|
|
| נשלח ב-21/5/2006 14:41 |
 |
| |
יהוסף,
(אני שמח על ההגדרות של הנמקה ושל תשובת ככה זה. על ידי הבהרה זו יקל עלי להעמיד
את שאלותי ביתר בירור:)
כשאני מחפש הנמקה לנורמות מוסריות, אני בעצם שואל למה לפעמים אני פועל ולפעמים לא.
אינני יכול להניח שבדקה הראשונה בכל שעה עגולה אני פועל, כיון שלפעמים זה נכון
ולפעמים לא. לכן אני מחפש הגדרה מסוימת שבהימצאה אני פועל תמיד. ההגדרה מעצם
מהותה חייבת להיות מופשטת מאוד, כדי שתוכל לכלול בתוכה את כל המניעים שלי לפעולה.
את זה אני מוצא בהתאמה2 - המניע שלי לפעול הוא כשאני חש חסר כל שהוא, שמתאים
למלא אותו בדבר שממלא אותו. הגדרה זו כוללת את כל המניעים שלי לפעול.
בנוסף, אני זקוק כעת להגדרה כוללת ורחבה מספיק למונח שהזכרתי לעיל - חסר. יש דברים
שמזוהים בודאות כחסר, כמו חסרים פיזיקליים - תחושות רעב וכדומה. יש דברים שלא כל
כך ברורים למה הם מוגדרים כחסר, כמו השאלה מה חסר לי בכך שהעציץ שלידי יבול ולא
יפרח. כאן אני יכול למצוא הגדרה כללית נוספת, שהיות ואני מזהה את ההרמוניה בעולם
כמתאימה ושלמה, הרי שכל פגם בה מזוהה אצל כחסר הטוען תיקון, וזו היא התאמה1.
דא עקא, שיש פעולות מוסריות שאינן נכנסות תחת המטריה של התאמה1, כמו ריפוי חולה.
כיון שחולי הוא חלק מהטבע אינני יודע למה לא לראות אותו כחלק מההרמוניה הכללית.
לכן אינני יכול להגדיר אותו כחסר, ולכן יש לי "קושית הנמקה": למה יש דברים שאינם
בכלל התאמה1 ואכן אינם מוגדרים אצלי כחסר ואינם מניעים אותי לפעול, ויש דברים שאף
הם לא בכלל התאמה1 ובכל זאת מניעים אותי לפעול.
זוהי שאלתי בתחילת האשכול. אני יכול מחמת כן לזנוח את כל רעיון ההתאמה, ולחפש
הגדרה כללית אחרת לכל מה שאני רואה בו חסר, או לחילופין - הגדרה כללית אחרת לכל
מה שמניע אותי לפעול. דרך נוספת היא לזנוח את הרעיון שאמצא פעם מכנה משותף לכל מה שמניע אותי
לפעול, כיון שתמיד יהיו בזה סתירות שהתשובה להם היא "ככה זה". מה
שטענתי אתמול בלילה ביישוב הקושי הוא, שמצאתי עוד דבר אותו אני מכליל ב"חסר"
המניע אותי להשלימו - לא רק מה שחסר לי מוגדר אצלי כחסר, אלא גם מה שחסר לחברי,
ויכולת זו היא יכולתי להגיע להזדהות עם חברי.
אני חושב שעוד לא הצגתי את הדברים ברור כל כך כמו עכשיו, וזה כמובן בזכותך, יהוסף.
עתה להערותיך -
<1. ניתן לבחון אותה אמפירית [קבע מראש נתון "התאמה" שתשנה לאדם הנבחן וראה אם
ינהג אחרת].>
אם הגדרת "חסר" אינה מתבצעת לפי הגדרות ברורות, אלא בצורה המניחה את המבוקש -
כל מה שאתה זורם אחריו הרי הוא חסר לך כשאינך זורם אחריו, אין זה דבר הנבחן
אמפירית, כיון שכל דבר שלא אפעל על פיו אומר שהוא לא דבר הגורם לי לזרום אחריו.
ופשוט.
