| נשלח ב-16/5/2006 05:41 |
 |
| |
וויאזוי דארף מען זיך פירן?
פיל מיט ספיקות זענען פארהאנען אויף דעם דרך וויאזוי עס איז אנגענומען היינט צוטאגס לגבי הנהגות בעבדות השם, אנגעהויבן בעניני השקפה און געענדיגט ביי די שווערסטע און הארבסטע הלכות.
איך לייג פאר די שאלות טרוקענערהייט, היות דאס איז נאך קיינמאל נישט נתברר געווארן כשמלה, וועל איך עס שיין מסדר זיין כדי שירוץ הקורא בו.
1) דאס איז פארשטענדליך און פראקטיש אז א איד וואס קען נישט די הלכות פון דעם ענין וואס ווערט דורכגעטוהן האט נישט קיין רעכט צו פסקנען אליינס קיין הלכות. דעת תורה איז היפך דעת בעל הבית, און אפילו ער זאל זיין א תלמוד חכם אין אנדערע ענינים איז עס לכאורה גארנישט מיט נישט אויב קען ער נישט גרונטליך דעם סוגיא.
2) א איד וואס האט זיך אראפגעזעצט דורכלערנען דעם נושא, און קומט צו א מסקנא, מעג ער פסקנען אזוי להלכה? צו ער דארף נאך איינעם פרעגן? ער מוז אויסהערן יעדעם'ס דעת תורה צו דאס וואס ער האט דורכגעטון איז שוין גענוג. און צו מוז ער זיין א מוסמך להוראה (?) צו עס איז גענוג ווען ער לערנט עס דורך פאר זיך גרונטליך?
3) עס איז א מימרא שגור בפי אנשים אז 'יעדער זאל זיך פרעגן זיין מורה הוראה'. וואס מיינט דאס? וויאזוי ווערט עס 'זיין' מורה הוראה?, אויב האט מען אייביג געפרעגט א צווייטן וואס איז יעצט די דין?, און צו קען מען טוישן מורה הוראה אינמיטן א געפעכט? און אויב האט ער זיך נישט געפירט אזוי וועט מען אים דן זיין דערפאר? למעשה איז דאך יש על מי לסמוך?
4) א מורה הוראה מיינט לכאורה איינער וואס האט באקומען סמיכה להוראה (?), מוז ער זיין א ירא שמים אויך? עס איז דאך דא וואס טענה'ן אז דער איז נישט קיין ירא שמים? איך מעג אליינס באשליסן צו ער איז א ירא שמים? אדער דאס מוז איך אויך פרעגן א מורה הוראה (איך האב דאך נישט געלערנט הלכות ירא שמים...)
5) אין א ירא שמים אליין איז גענוג (פארשטייט זיך אז איך רעד בעניני השקפה, בעניני הלכה דארף מען דאך א תלמיד חכם)? א חסידישע רבי קען איינטיילן וואס צו טון ווייל ער פירט א עדה?
6) בעניני השקפה, ווען מען פרעגט א חסידישע רבי, וועט מען נישט דן זיין אויבן אין הימל דערפאר? איין רבי טענהט אז דאס איז יהרוג ואל יעבור, דער צווייטער טענהט אז עס איז א מצוה. וועם דארף מען פאלגן? איז די תירוץ ווייטער אז מען דארף פאלגן דעם צו וועלכע קרייז מען באלאנגט. וואס וועט זיין אז איך באלאנג אינערגעץ נישט? (איז דא א חיוב ערגעץ צו 'באלאנגען'?) וועם דארף איך פאלגן? וויאזוי ווייס איך ווער עס איז א ריכטיגע ירא שמים?
7) איז דא א חיוב מחאה אויב איינער פירט זיך אויף וואס דיין מורה הוראה זאגט אז עס איז א איסור עפ"י תורה?
עד כאן חלק א'.
איך וויל זיך יעצט באציען צו א צווייטע זאך וואס דאס גרעניצט זיך מיט די עירוב אין וויליאמסבורג, איך גיי בלויז אריין אין א קליינע פרט פון די גאנצע שערוריא, (פארשטייט זיך אז די חלק פון מחלוקת צווישן די קרייזן האט נישט קיין שייכות צו דעם פארום, ווייל איך פרעג בלויז לברר אמיתן של דברים עפ"י תורה, און אדרבה זאל נתברר ווערן דעם ענין).
די אכטע קשיא:
8) האט די מושג 'קהילות' א הלכהדיגן קראפט?
וואס איך האב דורכגעטוהן איז אז יא!
די שאלה איז ביי די היינטיגע שטעט ווי עס פאמירן זיך כסדר קרייזן און קהילות, יעדע קהילה אדער בית המדרש'ל איז א זאך פאר זיך. ווען איז די החלטה פון איין קהילה מחייב דעם צווייטן?
איז אזוי:
ביי א זאך וואס האט גארנישט מיט די שטאט קיין שייכות, למשל מנהגים, איינער זאגט הלל אזוי און איינער אזוי, קען קיין איין קהילה נישט מחייב זיין דעם צווייטן. עס איז א אנגענומענען זאך אין די פוסקים אזוי, ועיין במג"א או"ח סי' רסג סקכ"ד וואס די מחבר שרייבט דארט אז אויב רוב קהל האבן שוין מקבל געווען שבת איז די מיעוט נמשכים אחריהם. שרייבט דארט דער מג"א : וכן בעיר שיש בתי כנסיות הרבה אין אחת נמשכה אחר חברתה. דאס הייסט אז יעדער מעג טוהן וואס ער וויל.
