האם החילונים הם תינוקות שנשבו?

"ה) ומ"מ ברור בדברי הרמב"ם בהלכות ממרים פ"ג ה"ג, בני התועים האלו ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם וכו' האוחזים בדרכי אבותם הקראים וכו', שרק בניהם, וכמו שאמרו בש"ס נדה הנ"ל בנות צדוקים, שרק הבנים שנתחנכו מהאבות הצדוקים הם בגדר תינוקות שנשבו, אבל כשאביו היה מהמאמינים בתורת השם שבכתב ושבע"פ, והבן יצא לתרבות רעה, אינו בכלל ישראל, וכלשון הרמב"ם שם בה"ב, וגם לפי מ"ש ברדב"ז שם בהל' ג' שהרמב"ם קאי רק על הקראים שבזמנו אבל בזמנינו שאנו מחזירין אותם למוטב ומושכין אותם לתושבע"פ והמה מחרפים ומגדפים את בעלי הקבלה אינן בכלל אנוסין אלא כופרין בתושבע"פ עיי"ש.

ויש לדון לפ"ז בזמן הזה אם לומר שאנו מושכין אותם להאמין בתורה שבע"פ וכו', ואפשר דמ"ש הרדב"ז שהמה מחרפים וכו' זה טעם שני, ובזה גרידא יצאו מגדר ישראל ואפי' שהמה טועים. ועיין לשון הרמב"ם פ"ב מתפלה ה"א, בימי ר"ג רבו האפיקורסין בישראל והיו מצירין לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם וכו' מלפני השם לאבד האפיקורסין וכו', ועיי"ש בכס"מ בשם רבינו מנוח עיי"ש, ואפשר שאפי' אותן אפיקורסין שמבני התועים, כיון שהיו מצירין לישראל ומסיתין אותן הם מהמורידין ולא מעלין בכל גוונא, וכמ"ש הפוסקים שהמה כנחשים ועקרבים ובכלל רודף הוי, וכיון שכן יצאו ג"כ מכלל ישראל ואחיך ואין אתה מצווה להחיותן. ובפרט שמצויים ספרי קודש בכל לשון המושכין לבו של אדם, ואם אין לנו מי שיודע להוכיח הלא הספרים הק' המה המוכיחים ומזומנים לכל באיזה פשיטי כסף, ושייך גם עכשיו דברי הרדב"ז.

ועיין לאא"ז מהרצ"א בהגהותיו לספה"ק סור מרע ועשה טוב אות פ"ו ס"ק ד' ואות קל"ח, ובשאר ספריו הק', [עיין דרך פקודיך מצוה ב' בחלק הדיבור אות י"ט ומצוה י"א בחלק המחשבה אות ד', מעין גנים פ"ג אות ה' ופ"ז אות כ"ד ופ"ט אות א', אגרא דפרקא אות קכ"ז], שזה קולא גדולה וטובה מאד לישראל שבזה נפטרים אנחנו מערבותם ואחריותם עלינו והמה בלבד ישאו את עוונם עיי"ש בדבה"ק החוצבים להבות אש, וע"ע במשנ"ב בביאור הלכה סימן תר"ח סעיף ב' [סוד"ה אבל] לגבי תוכחה, דהפורקי עול לגמרי כבר יצאו מכלל עמיתך עיי"ש, [וע"ע לעיל סימן מ"ז, ולהלן סימן רי"ז ורי"ח].

וכנלפענ"ד באותן המצירין לישראל ומסיתין ומדיחין לשוב מאחרי השם וכלשון הרמב"ם בהל' תפלה הנ"ל, [שאינם בגדר ישראל ואחיך], ועיין לשון הש"ס ביבמות ע"ט ע"א ג' סימנים יש באומה זו וכו' עיי"ש, ובנדרים כ' ע"א בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני עיי"ש, ובביצה ל"ב ע"ב הני מערב רב עיי"ש, וכמבואר בזוה"ק [פרשת בראשית דף כ"ה ע"א, פרשת נשא דף קכ"ה ע"ב ברע"מ, תיקו"ז תיקון י"ב, ובזו"ח בתיקונים דף קע"ג ע"א] שהמה מהערב רב, ועיין בדברי חיים עה"ת בהשמטות לפרשת ויקהל אחר חלק המועדים, וכן הלשון בהגהות מהרצ"א הנ"ל, וזה כדברי הזוהר הנ"ל מאחרית הימים.

