פסיכולוגיה -מה זה? תורה?

קטע מפניני קושנר הנוגע לאשכול: 'הקשר ההיסטורי שלנו עם האל, מתפתח מזה של אבא אוטוקרטי לזה של מבוגר תומך'. כמובן, שהבנה זו תלויה בהתבגרותנו כפי שצויין באשכול זה. (כך גם המחשבה שהאל זקוק כביכול להתבגרותנו ולא לתלותנו בו.) historical relationship with G_d as evolving from that of an autocratic parent-figure, to that of a supportive adult



***

הוסר לינק בטל

תוקן על ידי עצכח ב- 25/02/2007 9:54:31

יענטע

דבריך עוררו אותי לנושא שמזמן חפצתי לעסוק בו. הדימויים והמשלים שאנו משתמשים בהם כדי לתאר לעצמנו ולאחרים את ה'.
כמו: מלך, אב וכו'.
לכל אחד מהם יש השתמעויות פסיכולוגיות, תרבותיות, משפטיות והלכתיות.

בתקופתנו, הרבה משלים היסטוריים איבדו את משמעותם הראשונית בשל ההשתנות החברתית והתרבותית.
כגון: השינוי בתפיסה המלוכה. אנו גדלים על תחושות דמוקרטיות. איננו רואים במלכות משטר מועדף.
זה נושא שאני מאד חפץ לפתוח אשכול לגביו (רק תראו כמה אשכולות חדשים הזכרתי היום...). בינתיים, לפחות שיהיה איזכור של הנושא.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אור התקפתני לשוא
האין בדבריי תשובה?
האם התורה אינה מבוא למחשבה בריאה נפשית ומחשבתית?
האם לא נדרש רקע נבון נפשי ובריאות הנפש לכך?
אם כן, האם כל כך קשה לתפוש זאת באמרתי הנ"ל
תודה וייש כוח
אינני כועס אלא וגם זה לא

"גישתו של רוטנברג ודאי ראויה לדיון ומן הסתם לאשכול בפני עצמה. הוא אמור להיות יותר סוציולוג מאשר פסיכולוג, והוא בא להוכיח כי הגישה היהודית (אצלו: הגישה החסידית של מזרח אירופה) בונה חינוכית את האדם ללא קונפליקטים." (מדברי מימוני)

אני אישית מכיר כמה וכמה מתוסבכים מהחינוך המזרח אירופאי.לא פחות ביחס משאר שיטות החינוך בישראל.

אור

א. שום שיטה חינוכית אינה מתיימרת להוציא מאה אחוזי הצלחה.

ב. אני משער כי בדברך על "כשלונות של החינוך המזרח אירופי" אין כוונתך לאלו שגדלו בבתים שבו החינוך הזה נעשה כתיקונו וכטהרתו.

איני זוכר אם תיארתי את שיטתו של רוטנברג. אם לא, ודאי ראוי לעסוק בה. (חוב נושן?).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אם אתה שופט את שיטת החינוך המזרח -אירופאי "כטהרתו וכתיקונו" עלפי פירותיו המוצלחים בלבד.אין מקום לדיון.

פסיכולוגיה ויהדות/ הרב שלמה אבינר
1. תורה ומדע
2. תורה בגויים אל תאמין
3. הנאום על האוניברסיטה
4. פסיכולוגיה- מדע או השקפה רוחנית
5. עובדות ופירושן
6. האדם הנורמלי
7. שני סוגי נורמליות
8. פסיכולוגיה היא פילוסופיה
9. מסקנות מעשיות
10. איפה הפסיכולוגיה שלנו?
11. תיקון המידות


שתי שאלות עומדות לפנינו:
א. עיונית. איך להתייחס לפסיכולוגיה? האם היא אמת או שקר?
ב. מעשית. האם אפשר להסתייע בה?