(וראה מג"א סי' תצג סק"ו; פרי חדש סי' תצו סקי"ט; שו"ת מהריב"ל ח"ג סי' י (והאמת יורה דרכו דהא המהריב"ל פוסק להחמיר בתקנות העיר דיכולין לכוף את המיעוט וכמו שנביא להלן בשמו, ואת"ל דהיינו הך יהיו דבריו סותרין, ודו"ק); מהרשד"ם חיו"ד סי' מ; שו"ת חת"ס ח"ו סי' א; ועוד ועוד.)
*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
אבער א זאך וואס איז נוגע די עצם שטאט, למשל צו מען מוז צאלן שטייערן, און וויפיל, לענינו צו עס מעג זיין א עירוב איז א דבר מוסכם בכל הפוסקים אז אויב רוב קהילות זענען מתקן א תקנה אויף די שטאט קענען זיי כופה זיין את המיעוט!
איך וועל דא אראפברענגען א אפאר שו"ת ספרים (וואס א חבר האט מיר שוין לאנג צוריק אנגעוויזן) וואס שרייבן אלע כאחד באין חולק אז א תקנה וואס איז למיגדר מילתא, רוב קהילות האבן געמאכט א תקנה אויף א געוויסע זאך און זיי זאגן די טעם דערפון אלץ למיגדר מילתא אז מען זאל נישט צוקומען צו קיין מכשולות וכדו', איז די מיעוט נכנע אינטערן רוב! און אפילו זיי האבן גדולים ותלמידי חכמים מיט זיך.
אין בארא פארק וועט דאס לכאורה נישט שייך זיין, ווייל כמדומה אז רוב קהילות זענען יא מסכים מיטן עירוב. אבער אין וויליאמסבורג שטעלן זיך רוב קהילות (כלומר זייערע די ממוני ומנהיגי הקהילות) ארויס קעגן די עירוב, וואס דאס איז לכאורה מחייב די גאנצע שטאט. (לויט מיינע אינפארמאציע איז עס רוב קהילות, קען זיין אז איך בין נישט גערעכט).
אין שו"ת מהר"ם אלשיך (סי' נט) איז ער דן איבער א שטאט וואס עס איז געווען דארט פיר קהילות, און די גדולים האבן דארט מתקן געווען א געוויסע זאך, און איין גדול האט עס מתיר געווען. (איך ברענג נישט אראפ די גאנצע תשובה וויייל עס איז זייער לאנג און רוב דערפון רעדט ער ארום פון סוגיות הש"ס)
שרייבט ער דארט אזוי:
ועוד בעיקר הדין אי אמרינן דב' בתי כנסיות בעיר א' כשתי עיירות דמי אי לא, דנפקא מינה שאם היו שלשה או ד' וג' הסכימו הסכמה א' אם יכולים בני בית הכנסת האחד לפרוש עצמם מג' עם היות בני בית הכנסת ההוא מיעוט והג' רבים, בהא אמינא כיון דאתא לידן אימא ביה מילתא ואיזדקקנא להכי, משום דכל ימי נצטערתי על זאת מאז שמעתי שבדורנו זה היו מחזיקים בה והיא שעמדה להרבות מחלוקת בעולם כאשר שמענו וכן ראינו במקומות מוחלפים רחמנא ליצלן.
נאך א לאנגע משא ומתן פירט ער אויס:
והשתא דברירנא דאזלינן בתר רובא נהדר לעיקר השאלה דקאימנא עלה בעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה אי אמרינן דכל בבית הכנסת הוי כעיר בפני עצמה ואע"ג שרוב הקהלות מסכימים לדבר אחד שלתקוני העיר יכולים בני קהל א' לפרוש עצמן או דילמא אפילו בבית בפני עצמו נכללים במנין הרוב והוו מיעוט לגבי בני שאר ב"כ, והן אמת כי אפילו היה הדבר שקול טוב להטות אחר סברת החושב [ש]כל קהלות שבבתי כנסיות העיר כקהל א' כי רבים חללים תפיל המחלוקת הנמשך מתחת יד סברת הפרד כל בית הכנסת ובית הכנסת מרוב הקהלות בעיר אחד.
ומה גם עתה כי הרבה תשובות בדבר חדא שכל עיקר דעתם הוא דכיון שנפרדו בבית הכנסת בפני עצמו נעשו כבני עיר אחרת. וקשה דלא יהא אלא כפר הסמוך לכרך ויש הפסק בין הכרך לכפר אלפים אמה והיהודים הדרים בכפר מתפללים בבית הככנסת שלהם ואעפ"כ נידונים ככרך, כדגרסינן בגמ' (מגילה ג, ב) אמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו כו' נידון ככרך והיינו כפר בפני עצמו כל' הטור וז"ל וכן הכפרים הסמוכים להם אפילו אינן נראין עמהם כגון שהם בעמק או שנראין עמהם ואפילו אינן סמוכים כגון שהם בהר ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל ע"כ. והרי ק"ו הדברים ומה בני כפרים שהם חוץ לעיר מיל והוא ישוב בפני עצמו שהיה מן הדין להיות מקדימין ליום הכניסה ואדרבא עולין עד היותם מכלל הכרך כ"ש ב' קהלות שבתוך העיר שלא תספיק חילוק הב"ה להחשיבם כב' עיירות.
נאך שרייבט ער:
שאפילו לא היתה הסכמה זו מקדושים אשר בארץ המה, ולא היה עתה רבם של כל הקהלות המחזיק בהסכמה או עושה אותה מחדש, אלא שהג' קהלות היו באים עתה לעשותה, "מי נתן כח לקהל האחר שהם המיעוט לעכב ולבלתי הכנס אתם בהסכמתם. ע"כ.
