ומכך שניכרת נקודת האמת בכל אחד ואחת מהמשתתפים בו, ובאופן של אחוה.
גם, אחד הדברים שאני עושה במשרד, כל פעם שיש לי כמה דקות פנויות, זה לבחון מוזיקה ולהחליט אם להכניס אותה לאוסף שלי.
ביומיים האחרונים הורדתי מוזיקה ערבית קסומה
ולראשונה הכנסתי מוזיקה ערבית לאוסף
ולחובב מוזיקה כמוני גם זה מרומם את הנפש.
עכשיו אני חייב לרוץ לבנק ולעוד כמה דברים בהקשר לעבודתי.
אוח, הלוואי שהיה לי יותר זמן להתעכב על כל דבר. תמיד חייבים לעבור מוקדם מדי לדבר הבא.
נשלח ב-8/6/2006 11:57
:)
נשלח ב-8/6/2006 12:23
למה כל כך משמחים אותך הראיונות?
נשלח ב-8/6/2006 12:47
מה ההכרות שלך עם אלוהים ?
נשלח ב-8/6/2006 13:07
בארס, ככל שמתקרבים יותר אל האדם, כל אדם, מוקרן יותר מאורו עלינו,
והאור הזה משמח.
מיימיי, אני מכיר קצת את תורתו, את חכמתו, את עולמו ואת טובו. ומעבר לכל ההגדרות אני מכיר אותו בלי לדעת עליו כלום.
נשלח ב-8/6/2006 13:47
מה גרם לך לחזור בתשובה? האם זה היה איזשהוא ארוע ספציפי?
נשלח ב-8/6/2006 14:13
את שואלת על הרגע שבו היהדות הפסיקה להיות מרוחקת והתחילה להיות מושכת?
או על הסיבות שהביאו לכך?
נשלח ב-8/6/2006 14:20
שתי השאלות מענינות אותי מאוד
נשלח ב-8/6/2006 14:43
טוב אז את הסיבות כמובן שקשה לדעת,
זה יכול להיות זכות אבות [ החל מאברהם אבינו..]
זה יכול להיות עקב כל מיני דברים שעשיתי בחיים בלי לדעת שהם מצוות, והדברים האלו ממשיכים על הבן אדם אור אלוקי שמוצא את הדרך לבקוע מתישהו גם לרבדים הגלויים.
זה יכול להיות שאחד מהאנשים הקרובים אלי פעל פעולה מסויימת חשובה בשמיים וכל הקרובים אליו קיבלו השפעה רוחנית מכך.
וזו יכולה להיות השכנה הדרומאמריקאית שגרה מולנו שתמיד שהיא היתה רואה אותי מהחלון מסתובב עם עגילים וקעקועים היא היתה מתפללת לה' שירחם עלי ושיחזיר אותי בתשובה. כל פעם שהאזרחית ואני פוגשים אותה ברחוב היא מספרת לנו את זה מחדש, ואנחנו מקשיבים ונהנים כל פעם כאילו זו הפעם הראשונה שהיא מספרת.
וזה יכול להיות עוד הרבה דברים, כגון זה שה' ריחם על האזרחית ועשה לי כמה שיפוצים לפני שהוא מוסר אותי לידיה.
וזה יכול להיות שהנשמה של אחד הילדים שלי ביקשה שם שלפני שהיא יורדת היא רוצה מקום יותר מסודר..
באשר לנקודת הזמן, גם היא נקודה חלקלקה
ואולי אפילו אפשר מדי פעם לעמוד על נקודה אחרת בזמן אחר שבו קרה עוד משהו.
אחת הנקודות היא שפעם אחת החלטתי לצום ביום כיפור, אולי בגלל שהחברה שהיתה לי באותו הזמן היתה צמה.