1. תורה ומדע
המהר" ל מסביר שאין אנו שוללים את המדע בתור אמת. על איש מדע אנו מברכים: אשר נתן מחכמתו לבשר ודם, וחכמי ישראל עסקו בתקופות וגימטריות (נתיבות עולם, נתיב התורה, יד). אנו סומכים על רופאים מומחים אפילו לחלל שבת. אמנם המעמד ההלכתי של הרפואה אינו כודאי אלא כספק, אך גם ספק פיקוח נפש להחמיר (שו"ת דעת כהן עמוד רנט). אין זה קשור לשאלת הקדימה בלימודים- לימודי קודש או לימודי חול, וכן ממתי מותר ללמוד. אך באופן כללי, "תורה בגויים...אל תאמין, חכמה בגויים...תאמין" (איכה רבה פ"ב). "יפת אלוהים ליפת" (בראשית ט כז).
2. תורה בגויים אל תאמין
המהר"ל מסביר שיש הבחנה בין עניינים מדעיים טבעיים לבין עניינים רוחניים חינוכיים מוסריים (שם). אנו מקור התגלות ההופעה וההשפעה הרוחנית בעולם " ברוך ד' אלהי ישראל" (בראשית שם). לפי הרמב"ם חסיד אומות העולם הוא המקיים שבע מצוות בני נח, בתור שניתנו מסיני (הלכות מלכים ח יא).המהר"ל מביא את דברי הרמב"ם שמתחת לגלגל הירח אנו שומעים לאריסטו בענייני מדע, אך למעלה מגלגל הירח אנו תלמידי משה רבנו, ואיננו יונקים ממקורות זרים.
3. הנאום על האוניברסיטה
בנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית, ציטט מרן הרב קוק: "ופחד ורחב לבבך" (ישעיה ס ד), פחד ושמחה גם יחד. יש אצלנו מהלך פנימי של עם לבדד ישכון, ויש גם מהלך של הכנסה והוצאה:
א. הוצאה מרשות היחיד שלנו את אור העולם לרשות הרבים.
ב. הכנסת מדעים כלליים, והתאמת הטוב והמעולה שבהם לאוצר החיים שלנו בטהרתו.
אלו שהוציאו בלי הבחנה ותרגמו את התורה ליוונית, גרמו נזק רב. וכן אלה שהכניסו הכל מתוך אופטימיות בנאלית כבר אינם איתנו אלא נטמעו (מאמרי הראיה 306).
4. פסיכולוגיה- מדע או השקפה רוחנית
אם הפסיכולוגיה היא מדע, אפשר להתחשב בה. אם היא השקפת עולם, צריך זהירות רבה. בעבר היא הייתה תורת נפש ספקולטיבית, עיונית, מבוססת על אמונות- כגון קביעה שיש טוב ורע בנפש על יסוד ההסתכלות הדואלית.
לפני כמאה וחמישים שנה הופיעה הפסיכולוגיה המודרנית שהשתנתה בשתיים:
א. השאלות שנשאלו: מדע ההתנהגות והתהליכים הנפשיים, ולא מהות הנפש.
ב. דרכי החקירה: ניסיוניים. אמנם קשה לחקור את פנים האדם, ובכל זאת התאמצו. אם כן לכאורה, היא מדעית, אמפירית, ניסיונית. אך באמת יש בה ערכים מובלעים.
5. עובדות ופירושן
נכון שהפסיכולוגיה מבוססת על ניסויים ותצפיות, אבל אחר כך בא תור האינטרפרטציה. מדע אינו אוסף עובדות בעלמא, אלא סידורן על פי שיטה שכלית. אין "עובדה" כשלעצמה בלי פירוש. שלושת הזרמים הגדולים, ההתנהגותי Behaviorism, תבניתי Gestallt, ופסיכואנליטי בנויים על השערות.
למשל, פרויד מניח כמה הנחות יסוד: דטרמיניזם נפשי מלא, קיומה של אנרגיה נפשית, רמות תודעה שונות- הכרה ותת הכרה, שלושה מיני אישיות: סתמי Id, אני Ego ואני עליון Super Ego. וכי מישהו ראה במו עיניו את כל אלה?! אמנם בעיה זו של פירוש קיימת בכל מדע, אך כאן היא יותר חריפה: קשה לאחוז בחוש את יצר הקיום למשל.
6. האדם הנורמלי
הבעיה אינה נעוצה רק בניתוח הסיבות, אלא גם בקביעת המגמות. הפסיכולוגיה רוצה לעזור לאדם להיות נורמלי. אך מי יחליט מהו נורמלי?! למשל, פינל Pinel, זעזע את דעת הקהל, כאשר אחרי המהפכה הצרפתית, שחרר את המשוגעים אותם נהגו לכבול באזיקים, ובכך פתח תקופה חדשה. יש אומרים שמשוגע אינו נורמלי באופן מוחלט, לכל הדעות, כי הוא אינו בן חורין להחליט על גורלו ולנהוג באופן רציונלי, בהיותו מנוכר לעצמו, למהות האמיתית של האדם, ואינו יכול להיות אדם אמיתי ובן חורין. אך חוזרת השאלה: מי מוסמך להחליט על מהות האדם?!
7. שני סוגי נורמליות
יש שני מובנים למושג נורמליות:
א. מובן חברתי סוציולוגי, שכמובן משתנה מחברה לחברה. גובה בינוני של אדם ישתנה אם הוא אמריקאי או איטלקי. רוח האדם ספוגה דעות קדומות והרגלים. לכל קבוצה יש פסיכולוגיה משלה. "אנגלי טוב" אינו "אמריקאי טוב".