ער ברענגט צו א לשון הרד"ך (בית י"ב) וואס קריגט אויף דעם פרט אבער ער פירט אויך אויס:
ולפ"ז אין כח לבני בית הכנסת אחד לכוף לבני בית הכנסת אחר דהוו קהל לעצמו, הני מילי היכא דלאו מיגדר מילתא ותקנתא לכלם היא, אבל היכא דמיגדר מילתא ותקנתא לכלם היא כופין, דברוב בני העיר תליא מילתא לענין להסיע על קצתן כדכתיבנא, "ואף שהם בכמה מקומות בבתי כנסיות כופין הרוב למיעוט כיון דבעיר א' יושבים".
ומינה לכל הסכמות הקהילות וכו', ואם רוב הממונים של רוב הקהילות יסכימו דבר אחד "כופין את מיעוט הקהילות" לעשות התיקון ההוא או לגדור את הגדר ההוא כמ"ש שהולכים אחר הרוב, ובדבר הזה ישפות שלום על ישראל ועל רבנן וכו', כללו של דבר שאין חילוק בין עיר שיש בה בית הכנסת אחד לעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה שבכללם הולכים אחר הרוב בין במה שהוא מיגדר מילתא במילי דשמיא בין במה שהוא לתיקון העיר במילי דעלמא.
ומינה לכל הסכמות הקהילות וכו', ואם רוב הממונים של רוב הקהילות יסכימו דבר אחד "כופין את מיעוט הקהילות" לעשות התיקון ההוא או לגדור את הגדר ההוא כמ"ש שהולכים אחר הרוב, ובדבר הזה ישפות שלום על ישראל ועל רבנן וכו', כללו של דבר שאין חילוק בין עיר שיש בה בית הכנסת אחד לעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה שבכללם הולכים אחר הרוב בין במה שהוא מיגדר מילתא במילי דשמיא בין במה שהוא לתיקון העיר במילי דעלמא.
עד כאן פון שו"ת מהר"ם אלשי"ך
(דער חתם סופר אין די תשובות חאו"ח סי' קצג ברענגט אראפ דעם תשובה און ער דרוקט זיך אויס "וזה פשוט מאוד ולא היה צריך להאריך").
אויך אין שו"ת מבי"ט (ח"ג סי' עז) איז ער דן אויף אזא שאלה, וז"ל:
ולענין אם ג' או ד' בתי כנסיות בעיר א' אם יכולים רוב מנין ורוב בנין הבתי כנסיות לכוף את המיעוט אפילו הם קהל א' שיקבלו עליהם הסכמת רוב הקהלות, האריך בזה החכם נר"ו להכריח שיכולים לכוף רוב קהלות שבעיר א' לקהל אחד שבעיר שיסכימו עמהם בכל מה שיש בו מגדר מלתא דאיסורא, ונראה לי שהדין עמו גם בזה וכו', אבל בתי כנסיות של עיר אחת יכולים להכריח הרוב את המיעוט שיקבלו עליהם הם במה שהיא למגדר מלתא דאסורא כפשטה דברייתא פ"ק דבתרא רשאים בני העיר להתנות וכו' ולהסיע על קיצתן, וכן כל הפוסקים כתבו רשאין בני העיר וכו' סתם דמשמע בני עיר א' בין שיהיה בה קהל א' או כמה קהלות וכו', וירושלים העיר רבתי עם היו בה בתי כנסיות כמנין מלאתי משפט ואמרו כך הי' מנהגן של אנשי ירושלים וכו' נראה כי כל הבתי כנסיות שבה היה מנהגן כך וכן היה בכל התקנות שתקנו בירושלים התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במקדש ז' ובמדינה יום א' ושיהא יום הנף כולו אסור וגם כי זו וכיוצא בה היתה תקנה לכל ישראל לא לעיר ירושלים לבדה מפני שהיתה על פי נשיאי ישראל וב"ד גדול, נלמוד אנחנו גם כן אפילו בזמנינו להיות אגודה א' בעיר אחת בתקנות וכו', וכן צריך שיהיה בכל עניני העיר שיהיו כולם אגודה א' כמו שהם מיוחדים בק-ל אחד ותורה אחד ומשפט אחד -כך יהיה גם כן בתקנות שיש בהם מגדר מלתא דאיסורא שחייבין המיעוט להיותם נגררים אחרי הרוב בכל עניינים אלו, אפי' שיהיה כמה בתי כנסיות בעיר א' רוב מנין גולגלתא או קרקפתא דגברי חשיבי שבעיר ורוב בנין דבתי כנסיות יכולים לכוף את המיעוט בדבר שנראה להם לפי הזמן שצריך לעשות תקנה וגדר שלא יגעו באיסור תורה או אפי' דרבנן אם רואים שהוא קרוב או מצוי לעבור עליו "ולא נאמר די לנו מה שאסרה תורה ומה שאסרו חכמים כי ההסכמה או התקנה מעמדת ומקיימת איסור תורה ודברי סופרים".
אויך אין שו"ת רבי אליהו מזרחי (סי' נג) איז ער מסופק "בעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה, אי אמרינן דכל בית כנסת הוי כעיר בפני עצמה, ואע"ג שרוב הקהילות מסכימים לדבר אחד שהוא לתקוני העיר יכולים בני קהל אחר לפרוש עצמן, או דילמא אפילו בבית הכנסת בפני עצמו נכללים במנין הרוב והוי מיעוט לגבי שאר בתי כנסיות" און ער פירט אויס להחמיר אז די מיעוט קהילות זענען נכנע אינטערן רוב.