ועיין לשון תשובת הרשב"א ח"א סי' תי"ד, שאינו מזרעו של אברהם ותפלתו לא ישמע אל, שאינו אפי' מזרעו של עשו וישמעאל, רק מאותן שדין ולילין שנולדו מחוה ואדם הראשון, על כן תקללם בכל לשון, וכל ישראל נקיים עיי"ש. ולפענ"ד זה רמזו חז"ל בע"ז דף ט' ע"א בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו, היינו שיצאו אותן שאח"כ יצאו לגמרי מכלל ישראל ופרקו עול לגמרי ואתגלי בהתתייהו. ולכך ברור שאינן מגדר ישראל ולאו בכלל אחיך כמ"ש בד"ח וז"ב.

וא"כ אין לדון בזה בכללות אלא בפרטיות, ולאו כל אנפין שוין ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וברור שגם בזמנינו שייך ברכת המינים וד"ל. "

והגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר חלק א ( יו"ד סימן יא ) כתב:

"(יב) וראה ראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' כג) שכ', שאף על פי שמעיקר הדין מומר לחלל שבתות עושה יין נסך במגעו, מ"מ לפושעי ישראל שבזמנינו יש לדון אם אין להם דין אומר מותר, דהוי דוקא שוגג קרוב למזיד, אחר שבעוה"ר פשתה המספחת לרוב עד שנעשה חלול שבת אצל רובם כהיתר. ועוד שיש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום, ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת ה"ט שנחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וזה הרי מודה בתפלה וקידוש על מעשה בראשית. ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומים לתינוק שנשבה בין הגוים. ולכן לענ"ד אף שהמחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תע"ב, אכן גם המקילים יש להם ע"מ שיסמוכו, אם לא שברור לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי חשיב כמומר גמור ואוסר יין במגעו. עכת"ד. וקצת סמוכין לזה ממ"ש בשו"ת מהרי"ל (סי' קצד), שאין לפסול בזה"ז שחיטת אפיקורוס המבזה ת"ח, שאע"פ שגדול עונו מנשוא, ואמרינן שאין להם חלק לעוה"ב, מ"מ נראה בעיניו שהוא דבר קטן וחוצפא בעלמא, ומש"ה אינו חשוד לעבור על שום עבירה. וכה"ג (בב"מ ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. והרי קי"ל בפ' חלק, שהמודה בתחיית המתים ע"פ הקבלה, אלא שאומר שאינה מן התורה, אין לו חלק לעוה"ב, וכי תעלה על דעתך ששחיטתו תפסל, והא מוזהר הוא בכל המצות ומדקדק בהם. ע"ש. והביאו להלכה התבואות שור (סי' ב סי"ז), וכתב, שיש ללמוד מזה לשאר עבירות הקלות בעיני ההמון, שכשרה שחיטתן בלא בדיקת סכין. ע"ש. וכן העלה בשו"ת בית שמואל אחרון (חיו"ד סי' ד). והביא דברי הרמב"ם (פ"ד מה' שחיטה הט"ז), שהצדוקים ובייתוסים שחיטתן אסורה, שהם אינם מאמינים בתורת השחיטה, ואם שחטו בפנינו שחיטתן מותרת. ע"כ. אלמא דהא דהכופר בדברי רז"ל דינו כעכו"ם, היינו דוקא כשכופר בעצמו, אבל היכא שמעשה אבותיו בידו, אע"פ שכופר בדברי רז"ל, לא הוי כמומר לכל התורה כולה. ע"ש. [ובעיקר דין מומר לחלל שבתות בפרהסיא, ע' בשו"ת רש"י (סי' קסט) שכ', בהא דאר"ה האי תנא הוא דחמירא ליה שבת כע"ז (עירובין סט:) ש"מ דלית הלכתא כהאי תנא, דיחידאה הוא. ע"ש. אך אין כן דעת שאר פוסקים].