ב. מובן אידיאלי. ברור שברפואה האדם הנורמלי אינו מוגדר באורח סטטיסטי, אלא על פי דגל אידיאלי: אדם בריא לחלוטין. העולם מסכים ששלום הוא נורמלי ושצדק הוא נורמלי. אך הרמב"ם גם מגדיר מידות טובות כבריאות נפשית ומידות רעות כמחלות נפש (שמונה פרקים פ"ד).
א. אם הנורמליות היא סטטיסטית, ניתן להגדירה באופן אובייקטיבי, על פי התנהגויות מקובלות. אפשר להגדיר מי הוא חולה ומי הוא חריג ומנוכר- ללא התייחסות לערכים.
ב. אם הנורמליות היא נורמטיבית ערכית- הכל חוזר להגדרת מהות האדם.
למשל, האנטיפסיכולוגיה טוענת שהלקויים בנפשם מוגדרים כן על ידי החברה, אך הם אנשים נורמליים מסוג אחר. יש עשרות תפיסות בפסיכולוגיה. באופן מודע או לא מודע, הפסיכולוג מודרך על פי ערכיות שלו או של פילוסופיות שלו או של החברה. אולי הוא מוסיף ניכור על ניכור. כבר פקפק הפילוסוף קנט ביכולת הרופא לפתור את כל בעיות הנפש, וטען שהן בעיות פילוסופיות.
8. פסיכולוגיה היא פילוסופיה
למשל יש להכריע: האם עיקר האדם הוא יצר הקיום, והרוחניות היא תופעה צדדית, או שהנשמה היא חלק אלוה ממעל?
הרפואה מצליחה להיות יותר אובייקטיבית, אם כי גם היא לא לגמרי כזו. אך כל פסיכולוג, כישר בעיני השקפתו, יעשה. כל פסיכולוגיה היא השקפת עולם, שהפסיכולוג כופה ומאציל על המטופל. אם יטען שהוא פועל בחלל ריק מערכים, לא נאמין לו. ואם נאמין לו, הרי גם חוסר ערכים הוא השקפת עולם.
הפסיכולוגיה המגיעה אלינו מן המערב בודאי אינה השקפת עולם הנובעת מד', אדרבה, תרבות אירופה חודרת דרך הפסיכולוגיה.
אפשר להסתמך על הצד הניסיוני שבה. אך גם בזה צריך זהירות, כמו כל מדע שהוא במעמד של ספק, בהיותו בנוי על סברות, קל וחומר כאן שמטפלים בנפש האדם. גם המידע הניסיוני צריך בדיקה לאורה של תורה.
9. מסקנות מעשיות
"יהי רצון מלפניך ד' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה, ורפואתך אמת. לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו... ורפא ירפא- מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (עי' עולת ראיה א שצ).
הגאון הרב משה פיינשטיין הסתייג מפסיכולוגים, כי עלולים הם להציע פתרונות מנוגדים לתורה, כגון בענייני צניעות (אגרות משה יו"ד ח"ב סימן נז). ההשפעה השלילית יכולה להיות גלויה או מובלעת.
לכן, יש לבדוק כל פסיכולוג לגופו, לא רק מצד שיטתו אלא בעיקר מצד אישיותו, כלומר התייחסותו לעולם הערכים של תורת ד'.
10. איפה הפסיכולוגיה שלנו?
ישנה. בודאי התורה כוללת כל. התורה כוללת פסיכולוגיה אלוהית, אלא שהיא עדיין לא נוסחה באופן שיטתי. כמו שהגמרא אינה מנוסחת באופן שיטתי, אף על פי שהיא מהווה שיטה מופלאה. אומרים שהרמב"ם "גייר" את אריסטו, אנו מחכים לגדל עולם שיגייר את הפסיכולוגיה המודרנית, ובמקביל ינסח את הפסיכולוגיה האלהית שלנו במושגים מודרניים.
כותב מרן הרב: "הסדר של העלאת המידות היא בנפש חכמה מיוחדת שצריך להרחבתה את כל הרכוש של תורת הנפש עם כל ההתחדשות היותר מעובדה שבדורותינו... וליתן בכל אלה נשמה חדשה, שתוכל מאז להתאים עם כל דרישות הקודש והמוסר הטהור והאיתן" (אורות הקודש ג רלד). הפסיכולוגיה הנקיה תסייע לתיקון המידות.
11. תיקון המידות
אכן. דרכנו היא בעיקר ללמוד מידות טובות, מתוך מאבק של הטוב נגד הרע ועל ידי זה נתרפא. לשם כך, אפשר בהחלט להשתמש בניסיון שהצטבר אצל הפסיכולוגיה אחרי סינון. אמר הגר"א שעיקר העבודה היא במידות, כי זה כל האדם (אבן שלימה א א-ב).
איננו מפחדים מן המאבק. אדרבה, לו יצויר אדם שנולד בתכלית השלמות, שלא יהיה לו על מה להיאבק, לעולם לא יגיע לגדלות. גדולי ישראל, בספרים שמונה פרקים לרמב"ם, מסילת ישרים ועוד, מלמדים אותנו איך לתקן מידותינו. הפסיכולוגיה יכולה לשמש סיוע. אצל הרמב"ם, תורת הנפש אינה אלא הקדמה לתורת המידות. זאת עבודתנו: תיקון מידות לשם שמים.

