|
|
| נשלח ב-23/5/2006 13:38 |
 |
| |
ירוחם,
לא הבנתי, מה ההבדל בין נבואתו לבין פרשנותו הפרטית על נבואתו - אני לא רואה כל הבדל .
הרי את מראה הה' שראה תיאר ומסקנתו היא ממילא סובקטיבית, והיא 'שלו לבדו' ואיננה רלוונטית למי שאינו מאמין לו - אז במה בכל זאת הוא נבדל, ולמה אנו מצווים להאמין בנביאים?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 13:52 |
|
| |
ריב.
אנו מצווים להאמין בנבואתם ולא בנביאים.
הדגשתי את מפי ה" נביא אמיתי אינו מתנבא כרצונו ולפי רצונו. דברי ה" נאמרים מתוך גרונו ופיו אבל אלו לא מחשבותיו ורעיונותיו. אצל בלעם התורה מתארת את זה היטב. הפרשנות אלו רעינותיו הפרטיים. אני מקוה שהסברתי את הרעיון היטב. אם לא אנסה שנית.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 18:11 |
|
| |
- אין הפרדה בין הנביא ונבואתו-
ראה רמב"ם הלכות יסודי תורה בכללן עשר מצוות: (ט) לשמוע מן הנביא המדבר בשמו, שנאמר: נביא מקרבך...אליו תשמעון ...
וראה 'משל' הרמב"ם בהקדמה למשנה : "אלו איש נביא שנתבררה אצלנו נבואתו = (שיש לו התנאים ההכרחיים לנבואה) יאמר לנו ביום שבת: שנקום כולנו נשים ואנשים ונבעיר אש ונתקן בה כלי מלחמה....ונאמין בכל מה נעשה ביום ההוא בשביל שעשינו מצוות הנביא שהיא מצוות עשה לעשות דברו.. וראה סנהדרין "בכל אם יאמר לך חוץ מעבודה זרה -
כשמדובר בפרשנות, ז"א סברות הנלמדות מהתלמוד הלכה למעשה - אין לנביא יתרון על החכם - וכפי שהרמב"ם כותב בהקדמה למשנה "כשהנביא יסבור סברא, ויסבור כמו כן מי שאינו נביא סברא, ויאמר הנביא כי הקב"ה אמר אלי שסברתי אמת - לא תשמע אליו. רק אלף נביאים כולם כאליהו ואלישע יהיו סוברים סברא אחת, ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברא ההיא "אחרי רבים להטות" והלכה כדברי אלף חכמים וחכם...
תוקן על ידי - riv - 23/05/2006 18:14:24
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 18:41 |
|
| |
נביא או חכם חכם או נביא
מאמין או לא מאמין
די....
למה אתם לא רוצים להיות נביאים?
:)
א. בגלל שאומרים שחכם עדיף מנביא?
ב. האם אין זה נכון שהנביא מקנה חכמה לאדם(אם אתם מאמינים שבידיו כתב הוא את התורה)
ג. אם ב נכון,זה אומר שאתם רואים אותו אוטומט?
ד. תכלס בשטח,מה אתם רוצים מעצמכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 19:21 |
|
| |
ריב.
ראה רמב"ם הלכות יסודי תורה בכללן עשר מצוות: (ט) לשמוע מן הנביא המדבר בשמו, שנאמר: נביא מקרבך...אליו תשמעון ...
המדבר בשמו של ה" ולא פרשנותו האישית.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 19:43 |
|
| |
ירוחם,
אם לא הספיק ההסבר למעלה, עיין כאן ותרווה נחת
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hakdama/2-2.htm
וגם פה פרקים ז.ח.ט.י וביאור הרמב"ם לשמוע נביא המדבר בשמו..אליו תשמעון
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1107.htm
פרק ז טז ולא כל העושה אות ומופת, מאמינין אותו שהוא נביא: אלא אדם שהיינו יודעין בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ופרישותה, ואחר כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שילחו--מצוה לשמוע ממנו, שנאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).
תוקן על ידי - riv - 23/05/2006 20:10:32
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 20:19 |
|
| |
בי.טי, ברוך הבא אל הפורום!
העלית כמה שאלות, ואכן התפתח דיון בהן.
אני מבקש לתרום את חלקי. אמנם, הדיון יהיה ארוך, לפי הצורך שבביאור ולפי קוצר יכולתי להביע
את עצמי בקיצור. ואשמח אם תתייחס.
א. מתודולוגיה
--------------
ראשית, בנוגע להנחות היסוד שלך בפיענוח הסיפור. ואני מסכים, וזו אף שיטתי, כי התורה מצפה
מאיתנו שנשתדל לעמוד על הדברים שמאחורי הסיפור.