<[ולעניין ה"סבל", הן מדיונך נראה שאתה מסכים שכאשר מדובר שלא להחלות את האדם
הדבר מובן, וטענתי שהרי זה אותו הדבר כאשר אנו דנים אם "הריפוי יימשך" או שהסבל
לא יימשך, כאשר אלו האפשרויות]>
להאמור מובן החילוק, כיון שכל חיפושי אחר ההתאמה נבעו מהצורך להגדיר את המכנה
המשותף של כל הדברים המניעים אותי לפעול. לא נכנסתי כלל לשאלה אילו דברים עוצרים
בעדי מלפעול, כיון שכשאין לי סיבה לפעול אינני פועל. כמובן שניתן עדיין לשאול מה ימנע
ממני מלהחלות את פלוני גם כשעל ידי שאעשה אותו חולה אוכל להשיג חסר אחר שלי - נניח
לאכול - ועל שאלה זו באמת צריכות התשובות להיות בהתאם לדיון כאן.
כמתעסק,
אני רואה שהקדימני יהוסף לענות על שאלותיך. אני חושב שתשובתו תובן לך יותר כשתקרא
את הצגת הבעיה כפי שהצגתיה כעת, ובזה הנני לכרוע ולבקש מטו ממך שתמחל לי על כך
שעד כאן לא הבהרתי את הדברים כראוי לעצמי ולאחרים.
ווטו,
לפי הצגת הבעיה שלי כאן, אתה חושב שההגדרה שלך להתאמה כמעבר לזרימה בדעת
מועילה לפתרון? אין היא עוזרת לי כלום, כיון שאת זה גופא אני מבקש לדעת, מה גורם
לדעתי הזורמת להסתייגות ומה לא!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 16:58 |
|
| |
בן איש היקר
הסיבה שאתה רואה את התערבות האדם להבריא את החולה כשינוי מהטבע, הוא משום שהוצאת את האדם ממנגנון הטבע. ושאלתך יכולה להתחיל, למה הרעב אוכל, מדוע מי שקר לו מתלבש.
לא עלתה על דעת אף אדם לומר שהמציאות מורה שמתאים שתישאר כפי שהיא.
גם לא עלתה על דעת אדם לומר שהאדם אמור לצפות באופן ממשי למה שיכול להיות טוב יותר על פי תמונת הדימיון ללא שזו יכולה להתאפשר מציאותית.
הטענה היא: האדם בוחר/פועל על פי תמונת דמיון עתידית שיכולה להתממש המתאימה לעומת תמונת עתיד המתאימה פחות. בחירת המצב הזה במה שקשור לאדם, היא הבחירה לפעול או לא לפעול למימוש אותה ההעדפה/התאמה.
לכולי עלמא, האדם מזהה אפשרויות בהמשך המציאות, אלו התלויות בהתנהלות שלו עצמו, ואנו דנים מה מניע אותו לפעול על פי האפשרות האחת. למשל אני מזהה אפשרות שידיי מקלידות ואפשרות שאינם. בהתאם לבחירותיי, אני מכיר כעדיף את האפשרות להמשיך ולהקליד, ולכן אקליד.
נעצור כאן לרגע ונדון בשלב זה -
האם נכון לומר ש:
אין אדם רוצה ופועל ללא העדפה (הקודמת לרצון, מושגית ולרוב גם בזמן)
?
נראה כי בזה אין לנו דיון. אנו מסכימים שהאדם עושה את שנראה לו "טוב" יותר. זו הגדרה כללית כוללת כל העדפות ופעולות האדם מדעתו.
עתה עלינו לדון מהו "טוב".
האם הטוב, הוא מה שגורם לנו תחושה גופנית טובה יותר, אנו יודעים שלא רק זה.
האם טוב הוא מה שמונע "כאב" [פיזי] ממה שבחוויתנו, אנו או אחרים. אנו יודעים שלא רק זה.
אז מה כן?
ישנם דברים שהמציאות הפיזית מורה לנו שתנועתם העתידית מכוונת לאופן מסוים. למשל, כשאנו רואים זרע בעל פוטנציאל הצמחה, וזה נתפס בעינינו עיקר משמעותו, הרי שהעתיד היותר מתאים לאותו זרע הוא צמיחתו. לכן אם יש אפשרות כזאת במציאות, כך אנו רואים את העתיד המועדף והמתוקן, לעומת האפשרות שלא יהיה כך. האדם נע אל העתיד בהתאם לתמונת העתיד המתאימה יותר להווה.
