על ה'אורתודוכסיה' כתגובה למשבר המודרנה

ממללא,*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

מפצון,

אני יכול לנפנף בתגובה בעשרות דמויות מקראיות שלו חיו היום לא נראה לי שהיו מתקבלות בברכה במקהלות הרפורמים (פנחס, אליהו, א-להים שמצוה לרגום מקוששי עצים בשבת וכו'). יכול להיות שאפילו את עגל הזהב היו מזמינים בתור מיצג לתיקון ליל שבועות. הרי מדובר ביצירת אומנות שיצרו יהודים בעלי רגש רליגיוזי חזק במיוחד, וכל המשמעות של 'א-להיך א-להי' היא לאומית ולא דתית.


ריב,

אם את מתכוונת לכך שגם במאמר הזה מופרחת לחלל האויר הטענה שהמחוייבות לגיור כהלכה היא חדשה מקרוב באה (בדיוק כמו הרפורמה), מבלי לנמק אותה - אז בהחלט יש מקום לציטוט.

אמרתי שאני לא דן כאן במדינת ישראל אלא בעם ישראל ההיסטורי ובמחוייבות להלכה כרעיון חדשני שנולד כהתמודדות עם המודרנה.

ובכל זאת - ההסדר הדתי במדינת ישראל נוצר (בקופת המנדט וקובע ע"י בן גוריון) על סמך רצון העם. מה לעשות שבתקופה זו היו בישראל קהילות אורתודוכסיות משמעותיות, עם גב פוליטי מסויים, ולא היו אחרות.

גם קהילות שהודרו במובנים מסויימים בחיי הדת, הצליחו לשנות את מעמדן בזכות יצירת כלי פוליטי. למשל, החרדיות הספרדית היתה חסרת משמעות לפני הקמתה של שס. אם אכן יש ציבור רחב מאחורי זרם דתי כלשהו, אני מניח שיקל עליו לסחוף את המוני תומכיו מאחורי גוף פוליטי שיקים ולשנות את המצב.

באופן אישי לא ברור לי איך אפשר לגייר לפני שניתנת תשובה לשאלתי האם גם הנצרות היא פרשנות לגיטימית של הדת היהודית (אגב, ראיתי אצל סמט טענה שבין הרפורמים הראשונים היו שטענו שיש להרחיב את המונח 'אחיך' גם לנוצרים - אך הוא לא ציין מקורות. מישהו יכול להאיר את עיני בסוגיא?).

חג שמח!

לא יודע לגבי הרפורמים, אבל את ההרחבה של "אחיך" כבר עשתה הסנהדרין של נפוליאון, בראשות ר' דוד זינצהיים. אידך גיסא

המצאת החרדיות

כיצד ומתי נוצר הזרם "האורתודוקסי", המכונה גם "החרדי", ואיך הוא קשור לפולמוס הלכתי סביב השאלה האם מותר להתגלח בחול המועד. על ספרו של משה סמט, "החדש אסור מן התורה"

דומני שלדון בדמיון בין האורתודוקסיה ליהדות המסורתית על פי אמות מידה של מראה והתנהגות מעשית דומה לנסיון לטעון שהחזונישניקים שיושבים בליל שבת לאור הנרות ואינם קוראים לאור הנר הם ממשיכי המסורת יותר מהמשתמשים בחשמל בשבת.

היהדות המסורתית חיה את ההלכה פחות או יותר מתוך חייה היא, יהודי מסורתי שנהג על פי השו"ע עשה זאת בהקשר הנכון והמתבקש מתוך מושגיו הוא,
מושגים אלו השאובים מתוך העולם הטרום מודרני מתו ואינם.

השאלה שעמדה על הפרק היא איך אמורה ההלכה להגיב - אם בכלל - למהפך שעובר העולם והתרבות המערבית, תשובה לשאלה זו אינה יכולה כמעט להמצא בתקופה קודמת כשם ששאלת החשמל אינה יכולה להסתמך על מה שנכתב ונלמד לפני שהוא הומצא. (אפשר להביא סימוכין וראיות עקרוניות כדרכה של תורה אך ההחלטה היא חדשה)

לכן השאלה היא רק האם אמות המידה המסורתיות בפסיקת הלכה חייבו את ההמשך בדרך האורתודוקסית, התשובה של סמט וכץ היא שלילית.

הדרך לבדוק טענה זו יכולה להיות על ידי מעקב אחר שינויים שבכל אופן היו בתקופות קודמות האם ההלכה הגיבה להם או התעלמה מהם,
סמט במאמריו על גילוח בחול המועד ועל הלנת המת מנסה להראות שאפילו רבני התקופה היו נכונים לבדוק שינויים והתאמות לולי חששם מפני הרפורמה.
אם אכן כדבריו הרי ששיתוק החשיבה ההלכתית יכול להזקף במידה רבה ל'זכות' אותה תגובה.

קהילות יוצאי אפריקה לצורך דיון זה הן כקהילות אירופה במאה ה16, שכן השאלות לא הגיעו אליהן בעוצמה כזו של אירופה ולכן לא נדרשו להכריע.  מאיר

מאיר,

אני לא מוצא הבדלים מהותיים באורח החיים הדתי בין הקהילות המזרחיות שעלו ארצה בקום המדינה (ולדבריך הן דומות לקהילות האירופאיות עובר למשבר המודרנה) לבין הקהילות האירופאיות.

ההבדלים הם נקודתיים או חוץ-הלכתיים ותו לא.

נכון שמה שאתה מכנה 'הקשר' של קיום מצוות השתנה, אבל זה לא הופך את הקו של מה שמכונה 'אורתודוכסיה' לחידוש. כל תגובה של שומרי ההלכה למודרנה, אם לשמאל אם לימין, משנה אותה במעט מהחברה המסורתית אבל לא הופכת אותה לתופעה חדשה "בדיוק כמו הרפורמה והציונות".

נכון !
ההבדל אינו באורח החיים הדתי אלא במסגרת החיי חולין עצמם וממילא בחיבור בין חיי הדת לתרבות בה נתונה החברה.

המזרחיים חיו כמה מאות שנים אחורה מבחינה תרבותית ולכן חיי הלכה שלא היו מותאמים לחיים באירופה כן השתלבו בחיי קהילות המזרח.

אחזור למשל של החשמל, אילו יבא מישהו ללמוד מההשואה בין יהודי מדינות שלא הגיע אליהם החשמל ובין החזונישניקים, שהאחרונים הם המסורתיים, מה תאמר לטענה זו?