|
|
| נשלח ב-5/6/2007 14:58 |
 |
| |
זילבר
אני חושב שאם אדם יתפוס איסור ניאוף כאיסור מוסרי בלבד, אכן זה חוסר מהותי בעצם הגדרת הקידושין. החילוני עד היום הבין שיש איסור ניאוף משפטי לפי משפט התורה, אלא שבני הזוג אינם חיים את חייהם לפי אותה מערכת. נמצא שהם מתקדשים באמת ובתמים לפי המערכת הדורשת זאת, וחיים את חייהם לצד אותה מערכת תוך הכרה בה ורמיסתה מדעת.
אלו הם קידושין תקפים שכן הם מודעים להגבלה המוטלת עליהם, בעיקר על האשה, ומודעים מראש לכך שאינם מתכוונים לנהוג לפי אותה מגבלה, אף שהם מכירים בה.
לאחר פסק בג"ץ נאמר כי האשה מעולם לא הכירה בכך שהיא נתנה משהו לבעלה, היא אינה עוד רומסת את האיסור אלא כלל אינה מכירה בו. לדעתי זהו הבדל קריטי.
עד שי/תבוא איזה/ו ליברל/ית אנסה את כוחי אני.
הליברליזם תופס את זכות האדם על גופו וחרותו כערך עליון המקעקע כל שעבוד הגוף. לכן או שאנן סהדי שהאשה לא הקנתה קנין משפטי על גופה לבן זוגה או שאף אם היא הקנתה המשפט יפקיע את זה.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2007 18:10 |
|
| |
מאיר,
1."החילוני עד היום הבין שיש איסור ניאוף משפטי לפי משפט התורה, אלא שבני הזוג אינם חיים את חייהם לפי אותה מערכת".חילוני גמור לא מקבל את תוקפה של ההלכה כמערכת משפטית או מוסרית כלל כ ולא רק לגביו, בין לפני בג"ץ ובין אחריו. אולי מסורתי מסוג מסוים חושב כדבריך, ואז גם עכשיו הוא יודע שקיימת ההלכה כמערכת משפטית מחייבת המקנה לו זכויות על אשתו רק הוא בוחר לחיות על פי פסיקות בג"ץ,שוב לא השתנה כלום.
2. לגבי איסור מוסרי: האבחנה בין איסור מוסרי למשפטי היא אם יש סנקציות בדיני אדם.מה דין יהודי מאמין שלא מודע לדיני אסורה לבעל ולבועל, ממזרות, יוצאת בלא כתובה, אלא רק יודע בתמימות שניאוף א"א נגד רצון ה'. לדבריך אינו יכול לקדש.
3. אפשר להציע לזוג חילוני לעשות קנס אם ינאף/תנאף ואז כן יש סנקציה גם במשפט האזרחי ואפשר לקדש אף לדעתך שאיסור מוסרי לא מספיק. בתקווה שביהמ"ש יאשר זאת. באשכול "משבר העגונות" הצעתי קנס כזה בהקשר אחר.
4.לגבי ליברליזם וניאוף: אכן לא מכירים בהתחייבות של אדם לגבי גופו ופועל יכול לחזור בו בחצי היום. ואפילו בהתחייבות שלילית כמו לא לעבוד בחברה מתחרה המשפט לא מכיר (רק בתקופת צינון "מידתית"). דא עקא, בכל המקרים האלה צריך להודיע לצד השני על סיום מחויבותך. אי אפשר להפסיק או להפר הסכם בלי להודיע לצד השני ותוך ציפיה שהוא ימשיך לעמוד במחויבויתיו- במקרה זה מחויבתו לא לנאוף. לכן אני שואל למה זו לא עבירה פלילת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2007 23:24 |
|
| |
זילבר
1. החילוני יודע שקידושין הם אקט הלכתי, לכן הוא מבין שמעשה זה נידון באמות מידה הלכתיות בלבד. הוא אינו מקבל את תוקפה של ההלכה לחייו שלו, אך הוא מכיר ויודע שיש מערכת כזו, שהרי הוא עושה מעשה שכל תוקפו נשאב ממנה.
נכון, אותו זה לא בהכרח מעניין, המדינה הכריחה אותו, ואז מה? הוא מודע לכך שאגודת ישראל הצליחה למנוע ממנו רישום נישואין כל עוד לא ישלם את חובו להלכה ואת זה הוא עושה בדיעה צלולה ועצבנית. מכל מקום את המערכת הוא הבין ואת מעשהו הוא פעל במסגרתה.
בחירתו לחיות על פי פסק בג"ץ לא תפטור אותו מקנין מפורש אותו הוא עשה מדעת. הביטול של הסכמת האשה לבלעדיות מרוקנת את מעשה הקידושין מתוכנו בתוך המערכת ההלכתית שהיא הרלוונטית לגביו.
2. משפטי, לפחות במבט הלכתי, פירושו מציאות קניינית שאינה תלויה ברצונו הטוב ובמצפונו של האדם. כנראה שגם במשפט חילוני הגדרה זו יכלה להיות נכונה אילו היה המשפט החילוני מתעניין בסטטוס ללא השלכה שיפוטית.
3. אני לא בטוח שהתחייבות חיצונית יכולה להוות תחליף להגבלה הנובעת מעצם הקנין של הזולת.
4. היות שהליברלים עוד לא באו, אמשיך לנסות לייצגם.
המידתיות יכולה להתערב גם בצורך להודיע מראש, לכן התחייבות על זכות אינטימית כזו שאין אינטימית ממנה היא פגיעה בחרות מעצם מהותה ואינה יכולה לחייב אפילו את חובת ההודעה על ביטול.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 07:27 |
|
| |
כל הנושא הזה עולה רק בגלל שבתי הדין הרבניים נאלצים לפסוק בכפוף לחוקי המדינה. אין לי ספק שבבית דין עצמאי לא הייתה מועלה הנושא של פסילת ראיה בשל פגיעה בפרטיות, שאין לו מקור בהלכה. זה מצב מגוחך שבו דיינים דנים על פי מערכת ערכית ומשפטית שזרה להם. הפיתרון היחיד למצב המשונה הוא הפרדת הדת מהמדינה.
יש להעיר גם שבית הדין לא פסק שהאשה יכולה לקיים יחסי מין עם כל גבר אלא רק שהבעל לא יכול לפגוע בפרטיותה בביל להביא ראיה שקיימה יחסי מין עם גבר זר.
|
|
|
|
|