רק הערה על דברי הרב אבינר:
כמו שהמדע אינו אלא ספק, שהרי הוא בנוי על הכללות והפשטות מתוך העובדות הנמדדות, כך גם ההלכה והתורה, אשר בנויות על הכללות (לפעמים יותר ספקולטיביות ופחות מבוקרות) מתוך העובדות ההלכתיות.
על כן לענ"ד אין זה נכון לחלק כך בין תורה לבין מדע. המדע יכול להיות ננכון או לא נכון, כמו שכל מסקנה הלכתית-תורנית יכולה להיות כזו. והכל לפי מה שהוא אדם.

באשר לשאלה מהי פסיכולוגיה, יש להאריך טובא. אנסה בקיצור להציע הבחנה אחת חשובה מאד לענ"ד.
ישנה מבוכה ובלבול בשאלת היחס בין הפסיכולוגיה לבחירה החופשית. הפסיכולוגיה עוסקת בחוקים נפשיים, מה שלכאורה סותר את הבחירה החופשית של האדם.
לענ"ד הפסיכולוגיה אינה עוסקת באדם, אלא בסביבה הנפשית שבתוכה הוא חי ופועל ובוחר. היא אינה תיאור של האדם עצמו אלא של מערכות הלחצים/דחפים/השפעות של הסביבה, הגנטיקה, המשפחה וכדו', שיוצרים מבנה ששלם ומורכב מאד, שמושך ודוחף אתהאדם לכל מיני כיוונים. בתוך המבנה הזה קיים האדם עצמו, אשר אמור להחליט האם הוא נענה לדחף או לחץ כלשהו, או לא. כאשר הלחץ הוא כה שלא ניתן לבחור נגדו, זהו מצב של דחף לאו בר כיבוש, ושם האדם אינו בר עונשין, ואינו יכול להישפט על בחירתו. הוא לא בחר חופשית. בכל המקרים הנורמליים האדם בוחר.
פירוש הדברים הוא שהפסיכולוגיה מתארת את הרקע והמצע שבתוכו אנו פועלים, ולא אותנו עצמנו.
במובן זה אינני וראה הבדל בין פסיכולוגיה לבין כל מדע אחר (אף שלענ"ד היא אינה מדע כלל ועיקר), והיא אינה נוגעת לתורה אלא כמכשירי מצווה. כמו שצריך לדעת מתמטיקה כדי לחשב כל מיני דברים, צריך לדעת פסיכולויה כדדי להשפיע על הרקע של אדם ולסייע לו לממש את שאיפותיו ובחירותיו. התורה כמערכת ערכית אמורה לעסוק בשאלה אלו שאיפות אמורות להיות לו, ובמה ראוי לו לבחור. הדרך לבחור ולממש אותם היא מכשירי מצווה. לזה אפשר ללכת לפסיכולוג ולרופא ולמדען וכדו'.
ובזה אינני מסכים לדברי ווטו ובוגי בתחילת האשכול, במחיכ"ת.
כמובן שבדבריי רוקנתי את הפסיכולוגיה מן המטענים הערכיים שבה. הקביעה מה נכון ולא נכון, מהי סטייה ומהי נורמליות, אכן אינה עניין לפסיכולוג. לאחר שנחליט מהו נורמלי ומה סוטה, נוכל לשאול את הפסיכולוג לאבחנה, ואולי גם לדרכי סיוע ליציאה מן המצב הסוטה והגעה לנורמליות. שאלות אלו אמורות להיות טכניות, וככאלה נקיות מערכים (באופן טהור ותיאורטי כמובן). לענ"ד חשוב להקפיד שהן אכן תהיינה כאלה.
כל המטענים הערכיים המצויים בדברי הפסיכולוגים, אינם נוגעים למדע. הם אינם ניתנים לבחינה אמפירית, ולכן אין בהם שום ערך מוסף לניסיון ומדידה ולמדעיות. יעויין בזה במאמרי ב'צהר' ז עמ' 21-33. ברור שמי שרוצה לאמץ אותם רשאי, שכן הפסיכולוג אינו גרוע מכל אדם אחר שיכול להטיף לערכים. אבל חשוב להבין כי הוא גם אינו טוב יותר בהקשרים כאלו.