כתבת:
"אני מניח כאקסיומה (לפחות בפרשה זו) שמה ששרוי כאן בחושך אין לנסות להאירו, וסתימתו היא
פירושו. כך למשל אין לבקש טעמים לביכורו של הבל על פני קין מתחילה משום שהתורה אינה רומזת
דבר בכיוון זה, אדרבה קין הוא המחדש את הקרבן והבל מחקה אותו. (השיפור שהוא משפר את
קרבנו צריך להחשב כתוספת חידוש שלו על מה שכבר הנהיג אחיו, מה שלאחריו הם עומדים בתנאים
שווים לזכות בהארת ה'). כך גם לא יכולה להפתר בשום אופן מה שלדעתי היא השאלה המטרידה
ביותר בפרשה: אפשרות רציחתו של הבל על לא עוול בכפו, וגם כאן אם אין התורה מלמדת על עוול
כזה משמע אין הוא רלוונטי לדיון".
בעניותי לא הבנתי מה באת לומר. שמא התכוונת שלא כל דבר נועד להסבר. אולי בגלל שהוא מחוץ
לתחום הדיון שמורשה על ידי הסיפור. נתת לזה שתי דוגמאות שהן שלוש. העדפתו של הבל, אי
קבלת קין למרות שהחל בהקרבה, ובסופו של דבר השאלה כיצד נרצח אדם חף מפשע.
אמנם אם מתבוננים בדבר נראה כי הסיפור אכן בא לתת תשובה לשתי הראשונות, אך השלישית היא
באמת מחוץ לתחום הדיון. אולי זה אחד המסרים. בעולם הזה קורה שנרצחים החפים מפשע, או
לפחות אלו שלא עשו דבר שעליו מגיע להם עונש כה חמור.
נראה לי שכתבת יותר מדי בקיצור. עובדה היא שעלי להתאמץ לפענח את דבריך, שאינם מובנים לי
בקריאה מיידית (אם כי אולי האשם בי שאני קצר הבנה יתר על המידה, אך אשתדל לחפות בסבלנות
ובמאמץ העיון על מה שלא זכיתי להבין כראוי).
ב. החטא הראשון
-----------------
כתבת:
"חטאו של אדם כלפי בוראו הופיע מיד עם בריאתו. ממש כך מופיע העוול החברתי מיד עם הווצרות
החברה בפרשת קין והבל. נקודת השיא האבסורדית של האדם היא בריאתו ביום השישי. מה
המשמעות של זה?
ההקשר של העוול הזה הוא "דתי"."
יש כאן שני ענינים. אעסוק תחילה בראשון.
חטאו של אדם כלפי בוראו. זו קצת חריגה מהנושא שהגדרת לך, אבל זה לא פסול בעיני. ואולי אתה
סבור שזה מעיד על זה והדברים קשורים יחד?
אני סבור שאתה צודק באמרך כי המיידיות של החטא אומרת דרשני. כאילו האדם כבר עם הווצרו
מועד לכשלון.
ג. האדם נברא אחרון – מדוע
-----------------------------
עוד כתבת כי בריאת האדם ביום הששי היא "נקודת שיא האבסורדית". וזאת לא הבנתי. אילו היה
האדם נברא ביום אחר, האם לא היה אבסורד, או אבסורד קטן יותר?
סיפור הבריאה שממקם את האדם ביום הששי, בסוף התהליך, בא להראות את חשיבותו. בא
להראות כי הכל נברא באיזה אופן עבורו. זה הקו שמאפיין את הסיפור. ה' טרח למען האדם, אך
האדם איכזב.
האם לא כך הוא? ואם כן, מדוע זה אבסורד? ושמא כוונתך שהחדות של המהפך, ממי שראוי להרבה
למי שאיכזב הרבה, היא היא יוצרת תחושה של אבסורד? אזי אתה צודק, אבל כמדומה שדרושה לנו
מילה אחרת, ולא "אבסורד".
ד. החברה הראשונה
--------------------
כתבת כי העוול החברתי מופיע עם הווצרות החברה הראשונה. וזאת לא הבנתי. האם התכוונת
שהיות שנים זה מספיק כדי ליצור עימותים? אם כן, אזי אתה צודק. אך האם הסכסוך היה מבוסס על
ענינים חברתיים? ובעצם, למה אנו מתכוונים ב"חברתיים"?
המדרש מציע טעמים שונים למריבה בין קין והבל. ביניהם סכסוכים ממוניים, ושמא לאלו אתה מתכוון.