כאשר ישנה אפשרות שהזרע יצמיח, האפשרות שלא יצמיח היא "רעה" - קרי אינה תואמת את המציאות התקנית.
מכאן אנו מתקרבים להבנת ה"טוב" שהחלנו בו... אני עוצר פה באמצע לקבל חוות דעתך, ואולי נמשיך שלא בכאן.
תוקן על ידי - יהוסף - 21/05/2006 17:35:31
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 18:14 |
|
| |
בנ"א,
את זה גופא אני מבקש לדעת, מה גורם לדעתי הזורמת להסתייגות ומה לא!
בכן אשתדל שוב. העמידה על עיקרון ההתאמה הוא למען דעת שורש הרצון שכך ידע האדם את שהוא רוצה למען ירצה את שהוא יודע. למשל כאשר אני רוצה דבר מסוים נגיד לאכול מיני מתיקה ובו בזמן אני רוצה לשמור על המשקל שלי או כשאני רוצה לעשות רצון הווה ובו בזמן רוצה לקיים את התורה, הצד העוצמתי יכריע [כמ"ש יהוסף בטוטו"ד ומה שמדמה מיכי שאני "מבין" כצד השני זו רק הבנה ברמה האנליטית ו/או חברתית אבל ההבנה העמוקה יותר היא זו שתכריע].
ההבנה שהראשוני הוא ההתאמה דהיינו האחדותי, יסייע לניתוח השיקולים הקודמים להכרעה למען שיפור החיים. אך לבקש ממני לדעת אם קוגל קמח זורם יותר בדעתך על כל הנחותיו הקדומות מאשר קוגל תפו"א, זה עליך לבדוק בעצמך. מ"מ ידיעת המושג מאפשרת לך שליטה מקיפה וכוללת על כלל רצונותיך ואם תתמחה קצת בטעם ובמרקם וכו' זה גם יעזור לך לבחור בין שני הקוגלים.
לכן, בוגי"ע, עדיף הכינוי "התאמה" המורה על הכלל שניתן לנו לתקשר עליו טרם רדת לפרטינו האינדיבידואליים, מאשר "רצון" המורה על הרצון המסוים למיני מתיקה שזה אך תוצר של הרצון הראשוני להתאמה שהוא תוצר זיהוי ההתאמה במבנה הדעת. גם אם נגיע ליכולת תקשור על טעמי אוכל מתאימים וכו', ישאר בסיס התקשור ההתאמה שבכך. ביום ההוא נוכל לברר יחד את הכלל עם הפרט, בינתיים עלינו להסתפק עם העיקרון ולנקוט ש"על טעם וריח אין להתווכח" אם כי ברמת מומחיות ובהירות יש להתווכח [כנאמר בשם ר"ג ז"ל].
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 19:08 |
|
| |
בן איש אחד
אנא אלפיני בינה
ביקשתי הסבר על דבריך
<איני מבין למה אתה חושב שהחויה שאני חווה אינה אונטולוגית ?>
והפנית אותי ללינק . הדבר היחידי הנכון לדעתי שמצאתי שם הוא < מעצם טיבו של נושא זה כל דיבור עליו הוא מלכודת דביקה של פרדוקסים ומילים שמנסות, אבל לא ממש מצליחות, לגעת. בכל זאת, חשוב לנסות ולהבין. כדאי רק לזכור שמילים בנושא זה הן הצעות יותר מאשר קביעות, צעדים על הדרך יותר מאשר סופה, ושכל היצמדות למשמעות המילולית גרידא היא לא פחות מאשר טעות > כך שלא קיבלתי תשובה.
עוד ביקשתי הסבר : <אין כלל מקום לכך שנאהב את עצמינו ?. למה ?> ולא ראיתי תשובה .
