מדה כנגד מידה כנגד מי שלא חטא

חלמיש,

א. על פרק ג' בתוספתא סוטה, על המבנה הספרותי המיוחד שלו, ובעיקר על המשמעות העולה ממנו (הן בתוכן והן בצורה) של עניין "מידה כנגד מידה", דן ישי רוזן צבי במאמרו (המצוין לענ"ד): "הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה" - עיון בתוספתא סוטה ג, ה" שבתרביץ  ע' (תשס"א).

ב. אחת הטענות לגבי מסכת סוטה שבספרות התנאים (בניגוד לטקס המתואר בתורה) היא שהטקס המתואר בה הוא אכזרי, אלים ואפילו (במידה רבה) פורנוגרפי. זו אינה טענה שאפשר לפטור אותה בקלות, לטעמי, וראוי להתמודד עימה.
מאידך, כדאי לבחון את מגמת ההחמרה וההקצנה של זוועת הטקס בספרות התנאים (שוב, לעומת ובניגוד לתורה) מול המגמה המקבילה (ואולי אף - הקודמת) לצמצם ככל האפשר את אפשרות קיומו של טקס ההשקיה (אם זכרוני אינו מטעני, גם בכך דן מאמרו של רוזן צבי) - ע"פ הלכות התנאים, אם תגיע אישה כלשהי אל הטקס, יש סבירות גבוהה וכמעט מוחלטת, שהיא אכן אשמה בניאוף (המשנה דורשת שני עדים להתראה ושני עדים למעשה וכו', בניגוד גמור למשתמע מן התורה - "ונסתרה ועד אין בה"). בנוסף, בכל שלב עד להשקיה עצמה, היא יכולה לחזור בה מטענת הזכאות ולהיפטר מן הצורך בטקס (וכמובן גם לצאת בלא כתובה....).  מכאן, שהטקס התנאי הוא טקס של ענישה ולא של בדיקה, כפי שאמור להיות הטקס התורני.

אגב, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, גם באמצעות היחס לטקס ההשקיה, ניתן להבין את ההבדל בין ב"ש וב"ה ביחסם לגטין - ב"ש, המבינים כי הבעל המקנא (פועל) חייב לקנא (ש"ע), הם אלה שאינם מאפשרים גירושין בלא הוכחה לניאוף. מבחינתם, הוכחה כזו יכולה להימצא רק ע"י הליך הקנאות והטקס שבסופו. ב"ה, לעומת זאת, אינם מחייבים את הליך הקנאות ואף לא את הטקס (ואולי זוועת הטקס המתוארת במשנה ובתוספתא, היא תוצאה של גישה זו, מעין "תראו כמה זה נורא... לא כדאי לכם להגיע לשם..."), מתירים גירושין גם בגלל סיבות שוליות כ"הקדיחה תבשילו" (כאמור במשנה האחרונה בגטין).


תוקן על ידי - אמשלום - 04/06/2006 19:12:37

חלמיש קשה להוסיף על דברי אמשלום המאלפים. וחבל רק שלא סיכמה את הנאמר במאמר יותר, כי לא הכל מצויים אצלו. אוסיף רק שתי נקודות קטנות שהן בתוך הדיון עצמו ולא על הנחות היסוד שלו. א. האשה באיזה אופן מזמינה לעצמה את העונש. לא רק באופן שכתבה אמשלום לפי פרשנות חז"ל, שהאשה תמיד יכולה להודות ולצאת בלי כתובה, אלא בכך שנסתרה. כלומר, "היא נתנה אצבע בין שיניו". ביטוי מחז"ל שפירושו אדם המפיל עצמו בידי יריבו. ב. חז"ל פירשו, כנראה גם מסיבה זו, שמי שעברה את הטכס ונמצאה נקיה מכל אשם, תזכה לשכר רב, כגון בן זכר ועוד דברים שהיו חשובים לפחות בימיהם (אם כי אולי חלק מהקוראים של השאלה אינם סבורים שהם כה חשובים...). והרי זה כעין פיצוי. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,

אבוי לי, אם את סעיף א' שלך הבנת מדברי, או אפילו אם הבנת שאני מסכימה איתו.
כל שאמרתי הוא, שבאמצעות צמצום האפשרות להגיע לטקס ההשקיה עצמו, חז"ל מביאים לכך שאשמת האשה למעשה כבר כמעט מוכחת עוד לפניו, מה הופך את הטקס למעמד של ענישה.

