יש מזל לישראל, ועוד איזה מזל! [כללי גיור]

אמשלום ו - ש

הויכוח בינכם נחמד בשביל חקר התפתחות הגיור בעם ישראל, אמנם מבחינת המערכת הפנים הלכתית נק' המוצא שאופן קבלת גרים עובר דרך המבנה הפורמלי כפי שהתעצב במסורת ההלכתית וע"י קבלת בי"ד.
לפיכך מנק' מבט פנים הלכתית את הפתרונות צריכים למצוא מבפנים:

להלן אמיע את ההצעה מנ' מבט פנים הלכתית, ודומני שעליה נישט בנה, אך באופן משונה מהשיטה בה הוא הציג ואולי אפילו מרחיב יותר:

רמב"ם, איסורי ביאה יג,יד:
כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה..או מפני הפחד בא להכנס לדת...שמא עיניו נתן באשה יהיודית..אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה או וטורח שיש בעשייתה...אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלין אותן לפיכך לא קיבלו בי"ד גרים כל ימי דוד ושלמה שמא מן הפחד חזרו...ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו בי"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן...ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם..

1) דוק ושכח, שישנו פרמטר שלילי - שלא תמצא עילה - שאינו אלא מבחן סף, אך אינו דרישה מעצם הפרוצודורה המהותית ההלכתית של הגיור. לפנינו מדד לטוהר הכוונה של ההיצטרפות שבי"ד בוחנים אותו.
מדוע נקבע מבחן סף זה? ניתן להציע שלוש סיבות:
א. דתית - שמירת על ליכוד של זהות ערכית דתית עם זהות לאומית.
ב. חברתית דתית - הגנה מפני מידרון חלקלק של התפוררות הקולקטיב כתוצאה מגויים הנוהגים מנהג  גויים - מבחינת אמונתם היושבים בקרב יהודים הנוהגים מנהג דתם.
ג. חשש מפני זליגה החוצה של הנכנסים שעלולה לפורר את החברה.

א. איך שלא נפרש זהו תנאי חיצוני פרוצדורלי של מערכת הגיור, שבי"ד בדעתם יכולים לשקול את שימושם בו להרחיב או לצמצם.

2) בי"ד מודיעים מצוות. דוק ותשכח שאינם אוכפים ובודקין אחר קבלת המצוות.
אף זה חלק מהתנאי הפוצדורלי, וכן אין לפנינו דרישה מהותית כאבן בוחן לעצם האפשרות לגיור.
3). בגיורים בפני בתי דין של הדיוטות ביה"ד הרשמי אינו דוחה מייד. דוק ותשכח, שהמערכת הדתית השיפוטית הסמכותית הנורמטיבית בשתיקתה יוצרת הסכמה של דיעבד למציאות המשתנה מכורח הנסיבות ואתה מקבל הציבור.

אכן, הרמב"ם ודאי לא ידע מה היה בימי דוד ושלמה, ולא בא אלא לתאר לגיטמציה של דיעבד למצב העולה מהתנ"ך. אמנם כדי להינצל ממידרון חלחלק סייג והדגיש "ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתן", אך שוב פעם אין כאן הגבלה מהותית, אלא המשמעות הוא אזהרה וחידוד של הבעיה מנק' מבט של בית דין עד למתן גושפנקה רשמית, לפי החלטתו לנוכח הנסיבות!! 

מסקנה:
לאמור ברור שקבלת מצוות אינה אלא עיצובו של תנאי פרוצדורלי נוכח החששות, שעיקר תכליתו מתן שיקול דעת וסמכות לבית הדין!!!

נוכח הניתוח שתיארתי לעיל בתחילת האשכול ונוכח ההבחנות דלעיל ברור שמרחב הגמישות של בי"ד מבחינה ההלכתית רחב, ובעצם:
מרכז הכובד של כל הגיור מבחינת המערכת ההלכתית הועתק והונח על המוטיווציה ושיקול הדעת של בי"ד בשמירה על האיזון בין אפשרות של קבלת מצטרפים לשמירה על זהות הלאום.
לאמור, ברור שכיום ניתן כמעט ללא קושי - למעט הקושי של יראת בתי הדין והמח' החברתית הפנים דתית - להקל בתנאי הגיור.