עוד ביקשתי הסבר על דבריך <'' זרימת האדם בסימפוניה האלוקית ...>והפנית אותי
הגדרה לקסיקונית להתאמה:
ספרן: צעידה הרמונית עם היקום/ההוויה, כשהתורה משמשת כמפת דרכים לכך.בשאר הברואים,דומם צומח וחי, מוטבע הדבר כחלק מטבעם העצמי, אבל על האדם/מדבר, להגיע לכך בעצמו, על ידי זיהוי נכון של הענין והטמעתו בקרבו, באופן שיהפוך גם הוא לחלק מה"סימפוניה האלוקית" הניכרת, כאמור, למיטיב להתבונן. ה"רווח" מדרך זו, הוא קיום המצוות מתוך הבנה, חשק ואהבה.
תוספת ווטו: ה"רווח" מדרך זו אינו רק קיום המצוות מתוך הבנה, חשק ואהבה, אלא הגעה לתכלית המצוות לחיות באחדות עם שאר הווה ש"תורתי בקרבם ולא ילמדו עוד כי כולם ידעו אותי".
זוהי פשוט הנחה/הגדרה לא נכונה....
הדומם אינו צועד עם הבריאה הוא פושט צורה ולובש צורה בעל כורחו כתוצאה מתופעות בלתי מבוקרות ( התפרצויות געשיות . התפוצציות אטומיות בכוכבים ושמשות . וכו' וכו' )
הצומח והחי מנסים לשרוד את מציאותם בחלקיק אפסי ( כדור הארץ ) מהקוסמוס כך שלא ניתן בכלל ליחס להם משמעות ביקום .
האדם . אכן בעל תכונות מעבר לצומח ולחי , אולם כל כך מוגבל וכל כך חסר ישע , ומציאותו חסרת משמעות , ורק אותם כמה אלפי יצורים מפונטזים שחושבים שניענוע לולב משפיע על הקוסמוס...
תוקן הפונט [ומעט מהגסות]
תוקן על ידי - עצכח - 21/05/2006 20:17:58
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 20:29 |
|
| |
יוסף,
<ושאלתך יכולה להתחיל, למה הרעב אוכל, מדוע מי שקר לו מתלבש.>
אם אינני טועה, אכן כתבתי בהודעה הקודמת (וכן בהודעה הפותחת) שאני אכן שואל גם את
השאלה הזו, ועליה יש לי תשובה אחרת, עיי"ש.
<לא עלתה על דעת אף אדם לומר שהמציאות מורה שמתאים שתישאר כפי שהיא.>
"אתם קרויים אדם, ואין ?? קרויים אדם?"
דבריך על זיהוי המשך הצמיחה מוסכמים עלי כמדד להתאמה1, התאמה המזוהה עם הטבע.
כאמור למעלה אין זה מיישב את שאלת רפואת האדם החולה - שם לא תמיד מדובר על ריפוי
כהמשך הצמיחה, ולא מטעם זה בא הריפוי. לכן חיפשתי שם משהו אחר, מש"ל.
ווטו,
את כל מה שכתבת כאן כבר ידעתי, ואינו נוגע לשאלתי על מקרים שבהם אין ברור מה אומר
הצד האחדותי (=ההרמוניה אינה מכריעה כצד אחד). אני מבין שעיקר ההרחבה שבדבריך
נועדה לעצם האשכול למען סדר דבר דיבור על אופניו, ולאו דווקא כתשובה למה שכתבתי.
ואגב, יש לעיין בענין טעם וריח אם אינם פונקציה של מבנה פיזיקלי שונה ועל כן אין
להתווכח עליהם.
תלמיד,
על השאלות מנין שחווית האני אינה אונטולוגית ושאין מקום שתאהב את עצמך, הפניתי
ללינק שהוא פרק אחד מתוך שלושה פרקים, ועל כולם הערות רבות מאת הקוראים - חלקם
נכונות. התכוונתי בעיקר לפרק השני והשלישי שם הוא מציג מודל לפיו מה שאנחנו חשים
כ"אני" אינו משהו אונטולוגי אלא הדבקה של האורגניזם האנושי. אתה רשאי לחלוק על
הדברים, כשם שרבים חולקים עליהם. אף אני לא הכנסתי אותם לדיון אלא במוסגר. אך
משביקשת להבין את פשר הדברים, הייתי כמראה מקום לך למקום ששם נתלבנה סוגיא זו
ביתר הרחבה.
