בין חיטין וגלוסקאות - מצווים להיות פרמיטיבים?

המחשבה שלי מתבקשת (לא מוכחת) משלוש נקודות מוצא:
1. תורה מן השמים.
2. הא-ל יודע עבר הוה ועתיד.
3. יש משמעות מוסרית למעשי ה'.

רבות דנו על התפתחות המוסר המדע ודעות ביחס לתורה. לא פעם הוטח התואר פרימיטיבי בבוז –
כלומר אנחנו לא רוצים להיות פרימיטיביים.
פרימיטיבי – נגזר מprime = ראשוני.
התורה ניתנה בתקופה ראשונית של ההיסטוריה האנושית, תקופה שבטית שהחקלאות היתה ההיי
טק, במלחמות ראו דם, והגברים היו גברים...
אחרי כל הדיונים החשובים של התפתחות של תושבע"פ ההתאמה לזמן לצרכים וכו', אני נשאר
תוהה. האם אין משמעות לעצם העובדה שהעיסוק בתורה מאלץ אותנו להתחבר שוב ושוב למושגים
פרימיטיביים ולתרגם אותם דרך שלשלת הדורות?
האם אין סיסטמה טובה יותר להתגלות דבר ה' עלינו במשך הדורות? או שמא יש כאן מסר מכוון
שהניח יודע כל לאנשי הדורות המאוחרים?

עצם קיומו של המצב הראשוני הוא הצביון שבו ברא ה' את עולמו, אין צורך להכביר במילים על יופיו
ושכלולו של הטבע הראשוני בשאר הנבראים – היו די משוררים ומדענים שהאירו את עיניינו בזה. מה
המשמעות של צביון העולם במעשה בראשית ומה ההתיחסות שלנו לכך כיום?

אקדים ואומר שמימי רחקתי מ"ירוקים" ומתחברים אל הטבע למיניהם בהיותי טיפוס אורבני חובב
פלסטיק ותרבות ושונא יתושים. אבל דוקא מתוך מחשבה דתית המתוארת לעיל אני רוצה להניח
הנחה כזו:
יש בתורה קריאה לאדם שיצעד אל הקידמה תוך חיבור מתמיד אל המצב הראשוני. שיהיה נע בציר
שבין שני שיקולים – פרימיטיביות ויצירה אנושית.
בין החיטין לגלוסקאות.

הנחה זו נתמכת ע"י כמה פרשיות בתורה ומבארתן יפה.

[א] מצות שבהפרש הדק שהיה קיים בין הציביליזציה לטבע עוד בתקופת המקרא, הא-ל מזהיר את
ישראל שעם כל התפתחותם בארץ לא יזניחו את המצב הראשוני:
1. מצות כלאים היא מצוה מרסנת שלטון על הטבע ושינוי מופלג מהמצב הראשוני, ועי'
בד' הרמב"ן על שמירת המינים בצביונם.
2. בשנת השמיטה אנו חוזרים להיות ממש כחית השדה.
3. מצוות המזכירות לנו עידן נוודי פשוט בתולדותינו - כגון מצה וסוכה. כמובן, שהוא
זכר ליציאת מצרים שכך הכרנו את היחוד וכו' אבל הא גופא למה היה צריך להכיר את היחוד דוקא
חסרי כל במדבר שממה?

[ב] מצות שבהתבוננות בהן לאחר זמן –הן מנציחות מציאות פרימיטיבית:
1. כל המצות החקלאיות שאנו כ"כ רוצים בשובך לציון ברחמים כדי לקיימן – והנה אנו עובדים
באמדוקס...
2. קורבנות – ע"פ פי' השם טוב למורה נבוכים על מה שהקשו על הרמב"ם איך יתחדשו לפי טעמו
קורבנות גם בזמן הזה – היינו שבטבע האדם קיים יצר השתעבדות מהסוג האלילי שלא חולף גם
אחר העידון
3. מצות כמו שופר – מנציח את הסוג הראשוני ביותר של ניגון. או סיפור יציאת מצריים מאב לבנו
בהמחשות על רקע מדורה וצלי מנציח מצב ראשוני שבטי של הקודם לתיאטרון כפי שהתגבש מיוון
ואילך.

[ג] ביאור אחר של יחס בין תורה שבכתב לתושבע"פ ו"אין מקרא יוצא ידי פשוטו". כשהתורה אומרת
עין תחת עין ושן תחת שן – אע"פ שמסיבות טכניות הגיוניות ומוסריות הציווי יתקיים בממון, מ"מ
טרחו המפרשים לבאר שלא דבר ריק הוא לשון המקרא – ובפנימיות הדבר כך היה ראוי להעשות
למזיק.
א"כ יש לתרגם כך את שאר המבנים ההלכתיים המחודשים. גם כשהתרבות האנושית הולכת
לקראת ביטול העבדות, שוויון המינים, דמוקרטיה וההלכה הולכת ומתגבשת בהתאם לשינוי
הזמנים – אולי יש איזה קול פנימי שקורא ואומר כמו בעין תחת עין: "אכן מסיבות טכניות, הגיוניות
או מוסריות יש ל נהוג כך וכך, אך דע שבשורש הדברים היה ראוי וכו'", כלומר אל תרפה מהאחיזה
שלך בקצה של המצב הראשוני.

עד כאן היינו סתם ניו אייג'ים נחמדים. הטיעון האחרון מתחיל להיות בעייתי. כאשר מדובר על הנצחה
מסויימת של המצב הראשוני של היחסים המוסריים כפי שמופיעים במקרא, הרעיון יכול להיות
מקומם – עם זאת אין בזה כדי לשלול אותו. האם התורה קוראת לנו לעשות רוויזיה בדעות שלנו גם
כלפי המצב החברתי והתודעתי הפרמיטיבי? ללמוד אותו, להתבונן בו ולמצוא בו נקודות האור?
כמובן שאין כאן שיטה גורפת, אלא שיקול שצריך להכניס אותו במערכת הכללית.

[אני מאריך, ויש עוד הרבה מה להאריך ממה שעולה מדברי חז"ל על הניכור בין הייצור לאכילה, על
ריסון האורבניזציה ועוד. אבל זה הרעיון בכלליות, ויש לו השלכות על השקפותינו ואורחות חיינו
והמחוייבות הדתית שלנו כלפי תנועות שונות החותרות למטרות דומות]

מואדיב,
עד כמה שאני מבין לב מעולם לא טען שיש קשר.
למעשה הוא אמר כמה פעמים שאין כוונתו לחזור לטכנולוגיות פרימיטיוויות, הלא כן לב?

ירוחם,
הטענה היא שהתורה כן מצווה לרסן (לא למנוע, ולא לחזור אחורה) את ריצת האדם אחרי פיתוח טכני ללא גבולות.

טענתך לכאורה דומה למי שיאמר שכיון שא"א ללא יצר הרע, הרי שאם אדם פגע אשה בשוק (או איש או כבשה וד"ל) וחשק בה הרי ודאי מותר לא לבוא עליה, כי הרי א"א בלי יצר הרע, שהרי בלעדיו העולם לא יתקיים, הלא כן?

_________________