אבא! אבל אני אוהבת אותו!

ריב את זה את כתבת
בפרשת חיי שרה שואל ה'משך חוכמה' למה לא ציווה אברהם את יצחק לא לקחת אשה מבנות כנען בעצמו, אלא מצא לנחוץ להטיל משימה זו דווקא על עבדו אליעזר ובדרך של שבועה?

והוא עונה: "'מה דלא ציווה את יצחק בנו שלא ישא אישה מבנות הכנעני, מכאן ראיה לדברי מורנו ר' יוסף קארו הביאו הרמ"א, דהבן אינו חייב לשמוע להאב, אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ'
אני אולי קשה הבנה אבל כך אני מבין את הראישה של מה שכתבת. ואם דברי אינם נכונים יש לי בעיה בהבנת הנקרא. מודה ועוזב

הקוראים ישפטו...

כמתעסק -
אמנם האשכול פנה לעניינים אחרים, אך איני יכול שלא להתייחס לפליאותיך הנוראות, שנוגעות בעניין מהותי.

ראשית, לא הבנתי על מה הרעש בעניין הבאת דעת תרוה"ד - אכן זו לא הדעה המרכזית, ולא כך נפסק להלכה, וציינתי זאת במפורש. אך עדיין יש כאן מחלוקת ראשונים, גם אם מחלוקת בין יחיד לרבים. כל מה שרציתי לומר הוא, שיש גם דעה אחרת, וניסיתי להסביר את טעמה. האמת שלא הסברתי די את הטעם לפי ענ"ד, אך לא נראה לי שיש טעם שארחיב בזה עכשיו.
עוד אעיר, שמדבריך עולה שתרוה"ד היה אומר שאדם חייב לשמוע להוריו בעניין נישואין. לענ"ד אין זה הכרחי כלל, כיוון שייתכן מאד שהיה מגדיר גם זאת כעניין של מצוה, וכדברי המהרי"ק.

אך הנקודה המהותית היא פליאתך: < וכי כך אנו מחווים דעות סוביקטיביות לפי הנראה לנו על פסיקה - "טוב שנפסקה", או לא טוב שנפסקה>
ובכן - מה היית אומר אילו היה הרשב"א למשל (שהוא בין החולקים על התרוה"ד) בא ואומר "טוב שנפסקה הלכה כדעתי ולא כדעת תרוה"ד"? האם היית רואה זאת כבלתי לגיטימי? כ"חיווי דעה סובייקטיבי"? - הרשב"א הזדהה עם סברתו שלו וראה אותה כנכונה, ולפיכך ודאי היה שמח לראות שכך הוכרעה ההלכה וכך נוהג עם ישראל בפועל, ולא כסברה שאינה נכונה בעיניו.
ואם כן, מדוע אני הקטן לא יכול לומר זאת? אני מזדהה עם סברת הרשב"א, ואף אתה מזדהה איתה (וביתר נחרצות ממני), ואם כן מדוע איננו יכולים לומר "טוב שכך הוכרעה ההלכה"? אין הכוונה לאמירה אינטרסנטית, שסתם יותר נוח לנו בפסיקה זו, אלא בהזדהות אמיתית עם טעם הדין וסברתו. הזדהות כזו היא בעיני מבורכת. איננו צריכים ללמוד את ההלכה רק באופן טכני, למנות כמה עומדים בשיטה זו וכמה בשניה ולברר כמי הוכרע, אלא לגיטימי בהחלט, ואף רצוי, שנברר כל סוגיה לעומקה, ונזדהה עם הסברות הנאמרות בה. כשם שבית שמאי ובית הלל חשו מן הסתם תחושות של שמחה כאשר נפסק כדעתם, כך גם לנו מותר להזדהות מבחינה פנימית עם שיטה מסויימת בפוסקים.
אנשים אולי מפחדים מגישה זו, משום שאם אני מזדהה עם גישה מסויימת ושמח בשמחתה כשהיא נפסקת להלכה, הרי גם אצטער בצערה כשאינה נפסקת להלכה, ואז יוצא כביכול שאיני מקבל את ההלכה הפסוקה. אך נחזור לדוגמה של בית שמאי ובית הלל - כאשר נפסקה הלכה בפרט מסויים כדעה השניה, מן הסתם הם חשו צער, אך עדיין הם קיבלו באופן מלא שזו היא ההלכה. אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וההכרעה מסורה לחכמי ישראל, ואני מקבל את הכרעתם, בין כשזה תואם את הזדהותי בסוגיה המסויימת ובין אם לאו.
(אולי היה מן הראוי להעביר נושא זה לאשכול בפני עצמו - לשיקולם של המנהלים.)