להמשך דבריך -
לא טענו אותם ספרן ווטו שהאדם משפיע על הקוסמוס בנענוע הלולב. הם אפילו לא טענו
שהאדם הוא הסימפוניה האלקית יותר משאר היצורים, אלא שאדרבה - עליו לעמול קשה
כדי שאף הוא יהיה חלק מהסמפוניה ולא משהו שפועל מחוצה לה ונגדה.
מנין לך שההתפוצצויות הגעשיות וכו' אינן חלק מהסמפוניה האדירה?
בכל מקרה, לא התכוונתי בהבאת ההפניה הזו להזדהות עמה, אלא להסביר הלמאי ניתן
לצפות מהקורא בעמ' 3 שיבין על פי הנכתב בעמ' 1.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 20:52 |
|
| |
בן איש אחד
אינני מבין עדין מה אתה מצפה מדיון בתיאוריות לא מבוססות לא ברורות ואפילו לא מוכחות בפורום של חושבים ?
אולי בחדרי חרדים תמצא כמה דורשי אמת שיענו לך בסינית ספרותית על תורכית איסטנבולית . ( אני בטוח שיבוסי יכול לעשות פלאים ולהשתתף באשכול זה למרות שאינו מאמין בנכונות "הכלום" העומד מאחורי המילים )
כל השרלטנים המרפאים בשיטות הוליסטיות וכו' מרבים להג ומסבירים את עומק ונכונות שיטותיהם ותורותיהם תודות למילת קסמים אחת " אנרגיה " . מאז שהומצאה המילה הזו , הם מרבים להשתמש ב" אנרגיה " חיובית. " אנרגיה " שלילית . פעילות " אנרגטית " וכו' וכו' גיבובי שטויות באיצטלה של "מדע " . מה היו עושים ללא מילת קסמים זו ? איני יודע ?
כאשר מצאתי סוף סוף מילת קסמים זו כאן באשכול הבנתי שהכל אותו דבר .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 21:44 |
|
| |
אתה חושב שיש משהו מושכל בהודעתך האחרונה? השימוש (של יהוסף) במילה
אנרגיה (בעמ' 3) כביטוי למוטיבציה גורם לך להרגיש כאן בחברת שרלטנים?
יש לך משהו רציני יותר לומר חוץ מהטענה שדנים פה על כלום? עד עכשיו דווקא
דיברת לענין. אולי צריך לדבר עם ההנהלה שלא תמהר כל כך למחוק..
המקום לדיון בפורום של חושבים זה, הוא בגלל שיש אי אלו אנשים שחושבים שזהו
המקום היחיד בו יוכלו לקבל מידע על תיאוריה זו שמבית מדרשם של מיסדי הפורום.
מלבד זאת, אני מוצא בה ענין כיון שהיא מבטיחה לענות על בעיה שעד כה כמעט
ולא נמצא לה פתרון, ומשכך חושבני שעלי לבחון אותה אם יש בה ממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 22:03 |
|
| |
בן איש אחד
אתה רוצה לבחון תיאוריה . ? בבקשה .
דבר עברית ברורה ולא עטופה במילים ללא קשר הגיוני ביניהם.
אני מוכן להשתתף בבדיקת התיאוריה .
דבר ראשון תגדיר בבקשה מה זה " רצון "
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 22:15 |
|
| |
וטו ויהוסף
תודה על ההבהרות ואולי הבעיה שאני רואה בנושא היא זה שהייתם (או בית מדרשכם) זקוקים ליצור שפה עבור התיאוריה (כמו במדעים ובתכנות מחשבים) ואם כך זה לא נושא לפורומים של הוזי עבמים וחובבי *.
אשתדל להציע נוסחה בקרוב.
ביטוי בלתי הולם
תוקן על ידי - עצכח - 21/05/2006 23:11:35
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 23:10 |
|
| |
תלמיד,
אינני יודע מה זה רצון. יש לי ידע צנוע בדעות מכלול הוגים בענין, אם זה מענין אותך.
לא ראיתי בהודעותי אודות התאוריה משהו שקשור לענין הרצון.