במוצאי יום הכיפורים הזה שגם עברנו בבית כנסת של התימנים מהמשפחה שלה לאיזה שעה, ואפילו התרגשתי מהילדים התימנים עם הקול היפה שחזרו על איזה מנטרה " ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה" ואולי ניסיתי גם לעשות כמותם, למרות שלא בדיוק ידעתי איפה אנחנו בתפילה ומה בדיוק אומרים...
הקיצר במוצאי היום הזה הלכנו לחברים שלי לחגוג קצת...
מתחת לביתם מצאתי קלטת זרוקה של אמנון יצחק,שמתי בפאוץ, ובלילה שמעתי אותה.
היה מרתק ולמחרת צילצלתי לטלפון הכתוב על הקלטת ונסעתי לשם ופגשתי את אמנון יצחק שבירך אותי ודיברנו קצת והפקיד נתן לי 44 קלטות נוספות, שזה כל מה שהיה להם באותה התקופה.
ואז היו כמה שבועות שהייתי חורש על הקלטות האלו.
בימים האלו משהו שלא הכרתי נפתח בי.
ויש עוד דברים לספר, תשאלי מתי שהוא שוב אם אני לא כותב לבד.
נשלח ב-8/6/2006 20:42
איך המשפחה שלך הגיבה לכך שהחלטת לחזור בתשובה?
נשלח ב-8/6/2006 21:49
בויינה איזה קשקשן אתה אזרחי. כתבת כאן איזה מליון סיבות תיאורטיות וכולן מתארות כאילו לא אתה החלטת לחזור בתשובה אלא איזה משהו גדול ממך - שאתה לא יודע מה הוא- החזיר אותך בתשובה.
לא שאני פוסל את החצי הזה של התמונה אבל החצי השני נמצא בהחלטה שלך ודוקא את הצד הזה אתה מסתיר (לפחות בהודעה הקודמת). אף אחד לא יכול לכפות על אדם לחזור בתשובה אם הוא לא מקבל אותה על עצמו בעצמו. :)
נשלח ב-8/6/2006 21:54
שניה.
אז באותו הזמן של הקלטות, הייתי מורה בבית ספר [ בלי תעודת הוראה אלא מקצועות מיוחדים שנכנסו למערכת השעות במקומות שלימדתי. לימדתי חשיבה מתימתית ולוגיקה. כיתות א - ט]
והמכללה שבה לימדתי גם בערב [ מתימתיקה] נדלקה עלי והשכירה לי ולעוד מישהו [ הגיס של בעל המכללה] דירה.
ובאותה הדירה שמעתי את הקלטות ותוך כדי ששמעתי, באחד הלילות הסתכלתי על פסלון של בודהה שהבאתי מהטיול הראשון שלי בהודו, ושמתי אותו על אחד השולחנות של החדר שלי.
אף פעם לא הסתכלתי עליו, אבל באותו היום הסתכלתי עליו וראיתי שאין לו מקום יותר לידי. אז זרקתי אותו.
בימים ההם לא היה שום קשר בין העניין לבין משפחתי.
והעניין היה בחיתוליו.
באותם הימים החלטתי לקרוא את כל התנ"ך.
והתחלתי לקרוא. הייתי קורא אותו במיטת המים שהיתה לי, והחתול "יפת" היה מתעלק על כל הזמן כאילו הוא אשתי או משהו.
אז הלכתי להרצאה של אמנון יצחק ולא ממש נהניתי, אבל גם לא סבלתי, ובסוף הוא שאל מי רוצה לעלות לבמה ולקבל ציצית ואני עליתי.
ואז גם הודעתי למכללה שאני עוזב ושאולי אחזור... וטסתי להודו שוב. דסטינישיון גואה.
מצוות לא שמרתי וגם לא חיפשתי.
אבל לקחתי איתי כמה ספרים לשם.
עד שזה הגיע להורים שלי יש עוד זמן.
נשלח ב-8/6/2006 22:31
בארס אתה צודק. אבל אני אגיע אל נקודת ההחלטה ואל הקטע שבו היתה ההחלטה אצלי בידיים אחר כך.