כולכם ועוד

קטונתי מלצייץ בין הרים הגבוהים הטוחנים זה את זה בלבביות מהוסה...
אך אם ניתנה רשות לאצבעות להקליד לא אסתיר את הגיגי גם מכם.

אז קראנו על זויות שונות בדברי תורם הדשן, נחמד.
אולי עכשיו בואו נחשוב לבד?

כל בן או בת מכירים את הוריהם. יש מוסכמה החלטית שהורים רוצים בטובת בניהם? אם ואכן זה כך לא צריך לשבת 7 נקיים לפני שממרים את פיהם?
מישו שמע פעם את התיאור על ההבדל בין גדולי ישראל לפשוטי העם? זה הולך בערך ככה (וסליחה על הסירבול): האדם הרגיל דומה לאחד שעומד למרגלות בניין וראייתו למרחק מוגבלת. אם יעלה קומה אחת בבניין - ראייתו תמרחקים תגבר וכן הלאה עד שיגיע לגג ואז תפרס לעיניו כל העיר. אותו גדול בתורה נמצא כמה קומות מעלינו וראייתו למרחקים.
אם יורשה לי, הורינו חוו כמה דברים בעולם. אם הם אוסרים עלינו את ה'אהבה' שנוצרה אתמול זה בגלל שהם שונאים אותנו או לא רוצים בטובתנו? או כי הם רואים ויודעים משו שאנחנו לא רואים?

עד כאן.
תלמיד? סחטין על הגחמות.

ואפשר לעלות לקומה כזו גבוהה שכבר לא מבחינים בשום דבר למטה.

בעל בעמיו.
כמובן שצריך גם גג וגם משקפת.
ה'גדול' לא נהיה כך בבת אחת.
עבודת ה' היא כעין הטיפוס במדרגות.
לימוד התורה הוא בניית המשקפת הטובה בעולם. 
כך שמי שגם עובד ה' וגם עמל בתורה - מצוייד כראוי...

לוצטו -  "ננס על גבי ענק" וגמרנו!

לוצאטו.
ההורים רוצים את טובת הילדים נקודה.
א.האם ההורים תמיד יודעים מה טוב לילדים?
ב.האם הם מכירים באמת את ילדיהם?
ג. האם אתה מכיר הרבה הורים חרדים שמשוחחים שיחות נפש עם ילדיהם?
ד. האם אתה מכיר הרבה ילדים חרדים שנפתחים לפני ההורים?
ה. האם הם מכירים את מאביהם הכמוסים ואת שאיפותיהם ורצונותיהם?
ו. האם רק טובת הילד מול עייני ההורים האם אין שיקולים אחרים להורים כגון
"יחוס" שיפאר את שם המשפחה וכמובן של ההורים. כסף. שיוריד קצת את העול מצוורי ההורים. ומה יגידו בבית המדרש. ומה יגיד הרב. ומה יגידו השכנים החברים ובעל המכולת. ומה תגיד דודה בלומה או פורטונה. ומה יגידו ומה יגידו
אתה מכיר את זה. אם לא תשאל.

בנוגע לגדוילים הם עולים ועולים במדרגות היורדות. הרבי מקוצק פירש את הפסוק: ואנשי קודש תהיו לי. קודם צריכים להיות אנשים.                               כמו שכתוב:לעולם יהיה אדם.. קודם תהיה בן אדם.
 
ריב. כמהה לענקים .אני לבני אדם. ענקים הם לא בני אדם.


מודה ועוזב תוקן על ידי - ירוחםשם - 24/05/2006 14:19:02

ש

"טוב שכך הוכרעה ההלכה"? אין הכוונה לאמירה אינטרסנטית, שסתם יותר נוח לנו בפסיקה זו, אלא בהזדהות אמיתית עם טעם הדין וסברתו."

א"כ אנו עוסקים בסמנטיקה -
אכן, שמחתני ופליאתי סרה. ודוק, שמתחילה נקטתי לשון תמיהה.

אמנם לענ"ד אף בסמנטיקה - זהו חיווי לא מוצלח (-לא רק כלפי השומע, אלא גם מנק' מבט של העוסק בדבר).
אכן, כפי שציינת שיטת החווי שציינת לא בכדי אינה מצויה, הואיל והיא מדגישה את היחס הסוביקטיבי ככלי שיפוטי ולא את השיפוט הענייני.
שכן השיפוט שלנו אמור לנוע על ציר - הראוי / מבורר / אינו הגיוני וכדו'.
ולפיכך, עדיפה לשון - מובן / מבורר וכדו'.
והנלע"ד כתבתי.
אך כאמור זה ענין לגישות סמנטיות.