מבחינתי, אשמח אם תתחיל לדון בהודעה שכתבתי היום בצהרים בעמ' 3, ששם הבהרתי
לעצמי בצורה הכי ברורה מה אני טוען. יש שם משהו מהמילים שאין ביניהם קשר הגיוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 09:10 |
|
| |
בן איש
כאשר יש דברים שאובייקטיבית הנם "הפרעה", ודי גם אם ביחס לתחושה בלבד, אין לנו תלות [אם כי תועלת] בהגדרת ההפרעה. אם טבע האדם הבלתי מסופק הוא שכאב או חולי "מפריע" לו [כרגע אני מתייחס בעיקר להיבט הסבל], די בכך כדי שנוכל לומר שבהתאם לשאיפת הטבע של האדם יש כאן בעיה, וחוסר התאמה למצבו התקני יותר.
כל דבר ששואף או מכוון מציאותית למצב מסוים, ותחושת האדם גם היא חלק ממנה, זו התאמתו. גם רעל מתאים להרוג, רק שיש הכוונות אחרות ממנו, אלו גוזרים התאמה שלא להשתמש ברעל כעצם טבעו [ביחס לעצמו].
עיקר הדיון למצוא את הגדרת ההתאמה, הוא כאשר אנו מזהים בכך שהתחום המדובר משתנה בהתאם להכרה ומאדם לאדם, או מזמן לזמן, ואז עלינו למצוא את ההכוונה ההכרתית המתאימה למירב הנתונים.
העיסוק למצוא את הגדרת המניע, הוא כאשר אנו תולים בבירור ההכוונות/התאמות את עיצוב ההכרה ומניעת סתירות בין חלקיה.
כאשר מדובר בתחושות שאנו רואים אותם כסובייקטיביות [יחסיים להיבט לא מרכזי/ברור] נחפש, ביחס לאיזה נתונים ובאיזה אופן ייראה לנו הדבר כתקני - התאמה בין ההנחה לנתונים ולסביבתה וכו'.
ולמשל אם אנו שואלים "מהי ההתאמה שבקיום מושג הבעלות" נוכל להצביע על קיום עם פחות הפרעות כאשר חלוקת המציאות נשמרת על ידי חוק הבעלות, נוכל להצביע על הקרבה שיש בין יוצר/קונה ליצירתו וקניינו וכו'. ביחס לנתונים אלו, בהנחה שאלו אובייקטיביים, יש התאמה להכרה בקיום מושג הבעלות, וכן ע"ז הדרך.
וזהו בעצם גם הקריטריון הכללי של התאמה.
[וביחס ישיר להערה שהערת בהודעתך האחרונה: ההתאמה נגזרת מאפשרויות מציאותיות, אך לאו דווקא אלו הקיימות בהווה הרגעי אלא גם כאלו הקיימות ביחס לעתיד המשתנה, ומכלל השינויים תנועת האדם על פי אפשרויות השינוי המתאפשרים ממנו. ההתאמה נגזרת מהטבע, אך לא רק מהטבע שכבר התממש אלא גם זה המורה, הן מבחינה פיזית, הן מבחינה מושגית, על מימוש עתידי אחר מתאים יותר (שזה יסוד ההוראה וכנ"ל)]
תוקן על ידי - יהוסף - 22/05/2006 9:34:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 14:00 |
|
| |
מיכי וכמתעסק, תנוח דעתכם.
אחר העיון אין ב"שיטת ההתאמה" חידושים מפתיעים. יש בה חקירה לעומק, במימד
הפסיכולוגי וגם קצת במימד הפילוסופי, אך הם דברים שכל סטודנט שנה ראשונה
לפסיכולוגיה יכול להגיע אליהם לבד. אפשר גם לומר על הרעיון שבה שהוא בנאלי, וכמו
שמיכי טוען שגם דבריו שלו הם בנאליים, וזהו למעליותא שהדברים ברורים כל כך עד
שבסופו של דבר הם הופכים לבנאליים. ואלו הם הדברים בקצרה, בסעיפים:
א. אנחנו בסך הכל מחפשים הגדרה כללית לכל מה שמניע אותנו לפעול, כדי שלא יקשה לנו
למה באותו מצב אנחנו לפעמים פועלים ולפעמים לא. לכן אנחנו מחפשים הגדרה מופשטת
אחת שתמיד כשהיא מתקיימת אנחנו פועלים. כך לא נצטרך לענות ב"ככה" על השאלה למה
לפעמים אנחנו פועלים ולפעמים לא.