חשוב לי להדגיש -
א. הטקס המתואר בתורה אינו דומה כלל לטקס התנאי. הוא טקס של בדיקה, שיש סבירות גדולה למדי, שאין יכול לצאת ממנו כל נזק ממשי. מטרתו, לפחות ע"פ קריאה אפשרית אחת של הפשט, להרגיע את רגשי הקנאה של הבעל, ולהביא לשלום בית, ולא להעניש אישה נואפת. לתורה חשוב להדגיש כי "היא נסתרה ועד אין בה", כדי שנדע שאין לקנאת הבעל שום בסיס אובייקטיבי, והיא עצמה מעין עוון. מטרת הטקס היא (שוב, ע"פ אותה קריאה) לערוך סובלימציה לאלימות המתפרצת של הבעל.

ב. איני מצדיקה בשום דרך את האלימות הנוראה, שבחלקה הגדול היא אלימות מינית, כלפי האשה בטקס הסוטה התנאי. קריאה במשנה במסכת סוטה, מעוררת גועל, דחיה וכאב פיזי כמעט, וקשה מאוד שלא לשים לב לכך, שיש שם התלהמות רבתי. אפשר, אם מבקשים זאת (ואני מאוד מבקשת זאת, גם אם זה עולה לי במאמצים), למצוא נסיבות מקלות בדמות צמצום האופציה להשקיה וכו' (כפי שתיארתי בהודעתי לעיל). 

כל אי ההבנות הן פרי קוצר דעתו וחפזונו ושאר חולשותיו של כותב מילים אלו. ואני מסכים ליסוד שנראה לי הגדול מכולם: התורה באה למנוע את מה שעלול היה לקרות לולא ניתן הטכס של סוטה. וכפי שכבר אמרו חז"ל שהתיר הקב"ה למחוק את שמו למען שלום בית. ועל אחת כמה וכמה למניעת אלימות כלפי מי שהיו אז החלק החלש של החברה. וכן מצאנו בעוד מקומות. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מעניין לראות את המקהלה המשותפת של אמשלום ומיימוני.

אמשלום כותבת:

אחת הטענות לגבי מסכת סוטה שבספרות התנאים (בניגוד לטקס המתואר בתורה) היא שהטקס המתואר בה הוא אכזרי, אלים ואפילו (במידה רבה) פורנוגרפי.

ומיימוני כדרכו בקדש עונה אמן ברצון ולא באונס, במזיד ולא בשוגג.

מי אלו שטוענים שהטקס הוא אכזרי, אלים ופורנוגרפי? הרי אלו מחללי תורת משה, אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר שלא מקיימים שום מצוה שבתורה. הם אלו שמונים את ישראל המוסרים את נפשם בקיום תורה ומצוותיה, שהם שובניסטים פטריכלים וכדומה.


אמשלום ממשיכה וכותבת:

הטקס המתואר בתורה אינו דומה כלל לטקס התנאי. הוא טקס של בדיקה, שיש סבירות גדולה למדי, שאין יכול לצאת ממנו כל נזק ממשי.

דהיינו שכל מה שכתוב בתורה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה, הכל הוא הבל הבלים. והקב"ה הוא זה שכותב את זה בתורה, בכדי לשכנע עם פרימיטיבי וטפשי שהאשה היא כשרה לבוא בקהל למהדרין מן המהדרין, לפחות כמו כל הגרים הריפורמים. ועד שהגיעה אמשלום לא עמד אחד בישראל שהבין עמקות הערמה זו, וברוך שחלק מחכמתו ליראיו, יראו את ה' קדושיו, הידד הידד, ברוכה הבאה למלכת שבא.

ומיימוני שוב עונה אמן, ומהנהן בראשו, וקולר תלוי בצוארו כי היכי דעייל שיבא מכשורא.