(אגב, המעיין ברמב"ם שם יראה שהוא "מגייר" מציאות חברתית שאינה בדיוק תואמת לדפוס שהוא עיצב.... -
אך זה אינו רלוונטי, שכן לפי התיאור והניתוח דלעיל, נשמר לבי"ד מרחב ניוד עצום)

לשון אחר, המעיין יראה שהמערכת היא דגם מקביל - ללא שום תנאי מהותי נוסף, שכן קבלת מצוות היא תנאי פרוצדורלי - למערכת האזרוח של מדינות, שתכליתה מתן כובד הסמכות למוסד השיפוטי.
אמנם יתר על כן.
באופן פרדוכסלי, דווקא התורה לא מנעה מבחינה מהותית - כגון באיסור תורה או דברי סופרים כלשהו!!!!  - אפשרות של קבלת גרים ע"י בי"ד של הדיוטות, ולא שמרה את כל כובד הסמכות למוסדות הרשמיים - כגון בתי דין של שבעה או עשרים ושלוש - אלא רק ניסתה למסגר במקביל לביה"ד הרשמי את האפשרות של קבלת הבתי דין של הדיוטות - והרי היתה יכולה לבטלם לגמרי!!!

יש לי הרבה להאריך בטעם הדבר, אך איני חושב שזו רק בעיה טכנית או "השמטה היסטורית".
יתכן שיש כאן סיבה הקשורה לעצם המערכת המגדירה את עצמה כמערכת הפונה לעיצוב החיים הרוחניים של הפרט - תיקון הנפש, שאין החברה אלא רק המסגרת של תיקון הגוף, בניגוד למדינה שביסודה היא מסגרת של אופן הגדרת הלאום.
(לחילופין שמא ואולי יש כאן הכרה של דיעבד במידת קשיחותה ובמתח  שבין קשיחות זו לדרכי החיים של האוחזים בה שהיא היא דווקא נותנת מקום למצטרפים וכן לאלו שרוצים לישא מאלו שאינם בני ברית את האפשרויות לגייר מתוך תפישה של הצטרפות של דיעבד לאורך זמן, אלא שעל בי"ד מוטל לשמור שלא תתפורר הזהות הדתית - לשון אחר, לגיטמציה לתהליך היצטרפות אבולוציוני, ואכמל"ב).

כמתעסק,
לא עקבתי אחר פרטי הדיון, אבל יש לי הערה על דבריך (אמנם בלי בדיקה מקיפה). כיצד אתה אומר שהתורה לא אסרה גיור בהדיוטות? ראשית, היא לא אסרה שכן אין בכך איסור, אבל הגיור לרוב הדעות אינו תקף (אני מדבר לדעות שבי"ד מעכב). והרי תוס' בכמה מקומות (יבמות וקידושין) והריטב"א מקשים כיצד אנו מגיירים היום, בעוד דין שליחותייהו נאמר רק על מה שיש בו חסרון כיס ושכיחא, וגיור אינו כזה? הם עונים שבעת שאין אפשרות אחרת כנראה שהדבר בכל זאת אפשרי (נעילת דלת בפני גרים). הנימוק הוא בעייתי כלשעצמו, אבל הנחת המוצא של תוס' היא שמעיקר הדין אין לגייר בהדיוטות, וזה בודאי מדאורייתא. אמנם ראיתי שיש מאירי ביבמות שחולק וסובר שדי בהדיוטות. בגמרא מבואר שנאמר 'משפט' גם על גרות, ומכאן שהמאירי דחוק.