מיכי

הרב מיכי,

הפרדת בין האדם לבין הסביבה הנפשית שלו.(לא כולם יסכימו לחלוקה כזאת בכלל,ויטענו שאין האדם אלא סביבה נפשית מרוכזת) מכל מקום שאלת "האדם" או ה"אני" תופסת מקום נרחב מאד בפסיכולוגיה בשאלת "מיהו האני" כך שלפטור כלאחר יד,בחלוקה גסה כזו,אין זה מדוייק.

פסיכולוגיה -

ההגדרה המדויקת יותר היא שהפסיכולוגיה עוסקת כנקודת מוצא באדם בחיי היום יום שלו, חיים הזורמים ומנווטים על ידי החברה, ומטרתה היא לייעל את התנהלותו במסגרת זו. התורה (מושג כוללני מדי. הכוונה לאלו מגדולי ישראל שעסקו בנפש האדם) דורשת מהאדם להתעלות ביחס לערכים אותם הוא קובע לעצמו, ובמובן מסוים (=אצל רבים מגדולי ישראל הנ"ל) בנקודת מוצא המנותקת מחיי היום יום, כ"שכחי עמך ובית אביך" והפירוש החסידי, או "מסירות נפש", ורק בסוף - להיכנס עם כל המטען הזה, ה"נבדל", לתוך חיי היום יום.

עמרם, התואיל להעתיק לנו מדברי רבך (ר' יצחק גינזבורג) על ה"הכנעה הבדלה והמתקה", ועל שהפסיכולוגיה הגויית אינה מגיעה לשלב ה"הבדלה"?

(ואגב, יש להרב גינזבורג זה סדרת קלטות ארוכה ומאלפת בנושא זה, שרק מיעוט ממנה י"ל בספר, וחבל).

אור וחושך,
בעוונותיי,מה שעורר אצלי את התובנה הזו הוא בדיוק מאמר של אהרן רבינוביץ (נאמר לי שהוא מרצה לפסיכולוגיה חרדי בבר-אילן) בבד"ד 6, שם הוא מנסה לאתר את ה'אני' בתוך המפה הפסיכולוגית של כמה הוגים יהודיים (נפה"ח, בעל התניא ועוד).
ולענ"ד עצם החיפוש הזה כשלעצמו מוטעה, וממילא לכל התשובות אין משמעות של ממש. מה שאני מכנה 'אני' הוא הייש שהוא בעל הנפש, ולא חלק כלשהו בתוך הנפש, ודבריי אמורים כלפיו.
אמנם ייתכן שהוא מכנה בשם 'אני' משהו אחר, לא את העצמיות שלי הבוחרת בין טוב לרע וכדו' (=בעלת הנפש), אלא חלק מסויים בנפש. אבל אז אין לחיפוש זה משמעות גדולה, שכן מדובר באיתור של חלק נפש מסויים במפה הכללית.