לגבי הבאת תה"ד, עירעורי כלל לא נסוב על הבאתו אלא על הצגת השקילות - כאילו הפסיקה היא בין שתי דעות שקולות, ותו לא מידי.

ריב
אולי תרצי להסביר לי מה את מה בדיוק גמרנו? ומה הרווחנו כשהמשלנו את הגדול לגמד? ואת עבודתו לענק?

ירוחם
האם ההורים תמיד יודעים מה טוב לילדים?
לא תמיד. אבל רוב הזמן - כן. ולא הרבה יכולים להתהדר בזה.
האם הם מכירים באמת את ילדיהם?
להכיר עד כדי להרחיק אותו ממה שכנראה יתחרט עליו- בהחלט כן.
האם אתה מכיר הרבה הורים חרדים שמשוחחים שיחות נפש עם ילדיהם?
לא. אבל כיום יש מודעות גוברת לזה.
האם אתה מכיר הרבה ילדים חרדים שנפתחים לפני ההורים? כנ"ל.
האם הם מכירים את מאביהם הכמוסים ואת שאיפותיהם ורצונותיהם?
לא. אפילו את שלהם עצמם הם מחביאים עמוק בפנים. אבל זה לא גורע מהעובדה שהם דואגים לילד, אדרבה.
האם רק טובת הילד מול עייני ההורים האם אין שיקולים אחרים להורים כגון "יחוס" שיפאר את שם המשפחה וכמובן של ההורים. כסף. שיוריד קצת את העול מצוורי ההורים. ומה יגידו בבית המדרש. ומה יגיד הרב. ומה יגידו השכנים החברים ובעל המכולת. ומה תגיד דודה בלומה או פורטונה. ומה יגידו ומה יגידו. ידידי, דיברנו על הורים לא על שרלטנים. אם השיקולים האלה גוברים על הרצון הבסיסי שלילד יהיה טוב- אפשר כבר לשלול מהם את התואר הורים.

בנוגע לגדוילים הם עולים ועולים במדרגות היורדות. ממש לא זכיתי להבין מה אתה אומר. תעזור לי?

לוצטו,

אתה כתבת: מישו שמע פעם את התיאור על ההבדל בין גדולי ישראל לפשוטי העם? זה הולך בערך ככה (וסליחה על הסירבול): האדם הרגיל דומה לאחד שעומד למרגלות בניין וראייתו למרחק מוגבלת. אם יעלה קומה אחת בבניין - ראייתו תמרחקים תגבר וכן הלאה עד שיגיע לגג ואז תפרס לעיניו כל העיר. אותו גדול בתורה נמצא כמה קומות מעלינו וראייתו למרחקים.

פשוט התכוונתי שאת כל  ההסבר ה"מסורבל" שלך יכולת לפטור בארבע מילים "ננס על גבי ענק" שהוא ביטוי שגור בפוומינו,[שפירושו: שאותו גדול תורה שניסית להבדיל מפשוטי העם, למרות ננסיותו שהוא אדם ככל האדם לכאורה,(= אם ראשונים כמלאכים אנו כחמורים וכו') -הוא נשען על חכמת כל גדולי הדורות  שקדמו לו, והוא כננס על גבי ענק, ובכך הוא נמצא כמה קומות מעלינו והוא רואה למרחוק ] זו היתה כוונתי ב'גמרנו'


תוקן על ידי - riv - 24/05/2006 22:08:45

לוצאטו.
אני שמח בשבילך שאתה צעיר ונאיבי ועדין אינך כצפרדע המקרקר בביצת החיים כדברי "קירקגור". אני גם מקוה שלא תצטרך לשנות את דעתך בהמשך. לדאבוני נסיון החיים שלי  בהכירי הרבה מאד  מהמשתתפים בחיים מצד ההורים- שונה
.
העולה במדרגות היורדות -פרושו שאנשים החושבים ואולי גם נראים כעולים במדרגות רוחניות בעצם יורדים מטה מטה.
"הזהר" אומרת את זה כך: רב  -זעיר  זעיר - רב. האדם החושב את עצמו לרב = לגדול -הוא זעיר. זעיר-מי שחושב את עצמו לזעיר= לקטן. הוא רב = הוא הגדול.

כמתעסק -
א. קיבלתי את ההערה הסמנטית. תודה.
(ב. לגבי תרוה"ד - לא הצגתי את דעתו כשקולה, אלא כיחיד מול רבים.)