מיכי

ר' מיכי

לא זכיתי להבין את דברייך.
א. הרי אף אתה פתחת באמירה שהתורה לא אסרה.
ב. דומני שהראיתי נכוחה מהרמב"ם - וכדאי הוא רבינו הגדול לסמוך עליו - שגיור בבי"ד של הדיוטות אינו מצריך אלא הסכמה - שענינה אי הפקעה! של בי"ד.
מעתה ברור שהגיור לכל הפחות בדיעבד תקף,
(ולענ"ד ספק אם יש בכך אפילו איסור).
ג. עוד סייגת, שדבריך הם במח' ורק לסוברים שבי"ד מעכב.

מעתה, איני מבין פשר דבריך - "שמעיקר דין תורה אינו תקף".
ועוד, היכן המקור שלך "לעיקר דין תורה" - זה, ומה פירוש מעיקר דין? ומה בדיעבד?
לבסוף, דומני שדברי התוס' נוגעים לבעיה כללית של שליחותייהו, והיא זוקקת פיתרון עקרוני (-וכל שתפתור אותו להלכה הוא יתאים להלכה גם לענין גיור, וממילא להלכה ניתן לסמוך על בי"ד של הדיוטות גם לדעתם)
והרי אדרבה אם היה איסור ברור על גיור, מה יועיל תירוצם?

סוף דבר לא ירדתי לשורש כוונתך.

(והרי נקל לחז"ל להרחיב ולומר בפשיטות שיש בכך איסור, וגם זאת בתלמוד עד כמה שידי יד כהה משיגה לא מצאתי).

אכן, פשוט שמעיקר הדין לכתחילה ענין הגיור מסור להכרעת בי"ד, והואיל ומסתבר שהוא לא גריע מכל דינים שמסורים לבי"ד כאשר יש בי"ד אמנם בכוחו להכיר בבי"ד של הדיוטות (ואפשר שבי"ד צריכים רק שלא למנוע, ויש לדון).

עכ"פ בין כך ובין כך כל הנ"ל אינו עיקר טיעוני.
תורף ביאורי הוא שתנאי קבלת תורה ומצוות הם דרישות פרוצדורליות ולא מהותיות שענינן טוהר הכוונה להצטרפות לעם ישראל מחד ולהגנה מפני קילוקל מאידך, ואף הכוונה אינה מהותית בחפצא של המתגייר!
לשון אחר, עיקרו של הגיור הוא פעולת חלות משפטית פורמלית - כעין מתן אזרחות - העומדת בפני עצמה ומסורה ביד הבי"ד להחליט עליה או לאשר (-ראה רמב"ם לעיל לענין בי"ד של הדיוטות, והגע בעצמך וכי כל אלו שגויירו ע"י בי"ד של הדיוטות היו בני נכרים עד שבי"ד הכיר בהם?).
ממילא מעיקר הדין בי"ד יכולים להגמיש את תנאי הקבלה עד למאוד - וזה עיקר ביאורי, ומכאן האפשרויות הרחבות להקל.

אכן, תמיד ניתן למצוא דעה מחמירה, אך אילו תעקוב אחר עמדתי מראשיתה, תעלה שלענ"ד כעת כהוראת שעה נוכח גלי העליה יש לצדד להקל, וכדאי הוא רבינו הגדול הרמב"ם עמוד ההוראה לסמוך עליו.

אם אתה חולק על לימודי בדבריו, אשמח להודות אילו נפלה שגגה באופן הבנתי.

כמתעסק

<"איך שלא נפרש זהו תנאי חיצוני פרוצדורלי של מערכת הגיור, שבי"ד בדעתם יכולים לשקול את שימושם בו להרחיב או לצמצם">

ראה רש"י שבת דף לא עמוד א על גיור "על דעת":

"גייריה - וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו, דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד - שלא היה כופר בתורה שבעל פה, אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה, והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו".