דער המהר"י בן לב (שו"ת ח"ב סי' לב) שרייבט גאר קלאר:
ובטענה השניה שנזכר בשאלה שהגזרה הכללית מהסכמת כל הקהלות בענין העריכה בנתינת הרשות היא מבטלת ההסכמה הפרטית מהקהל, ודאי דהכי הוא לפי סברת הרשב"א וכמה מהפוסקים דסבירא להו דהרוב יכולים לכוף את המיעוט אפילו בדבר דלא הוי מיגדר מילתא וכמו שיש בזה כמה תשובות דכי היכי דרוב הקהל יכולים לכוף את המיעוט הכי נמי רוב הקהלות יכולין לכוף לקהל אחד, וכל שכן שהמנהג בזאת העיר בין הרומאניוטי"ש והספרדים שכל העיר כקהל אחד ונעתקים מקהל לקהל כרצונם ואפילו בשאלוניק"י דכל איש ואיש מדבר כלשון עמו וכשבאו מן הגרושין כל לשון ולשון קבעו קהל בפני עצמו ואין יוצא ואין בא מקהל לקהל וכל קהל וקהל מפרנסי עניי לשונם וכל קהל וקהל נכתבו בפנקס המלך לבדו דהוא נראה כל קהל וקהל כעיר בפני עצמה, אפילו הכי נוהגים שרוב הקהלות כופים לקהל אחד להסכמתם, וכבר יש בידי עוד ראיות על זה הענין אלא שאני מקפץ ועולה ומקצר ואיני בא כי אם לעורר הטענות ואם יצטרך להרחיב הדברים יותר אוסיף שנית לכתוב ב"ה, וכבר כתב הרשב"א דאפי' שהיחידים נשבעו נגד הסכמת הקהל ששבועתם בטלה אי יתירו אותה וכן נמי בנידון דידן נימא דהחרם וההסכמה של הקהל הפרטי הוא בטל לגבי הסכמות הקהלות הכללית.
אזוי אויך אין שו"ת המהרש"ך (ח"א סי' סו) רעדט ער ממש פון אונזער מציאות.
בשמים עדי ושהדי כי מעולם ברחתי מהטפל במחלוקת ודברי ריבות ויעבור עלי מה, אך אמנם עתה לא אוכל להתאפק כי קנא קנאתי קנאת ה' צבאות וקנאת מורי הרב המובהק נר"ו אשר מנעוריו נודע בשערים המצוינין בחכמה ובחסידות וכל יודעי שמו יבואו ויגידו צדקתו, ועתה לעת זקנתו עבר עליו מאורע רע ומר על לא חמס בכפיו, אך אמנם יען היותו מוכיח ומישיר כדרכי האמת והצדק דברי שנאה סבבוהו וילחמוהו, ולכן אמרתי לחוות דעי גם אני להיכן הדין נוטה משפט השאלה אשר עליו נתגלגלו כל הענינים הנמשכים וידעתי נאמנה כי לא נכחד עצמת האמת מעיני כל יודעי דת ודין אך אמנם שנאה מקלקלת השורה וכו'.
ואומר כי נדון זה לא יצדק עליו אריכות דברים אך אמנם הכרח המנגדים הגיעו אל הרב מורי נר"ו להאריך מה שהאריך כי בלי ספק יכולים הג' ק"ק יע"א לכוף את הקהל הרביעי ובזה כל אנפין שוין מכל הצדדים שאפשר לצדד לא נשאר שום צד כלל לומר שיהיו רשאין יחידי הקהל האחר לבלתי הסכים בהסכמה הנז'.
והנה אזכיר כל הצדדין שאפשר לצדד בקוצר. חדא דאפילו את"ל דלא מצו הרוב לכוף את המיעוט היינו במידי דאיתא רוחא להאי ופסידא להאי שאין כולם שוין בדבר, אמנם במידי דאיכא רווחא להאי ולהאי כנ"ד שכולם שוין בדבר לא מצינו מי שיחלוק ויאמר שלא יוכלו לכוף הרוב את המיעוט ומי שירצה לומר שההסכמה זאת הוי רווחא להאי ופסידא להאי בלי ספק אהבת הניצוח גבר עליו. ואם נפשך לומר דאפי' את"ל דבמידי דאיכא רווחא להאי ולהאי מצו לכוף היינו כשהרוב והמיעוט הם בקהל אחד אך אמנם כשהם נפרדים בב' קהלות איכא לפלוגי ולומר דאינם יכולים לכוף דלא שייך לומר רוב ומיעוט אלא כשהם בחברה אחת ובכת א' ונחלקו ועלו למנין ונמצאו הרוב נוטים לצד אחד והמיעוט לצד א' אמנם בקהלות אשר מתחלה במקום ההוא כל קהל וקהל היה נפרד מחבירו ולא קרב זה אל זה יראה דאין מקום לכופם מטעם רוב ומיעוט, אפילו הכי במידי דהוי מגדר מלתא כל אנפין שוין דמצו לכוף כנידון דידן דהוי מגדר מלתא וכו'.
עד כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2006 23:04 |
|
| |
דעת ותבונה,
מפני קוצר הזמן, האב איך נישט געקענט אדורך קוקן געהעריג אלע די מקורות וואס דו האסט געברענגט.
אבער אויבערפלעכליך זעהט מיר אויס, אז פון דארט איז נישט א ראיה צו די נושא פון די עירוב מחמת מער ווי איין סיבה.
קודם כל, ביי עירוב ווערט געברענגט, אז די מיעוט קען כופה זיין אויף די רבים.
די אלע וואס האבן געברענגט די טענה פון קהלות, האבן גע'טענה'ט פארקערט. אז די חיוב וואס תלמידי החת"ס האבן אנגענומען צו מאכן עירובין, איז נאר דארט ווי ס'איז דא א קהלה.
איז לדבריך, א חיוב אויף תושבי ווילי צו מאכן אן עירוב.
כמובן, אז איך זיך נישט דא אריין צו ברענגען די עירוב וויכוח, איך בין זיך נאר מתייחס צו וואס דו האסט געשריבן.