נראה לי לפי המעט שהסיפור מספר לנו, שהסכסוך נבע מקנאה. עין רעה של "למה לו ולא לי". האם
לכך אתה מתכוון ב"עוול חברתי"?
כתבת כי הסיפור על שני בני אדם מאפשר לבחון תיאוריות חברתיות. על הבחנה זו אני סבור שמגיע
לך איקון ירוק ביותר של הסכמה. וזה נושא שצריך לפתח. אשמח לקרוא מה הן התיאוריות שאתה
מציע לבחון וכיצד זה מיושם כאן.
ה. דמותו של הבל
-----------------
כתבת עוד כי הבל הוא סביל לכל אורך הפרשה. ובכן, זה נראה כך. אי אפשר לומר שאינו עושה
מאומה, כי הוא לפחות מביא קרבן, ודווקא מן המשובח.
דרשת את שמו של הבל כראיה לחוסר חשיבותו. זה יתכן. ואכן כך דרשו הראשונים (הרמב"ם למשל).
אמנם איני יודע אם זה מכוון, ומה פירוש המילה "הבל". אך אפשר שהמילה כפירושה היום ואתה
צודק. בוודאי ששאר השמות בפרשה נועדו להביע משמעות, אז מסתבר שזה נכון גם לגבי הנרצח
הראשון.
ו. ההתגלות לקין
----------------
כתבת שדווקא החוטא והנכשל, קין, זוכה להידבר עם ה'. ואני סבור שעמדת על דבר נכון. והא ראיה
שה' מחפש לקרב את החוטא ולמנוע ממנו כשלון נוסף. וזה מסר עצום שמונח בפרשה זו!
ז. הדור שאחרי קין
-------------------
כתבת שהדור שלאחר קין שוב אינו זוכה להתגלות. זאת מנא לנו? זה לא סופר. לעומת זה, נאמר כי
"אז הוחל לקרוא בשם ה'". אולם לא ברור למה הכוונה בדבר זה, ויש דורשים לשבח ויש דורשים
לגנאי, כמדומה.
ועוד יש לתהות אם הסיפורים נועדו להיקרא באותה רמה ועם אותה גישה.
ח. עצמאות האדם ומלאות הא-ל
-------------------------------
בסופו של דבר העלית את השאלה המרכזית שלשמה, אני מבין, נפתח האשכול:
"איך יכול אדם אחד בבחירתו (האוטונומית) לפגוע כהוא זה באדם אחר, מדוע אין זה גורע ממלאותו
של האל."
ואני עונה לפי הבנתי:
1. זה בדיוק המסר, או יותר נכון הנתון של הסיפור. ברור היה לשומעים ולקוראים במשך כל הדורות
כי זה המצב בעולם. אדם נהרג למרות שאין הוא נושא בשום אשמה! (אמנם משמע קצת שההורג
נענש, ואפילו חיה, ויתכן שזה משקף את המצב שלפני המבול, לפי פירוש הסיפור).
האם זה גרוע? יש כאלו שמפרשים שזה המחיר של בריאה והפקדת חופש הבחירה בידי האדם.
חופש הבחירה, גם להרע, גם להרע לאחרים.
2. מהי "מלאותו של הא-ל?" האם הכוונה היא לכל יכולתו? אם כן, אולי אתה צודק. אך זו שאלה
עתיקה, שכבר ענו עליה חז"ל. זו היא מלאותו וזו היא גבורתו שהוא מניח לאדם לעשות כשלו, אך
גובה ממנו את עונשו בבוא היום, בעולם הזה או בעולם הבא.
ט. בחירות טובות ורעות
------------------------
ובתגובה הבאה שלך –
חזרת והעלית, בעקבות דברי מציץ, את השאלה איך מבחינים בין בחירה טובה לרעה. האם ההבדל
הוא כמותי, אך בעניותי לא הבנתי מה אתה סופר כדי לקבל כמויות.
אולי כונתך לשאול האם טוב הוא טוב, או שזה מה שמוגדר כרצון ה'. ובכן, נראה לי שבמקרא ההנחה
הפשוטה היא ששניהם זהים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 20:23 |
|
| |
ירוחם
כל אחד יכול לומר "ברוך הבא", ובזה אתה נהיה ל"גדול הפורום" (סמיילי).
אני מוקיר מאד את הפירוש שלך, שחשף לי נקודה שנעלמה מעיני עד היום. בזה שקין עבד באדמה
שנתקללה, אפשר שיש לזה משמעות של התנגדות לרצון השם.
אמנם קשה מאד להבין על איזה רקע יש להבין את ההתנגדות לחקלאות. וכי יש לשבח את רועי הצאן
יותר מהחקלאים?
