה וכו', והדברים ארוכים בספרי המחקר.
ונמצא מצוות ת"ת אשר בוודאי אם יבקש האדם טרף ומזון בכ"ז אינו נחשב למפריע מצוות ת"ת, ואספת דגניך כתיב (דברים יא, יד), וכן למשל אדם חלוש המזג, וכן כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם, כי אינו דומה בחיוב ת"ת האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים, לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב ת"ת לכל ישראל, ונתן תורת כ"א בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה, לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת, ק"ש בשחרית, ק"ש בערבית, קים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט, ב), כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה, אולם יתר מזה הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו, והיא כמו הסר מן המדות המגונות אשר נפרדו זה מזה, ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין למודה, וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה, כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר (שמות יח, כ) והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות, ודבר השווה לכולם והודעת כו' ילכו בה ואת כו' אשר יעשון, שבזה אינו שוה, רק כל אחד לפי מה שהוא אדם.>

מיכי,

השאלה מה נקרא 'לא יכולים' ?

- יכולת האדם מוגבלת על ידי החובה המוטלת  לסיפוק  צרכי חייו לישא בעול צרכיו ויחד עם זה ללמוד תורה - ובכלל 'צרכים', מה שהרמב"ם כותב בשמונה פרקים פ"ה, גם במידה והצרכים הם להרחבת הנפש במקרה של דיכאון שנופל על האדם עקב כובד מאורעות חייו כמו "שמיעת הניגונים טיול הגנות.." וכו',  או כתוצאה מעיון ממושך הדורש עבודת המוח והתאמצות השכל "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים כי הנפש תלאה ותעכר המחשבה בהתמדת עיון הדברים העכורים ( = עניינים עמוקים) כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדשות עד שינוח וינפש ואז ישוב למזגו השווה"

_________________

לבעל בעמיו

איזה חידוש אתה מוצא במקור שהבאת?

צענע,
האו"ש הזה הוא אחד האחרונים שהתכוונתי אליהם בדבריי לעיל. החידוש הוא שכתוב בו את מה שאני אמרתי (שהחיוב הוא תמידי ולא חד פעמי, ובכל זאת אפשר לעסוק בדרך ארץ בלי חשש). וכ"כ הנצי"ב ועוד.
ועד שאת שואלת מה החידוש בדבריו, לא זכיתי להבין מה החידוש במקור שהבאת את [על כך נאמר: קשוט עצמך תחילה]:
א. לא כתוב בו מאומה שנוגע לענייננו. כל מה שהדגשת מוסכם כאן על כל המתדיינים. ללמוד ביום ובלילה יכול להתפרש לפי כל הצדדים כאן. זה פשוט לא רלוונטי לענייננו.

למיכי

קודם כל כוונתי היתה לשאול את בעל בעמיו אם הוא מוצא חידוש במקור שהביא מעבר לדברים שהבאת ובהם כבר סתרת את דעתו של שנרב.התעניינתי לדעת אם בעל בעמיו סובר שיש כאן חידוש שאולי ישנה את נקודת המבט על הדברים.
גם אני לא מצאתי עדיין שינוי לעומת הדברים שהבאת.
עכשו לגבי ויקיפדיה.
אני בוחנת כל ערך לגופו וכאן היה נראה לי שכותב הערך המסוים הזה מבין ענין.
חלק מהמטרה שלי היתה שאולי יבוא מישהו ויסתור את הנאמר וכך אני אבין שטעיתי.
{ולידיעתך אני לא מביאה מקורות כדי להוכיח שצדקתי  אלא כדי לדון בהם .}

ולמה הבאתי מקור זה דווקא? כי אני שאלתי בעמוד קודם מה הפשט של ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך,ובלכתך בדרך. לא קיבלתי תשובה.
היה נראה לי מפשט הדברים כי אם זו לא טוטליות מהי טוטליות?ואכן מי שכתב את הערך הביא את התשובה שחשבתי עליה שהיא היא פשט הדברים.(וסיפור הגר"א לגבי מוצאי יום כיפור היה מעניין ואולי אחד הקוראים יביא מקור.)