בנוגע וואס דו שרייבסט וועגן ענייני השקפה, איך גלייב נישט אז ס'איז דא וואס צו צולייגן צו דעם עפעס מיט הגיון, אהן דעם וואס דו זאלסט ערענסט מברר זיין אויב ס'עקזיסטירט בכלל אזא בריה.
דאס וואס דו ביסט מסופק אויב א איד לערנט אדורך א סוגיא, צו ער מעג זיך פירן אזוי למעשה, וואלט איך גע'ענטפערט אויף דעם מיט א צווייטע פראגע. מהיכי תיתי אז נישט? פארוואס זאל דעם איד בכלל ביי פאלן אז די הלכה איז אנדערש ווי וואס ער האט געלערנט? איז דאס נישט די דרך ישראל סבא? אז ווען א איד איז מסופק וואס ער מעג טוהן ע"פ תורה, טוט ער אדורך די נושא? (כמובן אז דאס איז נאר פאר ס'איז געוועהן "שיעור עיון"...)
אגב, האב איך אמאל נאך געהערט בשם ר' שלמה זלמן אויערבאך ז"ל, אז אויב א איד טוט אדורך א הלכה, און ער פירט זיך אנדערש ווי "זיין" מסקנא איז געוועהן, איז די גאנצע לימוד וואס ער האט געלערנט, תורה שלא לשמה. "ללמוד שלא ע"מ לעשות"!
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2006 23:24 |
|
| |
וואס מיינסטו רוב?
רוב שולען ? (רוב איז גראדע אויף די זייט פון עירב, נעם דריי פיר גאסען למשל העווערד, ראדליטש,פען, יאז אויב ווילסטו נישט נעמען אלע)
איז סאטמער איינס אדער צען ?
רוב דיינים ? ווידער די זעלבע זאך , דא קימט נאך צי א שיינע פאר פון סאטמער וואס שטימען מיט עכ"פ שטילערהייט מיטען עירוב.
איך האב שוין געטרגען א שאלה אין שבת צו א רב וואס איז געווען פון אנפאנג שטארק דערקעגן, ער האט זיך נישט מער ווי אינטער געשמייכלט. (איך מיין אז ער קוואלעפייט פאר א יר"ש)
רוב ערלעכע ידען פון פאריגע דור ? איך האב געפאסט אין א אנדערע אשכול דערוועגן
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1879924
רוב ידען פון שטאט? אין ווי איז די דין אויב מ'פארקויפט פאר די ידען אפענע שקרים ?
איך מיין נישט דוקא אזא שקר ווי למשל די עירוב איז געמאכט געווארן דארך קלים כדי אינטערצוברענגן די כח פון רעבן, וואס ווען איך וועל זאגן ניין אין די וועסט זאגן יא. איך רעד פון שקרים וואס איז שייך ביי דעם נתי ספר ונחזנה.
בכלל, ווען די פרעגסט וועגן רוב ווילסטי אויך וויסען צו רוב רבנים פון שטאט האלטען אז מ'זאל צו מ'מעג מוחה
תוקן על ידי - findodort - 17/05/2006 23:54:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2006 00:43 |
|
| |
ועיין שו"ת אגרות משה ח"א סימן קנט שכתב וז"ל: "בכאן נוא יארק וברוקלין שנתקבצו אנשים מכל המקומות אשר היו המנהגים משונים, שבעצם יש לכל אחד לעשות כמנהג המקום שבא משם, משום דהוי כשני ב"ד בעיר אחת שליכא משום לא תתגודדו וכו', רק משום טעם מחלוקת יש לאסור, ולכן בנוא יארק וברוקלין וכדומה שכל המנהגים מכל העולם איתנהו, וא"כ לא שייך מחלוקת, שידוע זה לכל שיש בכאן כמה מנהגים". וכ"כ שם בסימן קנח, "שבפה ניו יורק נשאר כל אחד במנהגי עירו שביוראפ (-שבאירופה) בין לקולא בין לחומרא מטעם שהם כב' ב"ד בעיר אחת," וכ"כ באו"ח ח"ד סימן סב, ובאו"ח ח"ד סימן לג. וע"ע שם באו"ח ח"ה סימן טו שכתב "וברור שיש בלאנדאן שני בתי דינים וליכא משום לא תתגודדו."
גענימען פין :
http://www.eruvonline.blogspot.com/
אווי האט זיך דיין זיידע אין אירופה זיך געפירט אין א שטאט וואס האט געהאט א רמב"ם עירוב ?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2006 15:55 |
|
| |
7) איז דא א חיוב מחאה אויב איינער פירט זיך אויף וואס דיין מורה הוראה זאגט אז עס איז א איסור עפ"י תורה?
אין למחות נגד המתירים
בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן פט כתב לענין העירוב במאנהעטען וז"ל: כבר אמרתי שאין בידנו למחות ביד המקילין...,גם הם רבנים גדולים ומי ימחה בהם מכיון שסוברים לפי הכרעתם שיכולין לתקן והם ראוים להוראה. אבל אני בעצמי איני יכול לסייע בזה, אבל רבנים הסוברין שיש לתקן רשאים לעשות כמו שהם סוברים כדלעיל, עכ"ל.
עיין חידושי חתם סופר (דאס איז דע זעלבע חתם סופר וואס ער שרייבט די גרויסע חוב צו מאכן א עירוב אין א שטאט, אין איז געווארן Outvoted דארך רוב ווילי לויט דיינע ווערטער)
למסכת שבת דף קמה: ד"ה אם שכתב וז"ל: 'אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך', פירוש, אפילו לאסור ההיתר אל תמחה באחרים עכ"ל.
וכ"כ בשו"ת חתם סופר יו"ד סימן רפז ד"ה הנה זה שכתב וז"ל: "אין בידי למחות לאחרים במה שנהגו בזה היתר" וכו', עיי"ש.