ב. את ההגדרה הזו אפשר לנסח בהרבה צורות. אפשר לנסח זאת שבכל פעם שאנחנו חשים
בחסר אנחנו שואפים למלא את החסר הזה. היה כאן פעם סטודנט מוכשר שעשה עבודה על
טבענו הרצוני - ג'יימס, פראנקל ואני (
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1614149) שם הוא הגדיר את הדברים
בצורה קרובה ושונה, עיי"ש כי יש שם
הרבה הדגמות יפות. כך או כך - יש לנו הגדרה אחת לכל מה שמניע אותנו לפעול.
ג. החסר האמור יכול להיות בגלל הרבה סיבות, וכבר קבע אברהם מסלאו פירמידה בה הוא
העמיד את כל החסרים הללו, כאשר החומריים למטה וככל שהפירמידה עולה כך יש חסרים
מזוככים יותר. למעשה כל החסרים כולם נוגעים לאוה נקודה - יוצרים בנו תחושת חסר
ושאיפה למילויה, אך יש עוצמתיים יותר ויש עוצמתיים פחות. אין הבדל עצמי ביניהם, אלא
הבדלי עוצמה.
ד. לדוגמא בלבד, אזכיר כמראה מקום את החסרים הגופניים - אכילה שתיה וכדומה,
החסרים הרגשיים - מציאת אהבה, רחמנות וכדומה, וחסרים עוצמתיים יותר, כמו השאיפה
למימוש האינדבדואל, העומדת לדעת פסיכולוגים רבים בחוד החנית של הפרוייקטים
שאנחנו מבצעים. כך גם, במקרים רבים, ההתמסרות לזולת וההטבה עמו מזוהה אצלינו
כחסר שאנחנו שואפים למלא אותו על ידי ההטבה עם השני, וראה "כיבוש האושר" של
ראסל.
ה. באותה מידה ניתן לחזות, שבהתקיים מדיטציה המאיינת את האני, הרי שאם לא ישקע
המתבונן בנוירוונה אלא יבחר לפעול, יהיה המניע שלו, תחושת החסר שלו - טיפוח
ההרמוניה הקוסמית. גם בלי מדיטציה אפשר להגיע לכך בצורה מושכלת אם מחליטים
שה"אני" אינו אלא פיקציה. אך זה כבר קשור בהחלט לחלק אחר - למשנת הווה.
טביעת אצבעותיו של ספרן ניכרת מתוך ההפניות שלעיל. תודה לו על כך.
יסלחו לי ווטו ויהוסף על כי לא השתמשתי במילים קשות ובשפה עצורה, ועל ידי כך בהכרח
פיספסתי אי אלו דיוקים; ויסלח לי תלמיד על כי לא השתמשתי במילה אנרגיה, וכך שמטתי
את הגדרת הדברים כניו אייג'ים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 15:00 |
|
| |
חסרים רבים שהזכרת אינם ראשוניים, ולכן אם אנו מזהים שיש להם שלב קודם, להם הם מתאימים, מכלל ההתאמה להשכילם. ומכלל זיהוי ההתאמה, היכולת לעקוב מראש מבנה הדעת כאשר בראשיתו התאמה, שאכן ללא יישומו וניתוח על פי הבנתו, אין כאן כלום. הרחבתי יותר בתגובתי לבוגי. וגם לגבי ההתאמה גופא הדברים אמורים.
נקודה נוספת. אתה מציג את הבנת המניע כ"יישוב קושיה", בעוד שעיקר תועלתו, עכ"פ בעייני, זה היכולת על ידו לשנות ולשפר את ההנעה, למנוע סתירות הקיימות במחשבה/התנהגות.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2006 15:26 |
|
| |
יהוסף, זה הכל? חששתי להתקפה חריפה יותר...
תעזור אולי בביאור החסרים שאינם ראשוניים ומהי הראשוניות שלהם?
מסכים עם דבריך שההתאמה נועדה לשיפור וכו'. כתבתי בצורה שכתבתי, כיון שכך הצגתי
את הדברים בתחילת האשכול ועביד איניש לאחזוקי דיבוריה, בפרט שגם זה נכון.
|
|
|
|
|
