פרו ורבו - להביא לימות המשיח

אפשרי,

מהיכן לך כי מושג הציפיה סותר למושג ההשתדלות במושא הציפיה????

ההשתדלות במושא הציפיה היא בעשיית המצוות באופן כללי כפי שכבר כתבתי למעלה ולכן אין שום סתירה בין הציפיה לבין ההשתדלות. מה שאינו כן לגבי הפעולות הספציפיות הנוגעות בהחשת הגאולה, שכן שם בהלכות מלכים אומר הרמב"ם "ולא ישימם עיקר" ולדבר שלא מייחסים עיקר לא משתדלים בעבורו -

_________________

אפשרי,

ראה בהקמה לפרק חלק על מושג ההשתדלות במעשים ובמחשבה היא לעומת העולם הבא הפרטי של כל אדם ואדם- ולא כנגד הגאולה הקולקטיבית שתבוא בימות המשיח

אגב, זה המקום היחיד בו הרמב"ם משתמש במילה 'השתדלות' ואם אני טועה אשמח אם יעמדוני על טעותי

"והתכלית הוא העולם הבא, ולעומתו הוא ההשתדלות.

ולפיכך זה החכם המוחזק בידיעת האמת עיין בתכלית האחרון והניח מה שזולתו, ואמר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". ועם היותו הוא התכלית המבוקש, אינו ראוי למי שהוא רוצה שיהיה עובד מאהבה, שיהיה עובד להשיג העולם הבא, כמו שביארנו במה שקדם. אבל יש לעבוד על הדרך שאומר.

וזה: כי כשיאמין שיש שם חכמה, והוא התורה שהגיעה אל הנביאים מאת הבורא יתעלה, שהודיעם בזה המידות הטובות הם המצות, והמידות הרעות והם העבירות, ראוי לו מצד שהוא אדם ישר במזג שיעשה הטובות ויסור מן הרעות. וכשיעשה זה ישלם בו העניין האנושי ויהיה נבדל מן הבהמה. וכשיהיה אדם שלם, הוא מטבע האדם השלם אשר אין לו מונע שתחיה נפשו ותתקיים בקיום הידוע לה, וזה הוא העולם הבא כמו שאמרנו.

וזהו שנאמר (תהלים לב) "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום". כמו שהמונע את הבהמות מן ההשתלחות הוא דבר מבחוץ, כמו המתג והרסן, ואין ראוי שיהיה אדם כן.
אבל יהיה המונעו מאתו ומעצמו, רצוני לומר צורת האנושית כשתהיה שלימה, היא תמנענו מאותן הדברים שמונעים ממנו השלמות, והם הנקראים מדות רעות. והיא תזרז אותו ותדחנו אל מה שיביאהו אל השלמות, וזהו המידות הטובות. זהו המתבאר לי מכלל דבריהם בזה העניין הנכבד והנעלה"

_________________

נאחז בקש,[אגב, אני מוכרח לציין כי 'שמך נאה לך'!]
טרם הבנתי מדבריך, 'מהיכן לך כי מושג ה'ציפיה' סותר להשתדלות במושא הציפיה באופן ספציפי'?
איך שנראה מדבריך כאן, אתה עושה סוג של הכלאה בין שתי 'הברקותיך', וטוען, כי מכיוון שהרמב"ם כותב שאין העיסוק בימות המשיח עיקר הרי שלא ניתן להשתדל למושא ציפיה זה באופן ספציפי. [אני לא מתחיל להבין את דבריך, ואיני יכול לחלוק עליהם משום כך, אנא, באר את דבריך!]

טרם ראיתי את תגובתך הנוספת, אקרא אותה ואז אגיב שנית. [לעת עתה תתעלם מדבריי]

נאחז_בקש,
דברי הרמב"ם נפלאים ומעוררים מחשבה כתמיד, אבל אני מאמין שגם אתה לא התכוונת להשיב בהם על טענותיי. [ששוב להזכירך נסובו רק על ראיותיך!]
ועתה כבקשתך, אציין את שני המקומות הנוספים היחידים [ע"פ בר-אילן] בו הרמב"ם [בפירושו למשנה, ביד החזקה המילה לא מופיעה] משתמש במילה 'השתדלות',
המקום הראשון: [עוסק בעניין לימוד התורה]

כי ענינים אלה אינם ממה שאפשר ללמדם, ואינם נדרשים ברבים, אלא רומזים עליהם בספרים רמזים נסתרים, ואם הסיר ה' המסך מעל לב מי שרצוי לפניו אחרי שהכשיר עצמו בלמודים יבין מהם לפי כח שכלו. ואין לאדם לעשות עם הלמוד וההשתדלות בעסק התורה אלא לכוון את לבו לה' ויתפלל לפניו ויתחנן שיחנהו דעת ויעזרהו ויגלה לו הסודות הכמוסים בכתבי הקדש, כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן והוא אמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. (הקדמת הרמב"ם למשנה ד"ה והרביעי)

והמקום השני: [בהחלט לא רלוונטי!]

בס"ד

שועתק,

אם העולם ניצל מכל מיני פורענויות, לא רק שממשיך להתקיים אלא הוא זוכה לתשועה והצלה. אין מצב ביניים. כמו שאם חטא בעבירה הכריע עצמו וכל העולם כולו לכף חובה וגרם לו ולהם השחתה (עונש בפועל), כך להיפך אם עשה מצווה הכריע עצמו ואת כולם לכף זכות וגרם לכולם תשועה והצלה (שכר בפועל).