למהו "שלא היה כופר בתורה שבעל פה, אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה", ראה ר"מ פיינשטין בשו"ת אגרות משה חלק אה"ע ב סימן ד ד"ה והנה לבד:

"...שלכאורה אין לזה באור, וצריך לפרש שכוונתו דמצד קבלת המצות קבל גם תושבע"פ ,שידע שיש תורה שבע"פ, אך לא האמין לחכמי הדור בשמאי והלל, שדבריהם הוא התורה שבע"פ, שנאמרה מפי הגבורה, ומה שלא ידע ממילא איך לקיים איזה מצות אינו מעכב הגרות כדכתבתי לעיל משבת ד".

''לא האמין לחכמי הדור בשמאי והלל, שדבריהם הוא התורה שבע"פ" , למי האמין?

"לקיים איזה מצות", אולי אתם יודעים איזה מצוות ?


<"בגיורים בפני בתי דין של הדיוטות ביה"ד הרשמי אינו דוחה מייד">

כך זה היה וכך ראוי להיות, אולם אין כך הנוהג היום במדינת ישראל שבה העניק המחוקק החילוני סמכויות שיפוט לחלושי מוח, כד שחליטו על מעמדם האישי של אנשים. ראה הודעת הרב עמאר שלאחרונה בענין גיורי חו"ל.


<"אמנם כדי להינצל ממידרון חלחלק סייג והדגיש "ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתן">

מהו ההסבר ב"ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתן" וכי מה תועיל ההמתנה, אם גם כשתראה אחריתן הם יהיו יהודים, מכיוון שעברו את התהליך, וכפי שכתב הרמב"ם בענין נשות שלמה, ובכלל, מתי הוא זמן "אחריתן"?


<"לאמור, ברור שכיום ניתן כמעט ללא קושי - למעט הקושי של יראת בתי הדין והמח' החברתית הפנים דתית - להקל בתנאי הגיור">

אכן כך הוא מבחינת ההלכה הטהורה, אולם המניעה היא המציאות הפוליטית, כך היה גם בקום המדינה כאשר הגיעו עולים רבים נשואי תערובת שלאחרי השואה.

על היחס לגיור בני זוג נשואי תערובת בקום המדינה, ראה שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב - יו"ד סימן סה:

נשואי תערובות ומה דינם כשמתגיירים ודין הבאים רשומים בתור איש ואשה

שאלה א:

בבתי העולים בחדרה ובכל בתי העולם בארץ נתרבו בזמן האחרון עולים שהביאו אתם נשים נוצריות. ... והנני מעורר בזה את כת"ר שבכל כח השפעתם ידרשו ממשרד העליה וממשרד הדתות שיאחזו בכל האמצעים למנוע ולהפריע שלא יביאו ארצה נוצריות בתור נשי ישראל, לסדר פקוח חמור ע"ז בחו"ל במקומות היציאה לארץ, כמו"כ במקומות הכניסה בארץ ולתת עצה מה לעשות עם אלו הנוצריות שישנן כבר בארץ בין העולים.

תשובה:

... לעצם השאלה, פעמים רבות התרענו על הקלקלה גם בימי המשטר הקודם שלא לתת סרטיפיקאטים של עליה לנשואי תערובות, ועתה שבחסד ה' כל העולים הם בסרטיפיקאטים של מדינת ישראל שומה על מדינתנו להקפיד בכל תוקף שלא לתת רשיונות עליה לנשים נוצריות הנשואות לישראל, ולא לבנים שנולדו ממנה אפילו אם הם נימולים. ולאלה שעלו כבר ארצה ישראל. הדין נותן לעשות כעזרא בשעתו (עזרא י'), אולם חוששני מאד שאין ידינו תקיפה ואין פושעי ישראל אלא שנשאו נשים נכריות מוכנים לענות: כדבריך כן נעשה. לכן מוכרחים אנו לצדד בהיתר של גירותן כמו שנבאר להלן.