אבל זו נקודה שיש לתת עליה את הדעת. ואיקון ירוק לך עליה.
***
כמתעסק
נראה לי שהנקודה שעמדת עליה בראשית דבריך היא היא הנושא של בי.טי. הופעת התחרותיות
ברגע שיש יותר מאדם אחד.
עמדת על עוד כמה נקודות, ובחלקן אני מסכים עמך.
הכשלון של קין מתחיל בהשוואה שעשה בינו לבין אחיו.
המסר לשפר אכן היה מה שה' אמר לקין, לפחות לפי דרך אחת של הבנה.
הצעת שסיבת החטא לא פורטה כי שום דבר לא יכול להצדיק רצח. ובכן, הכלל נכון, אבל הוא מחודש
לי. עלי להרהר בדבר, ודומה בעיני שאני מחפש לחוש אם זה מספיק כדי לתרץ את הקושי. כי הרי
העובדה שהסיפור קטוע אומרת דרשני.
לא הבנתי מדוע העמדת ולדות היא חטא חברתי של ההורים.
ומה ששאלת לאן נעלמו, ובכן יתכן שהיה זה כשלון של ההורים שלא עמדו על הסכנה של קנאה
ושנאה. אבל מהיכן היה להם לדעת? הרי הם היו ראשונים בעולם. ולא היה להם שום נסיון. ושמא
ההנחה של הסיפור היא שהיה עליהם לדעת.
אך לי נראה שהם לא נזכרים כי אין להם תפקיד, וכן דרך המקרא באמנות הסיפור שלו, שהוא מביא
רק את הנחוץ, ומתעלם ממה שמכנים היום "גיבורים צדדיים", וזה מעמדם של אדם וחוה בחלק זה.
מי ביקש מקין להביא קרבן? והאם זה חטא או דבר טוב? במבט רמבמיסטי, קרבן הוא כמובן טעות.
(וכן יפרשו מבקרי המקרא כי הסיפור מעיד על רמה נחותה של המספרים שבעיניהם עבודת השם היא
קרבן... אבל אצלם זו הכנה להצגת הנצרות כאידיאל...). כמובן, לפי הרמב"ן הקרבן הוא דבר נשגב
וחשוב, ואדרבה תכלית הבריאה. לא רק בגלל שהוא ישפיע בעולמות עליונים כהשערת המקובלים,
אלא בגלל שתכלית הבריאה היא שאדם יקיים קשר עם בוראו ויבטא את הכרת תודתו. וזה מה
שקרה כאן. ונראה לי שגם הרמב"ם יודה שטוב היה זה שקין רצה להודות לה', אך הסברה שהדבר
תלוי במעשה ובחסרון המקריב אינה נכונה. ויש כאן פריצה של הרמה הנמוכה של האדם החושב שכך
יש לעבוד את השם.
מה שכתבת כי אדם צריך להיזהר שמרוב עיסוק עם האלקים שלו לא יפגע בחברו הוא ווארט נחמד...
***
ירוחם
היה דיון מעניין על עשו ומה שהמדרש עשה לו בכמה מקומות. ואחד מהם אשכולו של רב צעיר,
המבוסס, לדבריו, על עבודה סמינריונית שלו. (היכן הוא? איקון נאנח בלב כבד).
אני מציע לא לסטות לכיוון זה ולדון בעשו באשכולו שלו.
***
מציץ
הערה נכונה מאד. ושוב, אני מציע לדון בכך באשכול של עשו...
***
לוצאטו
ברוך הבא אל הפורום.
לא הבנתי את השגתך. האם סבור אתה שאסור לנו לפרש דלא כחז"ל?
ומי אומר שחז"ל התכוונו בדבריהם על עשו לעשו ההיסטורי, של יעקב, ולא למי שסומל בידי עשו,
כלומר מלכות הרשעה של רומי?
וחלק מדבריהם אפשר שהיו סנגוריה על מה שחטא יעקב לעשו.
והנה, גם אני נכשלתי והפכתי את האשכול לאשכול גם על עשו...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 21:38 |
|
| |
ריב.
מאה רמב"מים לא ישנו את דעתי (למרות שאני חושב שיש להתחשב גם בטרמינולוגיה של הרמב"ם ולא רק בפשטות מילותיוו)
כי אין ערך מחייב לפרשנותו של הנביא כשהם נאמרים מדעתו .ולא כדיבור אלוקי.אפילו משה רבנו לא אמר מדעתו את מצוות התורה שאותה אנו מקיימים. בפרשנותו של הנביא יש להתחשב רק אם הנביא חכם ונבון .
הרב מיימוני.
