ניתוחי מתים

בעל בעמיו
לגבי עצם הנידון מה קודם ומה אחרי לא אכנס לדון בזה משום שאיני בקיא כל הצורך.
לגבי טענתך השניה שאולי חז"ל אילו היו בזמנינו היו פוסקים אחרת, על גישה זו בדיוק הזדעקתי. איך אפשר להקל בדיני נפשות על סמך ספקולציות בלתי מבוססות שכאלו? אולי הקריטריון של הפסקת נשימה היה מקובל להם מרבותיהם עד משה רבינו? אולי הסברא הישרה היא שגדרי 'חי' ו'מת' בתורה הם כפי שמציאות זו הובנה באותה תקופה בה נתנה התורה? (בדומה למה שכתב החזו"א על טריפות שהיום ניתן לרפאם שאעפי"כ דין טריפה עליהן גם להסוברים שכל שיש לה רפואה אינה טריפה, וטעמו משום שהתורה ניתנה לפי המושגים של 'ב' אלפים תורה' ושוב לא יכול להשתנות הגדרת הטריפות על ידי התפתחות הרפואה. אמנם דבריו לגבי 'ב' אלפים תורה' הם מיסטיים למדי, ונראה שדבריו נובעים יותר משמרנות מאשר מגישה רציונלית, אולם יש אמת ברעיון הבסיסי ובצורה שונה במקצת, כפי שכתבתי שהתורה מדברת בשפתו של דור מקבלי התורה וטריפה בתורה היא מה שהיתה נחשבת בזמנם שתמות תוך י"ב חודש, וכן גדרי חי ומת הם לפי הפירוש שהיה מובן לציבור באותה תקופה.)
כללו של דבר, אם באנו לשנות את ההלכה בכל דור כפי מה שנראה לציבור כהגיוני ומוסרי ומתאים יותר להבנות המדעיות המתחדשות בכל יום, אין לדבר סוף, ועתידה התורה שתיהפך לבלתי רלונטית לחלוטין עבור ההולכים בדרך זו. 

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=1820&cat_id=1 

מי אמר שבמדרון חלקלק אפשר להחליק רק לצד אחד?

האיסור לנתח גופה, שאינו איסור פורמלי, אלא נגזר מהרעיון החזל"י של כבוד המת ואיסור הנאה ממת, ולכן ברור הדבר כביעתא בכותחא, כי במקרה של מציאת גופה שעולה בה חשד לרצח, וביצוע הנתיחה הוא אמצעי יחיד לקבוע משפטית את הרשעתו של הרוצח (כמובן, רק באופן שיש צורך מתבקש ולא שרירותי), מצוה וחובה מדין כבוד המת לנתח את גופו לבתרים כדי ששופך דם הגןפה יבוא על עונשו, זוהי גאולתו, זוהי כבודו, זוהי בקשתו.

אלוקים העניש את קין לבקשתו ולכבודו של הבל 'קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה'.

התורה התירה לגואל הדם לרצוח את 'הרוצח', רק בשל כבודו וגאולת נפשו של קרובו הנרצח.

כפי שידי משגת, הדברים הם מוחלטים וברורים, אשמח לשמוע אם מישהו נתקל בדעה (הלכתית) שונה.

הקישור למאמרים ודיונים בנושא ניתוחי מתים שהבאתי בסוף העמוד הקודם נשבר בעת שדרוג אתר מכון שלזינגר.

הקישור הנכון היום הוא:

http://www.medethics.org.il/db/AsiaResults.asp?title=&keywords=63&author=&source=&year=&Submit2=%D7%97%D7%A4%D7%A9

הרב הלפרין

בקישור שהבאת זה עתה, אינני רואה התייחסות לנתיחה שמתבקשת כדי להרשיע את רוצח הגופה, עד כמה שהדבר נראה פשוט, מעניין אותי אם הנושא עלה פעם לדיון, אם בכ"ז ישנה התייחסות לנושא, אנא הפנה אותי יותר ספציפי.

בתודה

מדוע שיהיה היתר הלכתי לנתח מת כדי להעניש רוצח ע"פ ראיות נסיבתיות ולא הלכתית ע"פ שני עדים? אם מצד שהוא מסוכן לציבור אולי פקוח נפש דוחה. אבל מה שייך כבוד המת בהענשת רוצח הפך מדעת תורה?

סתם שאלה של עם הארץ.
מאיפה המקור לכבוד המת?
האם כבודו של החי שאפשר להצילו עם איבר מהמת לא  שוה ערך לפחות ל כבוד המת?
האם אפשרות של גילוי מחלה מידבקת מחלה תורשתית, שעם ניתוח המת אפשר להציל משפחה שלימה וקהל שלם, לא שווה יותר.?
לחלל את השבת מותר בשביל להציל את הנפש, ו לחלל את כבודו של המת לא?
האם המצווה  וכבודו של המת היא, שאיבריו יאכלו על ידי תולעים ורמשים, הוא כבוד יותר גדול מאשר איבריו ישמשו אנשים חיים, שעושים ויעשו מצוות?
בתקופת התלמוד, רוב המתים לא היו נקברים, ורק לאחר כלות הבשר, היו אוספים את העצמות.
האם אז כבוד המת לא היה מוכר כל כך?

זוהר

לדעתך יוצא איפוא, כי אדם הרואה רצח לנגד עיניו, ואין עד נוסף בדבר, אסור לו לפנות לרשויות החוק, מאחר וברי הדבר שיענישוהו שלא ע"פ ב' עדים, אתמהה.