על אמשלום איני מתפלא, כי הרי מראש בגלוי היא הודיעה לנו שדרכה היא דרך הכפירה והמינות. ואין היא מדברת אחד בפה ואחד בלב, אלא אומרת דעתה בעוז ובגאון תשואות חן חן לה. אבל על מיימוני שרוממות התורה בגרונו, ולבו לא נכון עמו, וכופר הוא בפשט פסוקי התורה, עליו תלונתי, שבזה הוא טועה ומטעה, ומטעה את עצמו בעיקר וכבר אמרו בעלי המוסר, מדבר שקר תרחק, אפילו לשקר לעצמך. וחיי ראשי הרבה יש לי להאריך על אמונת מיימוני כפי שהיא משתקפת בפורום, אבל מתאפק אני ובוחר בשתיקה וה' הטוב יכפר בעדי.

צ'אוט,

אף אני נמלאתי פליאה על כי מיימוני הסכים עם דברי, או לפחות לא יצא נגדם בחורמה. מאידך, בוטחת אני בו שיש לדבר טעם, והוא בודאי יוכל להסבירו.
לגבי טענותיך אלי, בוא נבררן אחת לאחת -

א. מי אלו שטוענים שהטקס הוא אכזרי, אלים ופורנוגרפי? הרי אלו מחללי תורת משה, אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר שלא מקיימים שום מצוה שבתורה. הם אלו שמונים את ישראל המוסרים את נפשם בקיום תורה ומצוותיה, שהם שובניסטים פטריכלים וכדומה -
זו בהחלט שיטה טובה להתמודדות עם ביקורת. אני מצטערת על כך שלא השתלמתי בה עד היום. בוא נכנה אותה "שיטת השלכת הבוץ והרפש בכל מי שמעלה כלפי טענות קשות שקשה לי להתמודד עימן". זה אולי לא מדויק (אפילו לא קרוב במקצת לאמת) ולא רלוונטי (קבל את האמת ממי שאמרה), אבל זה יעיל - אם זה לא משפיע על אחרים שלא להקשיב לטענות, זה בודאי משפיע על משליך הרפש עצמו. ואם אותך זה משכנע, מי אני שאתווכח.
אגב - מדוע שלא תשאל, למשל, מדוע אני טוענת שיש בטקס אלימות ובתיאוריו פורנוגרפיה? אני אשמח מאוד להסביר את עמדתי (שנוסחה בבוטות רבה מאוד, שלא כדרכי כאן בד"כ - האם זה לא רמז כלשהו עבורך, שיש בדברים עניין וחשיבות מבחינתי?).

ב. דהיינו שכל מה שכתוב בתורה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה, הכל הוא הבל הבלים. והקב"ה הוא זה שכותב את זה בתורה, בכדי לשכנע עם פרימיטיבי וטפשי שהאשה היא כשרה לבוא בקהל למהדרין מן המהדרין, לפחות כמו כל הגרים הריפורמים -
ממש לא הבל הבלים. אם היו הבל הבלים בעיני, האם הייתי טורחת לנסות ולפרש, להסביר ולתת בהם טעם? (הנה עוד רמז - את דבריך שלך איני מנסה לפרש, להסביר ולתת בהם טעם). הטקס שבתורה הוא טקס של בדיקה, דהינו, הוא בודק האם יש כאן אשמה אם לאו. לטעמי, קריאה בפשט (ולא, איני הראשונה לקרוא כך, והעולם הפרשני לא עמד מלכת עד שכתבתי זאת) תגלה שהטקס מגלם גם נסיון להרגיע את הבעל מקנאותו, שעלולה להוביל לאלימות (שמוכרת לנו, לצערי, עד היום). לגבי בדיקת האשמה - היא נעשית ע"י ערבוב שם השם, הכתוב בעפר, במים והשקיה של האשה. ברירת המחדל של שתית מים מעורבים בעפר היא, במקרה החמור, תחושה בלתי נעימה ותו לא (בניגוד לברירת המחדל של הטבעת אשה חשודה בניאוף בנהר, כפי שמציעים חוקי חמורבי, למשל). מכאן, שיש רגלים לטענה, שסביר מאוד שהאשה תצא זכאית מן הטקס, ומטרתו אינה בדיקה "אובייקטיבית" אלא כזו המכוונת להבאת שלום בית (ואם מטרה זו היא "הבל הבלים" מבחינתך, דומני, שאתה זקוק ללימוד נוסף בתורה ובפרשניה).
לגבי הגרים הרפורמים - אכן טענה מבריקה מבחינתך. תשואות חן חן לך על הקישור הדרשני המדהים, שעוד יילמד בבתי מדרש לדורותיהם (או, לחלופין, במכונים להכשרת מחברי תשבצי הגיון).