אין לאלוקים ולא כלום כנגד החקלאות. מה שכתנתי שקיין כאילו התריס כלפי מעלה. ראה קללתך לא הצליחה. אולם כל כוותו היתה
להבין את הצלחתו בפירות כביטול הקללה. חסידים ואנשי מעשה אומרים כשילד רואה עוגה טובה ואביו מסרב לתת לו ממנו מה
יעשה. יברך נרכה של מזונות. ואביו שלא ירצה שיברך ברכה לבטלה יתן לו מיד מהעוגה. כך כבראה גם קיין רצה שיאמר סלחתי כדבריך.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 21:50 |
|
| |
ירוחם,
לא מדובר על אם רמב"ם ישכנע או לא, אלא אם הבינות ש"הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי" , זה לא חז"ל!
וזה שמלאכי ישב או לא ישב בסנהדרין אינם הופכים את הציטוט ממלאכי לדברי חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 22:57 |
|
| |
מימוני כתב:*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
"סיפור הבריאה שממקם את האדם ביום הששי, בסוף התהליך, בא להראות את חשיבותו. בא
להראות כי הכל נברא באיזה אופן עבורו. זה הקו שמאפיין את הסיפור. ה' טרח למען האדם, אך
האדם איכזב."
ועל כך אשיב:
וכבר במדרש ציינו שאם חטא אומרים לו שיתוש קדמו –
ודומני שהמשמעות היא שעובדת היות האדם אחרון, היא רלוונטית רק מכח אופי התנהגותו והתייחסותו למציאות.
הוי אומר, אם הוא מרגיש כאחראי לה הרי הוא רואה עצמו כתכלית של המציאות ושתפקידו לשמור עליה. אך אם הוא חוטא הרי הוא מעמיד עצמו כבודד ואין הוא אלא מנציח את מקומו בסדר כרונולוגי שמנק' מבט זו אין משמעות למקומו בסדר, אלא הוא עוד פריט שאפילו יתוש קדמו.
לשון אחר: המיקום בסדר לא הוא המעיד על על החשיבות, אלא ההתייחסות האתית של האדם היא המעניקה תוכן מיניה וביה למיקומו בסדר הבריאה.
לפי האמור, ניתן גם מפתח יסודי בהבנת היחס בין פרק א לפרק ב של ספר בראשית ולכפל הסיפור בבריאת האדם, שאין הם שני פנים לאפשרות של התיחסות אתית
וחכם ומבין מדעתו יוסיף לקח...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 22:58 |
|
| |
ריב.למה לריב הרי כבר אז שכתנתי את זה שמלאכי היה מאנשי הכנסת הגדולה. מיד אחר כך כתבתי ועכשיו ברצינות
מכאן שלפני זה היה עם חיוך. ודאי שבזה את צודקת.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 23:11 |
|
| |
מיימוני
*:namespace prefix = o />
ברוכים הנמצאים
על הערותיך הראשונות:
א: לא דברתי על "כל דבר", רק הערתי מתודולוגית שעל פרשנות של טקסט אנושי לכבד במידה שווה מה שכלול בטקסט ומה שהושמט ממנו, בפרט אם ההשמטה צורמת,
בטקסט עם אוריינטציה מוסרית השמטת מרכיב מן הנתונים, ויהא זה מרכיב חשוב ככל שיהא עשויה לרמוז שיש לקיים את הדיון בלעדיו,
(ספרי התנ"ך בכלל "טקסט אנושי" לעניין זה משום שככל שמדובר על פרשנות הרי הנמען חשוב ולא המוען, ונמעני התנ"ך הם בני האדם),
ולכן: העדפת ה' את קורבנו של קין שרירותית, מנקודת המבט האנושית (ואולי, אפשר לחפש את שורשו של העוול האנושי הממשמש ובא כבר כאן באי-השוויון-ההתחלתי השרירותי באפשרות לזכות בקרבת האל), וכך גם חטאו של הבל, אם היה חטא כזה אינו רלוונטי לדיון.
ב: אני אכן סבור שזה מעיד על זה והדברים קשורים יחד. העוול האנושי מופיע מיד עם היווצרות החברה כשם שהעוול הדתי (אם אפשר לומר) מופיע מיד עם היתכנותו, מה שמלמד על כשלון מובנה של השיטה – אפשרות הבחירה של האדם. גם אם להלכה האדם חופשי לבחור באחת משני דרכים, למעשה, או כך לפחות מלמדנו התנ"ך כולו, יבחר האדם בסופו של דבר ברע.