"גם ראיתי להגאון מסטמאר בשו"ת זכרון יהודה ח"א (סי' צט) שהביא להלכה מ"ש המהר"י אסאד דלא הוי מומר אלא דוקא כשהתרו בו, וסמך ע"ז להקל, משום דמשתבח בה בסברא זו בתשו' אבני צדק. ע"ש. ועוד כ' בזכרון יהודה שם, להביא ראיה ממ"ש הב"י באו"ח (סי' שפה), דלהרמב"ם לא חשיבי הצדוקים כעוברים במזיד, שמעשה אבותיהם בידיהם, וכתינוק הנשבה בין הגוים. וכן המומרים לחלל שבת מעמינו, לא גריעי מהם, וג"כ הוו כתינוק הנשבה בין העכו"ם. ע"ש. וגם הבנין ציון הביא ראיה מדברי הב"י הנ"ל דחשיבי כתינוק הנשבה בין הגוים. +והנה כיוצא בזה ראיתי בשו"ת מלמד להועיל (חאו"ח סי' כט) שכ', והגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב שכתב, שהאנשים הדרים באמריקא ומחללים שבת בפרהסיא, אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם, מפני שהם כתינוקות שנשבו בין הגוים. ע"כ. (וכ"כ עוד בשו"ת מלמד להועיל חיו"ד סי' נב). ונראה דה"ט מפני שאינם יודעים חומר הענין וזדונות נחשבות להם כשגגות (ב"מ לג:) וכ"כ כיו"ב הגאון החזון איש (חיו"ד סי' ב אות כח), דלא חשיב מומר אלא בתנאי שלא יהיה אנוס, וכמ"ש הרמב"ם (בפ"ג מה' ממרים ה"ג) שבניהם ותלמידיהם של הקראים חשיבי כאנוסים, וכתינוק שנשבה, ותינוק שנשבה אנו מצווים להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלת נפשו. ובהגמ"י (פ"ו מהל' דעות) כ', שאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה. ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם מהר"י מולין, שמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט, והביא כן מתשובת מהר"ם לובלין, וה"ט כי אצלינו נחשב קודם תוכחה, שהרי אין אנו יודעים להוכיח (כמ"ש בערכין טז:). ולהכי דיינינן להו כאנוסים, ואין עליהם דין מומר. ע"ש. ולכאורה לא משמע כן בתשובת הרשב"ץ ח"ג (סי' רכז) שכ', גם ראיתי שערוריה בבחורים הבאים מאצלכם שהם כלם קצוצי פאה, וכבר ידעתם שעל כל פאה ופאה חייבים מלקות, ואם כל כך הורגלו בזה עד שהותר להם הדבר כאילו לא נכתב בתורה הרי הם כאילו עברו על כל התורה כולה, ואין שחיטתם כשרה, והמקדש אשה בפניהם אינה מקודשת. ע"כ. ואפשר שלא כתב כן הרשב"ץ לדינא, אלא להוכיחם ולייסרם בדברים כדרבונות. וכמו שיראה המעיין בתשובתו שם. וע' בשו"ת לב אריה (סי' לא) ובספר המאור (סי' נג). ע"ש. ועכ"פ סברת האחרונים הנ"ל לא נפלאת ולא רחוקה היא, שכל הטעם שהמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כמומר לכל התורה כולה, מפני שעושה מעשהו בחוצפא ובריש גלי קבל עם ועדה, וזהו בזמן שכל העדה כולם קדושים, אבל בזה"ז בעוה"ר אשר פשתה המספחת, והופקר איסור חילול שבת בפומבי ובראש כל חוצות, ולא שמיע להו איסורא כלל, אין על זה דין מומר לכל התורה כולה. וכמש"כ בשם הגאון מהרש"ג ח"ב (סי' מג). ע"ש. וכ"כ בשו"ת זקן אהרן וואלקין ח"א (חאו"ח ס"ס יב, וחיו"ד ס"ס נה) להקל בזה מהטעם האמור. וכתב, שלפיכך צריך להיות מתון ביותר בענינים אלה שלא לדחות אבן אחר הנופל, וכמאמר חז"ל שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מז), והביא מ"ש בשו"ת נחלה לישראל (סימן נ) שכיון שעברו עבירה ושנו בה נעשית להם כהיתר ומחשבי כשוגגים. ונסתייע ג"כ מדברי הבנין ציון ח"ב (סי' כג) שהובא בדברינו אות יד. וע"ע בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח ס"ס יא) וח"ג (חאו"ח סי' יב). ובשו"ת מהרי"ץ דושינסקי (חאו"ח ס"ס יח). ובשו"ת שבט הלוי (חאו"ח סי' כ, ובחיו"ד ס"ס קעב). ע"ש. ואין להאריך יותר.+