ג. על אמשלום איני מתפלא, כי הרי מראש בגלוי היא הודיעה לנו שדרכה היא דרך הכפירה והמינות -
דוקא עליך אני בהחלט מתפלאה. היתה לי תחושה (ככל הנראה, בלתי מבוססת), שדרכך היא דרך של שיקול דעת, חשיבה מורכבת והבנה מעמיקה. משום מה, הנחתי שאתה מסוגל ללמוד דבר מתוך דבר, ולהבין שמי שמתעסקת בתורה (במובנה הרחב) ומנסה להבינה ולמצוא בה רלוונטיות וטעם, עושה ההיפך ממעשה של כפירה ומינות. אני לוקחת את האשמה עלי - אין שום סיבה לצפות ממישהו למשהו שאינו מסוגל לעמוד בו.

.

עיין 12 שיטות של פולמוס עתונאי.


 

צ'וטנג בוודאי תעשה עמדי ועם הרבים חסד, ותראה היכן אני כופר בפשט הפשוט של פסוקי התורה. אני יכול לעזור לך בכמה מקומות. במקום שכתוב: ערים בצורות וגדולות בשמים, אני סבור שזו לשון גוזמא. גם במקום שכתוב "ותיבקע הארץ לקולם" נראה לי שזו לשון גוזמא. (ועיין חולין צ ע"ב - יישר כוח למפעל השו"ת) בקריעת ים סוף, אני בהחלט מביא בחשבון שהיה זה יכול להיות אירוע טבעי שהנס שבו היה בזימון. (שיטת ריה"ל על פי פשט המקראות). ב"היו לטטפות בין עיניך" אני בהחלט מביא בחשבון שהיינו יכולים לפרש שזה סמל בעלמא, ולא תפילין (שיטת הרשב"ם). אבל לא זכור לי על עוד פסוקים שאני עוקר מפשוטם ביד חזקה ובזרוע נטויה, בשאט נפש ובזלזול. אז אודה לך אם תציג בפני את טעויותי כדי שאדע מה לתקן, וייזהרו בי הבריות. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

אמשלום:

1. את לא יכולה לצטט פרשן אחד קלאסי (הרמב"ן, הרלב"ג, הגאון מוילנא, שד"ל, הרש"ר הירש וכו') שאומר שהטקס כפי שהוא מתואר בתלמוד הוא אכזרי, אלים ופורנוגרפי. עצם זה שאלו הבוחרים לראות את הטקס ככזה הם אנשים שלא מקיימים מה שכתוב בתורה מוכיחה שאין אמת בדבריהם. כי אם לפרשנות שלהם היה בו מן האמת האובקיטיבית הרי פרשנים אחרים קלאסיים היו מתעוררים לאותם נקודות.

2. את באמת חושבת שאם לא היה שום אמת בתיאורים שבתורה זה היה עוזר למגר את האלימות?! איזה בן אדם מוכן לקחת את אשתו לטקס שאינו מוכיח כלום?! תסבירי לי בבקשה מעשית איך שזה עובד. אדם חושד באשתו שהיא זנתה עם השכן. הוא רוצה לגרש, להרביץ, לשחוט ולחנוק, ואז אומרים לו תעלה לבית המקדש ו... מה? הסיבה שאת טורחת להסביר פסוקים אלו, הוא מפני שאת רואה בהם פולקלור מעניין, ולא מעבר. כמו דברי שאול ליברמן על הקבלה, שטויות זה שטויות, אבל ההיסטוריה של השטויות זה דבר מאד חשוב. (Nonsense is nonsense, but the history of nonsense is a very important thing)