הנושאים שלי הם בחירה והיתכנות עוול אנושי בעולם אלוהי. הם שניים שהם אחד, משום שעצם אפשרות הבחירה של האחר, פוגמת בטוהר העולם האלוהי שאני חי בו. לאמיתו של דבר גם בחירה בטוב, בכלל אטונומיות של האדם גורעת מאין סופיותו של האל, אבל לטעמי הבעיה המרכזית ביחסי האדם והאל מופיעה רק עם היחסים בחברה. אנו איננו חיים שוב בעולם שעוצב ע"י האל, אלא בכזה שהשתתפו בעיצובו איי אוטונומיה אנושית רבים ע"י בחירותיהם. גם בחירות טובות אינן אוטומטית בחירות אלוהיות, וזה קשור להבדל בין בחירה בטוב וברע (כמותי ואיכותי שהשתמשתי בהם אכן אינם במקומם. אין לי כרגע הגדרות חילופיות).
לטעמי לפחות בזה צודק לוינס: נקודת המוצא ליחסי האדם והאל היא ביחסי האני והאחר, אבל אין צורך להתחייב לכל החבילה שלו (של לוינס).
תוקן על ידי - bt77 - 23/05/2006 23:14:21
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 23:31 |
|
| |
מימוני*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
תודה על התייחסותך המפורטת, ואנסה להשיב בידי יד כהה.
כתבת:
"לא הבנתי מדוע העמדת ולדות היא חטא חברתי של ההורים."
אשר לא עלתה על ליבי, וראה להלן.
וכתבת:
"ומה ששאלת לאן נעלמו, ובכן יתכן שהיה זה כשלון של ההורים שלא עמדו על הסכנה של קנאה ושנאה. אבל מהיכן היה להם לדעת? הרי הם היו ראשונים בעולם. ולא היה להם שום נסיון. ושמא ההנחה של הסיפור היא שהיה עליהם לדעת. "
לא ידעו מהי קינאה, אתמהה?
וכי לא למדו מהנחש – לא משנה איך תפרש – כי כשגורם שלישי מופיע בתווך שנים – היא היא הקינאה, ולולי דמסתפינא הייתי אומר כי כל חטא האדם אינו אלא קינאה באלוקים (פיסקה מפורסמת של הראי"ה) – קרי, הרואה עצמו נפרד ומביט מעבר לעצמו – הוא הנחש שמביט אל חוה 'והייתם כאלוקים', והיא האשה שלא מוכנה להיותר לבד – ומציעה לאדם להיצטרף לפרוייקט להיות כאלוקים.
והיא שקראה לבנה מנסיונה אחר הגירוש – קין – קנאה? קינה? קנין?
והם שנאמר להם 'ואיבה אשית' – האם אין יסוד האיבה מתח של קרב בין שני נפרדים?
וכי אחר כל זה אינם יודעים מהי קינאה – הרגשת הנפרדות למול האחר – בבחינת 'רקב עצמות קינאה' – ריקבון העצמיות במבטה הפונה אל האחר (- רמח"ל / ראי"ה).
והנלע"ד כתבתי.
כתבת:
"אך לי נראה שהם לא נזכרים כי אין להם תפקיד, וכן דרך המקרא באמנות הסיפור שלו, שהוא מביא רק את הנחוץ, ומתעלם ממה שמכנים היום "גיבורים צדדיים", וזה מעמדם של אדם וחוה בחלק זה."
אכן, המקרא מביא את הנחוץ, אך מצד שני הנחוץ מובן גם מתוך ההשואה, ראה נח / אבות ואמהות / סיפורם של דור ההורים משולב בדור הילדים, אך כאן שתיקה! – סיפור ההורים הוא כמעטפת בלבד, אך אין אינטרקציה - וראה להלן בענין האינטרקציה!
כתבת:
"מה שכתבת כי אדם צריך להיזהר שמרוב עיסוק עם האלקים שלו לא יפגע בחברו הוא ווארט נחמד..."
בעיניך וורט.
אך, תן דעתך שגם סיפור אדם וחוה וגם סיפור הבניו בנויים מההעמדה ראשונית של בני אדם מול בוראם –
אך הנגד למודל של משה שסיפור גדילתו צומח מתוך התמודדות מוסרית כנק' מוצא!
ולא דבר ריק הוא.
אכן קשה להתמודד עם רעיון מהפכני שמערער על דפוסי קריאה שגורים, ואנסה לפרש שיחתי.
אינני קורא רק את הבעיות שבתוך הפרשיה, אלא אני מבקש לטעון שתכליתה מורה על האי נורמליות שבבסיסה, שהיא החטא המונח ביסודה.