ועיין שו"ת אגרות משה חלק או"ח סימן קפו "בדבר האתרוגים שהביאו מארץ ישראל בשנה זו סוף שנת תשי"ב שהיא שנת שמיטה ע"פ הוראת בית דין הראשית שעשו כתקנתם ע"י מכירה לנכרי, שהרבה אין סוברין היתר זה, אם יש להמחמירין איזה חשש מלצאת י"ח המצוה ומלברך עליהם", וכתב בסוף התשובה וז"ל: וממה שהמוכרים עברו ולקחו לסחורה בא"י והביאו כאן וכו', פשוט שכיון שהם עושין על פי הוראה ליכא איסור לפני עור ולא איסור מסייע ידי עוברי עבירה, שהעושה על פי הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו, כל זמן שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור ונפסק שלא כמותם, עכ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2006 16:47 |
|
| |
נאדיר אפאר מ"מ וואס תרשיש שרייבט ביי עירוב ווערט געברענגט, אז די מיעוט קען כופה זיין אויף די רבים.
(דעת_ותבונה לייג צו א פלייצע, איך קען נישט אליין, לברר אמיתן של דברים עפ"י תורה, און אדרבה זאל נתברר ווערן דעם ענין)
ז"ל שו"ת מהר"י מינץ סימן ז: דתניא בתוספתא דבבא מציעא כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים וכופין בני מבוי זה את זה לעשות להן קורה ולחי למבוי וכו', וכופין בני מבוי זא"ז לעשות קורה ולחי אעפ"י שאין זה צריך כל כך אפ"ה כופין וכו',...
ואיפשר שבאילו דברים שהוזכרו במשנה וברייתא ותוספתא כופין אפילו שלא ע"י הרוב, מדנקט בלשון כופין זה את זה ולא נקט כופין אלו את אלו, אבל שאר דברים הולכין על פי הרוב.
וז"ל השולחן ערוך חו"מ ריש סימן קסב: בני מבוי כופין זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי. וכתב שם הסמ"ע דמינה נלמד למבוי מפולש דצריכין לסייע בצורת הפתח.
הגה"צ אב"ד טשאקעווא זצ"ל יו"ר לבתי דינים פון התאחדות הרבנים ברענגט גראדע צו די שולחן ערוך אין זיין שטארקע בריוו פארן עירוב איך ווילי.
וז"ל הערוך השולחן שם: בני מבוי כופין זה את זה, ואפילו המיעוט כופין את המרובין לעשות לחי או קורה להתיר לטלטל בשבת, ובמבוי מפולש כופין על עשיית צורת הפתח.
וממשיך הערוך השולחן, וכ' וז"ל: ויש להסתפק בזמן הזה שמערבין הערים בצורת הפתח... , אם יכול אחד לומר: "לא אתן חלק בזה כי אני חושש להפוסקים האוסרים."
פירט ער אויס
ויראה לי דמ"מ צריך ליתן חלקו וכו', יכולים לומר לו: "אף שאתה מחמיר על עצמך מ"מ לתקנת העיר אתה מוכרח ליתן". ואינו יכול לומר קים לי כהפוסקים האוסרין, כיון שכבר נתפשט ההיתר על פי הכרעת רבינו הרמ"א אין שום אדם יכול לומר קים לי, ועשיית עירוב הוא מצוה כדמוכח בש"ס (עירובין ס"ח.), עכ"ל הערוה"ש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2006 18:27 |
|
| |
אבער א זאך וואס איז נוגע די עצם שטאט, למשל צו מען מוז צאלן שטייערן, און וויפיל, לענינו צו עס מעג זיין א עירוב איז א דבר מוסכם בכל הפוסקים אז אויב רוב קהילות זענען מתקן א תקנה אויף די שטאט קענען זיי כופה זיין את המיעוט!
למען האמת הסטו דא צאמגעכאפט צוויי באזינדערע זאכן
א) א זאך וואס איז נוגע די עצם אין די גאנצע שטאט, למשל צאלן שטייערן, און וויפיל.
איך פארשטיי איז עס איז דא וואס וועלן וועלן טענען, אז יענער טראגט פארוואס קען נישט מיין מורה הוראה פאסקענען אויך אזוי. איך האב שוין אויך געהרט די טענה אויף א פלייש געשעפט וואס פארקויפט בשר בהמה, איז ווי לאנג די געשעפט האט נישט עדווערטייזט, מיילע, אבער לעצטענס האבן זיי ארויסגעלייגט א בילד פון גאר א גיטען טשאלענט מיט מארעך ביינער, אין דאס איז שוין נוגע די עצם אין די גאנצע שטאט (איך רעד נישט פון די חלק אז אסך קענען נישט עומד זיין בניסון, אין קויפן דעם טשאלנט, וואס זייער דיין האלט ס'איז חלב). סאיז אויך דא וואס ווילן פאר ענדלעכע סיבות זאגן, אז ווען איינער דרייווד א נייע קעדעלעק, איז דאס נוגע די עצם אין די גאנצע שטאט, נאר ס'איז נישט מוסכם בכל הפוסקים
ב) אויב רוב קהילות זענען מתקן א תקנה אויף די שטאט
* דארף מען דן זיין ווער האט מתקן געווען ?
* ווען האט מען מתקן געווען ?
* ווי האט מען מתקן געווען ?
* איז די חששות אויך שייך למשל יום טוב ?
* זענען די חששות אויך שייך אויך אין אנדערע מקומות ווי למשל מאסי, מאנרא ?
* קען מען מאכן א תקנה אויף א זאך וואס איז מבואר אין ש"ע ?
* וואס גענא מיינט כשם שאסור להתיר את האסור כך לאסור את המותר (יו"ד סו"ס רמ"ב הנהגת איסור והיתר) ?