3. את מתעסקת בתורה כמו שמוסיקולוג מתעסק ביצירה של בטהובן וכמו שמזרחן מתעסק בבהגויד גיטה. זה תחום מחקר שנותן לך השראה ומשמעות. את לא מאמינה בתורה מן השמים במובנו המקורו, את לא מקיימת את המצוות כפי שקיימו אותם יהודים במשך אלפי שנים ואת גם לא מתכוונת לתת לתורה להכתיב לך את החיים שלך, רק עד כמה שאת עם השכל שלך חושבת לנכון. גישה זו היא גישה של כפירה ומינות, לא משנה כמה פירושים מקוריים את מצליחה להציע, פירושים שלפעמים אני חייב לציין הם מעניינים ביותר. תוקן על ידי - chouteng - 05/06/2006 10:14:48

צ'אוט,

1. איני טוענת ל"אמת אובייקטיבית", בעיקר משום שבענייני קריאה ופרשנות, אובייקטיביות  היא עניין של גיאוגרפיה. לו קראו פרשנים קדומים את התיאורים התנאיים והאמוראיים של טקס הסוטה ביחד עם נשותיהם/בנותיהם/אחיותיהם, אני מניחה שגם הם היו מתעוררים לחשוב שמא יש בהם אלימות מינית קשה, השפלה מינית איומה ואכזריות גדולה. מכיוון, שאני מניחה, שהם לא עשו כך, גם הפן האובייקטיבי הזה נעלם מעיניהם, והם שמו ליבם לעניינים אחרים (חשובים ומהותיים לא פחות). כשאני לומדת טקסט שמדבר על "אישה", היא אינה "אחר" עבורי. היא אני בעצמי. לכן אני מסוגלת (ולענ"ד, כך גם כל קורא רגיש, בוגר ובעל חכמה אנושית) לבחון את תיאורי טקס הסוטה מנקודת מבט שאינה סטרילית, קרה ומרחיקה. לא תמיד התוצאות נעימות, אבל מניסיון אומר לך, שהן תמיד מחכימות.
[אגב, כל האשכול הזה היה שווה ולו רק כדי שתכליל את הרש"ר הירש בין "הפרשנים הקלאסיים"...]

2. אני לא מבינה את שאלתך, ומסתמא שאתה לא הבנת את דברי. התורה מניחה (ולצערי, זו הנחה נכונה ביותר מדי מקרים) שגבר החושד באשתו שהיא בוגדת בו, אם לא תהא לו סובלימציה חוקית-חברתית-דתית, ילך אחרי האינסטינקט הבסיסי שלו ויחטיף לה מכות רצח. לכן, היא מציבה תנאים לטקס, ומחייבת את אותו הגבר לעבור מסכת של סובלימציות - הוא חייב להצהיר ברבים על חשדותיו , בכך שהוא לוקח אותה אל המקדש ואל הכהן (זה משפיל גם עבורו, זה מעמיד אותו באור שלילי כבן-זוג וכבעל משפחה וכו'); הוא צריך לחכות עם תגובתו עד לאחר זמן רב (הזמן שעובר מרגע התפתחות החשד ועד לרגע העמידה במקדש הוא ארוך, וככל שהוא עובר יש סיכוי להתמתנות האינסטינקט האלים המתפרץ); אסור לו להחטיף לה מכות רצח גם לאחר שהתברר שהיא אשמה (שכן, רק א-להים הוא המעניש כאן!). ההליך כאן דומה מאוד לזה המתואר ביחס לבן סורר ומורה (גם שם, האינסטינקט של אב עצבני הוא להחטיף לילד מכות רצח, וגם שם התורה מחייבת מהלכים סובלימטיביים רבים).
לגבי הסיבות שאתה מייחס לי והסימנים שאתה נותן בי, אין לי אלא להתפעל מכישוריך המופלאים כמאבחן אנושי. אם יורשה לי להשיא עצה - נראה לי שאם מעוניין אתה במקצוע בתחום האבחון והמיון האנושי, לך על עבודה כסלקטור בפאב. שם, כמדומני, יעריכו נכונה את יכולותיך.
[אתה מנסה להשמיץ אותי ע"י השוואה לפרופ' שאול ליברמן?!]