ומ"ש המנחת אלעזר לחלק, דשאני הכופרים שבזמנינו, להקראים ששוכנים במדינות שאין שם ישראל, והם אומה בפני עצמה, ואי אפשר להם לידע כלל ממנהגי ישראל, כיון שהם רחוקים מערי ישראל. ע"ש. במחכ"ת אין דבריו נכונים, כי הלא הקראים הם סמוכים לרחוב היהודים במצרים, וכן היה גם בזמן הרמב"ם, וכמ"ש בשו"ת הרמב"ם (סי' שעא), וז"ל: כי אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון, ובארץ מצרים, ובדמשק, ובשאר מקומות ארץ ישמעאל, ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד ולהתנהג עמהם בדרך הענוה ולמול את בניהם בשבת וכו'. ע"ש. וכן מבואר בתשו' הרדב"ז בכמה מקומות. וא"כ גם הם סמוכים לישראל ועכ"ז חשיבי כתינוק הנשבה בין העכו"ם, וה"נ האנשים הללו שהתחנכו בבתי הספר של הממשלה, ובילדי נכרים ישפיקו, ולא ידעו ולא יבינו ערך קדושת השבת ושאר ערכי הדת, הרי הם כתינוקות שנשבו בין הגוים. וידעתי בבירור בהיותי במצרים, כי הרבה מן האנשים הללו (שעובדים ביום שבת לצורך פרנסתם), בצאתם מן העבודה, נזהרים שלא לחלל שבת, וכן אינם מעשנים בשבת, וכיו"ב, וחלק מהם מתפללים בשבת במנין ראשון, כדי להספיק להגיע למקום עבודתם בזמן, ובמסתרים תבכה נפשם על מה שהם מוכרחים לחלל השבת לצורך פרנסה. ובאנשים הללו נלע"ד ברור שאפשר להקל במגעם ביין. וכמ"ש בשו"ת ידי דוד קראסו (חאה"ע סי' יג דף רי"ח ע"ד), שלדעת הרמב"ן ור' יונה והריב"ש יראת ממון חשיב אונס, ואינו עושה יי"נ במגעו. ע"ש. וע' בשו"ת מהרש"ג (חיו"ד סי' כה אות ו), שהמחלל שבת בפרהסיא, ונזהר שלא לעשן סיגריות, וכיו"ב, אינו נקרא מומר גמור, ע"ש. והניף ידו שנית בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' מט) בד"ה ועוד, שלא אמרו שמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי, אלא באופן שעושה יום שבת כיום חול לגמרי בכל המלאכות שיזדמנו לו להנאתו, שבזה שייכת סברת רש"י (בחולין ה) שנראה שהוא כופר במעשה בראשית, אע"פ שהוא כן לתיאבון, אבל אם הוא כותב בשבת לצורך פרנסתו, ונזהר מלעשן סיגריה בשבת, ומבשלים אצלו מערב שבת, אין דינו של זה כמומר לכל התורה כולה, שהרי נראה ממעשיו שהוא מאמין במעשה בראשית, אלא שחושב קצת שלצורך פרנסה הוי כפיקוח נפש ומותר, וכעין מ"ש (בב"מ ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. ואף שאין לחשבו כשוגג גמור, ובודאי שהוא פסול לעדות ולשבועה, מ"מ לענין שיהיה עושה יין נסך במגעו, שהוא רק מדרבנן, שפיר יש לסמוך על סברא זו לדונו כשוגג. עכת"ד. וכ"ש באלו שמצוה לקרבם ולא לדחותם בשתי ידים. וכיו"ב כתב בשו"ת חתן סופר (ס"ס נד), שהמתכבד בחברת יראי ה', ומעמיד עצמו כאחד מהם, אע"פ שבאמת הוא פושע ומורד מצוה לקרבו למצות ה'. וכו' ע"ש. וכן העלה להקל בתשו' הגאון מהר"ח צבי הירש מאנהיימער בשו"ת רשב"ן (חאו"ח סי' קלט), והביא דברי המהר"י אסאד הנ"ל. ע"ש. וכיו"ב כ' בשו"ת שאלת שלמה ח"ב (סי' עז) בד"ה וראיתי, בשם רב אחד. ע"ש.