ולגבי המקור בשורה האחרונה שהבאת-לא מוכר לי.מיהו מהו?

ובכלל אולי אבין אחת ולתמיד מה האינטרס של גדולי הפוסקים בדורינו שהם ממציאים כאלה דברים?אם גם בחו"ל פסקו כך הגדולים אז זה לא עניין של השתמטות מהצבא אם כן.מה העניין של פוסקי דורינו להפוך את החרדים לעניים?.

תוקן על ידי צענערענע ב- 15/05/2009 15:44:14

משעשע לקרא את הרעיונות על מצוות תלמוד תורה, בעיקר על אלו שמתיחסים לרמב"ם, מה שהוא כתב כרעיון אוטופי.

כי הלכה למעשה, הרמב"ם בעצמו היה רחוק מלקיים,  כל מה  שציטטו משמו- שהוא כתב כאוטופיה,

באגרותיו הוא מספר בדיוק את סדר יומו העמוס בתור רופא , ובאילו שעות מאוחרות הוא היה שב לביתו,, ומרוב עיפות לא היה יכול לעמוד עלהרגללים ובמיטתו הוא כתב את האגרות

איפה שלש שעות ? להלכה למעשה הרי הוא פוסק שהאדם לא יהפוך את לימוד התורה לקרדום, להתפרנס ממנה, אלא יעסוק במלאכה, 

היום להיות שכיר זה שמונה שעות ואז היה 12 שעות ויותר. איך זה עולה בחשבוכם? אלא המצווה היא רק על העשירים?
 
מי יתן וכולם יהיו עשירים. אבל עד אז נא לדבר בהגיון, .

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 15/05/2009 15:46:03

צענע,
רק להסיר מכשול. ה'מקור' שהבאתי הוא סתם נונסנס. כוונתי היתה לטעון שמקור מויקיפדיה הוא חסר כל ערך. זה שמישהו שם חשב כך או אחרת אינו אומר מאומה. אנחנו דנים ברמב"ם ואו"ש, ואת מביאה את כותב הערך האנונימי בויקיפדיה?! זה בערך כמו מישהו שיביא את מה שאמרה המורה שלו בכיתה ג' לגבי מצוות תלמוד תורה.
ואם את חושבת שהוא צודק, אז תאמרי זאת בשמך (ובעצם כבר אמרת, שהרי אין שם שום דבר חדש. וגם לא נכון שזה כדברייך ולא כנדב, כמו שהסברתי. לכן אני גם לא רואה מה יש לדון בדבריו, ולכן ברור שכן הבאת זאת רק כתימוכין לדברייך, ובמישור הזה זה לא שווה כלום).

ירוחם,
אז למה לדעתך הרמב"ם התכוין? הוא סתם כתב את הדברים כדי להשתעשע, או להתל בנו? העובדה שהוא היה עסוק כרופא אינה אומרת שזוהי הדרך הנכונה, או הלכתחילאית. פעמים רבות אלו שעוסקים עם השלטון מקבלים היתרים מיוחדים (כמו לימוד חכמה יוונית, תספורת בימי אבל וכדו').
האם גם איסור חזרה למצרים שהוא כותב בהלכותיו אינו איסור הלכתי כי הוא עצמו גר שם (ראה הערת הרדב"ז שם)?
אלו דברים בלתי רלוונטיים. אנחנו עוסקים בדעת הרמב"ם, ולזה מה שחשוב הוא מה שהוא כותב ולא מה שהוא עשה. כידוע, 'רמב"ם' זה ספר ולא אדם (אולי 'היד החזקה' היה אדם, אני לא יודע ).

רב מיכי
אולי תסביר לי איך אפשר  לקיים  את ההלכה יב  וגם לקיים את ההלכה הזו. זה אפשרי???