גם בזמן חז"ל, כשלא היו ראיות תקניות על עובדת היותו רוצח, ועם זאת ביה"ד היה משוכנע מעבר לכל ספק כי בידו נמצא הרוצח, היו מכניסים אותו לכיפא עד שירקבו עצמותיו (יש דעות ראשונים שאפילו לא המציאו עבורו אוכל ושתיה בכיפא),

בית כלא של זמנינו עדיף וקל בהרבה, מתנאי כיפא של חז"ל, וחלילה לנו לתת לאדם שיודעים אנו כי רצח, להלך חופשי, ואזי, לא תקיא הארץ אותנו.

ירוחם

אכן אם הדבר נוגע להצלת חיים מידי, הדבר מותר. אך לא ברור אם אפשר להיטפל לגופה שלא קיבלו את רשות בעלה מחיים לכך, שמא הדבר תלוי אם ניתן להציל נרדף בממון חבירו, ואולי כאן חמור הדבר, מפני שאינו ניתן להשבה כממון חבירו, (אינני נכנס לדיון אם יש לאדם קניין בגופו לאחר המוות, הדבר נראה לי מוחלט אפריורי).

תוקן על ידי פרוטגורס ב- 26/08/2007 16:41:44

ב"ד מכניסים לכיפה בעדות מיוחדת או בעדות ללא התראה, דהיינו שב"ד יודעים בוודאות אבל מנועים הלכתית להרוג. איך אפשר לדמות ראיה נסיבתית לכגון הא, אתמהה.

הרב סולובייצ'יק על ניתוחי מתים, טורי ישורון ה, תשרי תשכ"ז,  עמ' 33. הימים ימי הפולמוס סביב ענין זה בארץ, והמאמר הקצר מבוסס על עדות ראיה של הכותב.

"בשעת ביקורי בביתו בבוסטון.. והנה צלצל הטלפון, רופא ראשי מסר לו כי זה עתה נפטר יהודי פלוני בבית החולים והוא סבור שיש צורך בניתוח לאחר המוות. הרב סולובייציק חקר את הרופא בדבר טיב המחלה ודן עמו בפרטי פרטים. לאחר שיחה מממושכת אמר הרב שהוא רוצה לשקול ולהרהר בדבר, ובטרם יחליט רוצה הוא לשוחח עם בני משפחת הנפטר. הרב טילפן לבני המשפחה והזמינם לביתו. תוך דקות באו האלמנה והבת ואחדים מבני המשפחה... הוא שאלם על הנפטר ועל אורח חייהם, ושאל לדעתם על ניתוח לאחר המוות. הם שללו ללא היסוס, והוא פסק לאסור.

לאחר שהמשפחה יצאה הסביר לי הרב את הנימוקים להכרעתו. לדעתו התנגדותם הגורפת  של רבני ארץ ישראל היא בניגוד להלכה, מצד שני, הרופאים נוטים לכך בכל מקרה המתעורר. בימינו אין להתחשב בטענה הידועה של הנודע ביהודה שמותר לנתח רק במקרה של פיקוח נפש ברור... שהרי כל גילוי מדעי בימינו תהיה לו השפעה ברורה על דרכי הרפואה... במקרה שהרב סולובייציק השתכנע כי הניתוח נחוץ לרפואה הריהו משכנע את בני המשפחה.. אולם במקרה זה לא השתכנע הרב בנחיצות הניתוח, ועל כן ביקש לחקור את בני המשפחה.. אם תפיסתם מתנגדת, הרי שהתנגדותם היא חלק בלתי נפרד מן ההלכה, משום 'יקרא דחיי'...

ועייש עוד את סיכומו של זינגר בכמה סעיפים את סיכום דעתו של הרב סולובייציק בענין זה.

פרוטוגורס
שאלתי היתה מהיכן החומרה היתרה שנוהגים בכבוד המת, ועל מה זה מתבסס. בגמרא?
אם האמונות בכבוד המת לא היו כה מושרשות בעם. לא היתה הרי כל התנגדות של המשפחה-עדיין לא ברורה חזקתם על גופת המת- הוא הוריש את גופו למשפחה?  שהמשפחה בעל הבית עליה? המתים הרי  לא יודעים מאומה. אז איזה בעל בית בן משפחה על גופו, יותר מהמדינה שדואגת לקבורתו ומשלמת את שכר החברה קדישא?
ובכלל מהיכן האמונה הזו, שלתחית המתים יקומו האנשים עם גופם ,רק בתנאי שתולעים ורמשים יאכלו אותו, אבל אם חלק מגופו יציל חיי אחרים, אזי הוא לא יקום לתחיית המתים?!

אין להציג את הרופאים כנקרופילים שכל רצונם הביזארי לנתח גופות סתם_אולי יש גם כאלו- אבל ברןב הפעמים הניתוח הוא, לתועלת לבריאות ולרוחת הציבור.
ואם על ידי הניתוח גם יתגלה רוצח, אפילו לא לפי שני עדים, עדיין הציבור יפטר מרוצח פוטציאלי.

_________________

מודה ועוזב

פרוטגורס,

להלן קטע מספר תורת הרפואה של הרב גורן (עמ' 219):

הסוג השלישי של נתוחים לאחר המות, הם אלו שמתבצעים לצורך ברור חשדות פליליים של רצח ושל תאונות.