הוכחה לדברי - ראה ברכות נ"ה ע"א:

ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות ס"ת לקרות ואינו קורא דכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך כוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב (בראשית יב) ואברכה מברכיך והמנהיג עצמו ברבנות דא"ר חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות

מדברי הגמ' משמע שאם אינו קורא בס"ת לא רק שאינו מאריך ימיו אלא מקצר ימיו! וכך גם בכוס של ברכה "ואברכה מברכיך". מכך משמע שאין מצב ביניים כמו שציינתי לעיל. וכך גם י"ל בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג. שע"י שעושה מצווה אחת ומכריע הרי מביא את התשועה והצלה בפועל ולא רק בכח, כשם שיגרום לחורבן בפועל ה"י אם יעשה ההיפך.

ראה גם מורה נבוכים הקדמה לחלק שני הקדמה י"ח ובעקידה ריש מגילת איכה: שהסרת המונע יחשב למוציא מכח אל הפועל. ראה גם שבת קמ"ט ע"ב: אין לא טוב אלא רע! משם משמע שמניעת הטוב (דהיינו אי פעולת הטוב) היא בכלל רע ולא רק אינה טוב. והמ"י.

אפשרי,

אכן אין אקט מסוים המיוחד לגאולה (מלבד אלה שציינת שאגב לא מושלמים כלל היות והגאולה העתידה בעלת קריטריונים הרבה יותר משמעותיים בהלכה כגון בניית המקדש בירושלים וקיבוץ כל נדחי ישראל וכו' והחסרון בהם הוא איפה "העיקר חסר מן הספר"), אלא עבודתינו היא לקיים כל דבר עם כוונה מיוחדת לזירוז הגאולה. כולל ובמיוחד לימוד עניני גאולה ומשיח כפי שהם מופיעים בתורה שבכתב וחז"ל וספרי חסידות, שהרבי מליובאוויטש אמר על הלימוד הזה שהיא "הדרך הישרה" להבאת הגאולה בפועל ממש.

כתבת בנוסף שאינך מצליח להבין את המקור להבאת הגאולה. ובכן, לפלא בעיני איך נעלם ממך מאמר הירושלמי יומא פ"א ה"א: מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. זאת כיון שמניעת הטוב היא ג"כ רע כמו שציינתי לעיל לשועתק. ולכן אדרבא, מי שלא מכוון להבאת הגאולה ומשתדל בהבאת הגאולה בפועל ממש הרי הוא מעכב הגאולה בידיים!

נאחז בקש,

קודם כל חשוב להזכיר שהרמב"ם מלמד אותנו שצריך לבוא בגישה שהעולם חציו זכאי וחייב וע"י פעולה אחת מכריע את העולם לכאן או לכאן. לכן אם עדיין מתמהמה צריך להמשיך ולחכות ולצפות לו ולא לשבת בחיבוק ידיים ולשכוח ממנו. אדרבא, צריך לדעת שע"י שמוסיפים מעשה אחד קטנטן ואפילו מחשבה אחת (כגון תשובה) עדיין יכולים להביא את הישועה!!!

ישנה שאלה אחת שאשאל את כולכם שכבר שאלתי בעבר ומשום מה לא קבלתי תשובה:

על מה אתם מכוונים בברכת בונה ירושלים, את צמח דוד עבדך, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים???

בציפיה לקבל תשובה הוגנת.

_________________

אפשרי,

א) לא הסברתי עצמי כראוי.. המילה השתדלות אצל הרמב"ם מופיעה אך ורק בהקשר  לתכלית , שהוא העולם הבא הפרטי של כל אדם ואדם. כלומר, ההשתדלות היא במעשים ובמחשבה בתרי"ג מצוות שאדם מצווה בהם והם המביאים אותו  לשלמותו הפרטית  - (זה אינו סותר שככל שיותר פרטים ידאגו כל אחד לשלמות עצמו בכך תבוא לביטוי העשייה של הפרט להחשת הגאולה ) - הדגש בדברי היה צריך להיות על ההקשר של המילה השתדלות ובכל המקורות,  גם אלה שאתה הבאת, הוא משתמש במילה השתדלות בהקשר לעשיית המצוות שמביאות את האדם לשלמותו הפרטית  - ולדידו,  הבאת הגאולה היא במעשה המצוות של כלל הפרטים



כתבת- אגב, ראייתך הנוספת מדברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים גם היא לא הרבה מעבר לדמגוגיה, הרמב"ם מדבר שם למיטב זכרוני, על העיסוק והדיון בהלכות משיח, ובנסיונות לתאר את התקופה ולדעת מה בדיוק יהיה כשתתרחש, כיצד בדברים אלו טמון גם איסור על השתדלות 'הבאת הגאולה' במעשים ספציפיים?

לרענון הזכרון, בהלכה הרלוונטית עליה נסמכתי נאמרים דברים כלליים שנוגעים לכלל דברי ההגדות והמדרשים האמורים בעניינים אלו ( =ימות המשיח הגאולה וכו'

" ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו  וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר--שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה.  וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין.  אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו"

ושאלתי היא: מה לדעתך רצה הרמב"ם שנבין באומרו:" ולעולם לא יתעסק " ולמה לא כתב, ולעולם לא יהרהר ? כמו שאסר להרהר בהוויות רבא ואביי בבית כסא ?!