3. גם אם תצעק עד כלות גרונך שאני כופרת ומינה (יש מילה כזו? לשיטתך באשכול השררה לאישה, אולי עדיף בכלל "מינית", וד"ל) זה לא יהפוך את דבריך לאמת.
[למרות הבוטות, השקרים והשנאה  המשתקפים בהודעותיך האחרונות, אני משתדלת לנהוג "קבל את האמת ממי שאמרה", ולכן אני קשובה למשפט האחרון שבדבריך, ומוכנה אפילו לקבלו ().]

צ'וטנג אני מצטרף לאמשלום, אם מותר, בנקודה אחת נוספת. לא רק שכללת את רש"ר הירש בין הפרשנים הקלאסיים, ומדוע לא, אלא גם את שד"ל. ורק על זה מגיע לך איקון ירוק ביותר. לגבי ראייתה של אמשלום את היחס לאשה הסוטה, אני מסכים שלא כך אנו מורגלים לקרוא זאת. אך יש לזכור כי הפרשנות הסוציולוגית שלה אינה מחודשת, ולא רק אני מסכים איתה בזאת. זו דרך הפרשנים, ולצערי בורותי וזכרוני הקלוש אינם מאפשרים לי לומר מי עוד פירש כמוה, שמדובר בסובלימציות. וכן משמע לגבי בן סורר ומורה ועוד. ולגבי אין בזה שום הפתעה, כי בעיני התורה היא מפעל חינוכי, המתחבר אל האדם במקום בו הוא נמצא. ובזמן מתן תורה זה המקום שבו היו בני ישראל. ולגבי האופן שבו אמשלום מזדהה עם האשה הסובלת והנחשדת והמועמדת לקבל מכות, אני מסכים איתך שזה נראה לי קיצוני מדי. אבל - מעולם לא הייתי אשה. מעולם לא הייתי בסביבה שבה נשים היו מוכות, ובוודאי לא בתור סטנדרט התנהגותי לגיטימי. וזו בוודאי תוצאה של החינוך התורני, הישיר לעם ישראל והעקיף לאומות העולם, שאין אנו מניחים לגברים להתעלל בנשותיהם וזה דבר פסול בעינינו. משל למה הדבר דומה, למה שנזכר באשכול אחר כי פעם היתה זכותו של האב והרב והמורה להכות את התלמיד ללא סייג. זאת בעיני העם, אם גם לא בעיני ההלכה והתורה. ואמנם בזמננו יכול אדם לטעון כי הנשים כבר אינן המין החלש, וכך כתבתי בעצמי. אבל התורה לא ניתנה לראשונה בדורנו, גם היא נלמדת ומוענקת ומתפרשת בכל דור ודור. וכמדומה שהראוי הוא שכל אדם, איש או אשה, יזכו לגשת לתורה באופן ישיר וישתמשו בכלים שחנן אותם ה' ללמוד. וגם אם אמונותיהם שונות משלנו, כל עוד הם מקבלים שזו התורה וזה דבר ה', הבה נקווה שמתוך שהם מכוונים לאמת גם יגיעו אליה. וגם אנו. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

צוטנג .       ( מה פרוש השם? למה לא בעברית)
הרב מיימוני כתב פעם כי: רק מי שהוא בעל אמונה גדולה יכול להרשות לעצמו
לעסוק בספקות. (אני כותב מתוך זכרון  אשמח להודות  למביא  את מקורו)
אני לא כותב בשביל להקניט . אבל נראה לי כי כעסך והשתלחותך  על הרב מיימוני ודבריו. וכן על דברי אם שלום במונחים של מינות וכפירה וכד. נובעים
מספקות ואי ודעות  מספיקה על ההשקפה  שאתה מתיימר ליצג בנושאים הנידונים.  כחסיד אתה ודאי מכיר את כל הסיפורים והאמרות שאני מדבר עליהם.           הרומאים היו אומרים: אתה כועס יופיטר סימן שאתה טועה.