(יט) אמנם אין להתעלם שיש ג"כ כמה רבנים שלא קבלו דברי המהר"י אסאד הנ"ל, וכמ"ש ג"כ בשו"ת פני מבין (חאו"ח סי' צא וצב). וכן ראיתי עוד בשו"ת לבושי מרדכי ח"א (חאו"ח סי' קיא) שהוכיח מחת"ס דלא כמהר"י אסאד. ע"ש. וע"ע בשו"ת לבושי מרדכי במה"ת (חאו"ח סי' ט) שכתב, שבתשו' אבני צדק (אה"ע סי' ז) הביא דברי השבילי דוד שחולק על מהר"י אסאד, והסכים עמו בדברים שהם מדאורייתא, אבל בדרבנן עומד הוא בסברתו לסמוך ע"ד המהר"י אסאד. ע"ש. (וא"כ בסתם יינם דהוי מדרבנן אפשר להקל). וע"ע שם (ס"ס קי). גם בנוגע לדברי התורת חיים דבעינן שיחלל שבת לפני אדם גדול, כ' בשו"ת פני מבין (חאו"ח סי' מ) שקשה לסמוך ע"ז במגע יינם. ע"ש. וכן כתב בס' טהרת המים (מע' פ אות כב) דבמומר לחלל שבת באיסור דאורייתא אין להקל על פי סמך זה. ע"ש. וע' בס' מנחת אלעזר ח"ב (דע"ו ע"ד). ומ"מ נלע"ד שיש להורות בזה כמ"ש בשו"ת אורי וישעי (ס"ס ק), שאם הוא מחלל שבת להכעיס ודאי שיש לאסור מגעו מטעם קנס, אבל אם נראה שעושה הדבר מטעם הכרחי ע"ד פגעי הזמן וכדומה, יש להקל עליו ולא להחמיר, שכדאים הם הפוסקים האחרונים המקילים בזה לסמוך עליהם בשעה"ד. וכ"נ ברור להלכה ולמעשה. עכת"ד. והוא ג"כ כעין דברי הפרי השדה הנ"ל, שמקל בזה כשנזהרים בשאר מצות ולא פרקו עול לגמרי. [ומ"ש הרב אורי וישעי דהיינו מטעם קנס, כ"כ בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' קכ). וע"ע בשו"ת מנחת יחיאל (סי' קה). ע"ש]. "