שאלה ב:

שנית אתכבד לבקש לתת הוראה ברורה הלכה למעשה אם אלו הנוצריות המבקשות להתגייר אמנם הן מקבלות עליהן עיקרי האמונה ועול מצוות, אבל מטרתן ידועה, ואם גם נחשוב שזהו כמו ענין בדיעבד אם בית דין לא חקרו על המטרה, המותר לסדר להן חו"ק עם בעליהן אחרי הגירות, הואיל ואמרו (יבמות כד ב, ואהע"ז סי' י"א סע' ה') בנטען על העכו"ם ונתגיירה לא יכנוס. וגם ענין הבחנה ופרישה בין זרע כשר לז"פ. מאן מפיס שישמרו, מאידך גיסא, אם לא נקבלן לגירות יסתירו בכל האמצעים ודרכי רמאות גם הבעל גם האשה שהן נוצריות ויתערבו בישראל וכו' וה' יאיר עינינו.

תשובה:

שאלה זו מסועפת לשלשה ענפים.
א. אם מותר לבי"ד לקבלן לגירות הואיל ונכרים הדברים שכל גירותן הוא לשם עילה אחרת.
ב. אם מותר להשיאן לבעליהן אחרי גירותן.
ג. ענין הבחנה בין זרע שלפני גרותן לזרע שנזרע אחרי כן.

בשלש שאלות אלה דנתי בעניי בסה"ק משפטי עוזיאל ח"א יו"ד סימן י"ד דף קנ"ז קנ"ט, ובחלק ב' אה"ע סימן כה - כו והעליתי לע"ד.
א) להתיר קבלתן לגרות.
ב) להתיר נשואיהן עם בעליהן אחרי גרותן.
ג) להודיעם על חובתם לפרוש עד אחרי ימי הבחנה.

לעומת דעתו המקילה של הרב עוזיאל, ראה את דעתו המחמירה של הרב וולדינברג בתשובתו מיום כ"ח תמוז תשט"ו, בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה סימן טו,

בענין גיור בפני אחד, נתקלתי בתשובה הבאה משו"ת "משפטי עוזיאל" כרך ב - יו"ד סימן נה

כ"ח בשבט תשו"ב.

א) גרות בפני יחיד.

מדברי מכתבך מתברר שאשה זאת שנכשלת בה והולדת ממנה בנים נתגיירה על ידי חכם אחד מחכמי העיר, דבר זה מעורר בי ספק גדול אם יש לדון אשה זאת כגיורת. וזה לפי שמעשה הגרות דורש שתי פעולות: א) מילה וטבילה לאיש לשם גרות או טבילה לאשה. ב) הודעת המצות (יו"ד סי' רסח סעיף א) והנה בדין מילה וטבילה פסק מרן ז"ל.

כל עניני הגר בין להודיעו המצות ובין לקבלם צריך שיהיו בשלשה הכשרים לדון וביום מיהו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני שנים ובלילה וכו' הוי גר ומותר בישראלית חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. ולהרי"ף והרמב"ם אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה מעכב ואסור בישראלית. (שם סעיף ג').

הא למדת שאין הגוי נכנס לברית ישראל אלא בטבילה בפני שנים שהם נחשבים לעדי גרות ובקבלת המצוה לפני שלשה הכשרים לדון, ובלא זה הרי הוא נשאר בגיותו ואפילו אם החזיק במצות ושמר שבת ונזהר במצות טהרה וכשרות אין זו מוציאתו מגיותו אלא יכול להמנות בין חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא אבל לכל יתר הדברים ובכלל זה נשואין הרי הוא כגוי ואין קידושיו תופסין (אה"ע סי' מד סעיף ו).