כלומר, מערכת יחסים בין אחים – לכאורה צריכה לראשונה לדון באינטרקציה מקדימה בינהם – ראה יצחק וישמעאל / יעקב ועשו / אחי יוסף – לא משנה מה האינטרקציה, אך ישנה כזו.
אך בפרשיתנו כאן התשתית היא פעולה של לבדיות של כל אחד מבין האחים – מלבד הלבדיות שכבר ציינתי מול ההורים – והמפגש הוא רק בסצנת הרצח.
א"כ במה הם היו עסוקים?
הם היו עסוקים רק במעמדם האישי למול האלוקים.
הם כלל לא הבינו שבראשית ובד בבד לשני סוביקטים צומחת החברה!
זו השתיקה הרועמת מכל הפרשה –
כבר יש זוג הורים ויש להם זוג ילדים – ועדיין...
כל התא המשפחתי הזה אינו מבין שהוא אורגניזם משפחתי – חברה מיקרוסקופית...
עד למהפך שהוא המעטפת!
'כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת...'
רק לאחר הרצח הראשון - עירעור הסדר של החברה, החברה מגלה שהיא חברה ויש בינה יחס.
אחד תחת השני – פירושו הנחת מכלול חברתי!
הנה כי כן מה שבעיני האחד וורט בעיני השני הוא המסד של כל הסיפור.
ומכאן לביאור דברי "מי ביקש מהאדם להביא קרבן?"
ובתגובה לדבריך, כדי לצאת גם לשיטת החולקים על הרמב"ם, - כתבת:
"אלא בגלל שתכלית הבריאה היא שאדם יקיים קשר עם בוראו ויבטא את הכרת תודתו".
איני יודע אם תכלית הבריאה היא הכרת תודה – לא קראתי שזה הציווי שנצטווה אדם הראשון, ואף לא אצל אברהם אבינו.
ואף לטעמך, לבטא הכרת תודה אפשר בחיים מוסריים חברתיים, ולכל הפחות זה יסוד לכל הכרת תודה, בבחינת למה לי רוב זבחיכם שמוע בין אחיכם וכו'....
וכמובא לעיל שהיה להם להקדים אינטרקציה בין אישית לקרבן...
מקוה שההרחבה, תרמה לביאור כוונתי ואופן קריאתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 08:28 |
|
| |
ביט ומימוני
הנה לכם המשך הסיפור....
החטא קדם לאוטונומיה האנושית של 'האחר'!
הרי סיפור אדם הראשון משתמש ב'נחש' - ואין רלוונטיות להיותו משל, הוא מעוניין לתלות את החטא מבחינת הגורם המניע שלו בגורם שמחוץ לאדם וחוה, ואין לו אלא לבחור בבע"ח.
ועתה נתבונן משני כיוונים -
א. יכל לתלות באדם או בחוה שכל אחד מהם 'אחר' = חברה, כלפי השני.
ב. יכל לתלות בהם עצמם.
אך תלה ב'נחש' - הרי שהחטא הראשון הוא בעצם נוכחות האדם כיחיד בעולם!
אדרבה - ברוח לוינס -
'האחר' הוא פוטנציאל התיקון של האדם - גם המינוח 'עזר כנגדו' וגם והציווי לאדם (שהוא ההכרה מיניה וביה בבחירה ובאוטונומיה מוסרית) מתחיל רק לאחר בריאת שניים - עד אז האדם מתפקד תיפקוד חייתי - (וראה לעיל רמיזתי להבחנה זו בין פרק א לפרק ב).
הכישלון של קין והבל - כפי שהסברתי לעיל - נעוץ בחיווי היסודי על חוסר האינטרקציה הבין אנושית, ולכן לענ"ד תוכן השיחה בינהם הושמט!
(אמנם חז"ל כדרכם חיפשו להשלים את הטקסט)
מימוני וביט מחזיקים בעמדה דלהלן:
"כתבת כי הסיפור על שני בני אדם מאפשר לבחון תיאוריות חברתיות".
אך עתה אשוב להמשך ביאורי לסיפור:
טענתו של הסיפור איננה לגבי סוגי תיאוריות חברתיות, אלא כנגד מי שאינו מוכן להבין אפריורי כי הוא נתון בחברה, וכי כובד המשקל של ה מעמיד אותו תחת אחריות.
וראה לעיל דברי בפירוש - 'שת לי...תחת'.
הסיפור מדגים תיאוריה של האדם החי עם מישהו וחושב שהוא באי בודד עם אלוקיו!