"אולם בהיות שלדאבון לבנו עבירה זו נפרצה מאד בדורות האחרונים ויש בכמה קהלות כהנים מחללי שבת, ואם ימנעו אותם ממצות נשיאות כפים יבאו לידי קטטה ואיבה מצה ומריבה, ועמך כמריבי כהן, ואנו אין בנו כח להעמיד כל משפטי הדת על תלם (הרמב"ם בפרק כ"א מהל' סנהדרין ה"ה, וטוש"ע חו"מ סימן יז ס"ג), הילכך ראינו לנכון לגבב קולות בנידון זה, במקום שיש צורך בדבר. ובהקדים דברי רש"י בחולין (ה סע"א) דה"ט דמומר מחלל שבת בפרהסיא דינו כעובד עבודה זרה, מפני שהמחלל שבת כופר במעשיו של הקב"ה, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וע"פ זה כתב בשו"ת בנין ציון החדשות (סימן כג), שאמנם כן הוא מעיקר הדין, מכל מקום י"ל שבפושעי ישראל של זמנינו, יש להם דין אומר מותר, שאין דינו כמזיד, מאחר שפשתה המספחת לרוב עד שנעשה חלול שבת אצל רובם כהיתר, ועוד שיש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום, ואח"כ מחללים את השבת, והואיל והם מודים בתפלה ובקידוש על מעשה בראשית, ואינם כופרים בהקב"ה ובמעשה בראשית, המיקל שלא לחושבם כעכו"ם יש לו על מה שיסמוך, וכל שכן בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, וחומרת העבירה של המחלל שבת, דהוו כתינוק שנשבה בין הגוים. עכת"ד. והביאו להלכה הגאון מהר"י שמלקיס בשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד (בקונטרס אחרון סימן כג). והניף ידו שנית בבית יצחק (חאה"ע ח"ב סימן סה). ע"ש. וכן הגאון בעל שדי חמד בכלליו (מערכת מ כלל פו) הביא להלכה דברי הרב בנין ציון הנ"ל, וכתב, שדבריו נכונים, והכל לפי ראות עיני המורה. ע"ש. גם הגאון מהרש"ם ח"א (סימן קכא) הביא להלכה דברי הבנין ציון, וכתב, שלפ"ז מ"ש בבית יוסף (כצ"ל) יו"ד (סימן קכד), שהמחלל שבת בפרהסיא יינו יין נסך וכו', לאו כללא הוא. והוסיף לצרף עוד סניפים לקולא. ע"ש. גם בשו"ת זכרון יעקב (הנדפס בירושלים תשל"ה, עמוד קמב), הובאה תשובת הגאון פאר הדור רבי חיים עוזר גראדזנסקי, דמסתמיך ואזיל על תשובת בנין ציון הנ"ל, ולכן כתב שהמקילים במגעם של אלו ביין שלנו יש להם על מה שיסמוכו, אם לא שברור לנו שיודע רבונו ומורד בו ומעיז לחלל השבת בפני עשרה מישראל ביחד. וכמ"ש בבנין ציון שם. ע"ש. וכן ראיתי עוד לו בשו"ת אחיעזר ח"ג (סימן כה) שצידד להקל בנידונו ע"פ סברת הבנין ציון הנ"ל. ע"ש.

עוד כתב שם:

"והגאון מסטמאר בשו"ת זכרון יהודה ח"א (סימן צט) הביא להלכה דברי המהר"י אסאד וסמך עליו להקל, משום דמשתבח בסברא זו האבני צדק הנ"ל. והוסיף להביא ראיה להקל ע"פ דברי מרן הב"י א"ח (סימן שפה) שלדעת הרמב"ם אין הקראים נחשבים כמזידים, כיון שמעשה אבותיהם בידיהם ודינם כתינוק שנשבה בין העכו"ם, ולכן גם המחללים שבת בזמנינו לא גריעי מנייהו, והוו נמי כתינוק שנשבה בין העכו"ם. ע"ש. וכן הביא ראיה זו הגאון ר' משה רוטמאן בשו"ת ברוך השם (חיו"ד סימן עז) שמכאן ראיה ברורה להקל במחללי שבת בפרהסיא בזמן הזה שאין עושים יין נסך במגעם. ע"ש. וכ"כ סברא זו הגאון ר' כלפון משה הכהן בשו"ת שואל ונשאל ח"ג (סימן רטז) בד"ה אך לענ"ד, שבודאי שאלה המחללים שבת בפרהסיא אינם עושים כן אלא מחסרון ידיעת חומר האיסור, מפני שחונכו על ברכי זרים בלימודי חול ובילדי נכרים ישפיקו בלשונם ושפתם ורחוקים הם מידיעת התורה, וכמעט הם דומים לתינוק שנשבה בין העכו"ם וכו'. ע"ש. וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב ח"א (סימן צא) בשם האחרונים. ע"ש. ואע"פ שגם על סברת המהר"י אסאד הנ"ל רבים חולקים, ומהם, בשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סימן עד) הנ"ל. וכן בשו"ת פני מבין (חאו"ח סימן צא - צב). ע"ש. וכן בשו"ת לבושי מרדכי קמא (חאו"ח סימן קיא) כ' להוכיח מהחת"ס דלא כמהר"י אסאד. והניף ידו שנית בלבושי מרדכי מה"ת (חאו"ח סימן ט), והביא שבשו"ת אבני צדק (חאה"ע סימן ז) הזכיר דברי השבילי דוד שחולק על מהר"י אסאד, והסכים עמו בדברים שהם מדאורייתא, אבל בדרבנן עומד הוא על דעתו לסמוך על המהר"י אסאד. ע"ש."