ולכן גרות זאת שלפי דבריך נעשתה על ידי חכם אחד היא בטלה ומבוטלת. הלכך הבנים שנולדו ממנה נגררים אחריהם והרי הם גוים גמורים, וכמו שכן פסק מרן ז"ל: ולד שפחה ועכו"ם כמותן בין שנתערבו מפסול וכו' (אה"ע סי' ח' סעיף ה') וצריכין להתגייר על ידי עצמן אם הם גדולים או על ידי אביהם או אמם. אם הם קטנים (יו"ד רס"ח סע"ז).
_________

מיכי

<"כיצד אתה אומר שהתורה לא אסרה גיור בהדיוטות?">

למה שלא יאמר?! לפניך מהאנציקלופדיה התלמודית כרך ו, טורים תלז-תלח ערך "גרות"

ג. בפני בית דין. הבא להתגייר צריך להתגייר בפני שלשה, הכשרים לדון, ואם נתגייר בינו לבין עצמו אינו גר, לפי שכתוב בו משפט, שנאמר: ומשפט אחד יהיה לכם ולגר, ואין משפט פחות משלשה, שהם בית דין. ויש מפרשים ממה שנאמר: ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, וכן אמר ר' יהודה: מכאן [טור תלח] גר שנתגייר בבי"ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר יש מפרשים ממה שנאמר: משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח. ואפילו לדעת האומרים במשפטי הודאות והלואות כשר אפילו אחד, מכל מקום אנו מדמים גירות למשפט גזלות וחבלות, שצריך שלשה לדברי הכל, שבכל מקום שיש לנו להקיש להקל או להחמיר, מקישים להחמיר.

ונחלקו ראשונים אם צריכים בי"ד מומחים:

יש סוברים שמן הדין צריך גם מומחים, שהם בי"ד סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, אלא שבזמן הזה שאין לנו מומחים אנו עושים שליחות הראשונים שהיו מומחים, כדרך שאמרו בהודאות והלואות להסוברים שצריך בהן בי"ד מומחים, כדי שלא תנעול דלת בפני לוים, וכך אף בגר, כדי שלא תנעול דלת בפני גרים. [הערה 212: תוס' יבמות וקדושין שם, ועי' ריטב"א יבמות שם.

יש סוברים שמן הדין אין צריך מומחים בגירות, שהרי נאמר בגר: לדרתיכם, שלכל הדורות מקבלים גרים אפילו כשלא יהיו מומחים, ואף על פי שצריך להודיעו ענין המצות, הכל יודעים אותם והכל מומחים לענין זה, ומכל מקום צריך לתלמיד חכם אף על פי שאינו סמוך. [הערה 214: תוס' קדושין שם בשם ה"ר נתנאל; רשב"א יבמות שם, ומדמה לקרבן שאינו מעכב מטעם זה, עי' לעיל: כניסתו לברית; ריטב"א שם; נמוק"י שם בשם ר"י].

לסיום:

איני יודע איך תיתכן שאלה אם גיור ללא ב"ד הוא גיור כהלכה או לא, למה לא נבדוק את מספר שיני המתגייר?

ואולי כל השאלות מתייחסות רק לחסרי שיניים בעלי שיניים תותבות בלבד.
תוקן על ידי - נישטאיך - 30/05/2006 4:25:40

נישט

דומני שאנו כמעט באותה דעה, ולא הבנתי ענין רוב מובאותיך לגבי לצורך מה הם:
אמנם על אחת אשיבך:
"מהו ההסבר ב"ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתן" וכי מה תועיל ההמתנה, אם גם כשתראה אחריתן הם יהיו יהודים, מכיוון שעברו את התהליך, וכפי שכתב הרמב"ם בענין נשות שלמה, ובכלל, מתי הוא זמן "אחריתן"? "

הפשט הוא פשוט כוחו של בי"ד ככל מערכת משפט סמכותית, למצוא פתחים בהם הוא יכול להמעיד חומה / לסתור מעשי בתי דין אחרים.
ועוד הרי בי"ד יכול בדרכים שונות להציב מעין סנקציות שיקשו על קבלת גרים, והם בכלל "ולא מקרבין".
סוף דבר כפי שציינתי הרמב"ם ביקש להדגיש שכוח בי"ד אינו מופקע, למרות שבי"ד של הדיוטות אינם מגיירים.