|
|
| נשלח ב-16/5/2009 22:12 |
 |
| |
אפשר ללמוד מהתנהגות הרמב"ם האדם מה הוא חשב שהתכוון הרמב"ם הפוסק, אלא אם כן נניח שהוא לא עמד בסטנדרטים של עצמו או שפסק מה שלא חשב כנכון.
אפשר לומר שמאחר שהרמב"ם כתב משהו בספרו זה הופקע ממנו ואנו דנים בדבריו כשלעצמם אבל עדיין יש לפחות עניין במה שחשב באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 02:06 |
|
| |
ירוחם, מה עניין שמיטה לחביתה?
הרמב"ם ממליץ על כיוון מסויים של חלוקת היום. זו אינה הלכה אלא המלצה. השאלה של היישום תלויה במציאות בכל דור, ואינה קשורה לנדון דידן. מי מדבר היום על עבודה של שלוש שעות?
הויכוח כאן היה על השיטה העקרונית של הרמב"ם ביחס למצוות תלמוד תורה, והיא שיש ללמוד כל זמן שלא צריך לעסוק בפרנסה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 02:13 |
|
| |
מיכי, אז ככה.
חביתה לאכול סתם, בלי כלום, זה ממש לא זה. חוץ מפטריות וגבנ"צ, שלא קשורות לשמיטה, כדאי להוסיף בצל לטיגון. ואחר כך, כשאוכלים, לשים בצד, ליד הגבינה, סלט ירקות - עגבניות, מלפפונים, גמבה, חסה.
בשנת שמיטה, הבעיה באכילת חביתה אולי אינה נובעת מהחביתה לכשעצמה, אבל כל המסביב - ממש שייך לשמיטה.
כידוע לך היטב, על חששות רחוקים הרבה יותר החמירו...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 05:19 |
|
| |
<"מה העניין של פוסקי דורינו להפוך את החרדים לעניים?">
כשאין כסף, מה נשאר?
הרבה ילדים שחלק מהם יהיו בני תיירע.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 09:51 |
|
| |
שנרב
מעניין שגם הרמב"ם המציא תורות אילוזיוניות (כלשונך)
:
יב,ז [ד] לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח--לא כדי שישלטו
על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי
לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם
נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
יב,ח [ה] ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה
ותחרות--שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק
כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים
הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ,
דעה את ה', כמים, לים מכסים" (ישעיהו יא,ט).
ומאידך, השבת הגעתי לתובנה שלעתיד לבוא נשב בפאבים ונשיר שירים על כוס בירה (המקורות מויקיטקסט)
שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסיר שרטט וכתב להו (הושע ט, א) אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ולישלח להו מהכא (ישעיהו כד, ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו אי מההוא ה"א ה"מ זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל
וברש"י: זמרא - לשורר בבית המשתאות:
ובתוספות: זמרא מנא לן דאסור. פי' בקונטרס לשורר בבית המשתאות וכן משמע
מדקאמר ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין ובפרק בתרא דסוטה (דף מח.) תנן
משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר
בכיוצא דההוא בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה
שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה:
מכאן שאם שיר של מצווה מותר גם בימינו, ע"כ שיר של בית המשתאות שנאסר הוא שיר בבתי משתאות של רשות שיחזרו אלינו ב"ב.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 17/05/2009 9:51:51
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 17/05/2009 9:52:13
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 10:46 |
|
| |
ר' מיכי
במחילה מכבודך את החביתה אתה בישלת, כשהבאת את דעתו של הרמב"ם, כאילו זו הלכה שמותר לעבוד רק שלש שעות ביום.
אני הבאתי את ההלכה למעשה, שסותרת מיסודה את ההמלצה,
האם לפי השקפת עולמך זה נאה לקבוע הלכות או המלצות לא מעשיות, כשאתה בעצמך לא מקיים, ואתה יודע שאי אפשר לקיים,
ואז-כשמעמידים את הדברים על דיוקם, הדבר יוצא מגדר הלכה, והופך לשאיפה.
זה שהרמב"ם ישב במצריים הרף מה שפסק בצורה כה חריפה שאסור לשבת במצריים, מעורר תמיהה גדולה מאד.
ומה שכתב הרדב"ז על כך. בצדק כתב, כי גם הוא בכבודו ובעצמו עבר אותה עבירה, הוא ועוד גלריה גדולה של אנשים מכובדים.
וממה ש/אנו למדנו עד היום שההלכה היא,כ שבא לי, ואני מוסמך לבטל כל הלכה בכח הפילפול ובסגנוני המשובח.
ומצליח להפוך את ההלכה, ולטהר את השרץ בק"ן טעמים.
הכל טוב ויפה, אבל רצוי גם, יושרה אינטלקטואלית. לפי הבקורת של התבונה הטהורה שאתה כה בקיא בה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 12:25 |
|
| |
ירוחם,
אם כבר מדובר על 'יושרה אינטלקטואלית', היכן בדיוק אמרתי שלפי הרמב"ם יש הלכה שיש לעבוד רק שלוש שעות. מה שאמרתי הרי הוא לפנינו, וכתבתי בפירוש שזוהי המלצה בלבד. אשמח אם תסב את תשומת ליבי לעניין זה (רצוי בציטוט). מה שאמרתי כבר חמש פעמים הוא אך ורק שהרמב"ם גם הוא סובר שיש חיוב תמידי ללמוד, כל עוד האדם אינו עובד, כלומר שלא די בפעמיים ביום. ופעמיים ביום זה רק מינימום למי שאינו יכול יותר מכך (=הרי לך בפירוש שאפשר לפי הרמב"ם לעבור יותר משלוש שעות, למי שצריך ראיה לדבר כה פשוט. ובזה כמובן כל קושייתך אזלא לרוח).