" ועינא דשפיר חזי בשו"ת מלמד להועיל (חאו"ח סימן כט), שדן בענין צירוף למנין למי שמחלל שבת בפרהסיא, וכתב, שהמנהג באשכנז ובהונגריה להקל לצרף מחלל שבת בפרהסיא למנין, משום שהרבה מאד אינם יודעים חומר האיסור, ונחשבים קצת כתינוק שנשבה בין הגוים, וכמ"ש ג"כ בשו"ת בנין ציון החדשות (סימן כג). וגם הגאון בעל שואל ומשיב היה אומר, שבארצות אמריקה אין לפסול מחללי שבת בפרהסיא מלצרפם למנין, מפני שהם כתינוקות שנשבו בין הגוים. וכמ"ש כיו"ב הגאון רעק"א ביו"ד (סימן רסד). עכת"ד. וכיו"ב כתב הגאון מופת הדור החזון איש (ביורה דעה סימן ב אות כח), שמכיון שאין אנו יודעים להוכיח (כמבואר בערכין טז ב), נחשב אצל מחללי השבת כקודם תוכחה, ויש לדונם כאנוסים וכתינוק שנשבה בין העכו"ם. ע"ש."

"והן אמת שעדיין י"ל שמכיון שבמדינת צרפת רבים מהם לא ידעו ולא יבינו חומר איסור חילול שבת בפרהסיא, הרי הם כתינוק שנשבה בין העכו"ם. וכיו"ב כתב בשו"ת מלמד להועיל (חאו"ח סי' כט, וחיו"ד סי' נב): "והגיד לי הרה"ג ר' משולם זלמן הכהן בשם הגאון בעל שואל ומשיב, שהאנשים הדרים באמריקה ומחללים שבת בפרהסיא אינם נחשבים כמומרים לכל התורה כולה, מפני שהם כתינוקות שנשבו בין העכו"ם. וכיו"ב כ' הגרע"א בהגהותיו ליו"ד סי' רסד". ע"כ"

"ויש להם סמך בזה, כמ"ש בשו"ת מלמד להועיל (חאו"ח סי' כט), שהרה"ג משולם זלמן הכהן אמר לו בשם הגאון בעל שואל ומשיב, שהאנשים שהם תושבי אמריקא אינם נפסלים בחילול שבת בפרהסיא, מפני שהם כתינוקות שנשבו בין העכו"ם, ושוב מצא בהגהות רעק"א יו"ד (סי' רסד) שכ' כמה סברות להקל בזה. [ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' ס"ס יח צדיק עתק דברי הגרע"א הנז']. והוסיף הרב מלמד להועיל, ועוד יש סברא נכונה להקל, שבזמנינו לא מקרי מחלל שבת "בפרהסיא", כיון שרובם עושים כן, דבשלמא כשהיו רוב ישראל שומרי שבת ומקיימים כל המצות, ורק מעטים היו מעיזים פניהם לחלל את השבת, הרי הוא כופר במעשה בראשית ובתורה ביד רמה, והוא מוציא עצמו מכלל ישראל, אבל בזמן הזה שרובם פורצי גדר, קלקלתם תקנתם, כי היחיד חושב שאין זו עבירה כל כך, ובפרט שהעושים כן נמנים עם חשובי הקהל, הילכך פרהסיא שלו כצינעא. ואדרבה בזמנינו נתקיים בנו ותהי האמת נעדרת, שהיראים נקראים פרושים וחסידים, ומובדלים מן העם, והחפשים והפושעים הם שהולכים בדרך כל הארץ. עכ"ד. והחזון איש (יו"ד סי' ב אות כח) הביא מ"ש מהרי"ל שיש מצוה לאהוב גם את הרשעים של זמנינו, משום דחשיב קודם תוכחה, כי אין אנו יודעים להוכיח (ערכין טז ב), וסיים, הילכך דיינינן להו כאנוסים, וכתינוק שנשבה בין העכו"ם, ואין עליהם תורת מומר כלל. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. וע' להגר"ש הכהן מוילנא בשו"ת בנין שלמה הנד"מ ח"ב (חחו"מ סי' ג). ע"ש. "

