קין והבל

"וידע קין את אשתו שבראש הפרשה משמש לטעמי כמציין את בחירתו של האדם להוליד ילדים ולהקים חברה, ע"י ציון המעשה שהביא להולדת הילד (ועוד ע"י "וידע") הרי אפשר היה פשוט לכתוב ותהר חוה ותלד או ויולד אדם את וכדו'. וכפי שציינתי בחירה היא אחת מנושאיה הסמויים של הפרשה."

לא הבנתי, הרי הדגשתי שזו גופא לטעמי הבחירה להמשיך בכינון חברה והוא הוא מסלול התיקון.

"נבצר מבינתי איך ניתן לראות את מרכז הכובד בפרשה על היחסים הבין אישיים של קין ואחיו בזמן שמודגש כי הנושא הוא: קרבת האל, והבל כמו שציינתי בהתחלה אינו פעיל בפני עצמו אלא במסגרת פרשת יחסיו של נושא הפרשה קין ואלוהיו.".
 
מה שנבצר ממך הוא שאני מניח מהלקונות שבטקסט -

מרכז הכובד אינו היחסים הבין אישיים, אלא תודעת הבודד המתעלם מהתביעה של האחוה שהיא היא התביעה ליחסים הבין אישיים -
לשון אחר: ספורנו הוא המצגת של האלטרנטיבה - זהו סיפור השולל את התמקדותו של האדם בעצמו על והתעלמות מזולתו. זהו סיפור על דרך השלילה!
זהו תורף פירושי!!

"הפרדוקס המעניין הוא שהאל בוחר להעניק את חסדו תחילה דווקא להבל, ועל לא עוול בכפו, וההתגלות המשמעותית הראשונה, לקין, באה דווקא בהקשר החטא."

בדברים הנ"ל כנראה יסוד ההבדל ביננו והוא כיצד מפרשים התגלות:

אתה מפרש חסד - שכר.
ואילו אני מפרש:
השבר של האדם אוטונומי למול הא-ל שמרגע שחטא דבריו נשמעים לאוזנו כצו הטרונומי.
לחילופין: התודעה המגלה בעומקה את הצו האלוקי המורה לה את חידולנה מעת שאינה שמה לב לזולתה.
מי שחי לאור רצון ה' אינו צריך התגלות הוא כבר חי לאורה!
הנביאים נשמעים לנו בתנ"ך כמוסרי התגלות בשעה שהמציאות אינה יודעת להסדיר את חייה שלה בעצמה.
ככלל הנבואה דווקא מסמנת מעין שבר בין אדם לא-ל. האדם נזקק לשמיעה כשאינו יודע כיצד לנהוג.
זוהי שמיעה חיצונית של דבר ה' בניגוד לאופן שבה פעל / רצה לפעול.
מעתה, כל תכלית פירושי הוא לפרוס את תולדות השבר...

הערת הבהרה:
בהקשר לדברי בעניין הנבואה.
ייחודית לענין זה תורת משה שנגדרת כנבואה מסוג ואיכות שונה משאר הנבואות.
אמנם אף זו יש לזכור ניתנה משעה שנתברר כי אין מין האדם יכול לנהוג בבחינת אברהם שכליותיו יעצוהו. אמנם מעת שאירעה וניתנה תורה הרי קבעה כסוג נבואה הקובע ברכה לעצמו.
ודוק למבין ואכמל"ב.

א"כ זה אינו פרדוקס, אלא שני אופנים של חיי האדם לנוכח הא-ל.