אגב, באופן כללי אוסיף כי טעות בסיסית של מומחים, בפרט במישור שמצוי מעבר לתחום הטכני בו הם עוסקים (האינטרפרטציה והפילוסופיה של התחום שלהם) אינה דבר כה נדיר. יש לי לא מעט דוגמאות לכך. צריך להיזהר ביראת הכבוד המופרזת למומחיות.


מיכי

הזכירו כאן את מאמר חז"ל: 'תורה בגויים אל תאמין חכמה בגויים תאמין'.

מאמר זה יש לעיין בו ובפירושו. וזה לשון המקורות:

איכה רבה (בובר) פרשה ב ד"ה מלכה ושריה בגוים:

<מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הה"ד והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו (עובדיה א ח), יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה.>

דברים רבה (ליברמן) פרשת נצבים ד"ה כי המצוה הזאת:

<לא נפלאת היא ממך, אצל אומו' העולם נפלאת ואצליכם לא נפלאת, אם יאמר לך אדם שיש גבורים בא"ה האמינו, שיש עשירים באומות העולם האמינו, שיש תורה בא"ה אל תאמינו, שכן כתי' מלכה ושריה בגוים אין תורה (איכה ב' ט').>

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק ל ד"ה ד"א אל תקרי:

<משה לימדם תורה, ואתה אומר מלכה ושריה בגוים אין תורה (שם ב' ט'). >

הפירוש הרווח בפי כל תופשי התורה, על פי שיחות המשגיחים ודרשות הדרשנים, כי גויים לא שייכים לתורה, היינו מאחר שאין להם תורה, גם אם ילמד גוי תורה לא יבין ולא ידע אותה.

מסקנה: גוי אינו יכול ואינו מסוגל ללמוד תורה.

השאלה: האומנם? האם זהו הפשט הנכון. ושמא הפשט הוא כפשוטו ולא כמו שמעמיסים על משפט דברים מהרהורי הלב ואינו כתוב בו בעצמו. היינו, אם יאמר לך אדם שיש חכמה בגויים תאמין, כלומר תאמין שיש בגויים חכמה, שהיא קיימת אצלם.

אבל אם יאמרו יש בגויים תורה - אל תאמין, היינו אל תאמין שיש להם תורה, לפי שאין להם, לגויים בפועל אין תורה, או משום שלא קבלו תורה, או משום שלא למדו תורה. או אולי שהם עצמם אין להם גם תורה משלהם, מחוץ לחכמה שהוא העיון השכלי והתחכמות בטבעי העולם והמציאות, אין להם תורה במובן של מערכת חיים לנהוג לפיה, שתיישר אורחותיהם [ולאו דווקא התחכמות מטפיסית], במובן של מערכת מצוות, עשה ולא תעשה, קוד מוסרי-התנהגותי מחייב.

סמי מכאן, לימוד, או אף הבנה, שאינן בנמצא אצל הגויים, שגוי אינו מסוגל ללמוד תורה או להבין תורה. יש אפילו אימרה ידועה בישיבות, שאימתי דבר תורה או חידוש נחשב לאמיתי ומבוסס, אם אתה יכול להסבירו לגוי...!

חיזוק לפירוש הנ"ל הוא ממדרש אגדה שהובא לעיל, לפי שירמיהו טוען, שמשה לימד את ישראל תורה, והנה עכשיו 'מלכה ושריה בגויים אין תורה'. היינו שעכשיו נשללה מהם התורה. משמע שמדובר בישראל שחדלו מהתורה ולא על הגויים! והוא משום שגלו מלכה ושריה בין הגויים שאין להם תורה, וממילא גם להם, לגולים אין תורה.

האומנם?

1981

רמ"א

ראה גם בספרו של אותו רבינוביץ "דת ופסיכולוגיה"-נקודות מפגש , הדן בכמה מנושאי האשכול.