* וואס איז פשט אין תשו' דברי יואל אין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא אסרו חז"ל ?
* איז הגה"צ אב"ד סאמבאטהעלי זצ"ל (וועד ההנהלה של חיזוק הדת של התאחדות הרבנים במכתבו לעירוב בוומסב"ג) גערעכט מיט דעם וואס ער שרייבט "דבר זה אין צריך הסכמה, כי כבר כתבו גדולי הדורת שלפנינו"
* פארוואס שרייבט הגה"צ דומ"צ וויען זצ"ל במכתבו לעירוב בוומסב"ג, " לא ירא ולא יחת על מה שישנם כמה שמנגדים...
תוקן על ידי - findodort - 19/05/2006 18:32:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2006 19:19 |
|
| |
שלום כבוד הלומדים בביהמ"ד שיעור עיון, בעיר הגדול הייד פארק, במדינת האינטערנעט
איך פאל דא אריין אינדערמיט פון א העפטיגער שמועס, וואס ביזדערוויל איז נישט דא קיין סאך לומדים וואס טענה'ן זיך ארום, אבער איך וויל אויך נישט אריינזאגן קיין דעה איצטערט אין די נושא וואס איז אויפן טיש, איך וויל זיך נאר באציען צו איין פרט פון דעם גרויסן שואל הרב דעת ותבונה, וואס האט מיט זיין ברייטע שפראך, אראפגעלאזט אפאר שווערע באמבעס, וואס איטליכער דארף צו פארענפערט ווערן כדת וכהלכה, און אלעס וועט בעזר השם קלאר ווערן.
איך וויל נאר אריינווארפן איין נקודה וואס וועט אביסל לעכטיג מאכן עטליכע שאלות, א מורה הוראה איז טייטש, א איד וואס האט געלערנט פלייסיג און האט זיך פארהערט ביי א איד וואס האט איהם געגעבן א כתב הוראה, איצט ווייסט דאך יעדער אז ביי די פארהער רעדט מען נישט דורך גאנץ ד' חלקי שולחן ערוך, און אויך אפילו נישט גאנץ אורח חיים, נאר געוויסע חלקים פון יורה דעה, און נאך וואס דער תלמיד חכם נעמט שימוש, באקומט ער אדער א יורה יורה, אדער א ידין ידין, איז לכאורה וואס איז פשט אין דעם, האט איהם דען דער מסמיך פארהערט אלדינגס?, וויאזוי טרויערט ער זיך אויף זיין פלייצע צו זאגן אז דער תלמיד חכם קען פסק'ענען א שאלה אין הלכות שבת?, נאר דער אמת איז, אז דאס וואס מ'האט אראפגעשטעלט שוין הונדערטער יארן אז אויף יורה דעה חלק א', און אויך פון חלק ב', געט מען הוראה, איז צוליב די סיבה, ווייל דארט קען מען תוהה זיין על קנקנו, דארט קען מען זעהן וויאזוי דער תלמיד חכם גייט צו צו א זאך, און בכלל דארף דער מסמיך זעהן צו דער תלמיד חכם איז א ירא שמים, און דערנאך וואס ער מאכט אפ אויף די צוויי זאכן, און ער נעמט שימוש וויאזוי צו פסק'ענען, יעמאלט קען ער ווערן א מורה הוראה, איי וואס טוט זיך מיט די אנדערע חלקים? איז אויב איז ער א ירא שמים, וועט ער נישט פסק'ענען א פסק אין א ענין וואס ער ווייסט נישט, אויב האט ער עס יא מברר געווען קען ער פסק'ענען לויט דעם וועג וואס ער האט מקבל געווען ביי דעם רב וואס האט איהם מסמיך געווען.
סיז דא אסאך מהלכים אין הוראה, סיז דא וואס פארלאזן זיך מער אויף דעם גדול סיז דא וואס פארלאזן זיך אויף דעם גדול, איז ממילא יעדער איד דארף האבן א מורה הוראה וואס האט די זעלבע השקפות ווי ער, און האט מקבל געווען א מהלך פון דעם א רב וואס האלט אויך ווי ער אין יסודות פון יהדות.
אליין פסק'ענען א שאלה נאך וואס מ'האט דורכגעטוהן א הלכה, קען מען לכאורה נישט, נאר נאך וואס מ'ווייסט עפעס וויאזוי צו פסק'ענען, אדער דורכרעדן מיט א מורה הוראה בקי אין דעם ענין, ער זאל דיר זאגן צו אזוי גייט מען צו הלכה למעשה צו א הוראה.
היינט איז דאס כמעט נישט שייך, ווייל כמעט יעדע שאלה, איז שוין מוסכם פון די גדולי האחרונים דברים ברורים, צו איז דאס א משנה ברורה, צו א שולחן ערוך הרב, צו א חזון איש, און שפעטערע ווי א שטייגער דער מנחת יצחק, איז פשוט אז א איד זעהט א פסק פון דעם מנחת יצחק קלאר, מעג ער זיך אויף דעם פארלאזן, חוץ אויב ער האלט בכלל נישט אויף דעם מנחת יצחק אז ער האט געמעגט פסק'ענען שאלות, צוליב סיי וואס פארא סיבה דאס זאל נאר נישט זיין.
איך מיין אז איך האב עפעס געשריבן בנוגע דעם וויכוח ביני עמודי דגירסא
יגדיל תורה ויאדיר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 01:54 |
|
| |
שקויעך פאר די ווארעמע ווערטער, זייער אינטערעסאנט.