לבסוף:
כיצד דנים מהי 'ההתגלות' - לכשלעצמי אני מפרש:
ההתגלות כפולה:
הראשונה המעוררת מהתרדמה הדוגמטית:
דרך ה'האחר' - קין פונה ומביט את הבל, אך 'נפלו פניו' - נפלה פניתו הוא אינו מוכן להביט לעבר, הוא משיב את מבטו ארצה - זו הנפילה הראשונה! נפילת הפנים!
נפילה זו היא היא המודעות לאפשרות הבחירה המוסרית בכל עוזה.
"הלא אם...ואם לא..."
היא שמגלמת את התנאי המבצבץ ואת האפשרות - החברה חושפת את האפשרות שלי לאן לפנות...
כאן נולד - 'תיטיב' ו'לא תיטיב'= הפעולה לטוב לא רק חיווי "עץ טוב)
כאן נולדת:
'ממשלה' - שילטונו של האדם על עצמו ולא 'הכיבוש' - של המציאות ולא הממשלה של אדם על אדם - 'ימשול בך'.
זו תשוקת החטא העומדת למול 'ואילך תשוקתו'
(מימוני דוק, שני המינוחים 'ממשלה' 'תשוקה' מופיעים בסמיכות בסיפור ההורים והילדים!)
אכן במקום שיש תשוקה יש ממשלה ושניהם מופיעים בזיקה חברתית!
ושמא אפשרות ראשונה לתיקון קללת ההורים?
עד כאן ההתגלות הראשונה לקין!
אך יש התגלות נוספת ההתגלות שלאחר הכישלון:
מי שרוצח אחר ולא הושחתה נפשו - ההד של האדם בלבדיותו ובדפיקת נשמתו עליו המבכה איתו את מצבו, המגלה לו כי נשאר נע ונד בארץ לבדו לאחר שהרג את היחיד שדומה לו (ואם תרצו כל זיקה בין שניים הם כאילו לבדם על פני אדמה ומשמת אחד נשאר השני בודד! וראו כמה קשה לנחם מי שמת לו מת!)
ההד של הרציחה לאחר ההתחבטות וההכחשה: 'השומר אחי אנוכי'.
הנה ההתגלות בהכרה בחברה - לראשונה: 'אחי' - רגש האחוה גם עם הוכחש דופק!
ומשהופיעה ההבנה שוב אין עוד מנוס מקללת הפחד הפחד לאבד צלם אנוש.
זהו הפחד עד לשד העצמות מכך שלא נותרה לו לאדם במצב זה לחברה אלא חיית השדה
אין לו עוד צידוק ויתרון כאדם - הרי חית השדה הם חברתו ובעצם קביעה זו כבר סר צלמו.
וזהו הסיכון שלפני הסיכון להיות להן לטרף.
זוהי ההכרה שאם האדם - יעסוק רק 'בעבודת הארץ'
(- מימוני וירוחם - אין הכוונה לחקלאות אלא) הכוונה למיקוד המבט בארץ במקום באנושיות - אדם לאדם!!!!!!
לא תוסיף תת כוחה - היא לא תעניק לאדם את הכח אותו הוא מבקש ומחפש....
הכוח שלהשקיע את פני באדמה ולא בחברה ולחשוב שהעיקר הוא להרים כח זה לאלוקים הוא כח המשחית הגורם לרצח!
(אכן, גם הבל לא נקי - הוא מיקד מבט בעולם החי ורץ להביאו לאלוקים - שניהם לא הבינו כי לאחר שאדם כובש את החי או את האדמה קודם יושיטו לאחיו - ודוק, לאחר החטא קין בונה עיר = בנין הישוב לאדם!)
זו ההתגלות העצובה....
מה האלטרנטיבה?
בכך שלא יהא לבדו!
'וידע קין את אשתו'.
הוא חוזר להכיר באחריותו. ודוק, כך נהג אדם אחר החטא: 'וידע אדם'.
התיקון הראשון הוא לנסות להקים חברה חדשה!!!
והוא ממשיך ו'בונה עיר' - בנין הישוב האנושי
(-עד לקילקול הבא של התעצמות העיר לכלל מגדל בשמים - שוב פונים רק לשמים ועוסקים במגדלים - במימד האנכי על חשבון המימד האופקי ואכמל"ב)
התיקון מתרחב!!!
הנה שבים ההורים שנעלו עד כה ואף הם - 'כי שת לי..זרע ..תחת'!
זריעת זרע זו אינה עבודת אדמה זו עבודת האדם......
אכן ספור הילדים נשזר בסיפור ההורים - ב'אדמה' ב'תשוקה' ב'ממשלה' ב'ידיעה' וב'זריעה'.
תוקן על ידי - כמתעסק - 24/05/2006 8:54:18
|
|
|
|
|
|