אז הרי לך הגרסה הנוכחית שלי לביקורת התבונה הטהורה.
בעל,
תורות אילוזיוניות אלו הומצאו בגמרא ובחז"ל, ולא עליהן דיבר נדב. אין כאן שום אמירה על שיעור חיוב תלמוד תורה ההלכתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 12:31 |
|
| |
הרב מיכי
היו כאן שני דיונים, על לימוד תורה ועל הבטחות רוחניות לעתיד לבוא. ראה עמ' 5 באשכול.
אני התיחסתח על העתיד לבוא.
אפשר בהזדמנות זו להזמין אותך לכוס יין אדום משובח (בירה היא לא לטעמי).
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 12:45 |
|
| |
רב מיכי
אני מעתיק מהודעתך עמוד- 3 -ציטטת את ההלכה הזו. כהלכה- ולא כהמלצה
הלכה יב
כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ח ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר, ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן, במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד ט בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 19:32 |
|
| |
לא הבנתי היכן כאן אתה מצטט אותי? את הרמב"ם אני מכיר היטב, ואין צורך לצטט לי אותו. אני מחפש היכן מצאת שאני מתייחס ללו"ז שלו כהלכה ולא כהמלצה?
אשמח לקבל ציטוט שלי בעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 19:52 |
|
| |
לירוחם
"האם לפי השקפת עולמך זה נאה לקבוע הלכות או המלצות לא מעשיות, כשאתה בעצמך לא מקיים, ואתה יודע שאי אפשר לקיים,,"
כך בדיוק כתבת.
ואיך הצליח הרמב"ם לחבר את שני הספרים המונומנטליים שלו משנה תורה ומורה נבוכים?על ידי זה שהוא שינן פרק בבוקר ופרק בערב?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 20:14 |
|
| |
צענע, מה פתאום? הוא התמוטט על המיטה כשבא מהעבודה, והסתפק בק"ש בוקר וערב. הוא שינן את ק"ש כל יום וכל לילה, עד שידע אותה על פה, וכך הוא לא עבר על איסור שיכחת דבר אחד מהתורה ח"ו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 21:56 |
|
| |
לפי מה שלמדתי, את ספריו הרמב"ם חיבר בתקופה שהוא היה פחות עמוס בעבודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 22:32 |
|
| |
לבעל בעמיו
הרמב"ם קיים יפה מאד את מה שדרש מאחרים .חיבור ספרים כאלה הצריך לימוד רציני כפי שברור לכל.
לאחר מכן,כאשר הפך לרופא עמוס בעבודה הוא ידע שלפי ההלכה עכשו יש לו סדר עדיפויות חדש כפי שמתואר בשיחת השבוע בשבוע זה:
"בביתו של רבי יוסף-חיים זוננפלד, רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים, התכנסה אספת עסקנים לדיון ציבורי חשוב. בין המוזמנים היה גם הד"ר משה וולך, מנהל המרכז הרפואי 'שערי צדק' בעיר.
כשנכנס הרב זוננפלד אל החדר, סקר את הנוכחים וכשהבחין בד"ר וולך, קרא לו ואמר: "הנושא הנדון חשוב מאוד, אבל עבודתך ברפואת החולים חשובה פי כמה וכמה. אם לקולי תשמע, אל תשתתף בכינוסי עסקנים, אלא הקפד להקדיש את כל זמנך לחולים".
והוסיף: "רבי שמואל סלנט אמר פעם אחת לרופא ירא-שמים שנהג להאריך בלימוד תורה – לומדי תורה יש בירושלים לרוב, אבל רופאים מומחים יש בה מעט. מוטב שתזדרז לעסוק בריפוי החולים קודם שאתה מאריך בלימוד תורה".
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=5878&CategoryID=1281
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2009 22:51 |
|
| |
בעל ענה במקומי- רק להוסיף--- את ספרו הראשון בפילוסופיה הוא כתב בגיל 18 הוא סיים את פרוש המשנה והיד החזקה בגיל 30 או אולי עוד מספר שנים , היתה לא יכולת כתיבה וסגנון מהמעולים ביותר, היה אחד הגאונים הגדולים של היהדות לדורותיה, אבל כל זה אינו משנה את העובדה כי הוא בעצמו לא קיים את כל מה שפסק, וראה דברים מסוימים לעיתים כפילוסף ולא בצורה מעשית,
בענין הציניות שבה התיחסת למה שהבאתי על סדר יומו, נביא את הדברים ממכתב שכתב הרמב"ם לאבן תיבון:
"...אני שוכן במצרים (=בפוּסְטָאט) והמלך שוכן בקאהרה (=קהיר)... אי אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחילת היום... כללו של דבר - כל יום אני עולה לאל-קאהרה בהשכמה (=מוקדם בבוקר), וכשלא יהיה שם שום מכשול... אשוב למצרים (=פוסטאט) לאחר חצי היום... ואמצא האכסדראות (=המסדרונות) כולן מלאות גויים, בהם חשוב ובלתי חשוב… ושופטים ושוטרים... ואצא לרפאותם ולכתוב להם [פתקאות ונוסחאות חולייהם]... עד הלילה... ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות..."
אז רבנו מיכי- אתה יכול להשתמש בכל כושר הכתיבה המעולה שלך, וללעג, אבל אלו העובדות, למרות שהעובדות מעולם לא בלבלו אותך,
זה מה שיש, אין לי את הכשרונות שלך, ולכן אתה תמיד תנצח בכל ויכוח. איך אומר המשורר- בלבלי אותו אל תעשי לו חשבון
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
|
