נישט
ראשית מן הסתם אתה מכיר, אך לתועלת הציבור!
מפאת קוצר הזמן לא אכנס לניתוח מפורט - השארתי את רוב הערות י. בלאו מהדיר התשובה, והן מוכנסות בסוגריים.
מימוני - הא לך אתגר הלכתי - הצג ניתוח כמסת ידך ורוחב שכלך!
שו"ת הרמב"ם, בלאו, סימן ריא:
שאלה מה יאמר אדוננו בדבר בחור, שקנה שפחה יפת תואר והיא אצלו בחצרו, והחצר גדולה והוא דר עם אשת אביו ושלש בנותיה הקטנות. נפלו דין ודברים בינו ובין אחיו. תבעו (האח) אל השופט ואירעו ביניהם דין ודברים הרבה. אחר כך הלשין אחיו אותו אל השופט, שקנה שפחה נוצריה וגיירה (-ההלשנה מבוססת על האיסור לעשות עבד ליהודי או לנוצרי, א' שטראוס, תולדות היהודים במצרים וסוריה רל"ה מזכיר איסור זה משנת /אלף שלש מאות חמשים וארבע) באה השפחה (לפני השופט), ושאלה השופט, מה היא, אמרה: יהודיה. הציע לה הפשעות (ר"ל להצהיר שהיא מוסלמית או, שהיא נוצריה, כי שפחה נוצרית, שהמירה את דתה, חייבת להתאסלם, ר' שטראוס שם רל"ו), כי אין יהודי רשאי להחזיק עבד מוסלמי, וסרבה ואמרה: אני, יהודיה בת יהודיה אני. החזיר אותה לו השופט ולקחה לביתו ורננה עליו העיר והיא עכשו נשארה בביתו. האם צריכים בית דין להוציאה מביתו משום יחוד, אע"פ שלא יתיחד עמה, משום שנאמר: 'והייתם נקיים מי"י ומישראל', או נאמר, משום שאשת אביו עמו בחצר, איננו חייבים להוציאה מאצלו. ואם בית דין צריכים להוציאה, מאיזה טעם תהיה הוצאתה, לפי שלא מצינו שאסרו אלא יחוד פנויה ויחוד בגויה, ומאיזה טעם נאסור ישיבתה בביתו? והאם לה דין יפת תואר אם לאו? יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה: (הובאה במלאכת שלמה לר"ש עדני ליבמות פ"ב מ"ח מועתק מלשון ערבי ועי' שו"ת חיים ושלום לר"ח פלאג'י שהביאה להלכה) [אין לה דין יפת תואר], לפי שזאת נתייחדה בדין תורה, משום שהותר ליקחה לאשה באותה העת, ר"ל בעת הכבוש, כשהיא בגיותה, מפני שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כמו שהותר להם באותה העת לאכול האסורים (חולין י"ז,א; והנה לפי דברי רבינו טעם אחד ליפת תאר ולקדלי דחזירי) וצריכים בית דין אחר זאת השמועה אשר לא טובה (לכפותו) להוציאה (עי' ת' ר' נטרונאי גאון בשערי צדק ג' ו' ל"ח דאסור לקנות שפחה יפת תואר להתיחד עמה) או ישחררה וישאנה לאשה, אעפ"י שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחלה, לפי שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. (יבמות פ"ב סוף ע"א, ועיין קדושין כ"א סוף ע"ב) וסמכנו על דבריהם ז"ל (עי' ברכות נ"ד א) עת לעשות לי"י הפרו תורתך. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך, ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא (עזרא י', י' - מ"ד) והאלקים יתעלה יתקן קלקולנו, כמו שהבטיח ואמר ואסירה כל בדיליך +[ישעיה א',כ"ה)
וכתב משה.
נישט
הלשון חוששין - מלמדת שבמבחינה הלכתית ובוודאי לענינים של דאורייתא וספיקות של איסורין המשליכים על אחרים כגון קדושין הרי הוא כיהודי - כל' הרי הוא יהודי לחומרא!
אמנם המצב של אי קבלה משמעו לא הפורמליזציה של היחס לחומרא, אלא היחס העקרוני מצד בי"ד לסיטואציה.
ולכן התכוונתי - לענ"ד הרמב"ם מרמז שעל בי"ד למצוא עיצות במקרים מעין אלו לדאוג שלא להגיע למידרון חלקלק.
כל' במרחב הציבורי יש כאן הכוונה לבי"ד לשים לב לחשוב על עיצות להתמודדות....
 |
|
|