צווישען אנדערע שרייבסטו
אויב איז ער א ירא שמים, וועט ער נישט פסק'ענען א פסק אין א ענין וואס ער ווייסט נישט
דאס איז גראדע א פראקטישע טריק צי טשעקן די ירא שמים פון די מו"ץ, אויב ענפערט ער אויף למשל א חושן משפט שאלה, אדער נעמט א שטעלאנג אין הלכת עירובון וואס ער האט נישט גיט דארעך געלערענט (למשל ער טומעלט רגיל אין ער ווייסט נישט וואס דאס מיינט, אדער פאנגט אן מאכן אן אינטערשייד פון מפולש ומכוון, אין נאך, אין ווארפט סתם זאמד אין די אויגן)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 16:32 |
|
| |
פוןדאאוןדארט, איך בין געווארן פארנומען, און איך האף בקרוב איבערצוגיין דיינע הערות אחת אחת,
מעגליך אז דו ביסט גערעכט. איך האב בלויז געפרעגט.
מיט אנטשולדיגונג.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 21:04 |
|
| |
בנוגע שאלה 3 האב איך היינט ווען איך האב זיך אפגערייניגט אין שויער אינדערפרי, זיך דערמאנט א מעשה וואס איך האב מיגעהאלטן מיט איינע פון די גדולי פוסקי זמנינו, וואס א איד איז געקומען צו איהם אז ער האט פארגעסן צו מאכן אן עירוב תבשילין, און סיז שוין געווען יום טוב ביינאכט, און דער רב פרעגט איהם, איר דאווענט דא אמאל? זאגט ער ניין, און דער רב קלערט אריין, און ער פרעגט איהם, איר פרעגט אמאל ביי אונז א שאלה? זאגט ער יא אמאל אמאל, האט איהם דער רב געזאגט, אם כן קענט איר זיך פארלאזן אויף מיין עירוב תבשילין.
איך ווייס נישט צו דאס איז דער זעלבער נושא, אבער ביי עירוב תבשילין, אין א שטאט וואס איז דא פיל מורי הוראות און קהילות, האט אויסגעקוקט אז דער רב האלט, אז א מורה הוראה פון א מענטש הייסט אזא איינער וואס אדער דאווענט ער ביי איהם אין שוהל, אדער פרעגט ער איהם שאלות, איצט פארשטייט זיך אז דער שואל פלעגט נישט אלע זיינע שאלות פרעגן דעם דאזיגען רב, ווייל אז נישט וואלט ער איהם געקענט, -אפשר- נו אם כן האט ער נאך א מורה הוראה, איז לכאורה קען זיין אז סיז דא אזא זאך אז מ'דזשאסט זיך א מורה הוראה.
בכלל האט מיר איינער היינט אנגעפרעגט א שאלה צו ער מעג זיך שוין שערן די האר, און היות על פי הלכה, קען איך דאס נישט אסר'ן האב איך איהם געזאגט אז מצד המנהג זאל ער זיך נישט שערן, זאגט ער מיר דאס האט ער שוין געהערט פון אן אנדערע גרויסן מורה הוראה, נו האב איך געוואלט דאס אריינשטעלן אין דעם אשכול, ווייל לכאורה, צו וואס פאר א מנהג איז דער מענטש זיך מחויב צוצושטעלן, איז ווייל זיין טאטע האט אנגענומען א מנהג פון דעם און דעם רב, איז ער אויך מחויב דאס נאכצוטאהן? אדער קען ער זיך אליין אויסוועלן א מנהג פון די ספרדים אדער אשכנזים? ווער און וואס איז מחייב א איד צו נאכגיין א מנהג? איך וועל דאס מברר זיין אי"ה עד מקום שידי מגעת, און איך האף צוריק צו קומען מיט א פיינעל ענסער.
הכ"ד חד מן זעריא התאחדות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 23:53 |
|
| |
ידידי התאחדות,
בנוגע אז א אשכנזי זאל אננעמען א מנהג פון ספרד און דאס זעלבע פארקערט, שרייבט דער חיד"א אז צריך כפרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 00:23 |
|
| |
WOW יישר כוח ידידי דיפלאמאט, איך וואלט זייער געדארפט האבן דעם חידא, די מראה מקום, איך האלט אינדערמיט מברר זיין דעם גאנצן נושא, איך וואלט הנאה געהאט אז דו ברענגסט מיר דעם מקור, יישר כוח
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 08:31 |
|
| |
שכוייח התאחדות פאר דיין שיינע באשרייבונג, סי רייך.
אז דו רעדסט שוין פון מנהג, איז כדאי אין דעם אליין אביסל אריינצוגיין. דהיינו, וואס איז דאס
א 'מנהג'" אז ס'אל ווערן נחשב כמנהג אבותיו אדער כמנהג המדינה אז מען זאל נישט טארן משנה זיין ? למשל מיין טאטע זינגט מעוז צור מיט די באקאנטע ארץ-ישראל'דיגע-דריידל-ניגון, צי טאר איך נישט זינגער עפעס אנאנדערן ניגון ? צי אז ער זינגט נישט קה אכסוף מעג איך עס יא זינגען?
אויך איז דאס נוגע למעשה לגבי התרת נדרים אויב א מנהג הייסט א נדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 16:07 |
|
| |
הרב התאחדות שליט"א,
ווי וואלט געווען ווען דער איד פרעגט א שאלה אויף א טשיקען, וואלט ווען אויך דער מורה הוראה געפרעגט איר דאווענט דא אמאל?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 17:01 |
|
| |
התאחדות,
איך דארף זיך יעצט דערמאנען אין וועלכע פון די פולע ספרי החיד"א איך האב עס געזען, און דערנאך עס אפירזוכן...
אבער וואס טוהט מען נישט פאר א גוטן פריינט? איך האף עס בקרוב צו האבן. (מיין אוצר הספרים {גוגל בלע"ז} האט מיר דערווייל גארנישט געהאלפן).
|
|
|
|
|