מיימוני:

אין אנו מדברים על לשון גוזמא, ולא על נסים אם הם קרובים לטבע (היית יכול לצטט גם דברי החינוך בפרשת צו. אבל איך הבנת מהות הנסים נכנס לויכוח זה אין לי צל של מושג), וגם לא האם דרשות חז"ל יכולים להפקיע מפשט הכתוב, וכמאמר הגמרא, בשלשה מקומות הלכה עוקרת מקרא, ועיין בראשונים שם שזה הרבה יותר משלשה מקומות. השאלה היא, כשהפסוק אומר וצבתה בטנה ונפלה יריכה, אם זה עובדה ממשית, או שזה סתם נאמר בכדי להרגיע את הבעל. לדברי אמשלום, אין למים שום השפעה פיזית על בטנה ויריכה של האשה, ואתה הסכמת לדבריה. אין שום מקור יהודי לפירוש זה. וכיון שאתה מכחיש פשוטי המקראות הרי אתה כופר בתורה שבכתב. ודומה הוא למי שאומר, שזכור את יום השבת לקדשו, פירושו שיעמוד על הראש בשעה חמש כל בוקר.

והנה מזמן אמרתי לך, שבכל הנוגע לנשים, מין, ואורטיקה אתה מאבד שווי משקל ואינך מסוגל להבחין בין טוב לרע. ולמשל, התפעלת מדברי המנוול גפני ולא השכלת להבין שכל דבריו מקורם בראש חולה. הביקורת שלך על הזוהר מבוסס הרבה על האירוטיקה שנמצא בדברי הזוהר, שהיחס הכפול שלך אל דברים אלו, דחייה מצד אחד, והתעסקות יתר מצד שני, חייב לעורר אצל כל בן דעת שאלות בקשר אליך עצמך. אם היה לי זמן, הייתי שומר את כל ההודעות שלך בקשר לדברים אלו, ומנסה לבנות איזה שהוא פרופיל, לנסות להבין, מה מניע אותך להגיב בצורה זו לנושאים אלו. אבל אני מדי עסוק בכדי להתעסק בנושא מרתק זה, ולא עליך המלאכה לגמור.


אמשלום:

1. שוב את חוזרת על הטענה הפמיניסטית שגברים לא מסוגלים להבין נשים, לא את רגשותיהם, תגובותיהם, מחשבותיהם כלום!

ומעניינא דיומא מהראוי לציין:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3254268,00.html

איך שלא יהיה, אם הטקס באמת אלים, אכזרי וכו', אני בטוח שגם גברים היו מסוגלים לראות אותו ככזה. לא משנה אם האשה היא אחר או אב"ם. את מחליטה שגברים לא מסוגלים להבין מה הם עוללים לנשים, ואז את יושבת ומטיפה לגברים השובניסטים והפרימטיבים על האכזריות והרוע שלהם. אז הנה יש גבר אחד שלא הולך לאכול את הלוקשן שאת מבשלת.

2. השאלה פשוטה ביותר. כשהכתוב אומר, וצבתה בטנה ונפלה יריכה, האם היא פשוטו כמשמעו, דהיינו שאשה שזנתה אכן הבטן שלה יתפרק או שזה סתם איום ללא כל גבוי במציאות? כל השאר שכתבת הוא מרתק ואולי אפילו נכון, אבל לא קשור לנדון דידן.

3. אני לא צועק שאת כופרת ומינה, אני אומר שדברייך הם דברים כפירה ומינות. כידוע, בפורום נאור זה הביקורת היא רק על דעות ולא על אנשים.

סטיה קלה מהנושא.
אבקש להסביר בצורה פסיכולוגית את הסוגיה הבאה:
זבחים דף צו הגמרא דנה בדין שצריך לשבור בעזרה כלי חרס שבשלו בהם חטאת:
אלא קדירות של מקדש אמאי <אמר רחמנא> ישברו נהדרינהו לכבשונות א"ר זירא לפי שאין עושין כבשונות בירושלים אמר אביי וכי עושין אשפתות בעזרה אישתמיטתיה הא דתני שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומן
אביי שאל כיצד שוברים כלי חרס בעזרה, האם יהפכו את העזרה למצבור אשפה? עונה הגמרא שהתעלמו ממנו דברי שמעיה ששברי כלי חרס נבלעים במקומם.

האם היה שם תרגיל בהיפנוזה המונית?