************************************************************************************

וכיון שמבואר מהנ"ל שרבים תמכו יתידותיהם < גם כאלו שלא הוזכרו בכל הנ"ל> בדברי הבנין ציון,נעתיק דבריו בשלמות וכל קורא ישפוט בעצמו האם לזה היתה כוונתו:

"

"

פסקים שלא להלכה למעשה.

ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ט מרחשון תרכ"א לפ"ק. לידידי מחותני הרב המופ' מו"ה שמריהו צוקערמאן נ"י.

מה שכ' מעכ"ת נ"י שהוא הי' נוהג לאסור בשתיית יין שנגע בו ישראל מחלל שבת בפרהסיא מפני שהוא מומר לכל התורה כולה והוכיח כן משו"ת המבי"ט שהביא בנקודת הכסף י"ד (סי' קכ"ד) לאסור בשתיית יין שנגעו בו קראים מפני שהם מחללים את המועדות והמה כמחללי שבתות. אמנם יש מי שחולק עליו ולכן שאל אותי איך דעתי בזה.

לענ"ד הדין עמו דכיון דמחלל שבת בפרהסיא הוא כמומר לכל התורה דינו כעובד ככבים /כוכבים/ ואפשר שאפילו המהרש"ל שהביא בנקודת הכסף שם שס"ל דקראים אינם אוסרים מודה בזה דקראים אינם מחללין שבתות רק מועדות מפני שחולקים על קביעות שלנו וששוה מחלל מועדות למחלל שבתות לא ס"ל. אבל במחלל שבת ממש דלכ"ע הוי מומר לכל התורה אפשר שגם המהרש"ל מודה. וא"ל כיון דגזירת יינם הוא משום בנותיהם והרי בנות מחללי שבתות לא נאסרו. ז"א דא"כ מומר לעבודת ככבים לא יאסור יין בשתיי' ולפי מה דאמרינן בחולין (דף ד') אוסר וצ"ל כמש"כ הר"ן בחידושיו שם וכמו שהעתיק גם מעכ"ת נ"י כיון דהוי ככותי גמור הוא בכלל גזירתן אעפ"י שאין בבנותיו איסור חתנות וא"כ ה"ה במומר לחלל שבת בפרהסיא. וכ"כ הרשב"א בשו"ת הביאו הב"י (סי' קי"ט) דמומר לחלל שבת בפרהסיא יינו יי"נ. והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים כמבואר (סי' שפ"ה) וכ"כ גם המבי"ט (סי' ל"ז) ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך ישראל ולא ידעו לעיקרי הדת ואינם מעיזין פניהם נגד חכמי הדור לא חשבי מזידין וכו' יע"ש. והרבה מפושעי הדור דומין להם ועדיפי מהם שמה שמחמיר הר"ש בקראים להחשיב יינם יי"נ אינו מפני חילול מועדות שדומה לשבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גיטין וקדושין שעי"ז בניהם ממזרים. ובזה רוב הפושעים שבזמנינו לא פרצו. ולכן לענ"ד המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה. אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור. כנלענ"ד הקטן יעקב."

את סיומת דבריו, "אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור" לא רבים מצטטים.אבל,מה שיוצא מזה באופן ברור הוא,שלחילונים אין דין "תינוק שנשבה" כיון שכולם יודעים שאסור לנסוע ברכב בשבת וכו'.